1משנה קונם יין שאיני טועם לשנה ונתעברה השנה אסור בה ובעבורה עד ראש אדר עד ראש אדר הראשון עד סוף אדר עד סוף אדר הראשון רבי יהודה אומר אמר קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח אינו אסור אלא לילי הפסח שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום אינו אסור אלא לילי הצום שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר רבי יוסי בנו אומר קונם שום שאיני טועם עד שתהא השבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום אמר הר"ם פירוש ליל הצום ר"ל צום כפור והיה מנהגם לאכול שום בלילי שבתות לפי שהיה עוזר להם על המשגל לפי מזגם וארצם וכבר ידעת שעונת תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת מצורף אל היות בשבת עצמו יחייב בו העונג בכל אופן מאופני התענוג לאנשים כלם ואין הלכה כרבי יהודה ולא כר' יוסי בנו אבל העיקר מה שקדם מאמרו כל שזמנו קבוע אמר עד שיגיע אסור עד שיגיע עד שיהא אסור עד שיצא:2אמר המאירי קונם יין שאני טועם לשנה ר"ל בפתחות הלמ"ד הרי הוא כשהשנה או שנה זו ואסור בה ובעיבורה אם נתעברה עד סוף השנה על הדרך שביארנוה למעלה:3עד ראש חדש אדר ר"ל והיו בה שני אדרים פירושו עד אדר ראשון ואינו אסור אלא עד אדר ראשון וכן עד סוף אדר עד סוף אדר ראשון שסתם אדר אינו אלא אדר ראשון והוא הדין אם אמר עד אדר ויש גורסין עד סוף אדר עד סוף אדר שני ואף גדולי המחברים גורסין כן ואין נראה כן דמה בין זה לזה בין ראש בין סוף אדר סתמא קאמר ועוד היאך הקשו בגמרא אלמא סתמא אדר ראשון הוא הרי בראש ובסוף הוא תלוי ועוד היכי אמר מתניתין ר' יהודה היא והא רבי יהודה נמי לא תני לה דהא רבי יהודה לא מפליג ליה בין ראש לסוף אלא עיקר הגירסא כמו שכתבנו ולעולם אף ביודע שנתעברה השנה כל שמזכיר סתם אדר אין כונתו אלא לראשון והוא שאמר רבי יהודה אדר הראשון כותב סתם כלומר שאינו צריך לכתוב בו אדר ראשון אדר שני כותב תנין ואם כן אין הלכה כרבי מאיר שאמר אדר ראשון כותב ראשון אדר שני כותב סתם ומפני שאדר סתם של שנה מעוברת הוא השני מפני שהראשון הוא חדש העיבור ותדע שהרי אדר ראשון של שלשים יום ושני של כ"ט כדינו וכן שמגלה ופורים וסדר פרשיות אינן אלא בשני ומכל מקום הלכה כרבי יהודה כך היא שיטתנו ויש פוסקים כרבי מאיר ומשנתנו כשאינו יודע בשעת הנדר שהיתה מעוברת וכל שהעיבור נעלם ממנו על כרחך אין דעתו אלא על הראשון אבל כל שידע בעיבורה בשעת הנדר אסור עד השני והוא ששנינו עד ראש חדש אדר עד אדר ראשון כלומר אם היתה מעוברת עד השני ושאלו בה מכלל דרישא לאו במעוברת וכו' והא ראשון קאמר ואין ראשון אלא במקום עיבור אלא הא דידע הא דלא ידע ולשיטה זו כל שידע בעיבורה אסור עד השני וכן פסקוה גדולי המחברים:
