מאירי על חולין מ״ג

1 אחר שהקדמנו כאן רוב פרטי הטרפויות דרך קצרה ושאמרו בסוגיא זו בכללם דרך קצרה גם כן ששמנה מינים הם בדרך כלל וכן שהתחילו לפרש הפרטים שבכל כלל מהם כאמרם ז"ל בכלל אמר עולא שמנה מיני טרפה נאמרו לו למשה מסיני נקובה פסוקה וכו' ואמרו עוד בפרטים אמר ר' חייא שמנה טרפויות יש בנקובה רואה אני להקדים לך דבר זה בדקדוק בכלל ובפרט עפ"י שטתנו ומכאן אני אומר לך שכשעייננו בענינים אלו בכלליהם ובפרטיהם לפי שטתנו אחד עשר מיני טרפויות הם שכל אחד מהם כולל תחתיו פרטים הרבה וי"א טרפויות הכללים הם נקובה פסוקה עקורה נטולה חסרה קרועה דרוסה נפולה שבורה לקויה שמוטה. הנקובה כוללת שבעה עשר טרפויות ואלו הן ניקב הושט ניקב הקנה למטה מן החזה ניקב קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו הריאה שניקבה ניקבה הקיבה ניקבה המרה ניקבו הדקין כרס פנימי שניקב המסס שניקב לחוץ בית הכוסות שניקב לחוץ תרבץ הושט שניקב קנה הלב שניקב קנה הריאה שניקב קנה הכבד שניקב סמפון הריאה שניקב לחבירו ניקב הטחול בראש העבה שבו וכן כוללת עוד שתי טרפויות בעוף והם ניקב הקורקבן עם הכיס וניקב גב הזפק אבל לא הזפק עצמו על הדרך שיתבאר בסוגית המשנה הרביעית:

2 הפסוקה כוללת שתי טרפויות הגרגרת שנפסקה חוט השדרה שנפסק עקורה היא שנעקרו הסימנין או אחד מהם מן הלחי ומן הבשר שבו אלא שאיזה דבר מעמידן שלא לישמט ואע"פ שיש חולקים לומר שאינן בכלל טרפות כמו שביארנו בפרק שני מ"מ לדעתנו טרפה היא ונכללו בה שתי טרפויות אחד נעקרו לגמרי ואיזה דבר מעמידן שלא לישמט והשני שלא נעקרו כלן אלא שנידלדלו ברובן ואף המיעוט הנשאר לא במקום אחד אלא במקומות מפוזרים מעט כאן ומעט כאן ואע"פ שביארנו שכשנעקרו לגמרי נבלה אף במשנתנו אע"פ שקראן דרך כלל טרפות יש מהן נבלות כמו שביארנו בפסוקת הגרגרת בפרק שני במשנה הששית:

3 הנטולה יש בה ששה מינין ניטל הכבד ולא נשתייר ממנו כזית ניטל לחי העליון ניטל עורה והיא הגלודה ניטל צומת הגידין ניטל הזפק ניטלה האם בעוף לדעת קצת מפרשים ולא מנינו בה ניטלה ירך ר"ל עצם הירך אע"פ שלא ניטל עמה רוב בשר שהיא טרפה שלא הוצרכנו לרוב בשר אלא לעשותה נבלה הא מ"מ טרפה היא אף בלא רוב בשר כמו שביארנו בפרק ראשון ומה שנמנענו למנותה הוא מפני שאף בהשמטתו יש בה טרפות כמו שנבאר בפרטי השמוטה ואין צריך לומר בניטלה לגמרי:

4 החסורה יש בה ארבעה טרפויות חסרון בגרגרת חסרו רגליה או שיש שם נקב חסרון בשדרה חסרון בגולגולת אבל חסרון בריאה אינה ראויה לימנות שהרי מנינו נקובתה ואין חסרון בלא נקב:

5 הקרועה יש בה שני מינין כרס החיצון שנקרע בטפח או ברובו בשר החופה את רוב הכרס שנקרע ברובו:

6 דרוסה כוללת דריסת כל מקום שפנימיות שכנגד המכה נטרף בנקב:

7 נפולה יש בה שלשה מינין א' שנפלה ממקום הגבוה עשרה טפחים ואיסורה משום ריסוק איברים ב' שהכוה במקל מצד רחבה של בהמה או אף מצד ארכה אם פסק המקל באמצע השדרה ג' עוף שנחבט על פני המים:

8 שבורה יש בה ארבעה מינין נשתברו צלעותיה גולגולת שנחבסה נשברה מפרקת ורוב בשר עמה שהיא נבלה כמו שביארנו ענינה בפרק ראשון נשתברו רגליה ואף נחתכו רגליה בכלל זו היא:

9 לקויה יש בה חמשה מינין נהפך הושט במראה שלו ר"ל ששב החיצון לבן והפנימי אדום לקתה בכוליא ולקות שבריאה שאינו בכלל נקב נפלה לאור ונחמרו בני מעיה ולקות שבמוח:

10 שמוטה יש בה ארבעה מינין נשמטו הסימנין או אחד מהם שאין זה בכלל עקורה כמו שפירשו רבים אלא טרפות בפני עצמו הוא כמו שביארנו ניטל ראש הירך ממקומו התחוב בגוף אע"פ שלא ניטל והוא הנקרא בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ובכללו שמוטת ירך הן שיהא הוא בוקא דאטמא הן שיהא טרפות אחר על הדרך שנבאר בסוגיא הבאה על משנה רביעית יצאו בני מעין לחוץ ונהפכו נשמטה הרגל בארכובה ויש בטרפויות פרטים אחרים נכנסים תחת אלו הפרטים וכלם נכללים באחד מאלו י"א סוגים וזה שכל שפיסולן בנקב שניטלו טרפה חוץ מן הטחול כמו שיתבאר ונמצא חסרון המרה וחסרון הקיבה וחסרון הכרס וחסרון המסס וחסרון בית הכוסות וחסרון אחד מן המעים וחסרון מנין האונות וחלופן שאף החלוף הוא חסרון ממקום הראוי להיות שם וסירכא היוצאה מהן כלן בכלל נקב הן וכן כל יתרות שבאלו הואיל וכל יתר כנטול בכלל נקב הם נתמסמס המוח הרי הוא בכלל לקות שבמוח אוטם בריאה ונימוק סמפון מסמפוני הריאה וליחה סרוחה שנמצאת בריאה ומים סרוחין שנמצאו בה או מים עכורים אע"פ שלא הסריחו או שנתמסמסה או שנשתנו מראיה או שנמצאת שועה באין חתוך אונות או שחסרה מקצתה או שיבשה מקצתה או שנמצאת נפוחה או שצמקה מקול המבעית בידי אדם כולן בכלל לקות שבריאה הם:

11 כוליא שהקטינה או שנמצא בה ליחה אע"פ שאינה סרוחה או מים סרוחים אע"פ שצלולים או עכורים אע"פ שאינן סרוחים כלן בכלל לקות שבכוליא הם חוט השדרה שנתמסמס הרי הוא בכלל נפסק החוט והרי כתבנו כאן כל הטרפויות לדעתנו דרך כלל ושהם נכללים בי"א סוגים שהזכרנו אלא שהדברים מתרחבים בביאור כל אחת מהן על הדרך שנזכרו בהן בגמרא:

12 ניקבה המרה כבר פירשנו במשנה שהיא טרפה ודוקא בצד שאינה סמוכה לכבד אבל אם ניקבה בצד הסמוכה לכבד כשירה שדופן הכבד סותמתה ואין כאן חשש פירוק הא אם ניקב דופן הכבד כנגד נקב המרה טריפה וזה שלא מצינו בכלל הנקובה ניקב הכבד כנגד נקב המרה הוא מפני שאין טרפותו מצד עצמו אלא מצד נקב המרה:

13 כבר ביארנו שכל הפסול בנקב אם ניטל כל שכן שהוא טרפה חוץ מן הטחול הילכך ניטלה המרה טרפה וכן אם חסרה בין בבהמה בין בעוף וקצת חכמי צרפת סבורים לדמותה לטחול ולהכשירה בניטלה ודברים משובשים הם שכל שהנקב פוסל בו נטולה פוסלת בו וטחול דאיתמר איתמר ואין מדמין בטרפות ואף בספרא בפרשת שמיני הוזכרה בהדיא לטרפות כתוב במדרש והסכימו הגאונים עליו שאם בא לידינו עוף שאין בו מרה טועמין את הכבד במקום שהיתה המרה ראויה לעמוד ואם מצינו שהוא מר מכשירין אותו שכח המרה מסור לשם ואם לאו טרפה והרבה כתבוה בכל ריאה אף של בהמה ובהלכות גדולות יראו כן:

14 בני יונה אין להם מרה והואיל והדבר ידוע כן במינם אין כאן פסול ומ"מ אין למדין מהם לעוף אחר ויש מקילין להכשיר ניטלה המרה לכל עוף מדמיון בני יונה ואל תחוש לדבריהם כלל והצבי אין לו מרה בכבד אבל יש לו למטה וסמוך לזנבו:

15 הריאה הבהמה שנמצאו בה שתי מררות טריפה שכל יתר כנטול דמי ויש אומרים שלא נאמר כן אלא בשהיו נוגעות זו בזו עד שאם ניטלה היתרה תשאר האחרת נקובה אבל אם היו רחוקות מותר שלא נחשבה העיקרית כנטולה ומ"מ אם היו השתי מרורות אלו סמוכות זו לזו כל כך שאם נוקבין אחת מהן נשפכת אחת לחברתה אחת היא וכשרה ואם לא טרפה ויש אומרים דוקא בשניקבות זו לזו ונשפכת אחת לחברתה וכן יש מי שאומר בכל ניקבה המרה שאם אפשר לנו לתלות בסכין או ביד הטבח תולין בכך וכשרה:

16 עוף שניקב קורקבן שלו אבל כיס שבתוכו שהמאכל מתקבץ לשם נשאר קיים בלא נקב או שניקב הכיס והקורקבן נשאר קיים בלא נקב מפולש ר"ל מגיע עד הכיס כשרה אפי' ניקבו שניהם אם היו הנקבים זה שלא כנגד זה הרי אחד מגין על חברו בשניהם וכשרה היו הנקבים זה כנגד זה פי' עבר הנקב באלכסון טרפה הואיל ואין אחד מגין על חברו והרי המאכל יוצא דרך שם וכן הרוח נכנס דרך שם ניקבו זה כנגד זה ושומן שעל הקורקבן סותמו כשר שהרי כלל ידוע כל חלב טהור סותם כמו שיתבאר למטה וכל שנמצא בו מחט או קוץ אנו דנין בו ר"ל שאם עבר המחט קורקבן וכיסו טרפה ואם לאו כשרה אלא שיש לפקפק לטרפה בקורקבן לבד כמו שיתבאר למטה בשמועת מחט שנמצאת בכבד:

17 הושט שני עורות יש לו חיצון אדום ופנימי לבן וכל שניקב האחד וחבירו קיים הרי האחד מגין על חברו וכשרה נתחלף הדבר בשניהם ונמצא החיצון לבן והפנימי אדום טרפה נתחלף הדבר באחד מהם לבד והוא שהיו שניהם לבנים או שניהם אדומים גדולי הדורות מסכימים להתירה שלא יהא חלופו חמור מנקב שבו שהאחד מגין על חברו ואף גדולי פורווינצא כתבוה כן בחבוריהם ואיני מודה בזו שהנקב הואיל וחברו מגין עליו הרי הוא כמי שאינו אבל זה שנתאדם הלבן או נתלבן האדום לקות הוא וטרפה ואף בתוספות ראיתי שחששו לה:

18 שני עורות אלו אע"פ שהן נראין כאחד אינן דבוקים זה בזה מכל וכל ופעמים הם נמתחים זה אילך וזה אילך ולפיכך כשניקבו שניהם אפי' זה שלא כנגד זה ואין כאן מגין ולא הוכשרנו כיוצא בה בקורקבן וכיסו אלא שהקורקבן מינח נייח וכדקאי קאי ר"ל שאין מזדמנין לעולם זה כנגד זה אבל בושט מזדמנים זה אצל זה תמיד הא אם ניקב האחד מצד ימין והאחר מצד שמאל יש אומרים שאי אפשר שיהו הנקבים מכוונים זה כנגד זה וכשרה:

19 ניקבו שניהם ויצאה ליחה מחמת המכה ונתקרשה על הנקב וסתמתו כעין קרום אינו קרום ועתיד הוא להתפרק ומפני זה אינו מציל והוא הדין לכל נקב האוסר אם עלה שם קרום אינו מציל:

20 אחר שעור חיצון אדום הוא אם בא לפנינו עוף שהוא ספק לנו אם נדרס בצוארו אם לאו כגון שראינו שבעל ארס נכנס לשם ואנו צריכים לבדוק אם נמצא שום אדמימות בסימן אם לאו אין לושט בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ובבהמה אין תיקון ובעוף בודק את הקנה ושוחטו ואחר כך בודק הושט מבפנים ואם לא נמצא בו דם או אדמימות כשר ואע"פ שאם נדרסה כנגד חלל גוף ר"ל שהאדים בשר שכנגד פנים טרפה דזיהרא מקלא קלי וסופו לנקוב המעין בסימנין מיהא אין טורפין אותן בהאדמת בשר שכנגד הסימנין שהסימנין קשים הם אצל דריסה וגדולי לוניל עם גדולי פורווינצא מחמירים בה ולא נראו דבריהם הא כל שהאדימו הסימנין טרפה אפי' בקנה דזיהרא מיקלא קלי רובו או כלו וענין זה אף בודאי דרוסה כן ר"ל שראינו שבעל ארס דרסו בצואר אלא שלפי דרכו לימד שחוששין לספק דרוסה ויש מי שאומר שאף אצל ספק נקב אין לו בדיקה מבחוץ ויש שואלין בה אם כן היאך אתה מוצא ניקב זה בלא זה כשר והלא ניקב פנימי שמא אף החיצון ניקב ואינו ניכר בו ואם תאמר שלא נאמר כן אלא בניקב חיצון ופנימי קיים הרי סתם אמרוה וכן שואלים כן אף בספק דרוסה שאם לא מצא אדמימות בפנימי שמא מ"מ החיצון נדרס ואינו ניכר אלא שזו לדעתי אינה שאלה שהעור הפנימי דק הרבה ואי אפשר שידרס החיצון ולא יראה בפנימי ואף בראשונה יש לומר שאף החיצון לבן מצד פנים וכשהופכו ניכר בו הנקב ונמצא שהוא צריך להפריד העורות זה מזה בודק אם יש קורט דם בפנימיותו של חיצון וכבר ביארנו ענין זה ככל הצורך בפרק שני:

21 קוץ שנמצא תחוב בושט מבפנים אפי' לא נראה בו נקב מבחוץ ולא קורט דם מבפנים חוששין שמא נקב ויצא לחוץ אלא שעלה בו קרום וטרפה ואע"פ שאמר עולא עליה אין חוששין לשמא הבריא ר"ל לשמא נקב מלשון וברא אותם בחרבותם אינו אלא מפני שהוא סובר גם כן שאין חוששין לספק דרוסה אע"פ שנודעה דריסתו אלא שנסתפק אם נגעה בסימנין אם לאו וכבר פסקנו אנו שחוששין לספק דרוסה ר"ל שכל עוף שנודעה דריסתו ונסתפק לנו אם היא דריסה הפוסלת ר"ל שנגעה במקום שהנקב טורף בו אם לאו או שראינו שנכנסה שם חיה הדורסת חוששין לה אע"פ שאלו ראינו עוף מבוצבץ בדם ולא נודע לנו שנדרס כלל ולא ראינו שנכנסה שם חיה הדורסת תולין בדבר שאינו פוסל כמו שיתבאר וכמו שכתבנו בפרק שני ואחר שחוששין לספק דרוסה אף זו חוששין לשמא נקב ויצא לחוץ וכתבו בה גדולי הרבנים אפי' לא נמצא שם קורט דם ופי' לפירושם לא בושט ולא בקוץ שהרי מ"מ ניקב הוא מבפנים ובחוץ אין לו בדיקה וזה שאין בו קורט דם מבפנים הוא מפני שאוכלין ומשקין מעבירין את הדם ואע"פ שבמחט הנמצא בעובי בית הכוסות אמרו לא נמצא עליה קורט דם בידוע שלאחר שחיטה היה ופירשו הטעם דאי איתא דקודם שחיטה מיסרך הוה סריך פי' במחט פירשו גדולי הדור שבבית הכוסות האוכלין עומדין שם בנחת והדם נסרך במחט אבל ושט האוכלין והמשקין עוברין שם בשטף ואין הדם יכול להתיבש ולהסתרך סביב הקוץ ויש מי שמתירה בבדיקה מבחוץ כנגד הקוץ שהם סוברים שכל ספק נקב שבמקום ידוע בושט יש לו בדיקה מבחוץ כמו שביארנו בפרק שני:

