מאירי על נדרים ס׳

1 וחזרו אחר כן למה שאמרו למעלה בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר: והקשה למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור ולשון זה אינו מדוקדק דהא משמע דפשיטא ליה דגידולין מיהא מותרין והרי לפי קושייתו אף הגידולין אסורין אלא עיקר הקושיא אכולא מילתא קאי כלומר היכי אמרת מותר הן בעיקר הן בגדולין דהא גידולי תרומה תרומה ותירץ דאגדולי גידולין קאמר וכגון דבצל גופיה הוה ליה גידולי תרומה וקמ"ל דאפילו כשאין זרעו כלה גידולי גידולין מותרין ומקשה והתנן הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה לאכל אכילת עראי אבל דבר שאין זרעו כלה אף גידולי גידולין אסורין ותרומה דינה כטבל ותירץ התם דרבו הכא דלא רבו כך גורסין בתוספות ופרשו בה זו שאמרו גידולי גידולין אסורין פירושו בשלא רבו גידולי גידולין על העיקר אבל ברבו מותרין אף באין זרעו כלה ויש גורסין ריבויא דרבו גידולין על עיקרו דמותר אתא לאשמועינן ומפרשין בה זו שאמרו גידולי גידולין אסורין פירושו הזרע בעצמו שנולד בגידולין אבל הגידולין שרבו מאותו הזרע מותרין וכבר כתבנו למעלה מה שראוי בה לענין פסק:

2 ונשלם הפרק תהלה לאל:

3 קונם יין וכו' זה הפרק יכלול ענין החלק הששי שבספר ר"ל בנודר לזמן סתום כגון שבת זו או שנה זו או עד הפסח או עד הקציר וכיוצא באלו היאך דנין בו וכן יכלול ענין ביאור אחר דומה לענין החלק השלישי במה שיצא מכלל הנדרים להיתר אף בנדר גמור אם בלא כלום אם כשיאמר אי זה דבר כגון הריני כאלו התקבלתי כמו שיתבאר ובא ענין זה הנה על ידי גלגול כמו שיתבאר ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים אלו שהזכרנו וזהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת ענינים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר בפרטים:

4 והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר קונם יין שאיני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך שבת זו אסור בכל השבת ושבת שעברה חדש זה אסור בכל החדש וראש חדש הבא שנה זו אסור בכל השנה וראש השנה לעתיד לבא שבוע זה אסור בכל השבוע ושביעית שעברה אבל אם אמר יום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחד אסור מיום ליום אמר הר"ם פי' ענין אמרו ובשבת שעברה שיאסר עליו השניה גם כן לפי שהוא מיוחס עם הימים העוברים לפניו אשר אסר עליו בהם השתיה באמרו שבת זו וכן הדין באמרו שבוע זו שנקח השביעית בדמיון מה שלפניו אבל ראש חדש וראש השנה אינו כן אבל יותר לו השתיה בהן אבל מי שנשבע שאינו טועם היום לא יותר לו השתיה לכשתחשך עד שישאל לחכם וזו גזרה אולי ישבע פעם שנית שאינו טועם יום אחד שיחייבה שיעמוד מעת לעת וישתה משתחשך ולא יפרוש בין אמרו היום או אמרו יום אחד וכן כאשר אמר קונם יין שאיני טועם יום או שבת או שנה או שבוע הנה דינו כדין מה שיאמר יום אחד או שבת אחת אשר יעמד מעת לעת כאמרו יום ומיום ליום כאמרו שבוע או שנה או שבת וכן כאשר אמר חדש יעמד שלשים יום:

5 אמר המאירי קונם יין שאני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך ואין אומרין ליום שלם נתכון ושנאסרהו מעת לעת אלא דוקא עד שתחשך ויראה לי בפירושו עד צאת הככבים שיראו שלשה מהם ופרשו בגמרא שאף בערב לא יאכל לכתחלה עד שישאל על נדרו לפני חכם גזרה שמא יאמר יום אחד שדינו כיום שלם מעת לעת ויבא לאכל משתחשך אלא שמכל מקום מן הדין מותר ואם אכל אין כאן בל יחל ויש חולקין לומר שמותר בלא שאלה לכשתחשך כמו שנבאר בגמרא ואף גדולי הדורות נסכמים בה אלא שרוב פוסקים כתבוה כדעת ראשון:

6 אמר שבת זו אסור בכל השבת ושבת שעברה פירשו בתוספות שזה הנודר עומד באמצע השבוע כגון ביום שלישי או ביום רביעי או אפילו בתחלת השבוע כגון ביום א' וכשנדר שבת זו יש במשמע כל שיש לפניו מן השבוע והשבת שהוא יום אחרון שבה וזה שקורא לה שבת שעברה פירושו שהוא משבוע שעברה ופי' הדברים והשבת הבאה היא שעברה כלומר שהיא נמנית לאיסור עם השבוע שעברה ואין אומרין שלא כיוון אלא על השבת אלא אף ימי השבוע שלפניו בכלל וזהו שאמרו בגמרא מהו דתימא יומא דשבתא קא אמר קמ"ל ויש גורסין יומי דשבתא כלומר מהו דתימא שלא נתכון לאסור יום השבת אלא לימי השבוע קמ"ל וכן עיקר ויש מפרשים שהיה עומד בשבת ונדר שבת זו ואמר שאסור כל השבוע הבאה ר"ל ששת ימי החול ושבת זו שהוא עומד בה שכבר עברה ואין זה כלום שזה בודאי לא נאסר אלא ליומי שמאחר שאמר שבת זו מה נפשך אם ליום שבת הוא מתכוין הרי אין החול בכלל ואם לזמן השבוש הוא מכוין כל שאמר זו אפילו בשעה אחרונה אין בכלל נדרו אלא מה שיש לפניו וכמו שאמר בנודר לשנה זו שאפילו עמד בכ"ט באלול עלתה לו שנה כמו שביארנו בראשון של ראש השנה כל שכן למי שמפרש שאסור כל שבוע הבאה ושבת שלה ועוד שבת זו ונמצא אסור שמנו ימים שדבריו מתמיהים שהרי אף בשבת אחת אפילו היה עומד באמצע שבת לא נאסר אלא שבעה ימים שהוא היקף אחד ולדבריו נמצא שבת זו חמור משבת אחת אלא עיקר הדברים כפירוש ראשון:

7 ונעתק משבת לחדש ואמר שאם נדר לחדש זה אסור בכל החדש ולשטתנו אתה מפרש שהיה עומד באמצע החדש או בראשו או בסופו ונדר לחדש זה והרי בכלל כל שלפניו מאותו החדש אם מעט ואם הרבה וראש חדש הבא שלהבא ר"ל נידון להבא ואינו בכלל נדרו שאינו נמנה בחדש שעבר אלא בשל הבא ופירשו בגמרא אפילו בחדש חסר ר"ל שהחדש שעמד בו מלא וחדש הבא חסר והוא שני ימים והראשון הוא להשלמת יום שלשים לחדש שעבר ואע"פ כן לענין נדרים נידון כלהבא הואיל ובלשון בני אדם הוא נקרא ראש חדש ואף זה יש מפרשים בו שהיה עומד בראש חדש ואומר חדש שכל החדש הבא אסור ומה שפרשו בגמרא אפילו לחדש חסר כלומר אפי' היה יום שעומד בו יום ראשון לשני ימי ראש חדש שהחדש חסר ואין אומרין אינו אלא סוף ראשון ולא יאסר אלא יומו ולענין פסק ודאי כך הוא אלא שלענין פירוש הדברים ברורים כדעת ראשון:

8 שנה זו אסור בכל השנה וראש השנה לעתיד אף זו לשיטתנו אתה מפרשה שהיה עומד באמצע שנה או בראשה או בסופה ואמר שכל שנדר לשנה זו יש בכלל נדרו כל ימי השנה שלפניו אם מעט אם הרבה ויום ראש השנה הבאה אינה בכלל נדרו משנה שעברה היא נדונת אלא משנה העתידה וזו ודאי לא הוצרכה ואף בגמרא לא שאלו בה פשיטא ויראה לי מפני שסומכים היו לומר דאיידי דתנא רישא הכי תנא נמי סיפא הכי אי נמי שהיו יכולים לתרצה על הדרך שתירצוה בחדש שלא לחוש לספק אלול מעובר ואף זו לשטה אחרת מפרשין בה שהיה עומד בראש השנה וכשנדר לשנה זו אסור בכל השנה הבאה שיום ראש שנה שהוא עומד בו של שנה העתידה הוא ונמצאת כל השנה בכלל נדרו ולענין פסק ודאי כך הוא אלא שלענין פירוש ראשון עיקר:

9 שבוע זו וכו' לשיטתנו אתה מפרשה שעומד באמצע השמטה כגון בשנה רביעית או בראשונה והיא שנה שמינית לשמטה שעברה או בשנה אחרונה ויש בכלל נדרו שני השבוע שלפניו והשביעית שעברה ר"ל ושביעית הבאה נדונת עם השבוע שעברה כענין שפרשנו בשבת זו ושבת שעברה ולשיטה אחרת מפרשים שעומד בשנת השמטה ר"ל השביעית ואומר שאסור בכל ששת שני השמטה הבאה ובשנה זו שהוא עומד בה שהיא מכלל השמטה שעברה ולשיטתנו זו אינה וודאי כל שעומד בשנה השביעית אפי' היא בסופה כל שאמר זו לא נאסר בשנה הבאה כלל על הדרך שביארנו בשבת זו:

10 אמר יום אחד והיה עומד באמצע היום אסור לכל זמן יום אחד שהוא כ"ד שעות מעת לעת וכן אם נדר לשבת אחת אסור לכל זמן שבת אחת שהוא שבעה ימים מעת לעת ר"ל שאם נדר ביום רביעי בתחלת כניסתו אסור עד כניסת יום רביעי שבשבוע הבאה וכן בחדש אחד אם נדר בתחלת יום שמיני לחדש אסור עד תחלת יום שמיני של חדש הבא והם כ"ט יום בחדש חסר ובמלא שלשים ויש מפרשים שאף בחסר צריך שלשים יום גמורים ואם נדר לשנה אחת אסור עד שיהא לשנה אחרת כיום שהוא עומד בו עכשו ואם נתעברה השנה אם הוא צריך למנות ימי העבור אם לאו יתבאר דינו למטה:

11 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

12 כבר ביארנו במשנתנו בקונם יין שאני טועם היום שאע"פ שאינו אסור אלא עד שתחשך מכל מקום לכתחלה לכשתחשך צריך שאלה לחכם גזרה היום משום יום אחד ושמא תאמר נגזר נמי ביום אחד לאסרו יתר מעת לעת עד שתחשך שאם אתה מתירו במעת לעת אף לחצי היום יבא להתיר כן בהיום הוא שאמרו היום ביום אחד מחלף יום אחד בהיום לא מיחלף שכל שאומר היום אינו טועה לאכל בחצי היום ויש חולקין שלא להצריך שום שאלה ממה שאמרו בסוגיא כמאן אזלא וכו' כר' נתן דאמר כל הנודר וכו' כלומר דלר' נתן הוא דקנסינן ליה משום דעבד איסורא אבל לרבנן לא צריך שאלה כלל:

13 הנודר להתענות יום אחד או יום אחד בשבוע אין משמעו יום שלם שהוא מכ"ד שעות שכל שבתענית אין לשון בני אדם כן אלא ליום בלא לילה משיעלה עמוד השחר אלא שבתענית צבור החמירו וכן לכשתחשך אין צריך בו שאלה כלל שאין לטעות בין תענית לשאר נדרים וכן הסכימו בה גאוני הישיבות:

14 כבר ביארנו בחדש זה שאף בחודש חסר ר"ל שנדר בחדש שחדש חסר בא אחריו שנמצא חדש הסמוך לו שני ימים וראשון שבהם להשלמת חדש שעבר אינו אסור בו כלל הואיל ובלשון בני אדם הוא קרוי ראש חדש מכאן למדו בתוספות שכל שכותבין כתובה או שאר שטרות ביום ראשון של שני ימי ראש חדש כותבין ביום ראש חדש פלוני או ביום ראשון לחדש פלוני ואין צריך לכתוב שהוא יום שלשים לחדש פלוני או ביום שלשים לחדש פלוני שעבר שהוא ראש חדש פלוני ולגמרי מונין מיום ראשון ואם היה שני וכתבו עליו יום ראשון הוה ליה מוקדם אלא אם כן כתבו בפירוש שהוא יום שלשים ואחד לחדש שעבר מפני שהיום הראשון הוא מכלל הבאים והוא הקרוי לענינים אלו ראש חדש וצריך הרבה ליזהר בכך ואם כתבו בשני צריך לכתוב ביום שני לירח פלוני שהוא ראש חדש והואיל ומכל מקום כתבו שהוא שני אע"פ שכתב בו שהוא ראש חדש לא הפסיד או שיכתבו ביום שני לחדש פלוני שהוא יום שלשים ואחד לחדש שעבר הא מכל מקום עיקר המנין מן הראשון הואיל ובני אדם קורין לו ראש חדש שהשטרות והחיוב שאדם מחייב ומשעבד עצמו בהם אף הם כלשון בני אדם הם וכן יתבאר למטה בעד חדש אדר שיש לדמות דיני זמן שטרות בענינים אלו לנדרים ומכל מקום אף הם ראיתי שכתבו שבגיטין מיהא כל שכתבו בראשון צריך לכתוב ביום שלשים לחדש פלוני שהוא ראש חדש פלוני או ביום ראש חדש פלוני שהוא יום שלשים לירח פלוני ואם כתבו בשני צריך שיכתוב ביום שני לירח פלוני שהוא ראש חדש או שהוא יום שלשים ואחד לירח פלוני כדי להחמיר ולהפליג בדיוק ומאחר שהם מזקיקין כן בגיטין ראו הרבה מן הרבנים לכתוב כך אף בכתובות ושאר שטרות לרוחא דמילתא ולהפליג בדיוק גם כן וכן אנו נוהגים ומ"מ דברים אלו אינן אלא ביום ראשון ושני אבל שאר הימים אין מונין אלא לשני כגון חנוכה ופורים וכל שאר החשבונות שכלם נמנין מיום שני ואף לענין נדר אם נדר עד שמיני של חדש פלוני אין ספק שאותו שמיני מונין לו מיום שני של ראש חדש כשאר כל החשבונות לא נזכר בזה לשון בני אדם אלא לשני ימי ראש חדש וכבר ראיתי מי שפקפק בכך וכותבין באי זה יום של אותו חדש בכך וכך ימים ליום החדש השני של חדש פלוני ומכל מקום לא נהגנו לחוש בזה כלל אחר שני הימים אלא שגדולי הדור חוששין לכך ומנהיגים כך במקומותינו ואיני רואה כן שעיקר המנין לענין המועדות מ"מ הוא ועל אותו מנין ראוי לסמוך ואין לשון בני אדם מתפשט אלא לראש החדש ובהדיא אמרו אין אדם בא אלא כאן חסר מן הספר אע"פ שיום ראשון שלו הוא ביום אחד:

15 כבר ביארנו במי שנדר היום שאינו אסור אלא עד שתחשך וכן שבת זו וחדש זה ושנה זו ושבוע זה אין בכלל אלא מה שלפניו אף אם אמר השבת או החדש או השנה או השבוע דינם כשבת זו וכו' ואין בכלל הנדר אלא מה שלפניו מתשלום השבת או החדש או השנה או השבוע וכן ביארנו ביום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחד ששיעורן היקף שלם ככל אותו הזמן מיום ליום נדר בלשון יום ר"ל קונם עלי יין שאני טועם יום ולא אמר היום או יום זה ולא יום אחד או שאמר שבת או חדש או שנה או שבוע הרי זה ספק אם דינם כהיום או השבת וכו' ושלא ליאסר אלא במה שלפניו מאותו זמן או שמא דינן כיום אחד מפני שנשאלה כאן ולא הובררה ומחמירין בה מספק אלא שאינו לוקה בשיעור תשלום הזמן:

16 מעתה קונם שאני טועם יין שנה זו או השנה אינו אסור אלא עד סוף השנה שהוא סוף אלול ואם נתעברה אף ימי העבור בכלל האיסור אמר שנה אחת אסור שנה אחת מיום ליום וכן שנה סתם מתורת ספק וזו מיהא אין חדש העיבור בכלל ואינו מונה אלא שנים עשר חדש מיום ליום כרוב שנים שאינן מעוברות וגדולי המחברים כתבו אף בזו שאסור בחדש העבור ואין נראה כן וגדולי הדור האריכו בה בראיות והכריעוה כשיטתנו ועיקר ראייתם הוא ממה שאמרו בסוגיא זו לעולם דאמר השנה מהו דתימא הלך אחר רוב שנים דלית בהו עיבור קמ"ל ואם תאמר שאף בשנה אחת אסור בעבורה בה שנה מיהא מאי איצטריך לאשמועינן ולדעת זה מה שאמרו במשנתנו שנה אחת אסור מיום ליום לא לרבות חדש העבור אלא ללמד שאינו מותר בסוף השנה כדין שנה זו ועוד שהרי האומר שנה אחת סתם אין פרט איסורו מוכרח לשנה ראשונה שהוא בה ואדרבה אם עבר על נדרו כל אותה שנה מקיימו שנה אחרת שהרי שנה אחת אמר ולא בירר את זו דוקא ואפילו התחיל בה בקיום הנדר שנמצא מוכיח שעליה כיוון מכל מקום אינו לוקה ואם כן כשבירר שנה זו וקיים בה את נדרו למה לא יעלה לו חדש העבור בכלל שנה ועוד יראה להם שאפילו אמר שנה אחת מיום זה אינו אסור בעיבורה ועוד להם ראיה ממה שאמרו בערכין פרק המוכר שדהו המוכר בית בבתי ערי חומה אינו מונה אלא משעה שמכרה לו שנאמר עד מלאת לו שנה וכשהוא אומר תמימה לרבות את חדש העיבור אלמא דוקא משום דאמר תמימה הא שנה אחת אין עיבור בכלל אע"פ שמונה מאותה שעה ואם תאמר נפשוט מינה דשנה כשנה אחת לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד ומה שאמרו בפרק השואל המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר נראה לי דלשנה בפתחות הלמ"ד הרי הוא כשנה זו כמו שביארנו למעלה אע"פ שהם תירצוה בדרך אחרת ואין חדש העיבור לשוכר לעולם אלא בעומד בתחלת השנה שאם באמצע אם אמר ליה השנה או שנה זו או לשנה אין לו אלא עד ראש שנה ואם אמר שנה אחת אינו מונה אלא שנים עשר חדש ואפילו אמר מהיום שנה אחת לדעת גדולי הדור והם מקשים לעצמם ממה שאמרו בערכין מכר שני בתי ערי חומה אחד בחמשה עשר לאדר ראשון ואחד באחד לאדר שני זה שמכר באחד לאדר שני כיון שהגיע אחד באדר של שנה הבא עלתה לו שנה וזה שמכר לו בחמשה עשר לא עלתה לו שנה עד חמשה עשר באדר של שנה הבאה ותירצו בה שאני התם שריבה בו הכתוב תמימה לומר שיהא פודה לעולם עד שיגיע לתקופת שנה הבאה ואפילו פגע בעיבור ועוד להם ראיה ממה שאמרו בראשון של ראש השנה המודר הנאה מחבירו לשנה מונה שנים עשר חדש ולא קתני מיום ליום אלמא דוקא שנים עשר חדש אפילו היה שם חדש העיבור:

17 ולענין השמועה מקשינן מינה דאם כן לשנה כשנה אחת היא וכן שנה ומפרשין בה דלאו לישנא דוקא הוא אלא באומר שנה אחת ולא דקדק בה משום דעיקר השמעתא אינה אלא משום סיפא דתשרי ראש השנה לנדרים וכל שאמר לשנה זו אפילו בעשרים ותשעה באלול עלתה לו שנה ולפי מה שכתבתי נוהג לקרוא בה המודר מחבירו לשנה בשב"א תחת הלמ"ד ומכל מקום אף לדעת גדולי הדור כל שאמר חדש אחד אסור שלשים יום שהרי יש חדשים מלאים כחסרים ואין כאן רוב חסרים דניזיל בתריהו וכן כתבוה גדולי המחברים אמר לשנה יש אומרים שדינו כהשנה שלא ליאסר אלא עד סופה ויש אומרים שדינו כשנה אחת ויש להכריע מצד שמוש הלשון שאם אמר לשנה בפתחות הלמ"ד הרי הוא כהשנה ואם אמר לשנה בשב"א הלמ"ד דינו כשנה אחת: