1ותירץ שאני מעשר שלא הקרקע גרם חיובו אלא דיגונו כשמרחה בכרי ונמצא מה שאתה בא להקל לחלק גידוליו מן העיקר על ידי אדם:2וחזר והקשה מקנם שבמשנתנו שבדבר שאין זרעו כלה אסור אף בגידולי גידולין ונמצא שאין גידולין מבטלין העיקר אפילו גדולי גדולין ואם בנדרים החמירו כל כך היאך היקלו בשביעית להתיר אף העקר ופרשוה משום דבר שיש לו מתירין הואיל ויכול לישאל עליהן ומה שאמרו בתרומה שאם נפלה סאה לפחות ממאה לא תעלה הא למאה תעלה אף על פי שיש לה מתירין הואיל ויכול לישאל עליהן ואי אפשר לפרשה בתרומה שבאה ליד כהן שהרי אמרו בסופה שאם היתה טהורה תמכר לכהן וכן אי אפשר לפרשה בתרומה שבאה לו מאבי אמו כהן שהרי אמרו בה תמכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה ואם נפלה לו מבית אבי אמו אף הסאה עצמה יכול למכור אלא שפרשו שקונם הוא דבר שיש לו מתירין מפני שיש צד מצוה בשאלתו ממה שאמרו כל הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב קרבן אבל תרומה הואיל ואין צד מצוה בשאלתה דבר שאין לו מתירין הוא כמו שכתבנו למעלה ואע"פ שההקדש אין צד מצוה בשאלתה הקדש מצד נדבתו בא ושמא טעה והקדש טעות אינו הקדש אבל תרומה מתורת חיוב היא באה ואין הטעות מצוי בה ואע"פ שמכל מקום יש בה שאלה וכגון שימצא בה פתח על דרך הזרות כגון שיאמר לא נתכונתי לתרום מכרי זה ואלו ידעתי כן לא הייתי תורם מכל מקום אין הפתח מצוי בה כל כך שתהא קרויה מצדו דבר שיש לו מתירין ואין לומר שתהא נתרת בחרטה לבד ששאלת הקדש ותרומה אינה אלא מצד טעות:3כבר ביארנו בבצלים של ששית שירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו שאם עלים שלהם שחורין אסורין ומכל מקום דוקא הגידולין אבל העיקר מותר ר"ל אם ניכר מן הגידולין ואם אינו ניכר נפקא מינה לתערובתו שאין אוסר אלא לפי חשבון האיסור ולענין ביאור זה שאמרו אי הכי מאי אתא רשב"ג למימר דתניא רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב בפטור פטור ר"ל שאף בעליהן שחורים אין אסור אלא הגדל בחיוב ר"ל באיסור שביעית אבל הגדל בפטור ר"ל בהיתר שקודם שביעית מותר תנא קמא נמי לדידך דאמרת דאתוספת לחוד קאמר לה הכי אמר קושיא היא שהקשה רבא לרב חסדא לומר דתנא קמא אף בעיקר היה אוסר והשיבו רב חסדא דכולא מתניתין בין רישא בין סיפא רבן שמעון בן גמליאל היא ופרושי קא מפרש היא והיתר שבה במקומו עומד וחזר רבא והקשה לו ואפילו תימא דכולה רשב"ג היא ורבן שמעון בן גמליאל לא אסר אלא הגדל באיסור דלמא הני מילי במילתא דלא טרח כגון בצל שירדו עליו גשמים שלא נטיעתו גרמה צמיחת שביעית אלא הגשמים גרמו אבל היכא דטרח כגון בבצל שטרח לתקנה קודם שיזרע וזריעתו היא הגורמת דין הוא שיבטלו הגידולין את העיקר ובטיל ברובו דקאמר שהוא בטל ברוב ליתן עליו חיוב הרוב והקשה וכל היכא דטרח בטיל ברובא והרי ליטרא מעשר טבל דקא טרח וקתני אותה ליטרא מעשר עליה לפי חשבון ממקום אחר אלמא אע"פ דטרח לא בטיל ותירץ שאני התם ר"ל בבצל שאמרו מתעשרת לפי כולה דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך אלמא התבואה זרועה צריכה לעשר והיא בכלל המעשרות וזו שנתקנה הויא סתם זרועה דכי זרעי אינשי דהיתרא זרעי וסגי ליה במעשר ראשון ושני אבל מעשר הטבול לתרומה שבו לא איירי מיניה קרא דסתם זרועה אינה בזריעת איסור ומתוך כך אין גידולין מבטלין את העקר ולא סגי לה במעשר ראשון ושני אלא מעשר עליה תרומת מעשר אחר:
