1הכהנים שפיגלו במקדש כגון שעשו אחת מן העבודות על מנת לאכלן חוץ לזמנן מזידין חייבין לשלם דמיהם לבעלים מתורת קנס כמו שביארנו בחמישי של גיטין שהרי חייבים הבעלים להביא אחרים ואף כשהיו נדבה ומכל מקום רוצה הוא להביא דורון ולשלם ובשוגג כגון שהיה סבור שהן שלמים ושחטה על מנת לאכלה לשני ימים ולילה אחד פטורים אלא שפיגולם פיגול שמאחר ששלוחי שמים הם התורה הפקיעה את הקרבן מרשות הבעלים ומסרתו לכהנים להיות ברשותם עד שאין הפגול תלוי במחשבת בעל הקרבן אלא במחשבת העובד כמו שיתבאר במקומו זו היא שיטתנו וכן כתבנוה בחמישי של גיטין ואף גדולי המחברים הסכימו בה וגדולי המגיהים כתבו שאף במזיד פטורים מדיני אדם ומפני שהלכה היזק שאינו נכר לא שמיה היזק ואין נראה כן שאף אנו לא כתבנוה אלא מתורת קנס:2ממה שכתבנו למדת שזה שאמרנו הפריש חטאת חלב על חברו לא עשה כלום פירושו שלא מדעת ואע"פ שבמחוסרי כפרה אף שלא מדעת מהני ומטעם שאדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים ואף זו היה לנו לומר כן הואיל ואדם מביא חטאת חלב על אשתו שוטה מכל מקום אין זה ראוי עד שתשתפה וזה שתירצו כאן אשתו שוטה היכי דמי כלומר שאין אדם מביא חטאת חלב על אשתו שוטה משום דסבירא ליה הואיל ונדחה ידחה ומכל מקום הלכה שחוזר ונראה כמו שכתבנו ואם כן אנו צריכין לתרץ קושייתו בזו שמכל מקום אינו ראוי עד שתשתפה:3אף מה שאמרו הפריש פסח על חבירו לא עשה כלום דוקא שלא מדעתו אבל מדעתו רשאי ואע"פ שמתוך הטעם שהזכרנו במחוסרי כפרה היה לנו לומר אף בשלא מדעתו שהרי אדם שוחט פסח על בניו ובנותיו הקטנים אף שלא מדעתם מכל מקום שה לבית לאו דאוריתא ר"ל שהקטנים אין צריכים לימנות ואף בשלא שחטו לשמן רשאי להאכילן אע"פ שאינו נאכל אלא למנוייו שלא אסרה תורה לאכלו לשלא למנוייו אלא לאותם שישנם במצות הפסח ומאחר שמן התורה אינן צריכים מנין שוחט עליהם אף שלא מדעתם וכן בעבדו ושפחתו הכנעניים הא המחויבין בפסח ושצריכין מנין אין שוחטין עליהם אלא מדעתם:4הפסח אין נמנין עליו משנשחט אלא כשהוא חי נמנין עליו כמה שירצו כל שיגיע כזית לכל אחד ואחד ושוחטו לשם כולם וכל הנמנין עליו יכולין לחזור ולמשוך ידיהם בעוד שהוא חי אבל משנשחט לא אמר הריני שוחטו לשם כל מי שירצה לימנות עמי לאחר שחיטה או לשם מי שיבא ראשון לימנות עמי אינו כלום ואין אומרין הוברר הדבר שלשמו נשחט מכל מקום האומר לבניו הריני שוחט על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים דנין אותו מן הסתם שלא נתכוין אלא לזרזם ועל שם כלם שחט ומכיון שהכניס אחד ראשו ורובו זכה וזיכה את אחיו עמו ואלמלא טעם זה אף לנכנס ראשון לא הועיל שאין ברירה וכל שכן האחרים שכבר נשחט קודם מנינם ואין יכולין עוד לימנות והוא שתמה קאי אבישרא ר"ל שכבר נשחט וממני להון אלא לאו דאוריתא ואם תאמר אם כן למה להו לאבוהון דלימא להו לא אמרה אלא כדי לזרזם על הדרך שביארנו וזהו שאמרו מעשה היה וקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות וכו' ולא אמר בנות זוכות שאף הבנים זכו עמהן ושוחט אדם על ידי אשתו ובניו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים שלא בידיעתם אלא שאם מיחו מיחו ואם שחטו לעצמן הרי זו מחאה כמו שיתבאר במקומו:5התורם משלו על חבירו זכות הוא לו ורשאי לתרום לו שלא בידיעתו ולא אמרו אף שלוחו לדעת אלא בתורם משל בעל הכרי ואע"פ כן יכול המדיר לתרום משלו על המודר ומתורת מה שאמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי על הדרך שביארנו בשוקל את שקלו אבל אם תרם משל בעל הכרי אין תרומתו תרומה אלא מדעת הבעלים ועל זו אמרו מה אתם לדעת אף שלוחכם לדעת ומתוך כך אין המדיר תורם למודר משל מודר שאם תאמר בשליחותו הרי כל שמקיים שליחותו נעשה שלוחו ואע"פ שכל שיש מצוה בדבר כגון מלמדו ומבקרו ומחזיר אבדתו מותר אפילו אמר לו הוא לעשות כן שנמצא מקיים שליחותו פירשו בתוספות שכל שאינו צריך דעת אין בו תורת שליחות אפילו עשהו בו שליח אבל דבר שצריך דעת או שליחות כגון תורם לחבירו כל שבשליחותו אסור אע"פ שהוא מקום מצוה שהנדרים ואף השבועה בכולל חלים הם אף על דבר מצוה אלא שכל שאינו בשליחותו ודבר מצוה מותר בהנאות אלו שאינו הנאה גמורה הא בהנאה גמורה אסור אף במקום מצוה שאם לא כן מה שאמרו במדיר את חבירו ואין לו מה יאכל שנותן לאחר משום מתנה ואם אין שם אחר מניח על הסלע וכו' כל כך למה והרי מצוה היא אחר שאין לו מה יאכל הלא שכל הנאה גמורה אסור ונשוב לדברינו והוא שכל שתורם מבעל הכרי הואיל וצריך דעת אסור הא אם לא עשהו שליח להדיא אלא שאמר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום וזה שומע ותורם מותר ויצא ידי חובת תורם לדעת בלא שליחות:6התורם משלו על חבירו טובת הנאה של תורם ליתנה לכל כהן שירצה ואם היה זה מדירו ותרם משלו עליו אסור להניח לבעל הכרי המודר טובת הנאתו שהרי ההנהו בכך וכמו שאמרו בסוגיא זו אי אמרת טובת הנאה לבעל הכרי הא מהני ליה ולענין תוספת חומש בפודה את ההקדש המקדיש עצמו מוסיף חומש והוא הדין ליורשיו ואשתו ואע"פ שבמעשר שני אין אשתו מוספת חומש בזו משום דכתיב איש ממעשרו ולא אשה אבל בהקדש אפילו אשתו מוספת חומש הא אם פדאן אחר אין מוסיף חומש ולענין תמורה אם הקדיש אחד בהמה לצורך חבירו לדעתו באותן הצריכין דעת הן שלא לדעתו באותן שאין צריכין דעת חבירו המתכפר בה עושה תמורה אם המירה ולא המקדיש שזכה זה בה ושוב אין לבעלים הראשונים עליו כלום זהו העולה לנו משמועה זו לדעתנו ומכל מקום בתוספות כתבו ששאלת התורם משלו על חברו אם צריך דעת אם לאו לא הובררה ומחמירין בה להיותה תרומה ולחזור ולתרום וכן פרשו במקדיש שהוא מוסיף חומש מקדיש בהמה לקרבן חברו כענין שפירשנו במתכפר עושה תמורה ולענין זה דנין את הבהמה של מקדיש אע"פ שלענין תמורה דנין אותה של מתכפר:
