מאירי על נדרים נ״ה

1 המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו אסור אלא מחמשת המינים ר' מאיר אומר הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינים אבל הנודר מן הדגן אסור בכל ומותר בפירות האילן ובירק אמר הר"ם החמשה מינים הם החטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל ושיפון וכוסמין מין חטין ושבולת שועל ושיפון מין שעורים ופול המצרי מין ממיני הגרעינים לא ימצאו אלא בארץ מצרים וכן יקראוהו הרופאים הפול המצרי ואין זה הפול הידוע אצל ההמון והלכה כחכמים:

2 אמר המאירי הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש ר"ל שמאחר שהוא מתדגן ר"ל שעושין ממנו גורן ומעמידין ממנו כרי כדרך חמשת המינין הרי הוא בכלל דגן ומותר בלח ואף ביבש יש מפרשים שלא נאסר אלא לכוס אבל לאפות מותר כדין חטים שאני טועם שפירשנו בפרק שלפני זה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו אסור אלא מחמשת המינין ר"ל חטין ושעורים וכוסמין ושבלת שועל ושיפון הא שאר מינים אינן בכלל דגן והנודר מותר בהם אף לכוס ור' מאיר מודה כן אף בלשון תבואה ר"ל שאינה כוללת אלא חמשת המינין ואע"פ שמצינו ותבואת הכרם מכל מקום לשון בני אדם אינו בתבואה אלא על חמשת המינין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל אלא שמותר בפירות האילן ובירק:

3 זהו ביאור המשנה והלכה כחכמים ובין נדר מן התבואה בין נדר מן הדגן אינו אסור אלא בחמשת המינים ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

4 לענין ביאור צריך שתדע שאף ר' מאיר מודה בדגן האמור בתורה שאינו כולל אלא חמשת המינין ואם כן צריך אתה לשאל מה שהקשו לו בגמרא ממה שכתוב בדברי הימים שתיקן חזקיה שיביאו המעשרות לאוצר בית המקדש וכפרוץ הדבר ר"ל שנתפשטה תקנתו הרבו בני ישראל מעשר דגן תירוש ויצהר וכל תבואת השדה לאתויי פול המצרי וחביריו ואי דגן כל דמידגן משמע מאי רבי בכל תבואת השדה עד שהוצרך לתרצה במעשר פירות וירק מאי קושיא והלא אף ר' מאיר מודה בדגן האמור בתורה שאינו כולל אלא חמשת המינין בנדרים הוא דקאמר הכי מתורת לשון בני אדם ומכל מקום תדע שמתוך כך פרשו בתוספות בפסוק זה שלא על לשון תורה לבד נאמר אלא על לשון הרגיל לבני אדם שהיו מביאין מעשרות מדברים רבים:

5 אע"פ שביארנו בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינין אם הזכיר בנדרו תבואת שדה יראה שנכלל בנדרו כל דבר הנעשה כרי וכמו שאמרו כאן תבואה לחוד ותבואת שדה לחוד כלומר שתבואת שדה כוללת אף הדברים שאינן בכלל דגן הואיל ומכל מקום הם דברים המתדגנים כלומר שנעשים גרן ואדם מעמידן כרי:

6 בתוספתא אמרו הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין הנודר מן התבלין מותר בחיין ואסור במבושלים ואם אמר הרי הן עלי הרי הן על פי אסור בין חיין בין מבושלין הנודר מן הפת אינו אסור אלא בפת הבאה מחמשת המינין לבד ובתלמוד המערב אמרו הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין כמאן דאמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם ברם כמאן דאמר לא הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם התורה קראה ליין תירוש כלומר ואסור ביין ומותר בשאר מיני מתיקה ונראה מכאן שבזמנם היו קורין למיני מתיקה תירוש ומכאן סמכו גדולי הדור לומר שבזמן הזה שאין רגילין לקרוא תירוש למיני מתיקה כל הנודר בתירוש אסור ביין כלשון תורה אחר שאין בו לשון בני אדם ומותר בשאר מיני מתיקה:

7 הנודר בלשון עללתא יש אומרין שאין בכלל אלא חמשת המינין כתבואה הואיל ועללתא הוא תרגומו של תבואה אין בכללו אלא מה שהוא נכלל בתבואה ומפני שהם פוסקים כרב יוסף שאמרה כן בסוגיא זו ומביאין ראיה לדבריהם ממה שאמרו אקפד רב יוסף ר"ל על מה שחלקו עליו אביי ורבא לומר דעללתא כל מילי משמע וכן שבא רבא לפניו כמתנצל ולדעת זה אף לענין הדין מי שצוה בשעת מיתתו שינתן כך וכך לפלוני מעללתא שיש לו במקום פלוני אין בכלל אלא מחמשת המינין ואם אין מספיקין בכך אינו גובה משאר נכסים שיש לו שם ומכל מקום יש פוסקין כאביי ורבא דעללתא כל מילי משמע מפני שהוא לשון עליה ומשום דאביי ורבא בתראי נינהו ומכל מקום כל מילי דקאמר יש מפרשין בו כל גידולי קרקע ר"ל כל דבר הצומח ועולה מן הארץ מלשון עליה ולא קרקע אבל נסתפקו בשכר בתים וספינות שהוא כעין עלייה וצמיחה אם הוא בכלל שכל דבר הבא על ידי ריוח ושכר או השבחה לשון עללתא הוא או שמא הואיל ומכל מקום גופן מתישן ופוחת בכל יום אע"פ שאין פחת שלהן בא ביחד אלא מעט מעט עד שאינו ניכר אין שכר שבהם נקרא עללתא ולא הובררה ולדעת זה נדר בעללתא אסור בכל גידולי קרקע ומותר בשאר נכסים ולענין הדין גובה מכל גידולי קרקע אבל לא משאר נכסים הא מריוח הבא משאר נכסים הדבר בספק ולענין נדרים מחמירין בה ולענין הדין קולא לתובע וחומרא לנתבע ואין מגבין לו מהם אלא שאם תפש אין מוציאין הימנו ויש מפרשים במה שאמר עללתא כל מילי משמע כל מיני אוכלין ומשקין ויש שואלין לענין הדין מיהא הרי עללתא ודאי לשון מסופק הוא מחמשת המינין לבד ולשאר מיני עלייה ר"ל אף גידולי קרקע לפירוש ראשון או כל מילי לפירוש שני ואם כן היאך מגבין מהן והלא יד בעל השטר על התחתונה והיה לנו לדון כל שהוא חוץ מחמשת המינין הן גידולי קרקע הן כל מיני מאכל בספק כשכר בית וספינה ולהיות יד בעל השטר על התחתונה וכדתנן חצי שדה אני מוכר לך נוטל כחוש ותירצו רבים שכל המקבל מתנה אין אומרין יד בעל השטר על התחתונה אדרבה כל הנותן בעין יפה נותן ואין זה כלום שכל שטר שבעולם יד בעל השטר על התחתונה ומטעם המוציא מחבירו שהוא כלל גדול בדין ובכלם אם תפש אין מוציאין שזה שאומר יד בעל השטר על התחתונה אינו אלא כמי שאומר יד המוציא מחבירו ידו על התחתונה הא אם תפש אין מוציאין וכן כתבוה גדולי המחברים בסוף הלכות מלוה ולוה ואם כן הדרה קושיא לדוכתה ומכל מקום רבותי כתבו שאינה קושיא שפשוט היה להם במלת עללתא שכוללת כל דבר הבא דרך צמיחה לפירוש הראשון או כל מיני אוכל לפירוש שני ואין זה אצלם לשון מסופק אלא לשכר בתים וספינות והדומה להם כגון שכר הכלים:

8 ממדרגות החכמה והאחרונה שבהם הוא להשפיע מחכמתו לזולתו והיא היא המעמדת והמקיימת תורה ללומדיה דרך הערה דרשו וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות אם עושה תלמיד חכם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה נתנת לו במתנה שנאמר וממדבר מתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכשנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות ואם הגביה עצמו הב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא ולא עוד אלא שבני אדם מבזין אותו ושוקפין אותו בקרקע שנאמר ונשקפה על פני הישימון ואם חוזר בו הב"ה מגביהו שנאמר כל גיא ינשא:

9 הנודר מן הדגן מותר באורז ובדוחן ובחילקא והוא חטין הכתושין וחלוקין אחת לשתים ובטרגיס והוא אחד לשלשה ובטיסני והוא אחד לארבעה ופירוש הדברים באותם שנעשו קודם הנדר חילקא טרגיס וטיסני אבל כל שהן חטין בשעת הנדר ואחר כך עושה אותן חלקא טרגיס וטיסני לא נפקע איסורן בכך ויש חולקין בזו אלא אם כן באומר פירות אלו אלא שכך היא שיטתנו וגדולי הדור נסכמין בה:

10 נדר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים וטלאים ובחלב ובבצים ובגוזלות אף של אותה שנה ואם אמר גידולי שנה עלי אסור בכלן נדר מפירות הארץ אסור בכל פרי הארץ ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר גידולי קרקע עלי אסור אף בכמהין ופטריות ואע"פ שברכתם בשהכל נהיה בדברו ואם גידולי קרקע הם היה לנו לברך בורא פרי האדמה כך אמרו חכמים מרבא רבו מארעא כלומר שצומחים הם מן הארץ אלא שהם אין יניקתם מן הארץ אלא מן האויר ומתוך כך ברכתם בשהכל וזה שאמרו עליהן לענין ברכה על שאין גדולו מן הארץ פירושו על דבר שאינו יונק מן הארץ:

11 המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עלי מותר לכסות בגיזי צמר פשתן עולה עלי מותר לכסות באניצי פשתן ר' יהודה אומר הכל לפי הנדר טען והזיע והיה רוחו קשה אמר קונם צמר ופשתן עולי עלי מותר לכסות ואסור להפשיל לאחוריו אמר הר"ם פי' שק הוא עשוי משער ויריעה בגד עבה שעיר בלתי תפור וחמילה הוא יקחהו אדם והוא בתכלית השעירות ויכסה בו האדם להגין מהמטר וכן היריעה הנזכרת בכאן ור' יהודה לא יקראהו על כונת המלה ואמנם יקחוהו על ענין אשר יפול עליו ויהיה הנדר בעבורו והלכה כר' יהודה:

12 אמר המאירי הנודר מן הכסות ר"ל כסות עליון ופירשו בגמרא שסתמו נאמר על מלבוש של עור הקרוי בלשון תלמוד סקירטיא או על של פשתן גס הקרוי כיתנא דצלעא כלומר שאינו ראוי לידבק בבשר מותר להתכסות בשק והוא אריג של נוצה של עזים וביריעה והוא בגד קשה שאינו תפור ובחמילה והוא כעין יריעה ויש מפרשים בה כסוי המשואות שהסוחרים מביאים וקורין אותן שרפיליירה ויש מפרשים בגד קשה שנותנין בראש כמין כובע מפני הגשמים שאין אלו בכלל כסות:

13 אמר קונם צמר עולה עלי מותר לכסות בגיזי צמר וכן אם אמר קונם פשתן עולה עלי מותר באניצי פשתן שאין הכונה אלא בבגד צמר או בבגד פשתן ופירשו בגמרא בלשון ברייתא שהנודר מן הכסות אסור בפונדייא ר"ל אבנט ובפסקיא והוא כעין חגור של צמר שחוגרין בו את התנוקות ונקרא פאיישא ובאנפליא והם בתי הרגלים ובמכנסים וכובע:

14 ר' יהודה אומר הכל לפי הנדר פי' ר' יהודה אינו חולק על שלפניו אלא דבר אחר הוא בא ללמדנו כלומר שאין משגיחין בדבור לבד אלא אף הענין שהנדר בא עליו כיצד טען בגדים של צמר או של פשתן עליו שלא כדרך לבישה והזיע מרוב המשא והיה ריחו קשה ואמר קונם צמר או פשתן עולה עלי מותר לכסות ר"ל ללבוש אבל לא להפשיל לאחוריו דרך משוי שבודאי לא נתכון אלא על הטעינה ופירשו בגמרא כלשון ברייתא דדכותה היה לבוש בגדי צמר והיה מיצר עליהם מרוב חמימות ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר להפשיל לאחוריו וכן בפשתן ובזו האחרונה מיהא לא סוף דבר במיצר אלא אף בנודר סתם כונתו על הלבישה אלא דאיידי דנקט בברייתא קמייתא במיצר מרוב המשא נקט בתרייתא במיצר מרוב החום והלכה כר' יהודה וכמו שסתמו במשנה בפרק קונם היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם מותרת ליהנות לו שלא נתכון אלא לשם אישות וכן היה חבירו מסרב בו שיאכל עמו ואמר קונם ביתך שאני נכנס טפת צונן שאני טועם לך מותר ליכנס לביתו ולשתות עמו צונן שלא נתכון זה אלא לאכילה ושתיה:

15 משנה הנודר מן הבית מותר בעליה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים עליה בכלל הבית הנודר מן העליה מותר בבית הנודר מן המטה מותר בדרגש דברי ר' מאיר וחכמים אומרים דרגש בכלל המטה הנודר מן הדרגש מותר במטה הנודר מן העיר מותר להכנס לתחומה ואסור להכנס לעבורה אבל הנודר מן הבית אסור מן האגף ולפנים אמר הר"ם פי' דרגש עריס קטן יושם לפני המטה הגדולה וכבר ביארנו בחמישי מעירובין שהבתים ודומיהן מהמקומות המיושבין אשר הם חוץ המדינה כאשר היו קרוב מהמדינה ע' אמה הנה הם יוחסו אל המדינה ונמדוד אותן כלן מרבעות ואז ימדד מצלע המרובע אלפים אמה לכל רוח והוא תחום שבת אשר יקרא תחום העיר ואלו התוספות אשר הוסיפו למדינה כאשר נרבעם מלקיחת הבתים אשר הם חוץ ממנה תקרא עבור העיר והוא כמו המדינה ודינו כדין המדינה וכבר ביארנוהו זה וצירנוהו במקומו הוא נעילת השער ויקיפו בו הדלתות ואין הלכה כרבי מאיר בכל מה שאמר:

16 אמר המאירי הנודר מן הבית מותר בעליה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עליה בכלל בית ואין בית בכלל עליה והלכך הנודר מן הבית אסור בעליה והנודר בעליה מותר בבית והלכה כחכמים הנודר מן המטה מותר בדרגש ודרגש זה מפרשים בו מטה קטנה העשויה לפני מטה גדולה לעלות ממנה על הגדולה והיתה של עור והוא שפירשוה בגמרא ערסא דצלא ר"ל של עור וחכמים אומרים דרגש בכלל מטה ואין מטה בכלל דרגש והלכך הנודר מן המטה אסור בדרגש והנודר מן הדרגש מותר במטה והלכה כחכמים:

17 הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה ר"ל תוך אלפים אמה שהרי אף תוך התחום נקרא חוץ לעיר כדכתיב ומדותם מחוץ לעיר אבל אסור ליכנס בעבורה ר"ל בורגנין שהן חוץ לעיר בתוך שבעים אמה ושירים שדנין אותה כעיר לימדד מהם ולהלן אלפים אמה וכן מצינו שנאמר ביהושע בהיות יהושע ביריחו אע"פ שלא היה בפנים אלא בעבורה ומאחר שהן בכלל העיר אסור ליכנס בהן ואין צריך לומר מהם ולפנים וכן הלכה:

18 נדר מן הבית אסור מן האיגוף ולפנים ר"ל מצד הפנימי של משקוף שהדלתות מגיפות עליו ולפנים הא תחת האיגוף והוא עובי סף הפתח העומד כלפי חוץ כשהפתח נעול מותר וכן הלכה ובתלמוד המערב שבמסכת מעשרות שנינו שבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו בית והנודר מן הבית מותר לישב בו:

19 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

20 יוצאין בשבת בשק עבה דרך כסות עליון להגין מן הגשמים ובסגוס עבה והוא בגד של צמר עב וביריעה ובחמילה שכל אלו דרך ללבשן בחול מפני הגשמים ונקראין מלבוש לענין זה לומר שאינו משאוי אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים: