מאירי על חולין מ׳

« מאירי על חולין ל״ט ע״ב מאירי על חולין מ״א ע״א »

1 חולין פתח ↗

שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.

6 חולין פתח ↗

מֵיתִיבִי: הַשּׁוֹחֵט חַטָּאת בַּשַּׁבָּת בַּחוּץ לַעֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּיב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת, וְאוֹקִימְנָא בְּחַטַּאת הָעוֹף וּבַחֲצִי קָנֶה פָּגוּם. טַעְמָא דְּחַטַּאת הָעוֹף הוּא, דְּכוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין,

1 שנים אוחזין בסכין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר הכשר שחיטתו פסולה אם באכילה אם בהנאה על הדרכים שנתפרשו עד שתהא השחיטה כלה לשם דבר כשר ואין צריך לומר בשני סכינים אחד לושט ואחד לקנה שנמצא האחד בלא עירוב דבר הכשר או כלך לדרך זו אפי' בשני סכינין שנמצא האחד בלא עירוב דבר הפסול:

2 זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא אלא שיש בענין שנים אוחזין בסכין קצת תנאים כמו שיתבאר ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן מה שביארנו בשנים אוחזין בסכין אחד לשם אחד מכל אלו שפסולה הוא הדין לכל פסול לשחוט כגון גוי וכיוצא בו שאם סייע בשחיטה שפסולה וכן מה שביארנו בשנים אוחזין בסכין אחד לשם אחד מכל אלו שפסלה אע"פ שחברו שחטו לשם דבר הכשר אם יש לזה הפוסל שותפות באותה בהמה אסורה בהנאה בדרכים שאוסרין בהנאה אבל אם לא היה לו שותפות בה כלל אסרה באכילה אבל לא בהנאה וכן ישראל ששחט בהמת חברו לע"ז אפי' לא שחט בה אלא סימן אחד או אפי' כל שהו אסרה באכילה אבל לא בהנאה שאע"פ שהמשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה כל שהוא אסרה ואין צריך לומר במעשה גדול ואפי' לא הביאה הוא עצמו לאותו מעשה אלא שהיתה מוכנת לכך בלא הוא וזהו שאמרו היתה בהמתו רבוצה לפני ע"ז ואע"פ שאותה שמועה נאמרה בסימן אחד חברתה מעידה עליה במעשה סתם והוא כל שהוא ובא זה וגלה על זה וכן הדין שוחט בהמת חברו לשם אחד מכל אלו שכלם בכלל ע"ז הם ויש מי שאומר שאף אם יש לו שותפות בה אינה אסורה בהנאה אא"כ היא שלו לבדו:

3 דברים הללו לא סוף דבר בישראל ששחט בהמה שאינה שלו שיש לומר עליו שאינו מתכוין אלא לצער את חברו אלא אפי' גוי או ישראל משומד אין אוסרין בהמה שאינה שלהם אף במעשה בהנאה:

4 יש מי שאומר בישראל ששחט בהמת חברו לשם אחד מכל אלו שלא אסרה אף באכילה שאין ישראל חשוד בכך ולא נתכוין אלא לצער את חברו אבל גוי או ישראל משומד אוסרין אותה באכילה ואם היה ישראל והתרו בו קבל התראה ואעפ"כ שחטה לשם ע"ז הרי זה משומד ואסרה ובמסכת ע"ז יתרחבו הדברים בקצת דינים הללו בע"ה:

5 ולענין ביאור בזו שאמרו הכא בישראל משומד יש שואלין והלא אף בלא שחט לשם אחד מכל אלו שחיטתו פסולה דכלה שחיטה על ידי כשר בעינן ומ"מ אנו מפרשים אותה לאיסור הנאה ואע"ג דלא אקשי ליה אלא מיהא דשחיטתו פסולה והא ודאי באכילה היא וכדדייקינן לעיל הא זבחי מתים לא הויא כלומר ליאסר בהנאה מ"מ אאוקימתא דלעיל קאי כלומר שחיטתו פסולה ואוקימנא בדשחט להר הא לגדא דהר אסורה בהנאה ואע"ג דישראל הוא ולא אמרינן לצעורי קא מיכוין ומשני דהכא בישראל משומד דהוה ליה כגוי לאסור בהנאה כל ששחט לשם אחד מכל אלו ולענין פסק מיהא אין לנו:

6 השוחט בהמת קדשים בחוץ לשם ע"ז בשוגג אינו חייב אלא חטאת אחת והיא של ע"ז אבל לא של שחוטי חוץ שהרי משהתחיל לשחוט כל שהו נעשית של ע"ז ונעקר מעליה שם קדש היה שבת חייב שתי חטאות לא נתכון לע"ז אלא בגמר שחיטה או עוף של קדש שהיה חצי קנה שלו פגום ושחטו בחוץ חייב שלש חטאות אחד משום שבת ואחד משום ע"ז ואחד משום שחוטי חוץ ואף לדעת האומר שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו והרי חטאת של כהנים היא מ"מ הואיל והוא מתכפר בה הרי היא כשלו:

« מאירי על חולין ל״ט ע״ב מאירי על חולין מ״א ע״א »