מפרשים:
1 המשנה הרביעית והיא נגררת אחר ענין דרסה ואע"פ שעקרה לענין אחר מ"מ בא להשמיענו שאין מכשירין שחיטה זו עד שיתברר לו שלא דרס ועקר המשנה שנויה להודיע שהשחיטה צריך שתהא באה מכח אדם כמו שביארנו בפרק ראשון והוא שאמר נפלה סכין מאליה שלא מכח אדם ושחטה אפי' שחטה כדרכה בהולכה ושלא בדרסה שחיטתו פסולה שהרי אין כאן זביחת אדם וכתוב תזבח ואכלת ואפי' נפלה לו מידו או מחיקו כמו שביארנו בפרק ראשון ומ"מ אם הפילה הוא אע"פ שלא נתכון לשחיטה כלל כשרה ולא סוף דבר כשנתכון להפילה על הבהמה אלא אף אם נתכון לנעצה בכותל או לדבר אחר והלכה ושחטה כדרכה בהולכה ושלא בדרסה שחיטתו כשרה בבהמת חלין שאין אנו צריכים בה לכונה כלל אף לכונת חתיכה:
2 זהו ביאור המשנה והלכה פסוקה כמו שיתבאר בפרק ראשון ודברים הנכנסים תחת משנה זו בגמרא אלו הם מה שביארנו בשחיטת חלין שאינה צריכה כונה והדבר ידוע בשחיטת קדשים שהיא צריכה כונה כמו שהתבאר לא שחיטה בלבד בדין זה אלא הרבה דברים ואחת מהן טבילה שכל הטובל לתרומה או לקדשים או אף למעשר אם לא כיון לטבילה כגון שירד להקר או שנפל שם באונס לא עלתה לו טבילה ולחולין מיהא עלתה לו ר"ל לאוכלי חוליהן בטהרה אפי' נדה שנאנסה וטבלה ר"ל שנפלה במים טהורה לבעלה ואסורה בתרומה ואפי' נפלה בבגדיה טהורה אם הם רחבים בכדי שאין לחוש להם לחציצה כמו שביארנו במסכת ביצה ומ"מ אם אנסתה חברתה והטבילה אע"פ שאין כונה אצל הטובלת הואיל והמטבלת מתכונת לה עלתה לה טבילה אף לקדשים הילכך החרשת והשוטה ושנטרפה דעתה אע"פ שאין בהם כונה אם יש להן פקחות מתקינות אותן ואוכלות בתרומה:
3 הסומא אע"פ שהיא בת כונה צריכה היא גם כן להתקנת חברתה מתוך שאינה רואה שמא אינה מתקנת מה שצריך לה כראוי:
4 גל שנתלש מן הים ובו ארבעים סאה והיה אדם טמא יושב על שפת הים ומצפה עד שיפול הגל ויטבילנו עלתה לו טבילה למה שנתכון לו ואם לא היה יושב ומצפה אלא שהיה יושב שם במקרה ונפל הגל עליו וטבל כל גופו עלתה לו טבילה לחלין וכן הדין בכלים במה דברים אמורים כשהוא נטבל בראשו ר"ל ראש הגל המגיע לארץ או ראשו המגיע לים אבל אמצעיתו של גל העומד כמין כיפה אם הושיט בו כלים אינה טבילה וכן אם טבל בגל כשהוא באויר קודם שיגיע לארץ שאין באויר מקום טבילה:
5 שטף של גשמים הבא ממקום גבוה ונקרא בלשון חכמים חרדלית ויש בו ארבעים סאה ונפל על אדם טמא אפי' כיון לטבילה זו כגון שהיה יושב ומצפה לה בתחתית ההר לא עלתה לו טבילה מפני שמי גשמים אין מטהרין בזוחלין ר"ל דרך זחילתן אלא כשהמים נקוים במקום אחד וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:
6 פירות שלא הוכשרו לקבל טומאה שנשרו לתוך אמת המים ובא מי שידיו טמאות ופשט ידו ונטלן ידיו טהורות שהרי אין כונה צריכה לחלין ופירות לא הוכשרו שאין הפירות מוכשרין אא"כ יש שם איזה דבר שיהא נוח לזה בנפילת המים עליהם ואם כיון לטהר את ידיו הרי הן טהורות ופירות הוכשרו הואיל ומכוין הוא לטהרה מתעורר הוא להיות לו נחת רוח בכך הואיל ומתוך כך יבא לידי טהרה ואע"פ שעקר נפילת הפירות לשם קשה לו הואיל ונתגלגל לו משם דבר שהוא מתעורר מתוכו להיות לו נחת רוח בכך אע"פ שסבה אחרת היא הוכשרו שכל משקה שסופו לרצון אע"פ שתחלתו שלא לרצון מכשיר ונראין הדברים כשהן של זה הפושט ידיו לשם וכן ביארנו ענין זה במסכת חגיגה הא למדת שכל שטבל ולא הוחזק ר"ל שלא כיון לשום דבר הרי הוא כאלו לא טבל לכל דבר שבקדש אבל לחלין עלתה לו טבילה:
7 כבוס האמור בנגעי בגדים יש ממנו שטעון כונה ויש ממנו שאינו טעון כונה כל שהוא מכבסו על דעת הסגר כדי להבחין מתוכו היאך יתנהג הענין בו בהסגרו טעון כונה ודעת כמו שנאמר וצוה הכהן וגו' אבל כבוס העשוי בו לטבילת טהרה אחר שהכהן מטהרו מחמת שכהה אינו טעון כונה אלא כל שהוטבל טהור ויש בזו חולקין לומר שאע"פ שאינה צריכה דעת כהן כונת מטביל מיהא בעינן: