1כיפת שאור שיבשה וייחדה לישיבה בטלה מתורת אוכל והרי נקראת מושב לענין מדרס שאין כאן עמוד ונעשה מלאכתנו שמא תאמר אם כן מצינו אוכלין שסופן לטמא טומאה חמורה והיאך הם צריכים הכשר אין זה כלום שבשעה ששמש לטומאה חמורה לא שמש מתורת אוכל אלא מתורת מעשה עץ ר"ל שנשתנה מכמות שהיה לא מחמת יבשותו אלא מחמת נולד שבו ופנים חדשות הן לא נאמר על שסופו לטמא טומאה חמורה שאין צריך הכשר אלא במה שבכל שעה הוא אוכל ולענין חמץ אם טח בפניה בטיט בטלה ומותר לקיימה:2תקרובת ע"ז מטמאה כנבילה במגע ומשא ומ"מ אינה מטמאה באהל וכבר ביארנוה:3בפרק ראשון אוכלים המחוברים לכלים בטלו מתורת אוכל ואם נטמא הכלי הרי הן מטמאין טומאת הכלי בעצמו:4חלב נבלה של בהמה טהורה צריך הכשר ואין צריך מחשבה לא בכרכים ולא בכפרים:5בית שסככו בזרעים כגון המסכך ביתו בשבלים ובהם הזרעים כיון שסכך בהם בטלו הזרעים ונעשו אהל ואם פרחה צרעת בבית נטמאו עמו אע"פ שביארנו באוכלין שסופן ליטמא טומאה חמורה כבר ביארנו שמחמת שם אחר יורדת הטומאה בהם ופנים חדשות באו:6המשנה השמינית ואינה מכונת הפרק אלא שנתגלגלה על ידי מה שהוזכר במשנה שלפניה האבר והבשר המדולדלין באדם טהורים מת האדם הבשר טהור והאבר טמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן המת דברי ר' מאיר ור' שמעון מטהר אמר הר"ם פי' נתבאר בששי מעדיות שאבר מן החי כזית בשר הפורש ממנו או עצם כשעורה הפורש ממנו טהור ואמנם מטמא כלו ושאבר מן הנבלה כזית בשר הפורש ממנו או עצם כשעורה הפורש ממנו טמא ור' שמעון אומר שבשר הפורש מאבר מן המת גם כן טהור וכן עצם כשעורה הפורש ממנו טהור ואין הלכה כר' שמעון:7אמר המאירי עקר ענינה הוא שכבר ידעת שאבר מן החי של אדם מטמא באהל כאבר מן המת וכמת עצמו ולמדנו במשנה זו על האבר או הבשר המדולדלים באדם ומעורים במקצת אע"פ שאין יכולים לחזור ולהתרפא טהורים שאין טומאה אלא במה שהוא משולל מן החיות לגמרי:8מת האדם אם היה מדולדל זה בשר טהור לגמרי שמיתה עושה ניפול כמו שביארנו והרי היא כבשר מן החי ואם היה דלדול זה אבר מטמא משום אבר מן החי ולא משום אבר מן המת דברי ר' מאיר וכן הלכה ובגמ' יתבאר מה בין אבר מן המת לאבר מן החי והוא שאבר מן החי בשר הפורש ממנו ועצם הפורש ממנו הרי הן כמי שפרשו ממת שלם ומטמאין בשיעור הנתון להם כזית וכשעורה וכבר ביארנו באבר עצמו כשהוא שלם שמטמא בכל שהוא וכשם שאבר מן החי צריך שיהא כברייתו:9כמו שביארנו כך אבר מן המת אינו מטמא אלא בדרך זה ימים הכתובים במגלת תענית כבר ביארנו במקומם שכלם בטלו ולא נשאר ענינם אלא בחנכה ופורים כמו שהתבאר במקומו:10ונשלם הפרק תהלה לאל: