1גיד הנשה אין איסורו נוהג בבני נח ודבר זה יתבאר למטה בריוח:2קרבנות שאינן נאכלין כגון עולה בזמן שהגידין מחוברין בבשר מקטירין את הכל וכן הדין בעצמות וקרנים וטלפים פרשו מן הבשר לא יעלו שנאמר ועשית עולותיך הבשר והדם ואם עלו מגדולי המחברים פסקו שירדו ויש שפסקו שלא ירדו ומ"מ אם פקעו מעל האור ולא נתאכלו אינו צריך להחזירן איברי בשר שפקעו אתה צריך להחזיר ולא אלו:3למדת שאין איסור גיד הנשה נוהג במוקדשין לענין העלאה אלא הרי הוא עולה ומוקטר ומ"מ נוהג הוא בו לענין אכילה ולמלקות:4יש פוסקין שאין גיד הנשה בכלל גידין אלו לענין זה שהרי נאמר ממשקה ישראל מן המותר לישראל אע"פ שחלב ודם עולין ואסור לישראל מצותן היא כך בפרט אבל גיד הנשה אין מצוה בפרט בהעלאתו והילכך אסור להעלותו אלא מעלהו בלא חלוץ גידו וכשהעלהו חולצן מן הירך ומשליכו לתפוח והוא מקום שבאמצע המזבח ששם צוברין את האפר עד שיהא שם ממנו הרבה ויוציאוהו חוץ העיר:5חטאת ואשם שהבשר נאכל לכהנים גיד הנשה שלו נחלץ לאמה שבעזרה וכן שלמים אע"פ שנאכלין בכל העיר הואיל והוא בחלק הכהנים שדרכן לאכל בעזרה חולצו לאמה:6בכל שנה ושנה היו עושין שתי פרכות במקדש להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים ובמקדש שני היו עושין מהן על כל השבעה שערים והיו האורגים עושין בהם תמיד להיות מוכנות בעת הצורך חוטי הפרכות היו כפולין ששה והיו בה ארבעה מינין שש ותכלת וארגמן ותולעת שני וכל אחד מהם כפול ששה הרי עשרים וארבעה חוטין והיה עביה טפח ועל שבעים ושנים נירין היתה נארגת ארכה ארבעים ורחבה עשרים נטמאו הפרכות אם בטומאת ראשון נטמאו אינן צריכות הערב שמש אלא הכהנים מטבילין אותן בפנים וטהורות מיד נטמאו באב הטומאה מטבילין אותן בחוץ והיו שוטחין אותן בחיל ומערבת שמשה והיא טהורה:7קרבן הפסח כבר ידעת שצריך לצלותו כשהוא שלם ולא היו מנקרין אותו מן הגידין וכשנצלה חותך ואוכל ומפרק העצמות ומניחן וכשמגיע לגיד הנשה מוציאו ומניחו עם הגידין שאין ראויים לאכילה ועם העצמות והקרומות שלא היה אפשר לחתכן וי"מ שמנקרין היו אותו מן הגידין כמו החלבים שבודאי הוצרכו לנקרו מהם שאלמלא כן כל שבטלה או גדי שמן מיהא נאסר ולא דיו בקולף ואוכל אלא בכחוש כמו שיתבאר וכבר כתבנו ענין זה כהוגן בפרק כיצד צולין:8כבר ידעת שאסור להותיר מן הפסח עד הבקר ואם הותיר ישרף לששה עשר אבל לא בחמשה עשר שאין שורפין קדשים ביום טוב ומהו שורף הדברים שהיו ראויים לאכילה ונשארו אבל דברים שאין ראויים לאכילה אינן בדין נותר ומשליכן מעתה עצמות שיש בהן מוח וגידים הרכים המתפשטים בבשר וכל שכן בשר עצמו הנותר ישרף אבל עצמות שאין בהם מוח וגידים שאין ראויים לאכילה כגון גידי הצואר וגיד הנשה משליכן ודיו:9שמנו של גיד הואיל וחכמים קבלוהו עליהם באיסור אינו אוכלו בקרבן הפסח ומ"מ הואיל ומן התורה מותר הרי הוא כדברים הראויים לאכילה וישרף:
