1כל המפקיר אפילו באחד הפקר הוא ופטור מן המעשרות ולדעתנו אפילו בינו לבין עצמו אלא שבתוספות נסתפקו בה אבל מדברי סופרים שאינו הפקר עד שיפקיר בפני שלשה שיהא אחד זוכה ושנים מעידים ופרשו בתוספות דדוקא בהפקר קרקע וכמו שנראה מסוגיא זו דאקרקע מהדר אבל הפקר מטלטלין אף ביחיד ולשיטתנו אף בינו לבין עצמו ועל הדרך שאמרו בנר גגית וקדרה דמפקר להו שסתם הדברים אין מזקיקין אותו להביא עדים מן השוק וכבר סמכו על זו להשאיל בהמה לגוי בשבת במקום שאין אפשר לו להשיב פניו על סמך הפקרו ויש מפרשים שלענין לזכות בו אחרים צריך שלשה אבל להפקיעם מאיסור כגון נר גגית וקדרה בחד סגי:2ויש מפרשים ששמועה זו לא נאמרה אלא לדעת ר' יוסי ופירושה דכל דאפקרי בתלת הוה ליה הפקר אף בלא זוכה אבל כל שלא בפני שלשה אינו הפקר עד שתבא לידי זוכה הא לדעת חכמים שהלכה כדבריהם אין חלוק ביניהם אלא לעולם הוא הפקר ור' שמעון דאמר בשנים לא הוי הפקר פירושו בלא זוכה וסבירא ליה כר' יוסי ור' יהושע בן לוי סבירא ליה כרבנן דאפילו בחד הוי הפקר מן התורה אף בלא זוכה ולא הוצרכו בו שלשה אלא דרך תקנה שלא יחל דברו בשקרות וכפירה וכבר ביארנו בענינים אלו דינים אחרים בשני של מציעא בסוגיית משנת י"א:3גדולי המחברים כתבו שהמפקיר אע"פ שאינו נודר הרי הוא כנדר ואסור לו לחזור וענין הפקר הוא שיאמר נכסים אלו הפקר בין בקרקע בין במטלטלין וכל הקודם בו זכה בו ואף המפקיר שוה בו לכל אדם:4נשלם הפרק תהלה לאל:5השותפין שנדרו וכו' זה הפרק ענינו גם כן בביאור החלק החמישי הן כשהאחד מודר מחבירו הן בשותפין שנדרו הנאה זה מזה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון לבאר ענין השותפין שנדרו זה מזה או שנדר אחד מהם מחבירו או שהיה אחד מן השוק מודר מאחד מהם השני במדיר שהיו לו דברים מושכרים היאך דנין את המודר בהם וכן כשמכר המדיר היאך דנין את המודר במה שמכר המדיר או שיצא מרשותו באי זה צד השלישי לבאר שהמודר הוא אסור בשל מדיר הרביעי מה שאין איסור חל עליו מחמת הדרתו כגון דבר המשותף לכל ישראל ואף בדברים המשותפים לבני העיר לבד היאך מתקינין להם להיות מותרין בהן החמישי במודר הנאה מחבירו ונתן לאחר אי זו מתנה מועלת בכך זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול כמו שיתבאר:
