מאירי על חולין ע״ט

1 אע"פ שלענין אותו ואת בנו ביארנו שאין חוששין לזרע האב לדעת רוב מפרשים ומקילין בה לשחוט האב עם הולד לענין כלאים בהרכבה אינו כן אלא הדבר בספק ודנין בה לחומרא כיצד פרד שנולד מן הסוסיא ואביו חמור מותר להרכיבו על פרדה שהיא בדרך זה ר"ל שנולדה מן הסוסיא ואביה חמור הן שתחוש לזרע האב הן שלא תחוש ואין אומרין אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור שאין הדבר תלוי אלא בשני מינין חלוקים ואין כאן חלוק מינין וכן בכל הנולדים משני מינין המתעברין זה מזה אבל הנולדים מן הסוס והחמורה אסור להרכיבן עם הנולדים מן החמור והסוסיא שמא אין אומרין חוששין אף לזרע האב להקל כמו שחוששין לזרע האם כדי שנאמר כל מיני פרדות אחת הן אלא אין חוששין לזרע האב כלל ונמצא הרכבה זו של סוס עם חמור ולהחמיר מיהא חוששין ומתוך כך פרד זה אף עם אמו אסור להרכיבו ר"ל שאם נולד מן הסוסיא ואביה חמור אסור להרכיבו על סוסיא או למשוך עמה בקרון שמא חוששין לזרע האב ונמצא הרכבה זו של סוס עם חמור:

2 ומגדולי המחברים כתבו על שני אלו שהוא לוקה ולא יראה לי כן בפרד עם האם שהרי מספק חששא לזרע האב אנו באים באיסורו ויש אומרים שאף בזו פשוט לנו שאין חוששין לזרע האב כלל אף לקולא ופרד עם האב מותר אבל מ"מ הנולדות מן החמורה ואביהן סוס עם הנולדות מן הסוסיא ואביהן חמור אסור להרכיבן ויש בזו דעת שלישי שחוששין לזרע האב אף לקולא והרי כלן מין אחד ומותר להרכיבן וכל מיני פרדות אחת הן למדת שענין זה נחלקו בו המפרשים על שלשה דרכים וכלם בסוגית השמועה דורשים ובאים והרי היא סדורה לפניך ללמוד מתוכה את דבריהם מר כדאית ליה ומר כדאית ליה שאף הם אין להם ראיות מוכרחות מצד אחר ושלשה דרכים אלו הראשון שאין חוששין לזרע האב כלל בין לקולא בין לחומרא והשני שחוששין אף לזרע האב בין לקולא בין לחומרא והשלישי שהדבר בספק אם חוששין אם אין חוששין ודנין בכלן להחמיר וכן הסכימו רוב מפרשים לא מצד ראיה אלא לברוח מן הספקות ואחר שכן מי שרצה להרכיב פרד על פרדה או למשוך קרון בשתיהן ואינו יודע אם שתיהן שוות באבות ובאמהות בודק בסימני אזנים וזנב ובקול שהנולדים מן החמורה אזניהן ארוכות וקולן עבה וזנבן קצר והנולדות מן הסוסיא אזניהם קצרות וזנבן ארוך וקולן צלול אם מצא שתיהן שוות בסימנין אלו מזווגן שסימנין מובהקין סומכין עליהן אף בדבר שהוא מן התורה בכל מקום ואם אינן שוות בסימנין אלו אסור לזווגם ולמדת לפי דרכך שהרכיבה על הפרדות מותרת שאין כאן אלא מין אחד ובתוספתא של כלאים היא שנויה כן והוא שאמרו שם איסי הבבלי אומר אסור לרכוב על גבי פרדה אמרו לו והרי הוא אומר והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי אמר להם אין משיבין מתקוע ואמרו לו והרי הוא אומר ולא סר מכל אשר צוהו י"י רק בדבר אוריה החתי ומ"מ דברים אלו לא ראינו בזמנים הללו מעולם מי שהזהיר עליהם נראה שדעתם לפסוק כדעת המיקל בלא שום פקפוק ובכי הא פוק חזי מה עמא דבר:

3 כבר ביארנו שהכלאים הבאים מן התיש עם הרחל או מן הכבש עם העז אותו ואת בנו נוהג בו וכן בכוי נראין הדברים שאין בהמה מתעברת מחיה ולא חיה מבהמה ואף לא בהמה מבהמה שאינה מינה ולא חיה מחיה שאינה מינה אא"כ יש ביניהם קצת דמיון כגון תיש ורחל וכבש עם עז וסוס עם חמורה וכן זאב עם הכלב וכן כלב כופרי עם שועל וכל כיוצא באלו אבל צבי בתישה ותיש בצביה אין הדברים נראין להתעבר זה מזה וחכמת הטבע מעידה לנו כן ולא הוזכרו דברים אלו בתלמוד אלא לדעת ר' אליעזר ובר מחלקתו שהיו סוברים כן וכן התבאר במסכת בכורות ומ"מ לדעת האומר כן צבי הבא על התישה וילדה בן אסור לשחוט תישה ובנה שה אמר רחמנא ובנו כל דהו ומותר לשחוט את הצבי ובנו אפי' לדברי האומר שנוהג בזכרים שה אמר רחמנא ולא צבי ובנו תיש הבא על הצביה וילדה בן מותר לשחוט האם ובנה שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו ומגדולי המחברים אוסרין בזו לכתחלה ואין דבריהם נראין ואב ובנו לדברי האומר שנוהג בזכרים אסור:

4 תיש הבא על הצביה וילדה בת ואותה בת ילדה בן לדברי האומר חוששין לזרע האב יש לחוש בבת הצביה לדונה בשה ושה אמר רחמנא ואפי' מקצת שה ואסור לשחוט אותה ואת הבן ומ"מ אינו לוקה שמא אין חוששין לזרע האב ולדברי האומר אין חוששין הרי זה צבי ובנו ומותר:

5 צבי הבא על התישה וילדה בת ואותה בת ילדה בן אסור לשחוט הבת ובנה ואם שחט לוקה שהרי מ"מ אף אם תחוש לזרע האב הרי מ"מ היא שה מצד האם ושה אמר רחמנא ואפי' מקצת שה ומגדולי המחברים כתבו בזו דברים שלא נתבררו לנו:

6 כבר ידעת שחיה ועוף טעונין כסוי הדם אבל בהמה אינו בתורת כסוי מעתה צבי הבא על התישה וילדה בן ושחטו בחול טעון כסוי שמא חוששין לזרע האב והרי הוא חיה ואין צריך לומר בתיש הבא על הצביה וילדה בן ושחטו בחול שהוא טעון כסוי:

7 צבי הבא על התישה וילדה בן אין שוחטין אותו ביום טוב שמא חוששין לזרע האב וטעון כסוי ואם שחטו אין מכסין את דמו שמא אין חוששין לזרע האב והרי הוא בהמה ואין טעון כסוי:

8 תיש הבא על הצביה אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו אע"פ שמ"מ יש בו תורת כסוי שהרי אמו חיה וצבי אמר רחמנא ואפי' מקצת צבי מ"מ הרואה אותו טורח בכסוי גוזר עליו שהוא חיה ומתיר את חלבו ומפני זה אסור לכסות את דמו ביום טוב וכן הדין בכוי והיא בריה בפני עצמה שלא הכריעו בה חכמים אם זכר אם נקבה:

9 מתנות כהונה ר"ל זרוע לחיים וקיבה אין נוהגין אלא בבהמה כמו שיתבאר ונוהגין בכלאים ר"ל הבא מן הכבש עם העז או מן התיש עם הרחל וכן הכוי חייב במתנות מן הספק:

10 צבי הבא על התישה וילדה בן הולד חייב בחצי מתנות אבל תיש הבא על הצביה וילדה הולד פטור מכל וכל שהרי אף בחיוב חצי מתנות הבא מצד האב אומר לו הבא ראיה שחוששין לזרע האב וטול: