מאירי על נדרים כ״ט ב

« מאירי על נדרים כ״ט ע״א מאירי על נדרים ל׳ ע״א »

1 הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לְתַנָּא לְמִיתְנֵא תַּרְתֵּי. דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: קְדוּשַּׁת הַגּוּף לָא פָּקְעָה בִּכְדִי, קְדוּשַּׁת דָּמִים פָּקְעָה בִּכְדִי, אַמְּטוּ לְהָכִי תְּנָא תַּרְתֵּי.

2 אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אִידֵּי וְאִידֵּי קְדוּשַּׁת דָּמִים, לְמָה לִי לְמִיתְנֵא תַּרְתֵּי? הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר: מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה פָּקְעָה, מִקְּדוּשָּׁה קַלָּה לִקְדוּשָּׁה חֲמוּרָה צְרִיכָא לְמֵימַר?!

3 לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּבַר פְּדָא, דְּאָמַר: לָא פָּקְעָה קְדוּשָּׁה בִּכְדִי?

4 אָמַר רַב פָּפָּא: אָמַר לָךְ בַּר פְּדָא, הָכִי קָאָמַר: אִם לֹא אָמַר ״מֵעַכְשָׁיו שְׁלָמִים״ — לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹלָה הָוֵי.

5 מִידֵּי דְּהָוֵה הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם״, דִּמְקוּדֶּשֶׁת וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְעַכְּלוּ הַמָּעוֹת.

6 פְּשִׁיטָא? לָא צְרִיכָא דַּהֲדַר בֵּיהּ.

7 הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר חוֹזֶרֶת, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר!

8 אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר הָתָם חוֹזֶרֶת, הָכָא שָׁאנֵי — דַּאֲמִירָתוֹ לְגָבוֹהַּ כִּמְסִירָתוֹ לְהֶדְיוֹט.

9 יְתֵיב רַבִּי אָבִין וְרַב יִצְחָק בְּרַבִּי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה, וְקָא מְנַמְנֵם רַבִּי יִרְמְיָה, יָתְבִי וְקָאָמְרִי: לְבַר פְּדָא דְּאָמַר פְּדָאָן חוֹזְרוֹת וְקוֹדְשׁוֹת,

פירוש מאירי על נדרים כ״ט ב

1 אף ע"פ שביארנו בהקדש שאם אמר הרי זו עולה או שלמים לאחר שלשים שההקדש חל לאחר שלשים ואינו יכול לחזור בו בתוך שלשים באשה אינו כן אלא כל שאמר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים אם בא אחר וקדשה בתוך שלשים מקודשת לזה השני ואף לכשיגיעו שלשים אין לראשון בה כלום וכן אם חזר בו הוא או חזרה היא אינו כלום שמאחר שלא חלו הקדושין עדין יכולים הם לחזור והקדש שאני שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הא אם לא קדשה אחר בתוך שלשים יום וכן שלא חזרו בהם לא הוא ולא היא כשיגיעו שלשים יום מקודשת גמורה ואפי' נתאכלו המעות קודם שיגיעו שלשים יום וכבר ביארנוה בשלישי של קדושין במשנה השניה ומכאן למדו קצת מפרשים שהאומר סלע זו לצדקה לאחר שלשים יום אינו יכול לחזור דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט:

2 יש חולקין בפסק זה לומר שהאומר שור זה עולה לאחר שלשים יום יכול לחזור בו ואומרים שלא תרצה רב פפא אלא לדעת בר פדא והפוסקים כמותו ודאי יש להם לומר כן אבל לעולא יכול לחזור ואף בתלמוד המערב נחלקו בה בראשון של קדשין והוא שאמרו שם רבי אבהו בשם רבי יוחנן הרי זו עולה לאחר שלשים יום מכרה בתוך שלשים יום אינה מכורה הקדישה לא קדשה לידא מילא לאחר שלשים אלא לשייר לו גיזה ועבדה לתוך שלשים וחרינא אמר בשם רבי יוחנן מכרה מכורה חזר ולקחה בתוך שלשים חל עליו הקדש לאחר שלשים לא חל עליו הקדש ועוד שנו שם בפרק שלישי רבי בון בעי קומי ר' זעירא תמן איתמר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והכא איתמר מכרה תוך שלשים מכורה תמן באומר שכבר ברם הכא באומר לאחר שלשים וכי תימא מאי האי דנקט מכרה מכורה ליתני חזר בו רשאי אין הכי נמי אלא אידי דבעי למתנא חזר ולקחה תוך שלשים חל עליה הקדש לאחר שלשים לא חל עליה הקדש נקט לה במכרה:

« מאירי על נדרים כ״ט ע״א מאירי על נדרים ל׳ ע״א »