22 נמצא שם קוץ שאינו תחוב כשרה שכך דרכן לאכול את הקוצים תמיד כשהן רועות ומ"מ אם יש שם קורט דם חוששין אף בנמצא וכתבו הגאונים שאף עוף אע"פ שאין דרכו לאכול קוצים כל שבנמצא כשר שאין מחלקין ביניהם וכן כל שנמצא שם מחט הן בעוף הן בבהמה דנין אותו כקוץ ואע"פ שבמחט הנמצא בעובי בית הכוסות אמרו מצד אחד כשרה ואין חוששין שמא ניקב מצד האחר אף בנמצא תחוב ושט שאני שהעור דק וראוי לחוש יותר:

23 אשם תלוי שהוא בא על שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל זה אחת מהן ולא ידע איזו ודין השוחט ונמצאת פגומה וספק טומאה ברשות היחיד שטמא וברשות הרבים שטהור כבר התבאר הכל בפרקים הקודמים:

24 תרבץ הושט שניקב שיעורו במשהו כושט עצמו אע"פ שאינו מקום שחיטה ומאמר שאינו מקום שחיטה וששיעורו במשהו הדבר ידוע שאין בושט דין הגרמה שאם התחיל לשחוט כל שהו בתורבץ קודם שחיטת רוב הואיל ואינו מקום שחיטה נפסל בנקב ואם נשחט רובו במקום הראוי והגרים אין כאן הגרמה שאין לאחר שחיטת רוב כלום:

25 איזהו תרבץ הושט תדע ששלש תכונות יש בושט חלוקות זו מזו העליונה המחברו לצד הראש הוא מקום שכשחותכין אותו הוא מתרחב ולמטה ממנו מקום שכשחותכין אותו עומד בחתוכו לא מתרחב ולא מתכווץ למטה ממנו על פני כל ארכו הוא מקום שכשחותכין אותו מתכווץ העליון אינו ראוי לשחיטה ואינו לא ושט ולא תרבץ הושט השני סמוך לתחילת מקום דבוקו בלחי ולמטה כל מקום שבו שאינו רך כל כך שכשחותכין אותו יהא פי החתך מתקבץ ומתכווץ אלא עומד על שיעור חתוכו הוא נקרא תורבץ הושט ומתחלת המקום שכשחותכין אותו מתכווץ הוא נקרא ושט עצמו ומשם ולמטה שוחטין ושיעור תרבץ בבהמה נאמר למטה כדי תפיסת יד כלומר שיניח ממנו למעלה כדי תפיסת יד ופירשו בו הגאונים וגדולי הפוסקים והמחברים בכללם כדי תפיסת שתי אצבעות וגדולי הרבנים אומרים שלש וארבע לפי גדלה ויש אומרים רחב אצבע מפני שהם מפרשים תפיסת יד שתי אצבעות משני צדי הצואר אחד מכאן ואחד מכאן ושיעורין אלו ודאי בבהמה וחיה נאמרו אבל עוף כתבו גדולי המחברים שהכל לפי גדלו ולפי קטנו והוא לדעתנו מה שאמרו כאן יונה אמר ר' זירא מבלעתו ופי' יונה על עוף היונה כלומר שיעור התרבץ ביונה הוא מקום בית הבליעה כלומר שיעור התרבץ ביונה הוא מקום בית הבליעה כלומר סמוך לצד הנקב מאד יתר מארך גרגיר חטה ופחות מגרגיר של שעורה וכן לכל עופות דקים ובגסים יותר מעט לפי מה שהוא ויש אומרים שאין תרבץ הושט בעוף אלא בכדי תפיסה בחדן של שתי אצבעות ומפרשים ביונה הנזכר כאן שהוא שם חכם ועל שיעור בהמה הוא חוזר אלא שמ"מ הלכה בכדי תפיסת יד ובעוף לפי גדלו וקטנו כמו שביארנו ולמטה שיעור שחיטה שבו בבהמה עד מקום שישעיר ומתחיל להיות פרצים פרצים כדמות הכרס ובעוף כתבו גדולי המחברים ששיעורו למטה עד גג הזפק שחט משיעור זה העליון ולמעלה או משיעור התחתון ולמטה פסולה ובקנה משפוי כובע ועד מקום שכנף הריאה נוגע בה בשעה שהיא רועה כדרכה במזומן לה בלי שתדחוק את עצמה לאיזה דבר שתראה שנמצא שיעור זה מן הצואר מגולה תמיד אבל מה שמתגלה מן הצואר יותר מזה לפעמים כשהיא דוחקת עצמה ליטול איזה דבר שאינה יכולה להשיג בה אלא באונס משיכת הצואר אינו מקום שחיטה וכל ששחט משיעור זה ואילך הן למטה הן למעלה הן שנמשך על ידי אדם הן שאנסה היא עצמה טרפה וכנף רואה ריאה זהו העליון הסמוך לקנה שהוא התחתון כשהבהמה תלויה וראשה למטה ושיעור זה למטה אף בעוף הוא שאע"פ שאין בריאה שלו חלוק אונות מ"מ שיעורה במקום שכנף הריאה נוגע בו והוא עד המקום שמושך צוארו כשהוא אוכל ולמעלה בקנה של עוף אין בו שיעור אלא כל הצואר כשר בו כמו שביארנו בפרק ראשון בענין הגרמה:

26 תלמיד שהורה ואסר את הדבר הראוי להתירו אם טעה בדבר שטעותו טעות על הדרך שיתבאר במסכת סנהדרין בראשון ורביעי שבו רשאי חברו להתיר מה שאסר ונוהגין בו היתר ואם כבר הושלך לכלבים על פי הוראת הראשון יש מי שאומר מכאן שעליו לשלם ואין אנו מודים בה אלא בשהאכילה על כרח הבעלים וכבר כתבנוה בראשון ורביעי של סנהדרין אסר וטעה בדברי הגאונים ובדומיהם יש אומרים שאף זה חוזר ואין כאן משום חכם שאסר:

27 מחלקת על דבר אחד מסתבב לשני ענינים ודברי חולק זה חומרא לענין זה וקולא לענין זה וכן דברי חברו יש ברירה לתלמיד לנהוג כאחד מהם בשני הענינים או כחברו בשניהם אבל לא כאחד מהם בענין זה וכשני לו בענין זה שהרי דברים הסותרים זה את זה הם ואם עשה כן אם תפס שני הקולות נקרא רשע ואם תפס שני החומרות נקרא כסיל המשל בזה הנה שהשדרה שחסרה אמרו בית שמאי שאינה נקראת חסירה אלא בשתי חוליות ואמרו בית הלל שהיא נקראת חסרה בחוליא אחת והרי שדברי בית שמאי חומרא לענין אהל המת שאם חסרה חוליא אחת אין כאן חסרון ועדין מטמאה באהל וקולא לענין טרפה שכיוצא בה בבהמה חיה ואין כאן חסרון ודברי בית הלל חומרא לענין טרפה וקולא באהל המת אין כח לתלמיד לברור אלא או שניהם כבית שמאי או שתיהן כבית הלל שאם יברור אחת כבית שמאי ואחת כבית הלל הרי דבריו סותרין זה את זה וכן ככל שכיוצא בזה ומ"מ כבר נמסר לנו כלל גדול בכל מקום שבית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל חוץ ממקומות ידועים מתבארים במקומם ולא כתבנוה כאן דרך מחלקת אלא דרך משל למה שכתבנו: