מאירי על נדרים י״ט

1 ספק בכורות כגון שהוא ספק אם בכרה עכשו או בכרה כבר או שילדה זכר ונקבה ואין ידוע אם זכר יצא ראשון אם לאו וכיוצא באלו מן הספקות המוציא מחבירו עליו הראיה ואינו צריך ליתנם לכהן אם הם של הבהמה טהורה וכן אם תפשם הכהן אין מוציאין מידו ואסורין בגיזה ועבודה מספק קדושה ואם בכור אדם הם ופטרי חמורים אף אלו המוציא מחבירו עליו הראיה:

2 ספק משקין כגון טמא שפשט רגלו לבין המשקין ספק נגע ספק לא נגע ספיקן טמא ולא סוף דבר לטומאת עצמן ר"ל שאין שותין מהן אלא אף לטמא אחרים ספיקן טמא ובמסכת טהרות פירשו בספק לטמא אחרים האמור כאן שאם מקל ביד אחד ובראשו משקין טמאין וזרקה לבין ככרות טהורות ספק נגעו ספק לא נגעו ספיקן טמא ואע"פ שבמשנה זו אמרו טהור לדעת רבי מאיר היא שנויה שסובר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן וספיקו טהור ומכל מקום הלכה כרבי יוסי שטומאת משקין אף לטמא אחרים דאוריתא וספיקו טמא ואין צריך לומר שאין הלכה כדברי האומר אין למשקה טומאה כל עיקר אף לטומאת עצמו ר"ל מן התורה אלא מדרבנן וקרא דוכל משקה אשר ישתה לענין הכשר לבד נאמר אינו כן אלא אף לענין טומאה נאמר ואף לטמא אחרים דאוריתא ומכל מקום משקה בית המטבחים שבעזרה והוא הדם היוצא משחיטת קדשים והמים שמשתמשים בהם בעזרה טהורים לגמרי אף מטומאת עצמן ר"ל שאין מקבלין טומאה אפי' ודאית שכך למדוה מפי הקבלה וכן אין מכשירין שום אוכל לקבל טומאה:

3 לענין ביאור זה שהקשו דר' אליעזר אדרבי אליעזר מספק משקין נראה לי לגרוס ותניא רבי אליעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר ולא לגרוס והתניא וכך פירושה ספק משקין לטמא טמא ומשום דטומאת עצמן בודאן טמא מן התורה ומתוך כך גזרו על ספיקן לטמא אחרים טהור מפני שטומאת אחרים דרבנן ולא גזרו על ספיקא וכן היה ר' אליעזר אומר כדבריו דספק משקין לטומאת עצמן טמא ותניא רבי אליעזר אומר אין טומאה למשקה כל עיקר כלומר מן התורה אפילו לטומאת עצמן ואפילו לודאן ואע"פ כן הוא אומר שספיקו ליטמא טמא ואם כן אף לנזירות אע"פ שאין בו היתר לכתחלה יש להחמיר בספיקן בשלמא למ"ד דכן מלטמא אחרים וכו' אבל טומאת עצמן יש בהן ומטעם שכתבנו דטומאת עצמן דאוריתא ואף כאן הא דאמר אין טומאה למשקה כל עיקר פירושו לטמא אחרים אבל כל שהוא ובאו מן התורה כגון טומאת עצמו דנין בו להחמיר בנזירות מיהא שאף התורה לא התירתו לכתחלה דנין ספיקו להקל אלא אי אמרת דכן לגמרי והא דאמר אין טומאה למשקה כל עיקר אפילו לטומאת עצמן קאמר ואפילו הכי החמירו רבנן בספיקו אם כן בנזירות החמירו אלא הא רבי יהודה וכו':

4 כבר ביארנו במקומו שהרבה מיני חגבים נמצאים בשדות וכרמים והם מין עוף שיש בכללו הרבה מינים והרבה שמות חלוקים מהם בלשון תורה כגון ארבה חגב סלעם חרגול ומהם בלשון תלמוד כגון איל קמצא סוסביל זחל ושושיבא מהם טמאים ומהם טהורים והעידו על איל קמצא שהוא כשר לאכילה ומכל מקום אנו אין סומכין על השם אלא על סמנים ידועים כבר ביארנום במסכת חולין ובמסכת עבודה זרה:

5 אע"פ שכתבנו שספק נזירות להחמיר יש דברים שדנין בהם להקל והוא כל שאף עיקר הנזירות בספק כגון שהיו שנים ואחד עובר לפניהם ונחלקו אותם שנים על אותו העובר שזה אומר ראובן הוא וזה אומר שמעון הוא ואמר כל אחד מהם אם כדברי הריני נזיר שאותו שנמצא כדבריו הרי הוא נזיר אע"פ שלא נתברר בשעת הנזירות שאין הלכה כדברי האומר לא נתנה נזירות אלא להפלאה ואע"פ כן אם הלך העובר ואי אפשר לברר כאחד מהם אין אחד מהם נזיר וכן מי שאמר הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור אע"פ שאם מדד ונמצא כדבריו הרי הוא נזיר אם הלך ומצא שנגנב אין זה נזיר:

6 כל שביארנו בספק נזירות שהוא להחמיר חמור הוא מודאי שודאי נזירות מגלח כל ראשו בסוף נזירותו ומביא קרבנותיו ונאכל ומותר אחר כן ביין ועל ספיקו אינו מגלח שהרי אין גלוח אלא על הקרבנות והרי אינו יכול להביא אשמו על הספק ואפילו בתנאי שאין תנאי בחטאת ואשם שהרי אין באין נדבה ואע"פ שאמרו אם גלח על אחד משלשתן יצא ואם כן יביא שלמים ועולה ויגלח עליהם מכל מקום לא אמרוה אלא בדיעבד וכן שמכל מקום אינו יכול לגלח כל הראש שהרי הקפת כל הראש שמה הקפה כמו שביארנו בראשון של יבמות ולגבי נזיר התירה הכתוב ובספק לא ואחר שכן הרי הוא אסור ביין ואף בנזיר עולם ר"ל כגון שנזר לכל ימי חייו או שאמר הריני נזיר לעולם שאסור לגלח כל ימי חייו מכל מקום הרי אמרו בו שמשנים עשר חדש ואילך אם הכביד שערו מיקל בתער ומביא קרבנות כמו שיתבאר במקומו וספיקן אינו מגלח אבל נזיר שמשון ר"ל שאמר הריני נזיר כשמשון אסור בתגלחת לעולם וכן אסור ביין לעולם אלא שמותר להטמא למתים שכך היה דינו של שמשון שלא נדר הוא בנזיר אלא שהמלאך הפרישו ולמדו מפי הקבלה שכל ימיו נאסר ביין ובתגלחת ושהיה מותר להטמא למתים ונמצא שנזיר שמשון מיהא אין ספיקו חמור מודאי:

7 ולענין ביאור זו שאמרו נזיר שמשון מאי איכא למימר פירושו אחר שאתה אומר שלא אמר ר' יהודה בנזיר לא מעייל נפשיה לספיקא אלא במקום שספיקו חמור מודאו אם כן בנזיר שמשון מודה שאם אמר הריני נזיר שמשון אם יש בכרי הזה מאה כור ונגנב או אבד שאינו נזיר והרי מצינו שאף זה נזיר וכן הלכה ואמר ליה אי תניא תניא כלומר ונדחו דברי: