מאירי על חולין ק״ל

1 פרק תשיעי עשירי בע"ה:

2 הזרוע והלחיים וכו' כונת הפרק לבאר בשלמות ענין מתנות כהנה הניתנות לכהן אחר שחיטה והם הזרוע והלחיים והקיבה ויתגלגל בתוכו ענין שאר מתנות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון לבאר במתנות אלו על איזה צד אדם חייב בהן ר"ל באיזה מקום ובאיזה זמן ובאיזה מין של בהמה והשני לבאר מי הוא החייב בהן ומהו בבשר בהמה קודם שניתנו ומי ראוי ליטלו והנוטלן על איזה צד מתנהג בהן השלישי לבאר בו שיעור מתנות אלו הרביעי על ידי גלגול בביאור שאר מתנות כהנה:

3 והמשנה הראשונה ממנו תכוין להתחיל בביאור עניני החלק הראשון ואמר על זה הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין שהיה בדין ומה אם חולין שאין חייבין בחזה ושוק חייבין במתנות קדשים שחייבין בחזה ושוק אינו דין שחייבין במתנות תלמוד לומר ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם אין לך אלא מה שאמור בענין אמר הר"מ פי' הראיה מן אותם שהוא מיעוט לאלו שמקיש לענינים אחרים ר"ל חזה ושוק:

4 אמר המאירי הזרוע והלחיים וכו' פי' כבר ידעת מה שאמרה תורה וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה הא למדת שמצות עשה מן התורה על השוחט בהמה ליתן לכהן מתנות אלו על הדרך שאדם חייב ליתן תרומה ומעשרות מתבואה שלו ובאה משנה זו להודיע שמצוה זו נוהגת אף בחוצה לארץ ואף שלא בפני הבית ר"ל שלא בקיום הבית ובחולין אבל לא במוקדשין שהרי נאמר בחזה ושוק ואתן אותם וגו' אותם ולא מתנות אחרות ופירשו בגמ' שכשם שאין מתנות אלו נוהגות בקדשים כך אין חזה ושוק נוהגות בחולין שהרי כל עצמם לתנופה הם צריכים ואין תנופה אלא בעזרה שנ' לפני י"י ואין חלין נכנסין לעזרה:

5 זהו ביאור המשנה ולענין פסק שלה נחלקו בה המפרשים לשלש כתות והוא שגדולי הפוסקים והמחברים פסקו כמשנה זו ונמצא שהמתנות אדם חייב ליתנם בזמן הזה בכל מקום וסתם משנה זו מוכחת כדבריהם ומ"מ גדולי הרבנים פוסקים שאין נוהגות בחוצה לארץ כלל ומביאים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בפרק ראשית הגז שר' אלעאי היה אומר על המתנות ועל ראשית הגז שאינם נוהגים אלא בארץ ומשום דיליף נתינה נתינה מתרומה מה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא אף מתנות וראשית הגז בארץ אין בחוצה לארץ לא ואמרו על זה האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי כר' אלעאי בראשית הגז וכר' יהודה בן בתירא בדברי תורה וכר' יאשיה בכלאים כמו שביארנו שלשתם במסכת ברכות פרק מי שמתו ופירשו הם כר' אלעאי בראשית הגז והוא הדין למתנות שהרי שתיהן הוקשו לתרומה שאינה נוהגת אלא בארץ ומ"מ קשה לדבריהם שאם כן היה לו לומר נהוג עלמא כתלתא סבי כר' אלעאי במתנות ובראשית הגז ועוד שהרי אמרו במתנות אלו על חכמים שבבבל שהיו קונסין וממשכנין עליהם ומתוך כך הכריעו חכמי האחרונים לדעת שלישית שבבבל ובשאר מקומות הסמוכין לארץ ישראל נוהגות שהרי אף בתרומה ומעשרות תקנו כן ומ"מ בראשית הגז אף באותן המקומות לא נהגו שהרי חכמי בבל העידו שהם נוהגים בו שלא ליתנו ועל שיטות אלו השניות נראה שסמכו בדורות הללו שאין נותנין מהם כלום:

6 זהו פסק של משנה זו ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

7 כבר ידעת שכל פטר רחם שהוא זכר מצוה להקדישו שנאמר כל הבכור וגו' ומצוה זו אינה נוהגת במוקדשין אלא בבהמת חולין כמו שיתבאר וכן ראשית הגז אינו נוהג אלא בחולין לא במקדשין שהרי אינן בני גיזה ואינו נוהג אלא בכבשים ורחלות שצמרן ראוי לבגדים לא בתישים והדומים להם וכן מעשר בהמה אינו נוהג במוקדשין אלא בחולין:

8 מעשר בהמה אין הזקנים והם המעושרים כבר מצטרפין עם שאינן מעושרין עדיין וכן אין מעשר זה נוהג אלא בולדות הנולדים ברשותו הא אם לקח מחברו טלאים הנולדים בשנה זו או שנתנו לו במתנה פטורין הן מן המעשרות וכן היתום והוא שמתה אמו או נשחטה עם לידתו אינו בדין מעשר והוא הדין לכלאים ונדמה ויוצא דופן כמו שיתבאר במקומו ומ"מ בעלי מומין אע"פ שאינן ראויים להקרבה נכנסין לדיר להתעשר ודברים אלו יתבארו בכדי הצורך במקומן בע"ה:

9 המזיק מתנות כהונה כגון שהשליכן לאור או שאכלן פטור מלשלם משתי סבות אחת שהרי כתוב זה כלומר כשהם בעין ועוד שהרי ממון שאין לו תובעין הוא וכשכהן זה תובעם יכול לומר לכהן אחר אני רוצה ליתנם וכן הדין אם מכרם לאחר והקונה אותם אע"פ שאינו רשאי לקנות הואיל וקנאן מ"מ רשאי הוא למכרן:

10 מתנות אלו אין נותנין אותם לכהן עם הארץ שנאמר משפט הכהנים מלמד שהמתנות דין ר"ל שראוי לעיין בהם מי ראוי ליטלם וכן כתוב ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים הלויים למען יחזקו בתורת י"י המחזיקים בתורת י"י יש להם מנת שאין מחזיקין בתורת י"י אין להם מנת:

11 יש שואלין והלא במסכת חלה פרק אחרון אמרו אלו ניתנין לכל כהן החרמים והבכורות ופדיון הבן ופטר חמור וזרוע ולחיים וקיבה ראשית הגז וכו' ופירשו חכמי האחרונים על האמור כאן שהוא בשיש שם חבר ועם הארץ ומאחר שיש שם חבר ראוי לכבדו על האחרים אבל כשאין שם חבר נותנין לאותו שהוא לשם ואפי' עם הארץ ובכיוצא בזו נשנית אותה שבמסכת חלה וכן הדברים נראין ומ"מ חזה ושוק אין ניתנין אלא לכהן חבר וכן תרומה טהורה כמו שכתבנו באחרון של סנהדרין:

12 ויש מתרצים שזו של חלה פירושה שאינו צריך ליתנה לכהן שבאותו משמר וכבר הכרענו שם מצד המשנה הסמוכה לה ומצד סוגיית תלמוד המערב שאי אפשר לפרשה כן אלא על הדרך שכתבנו או שמא זו של מסכת חלה באה ללמד שנותנה אף לכל כהן שאינו אוכל חולין בטהרה ומ"מ דוקא חבר:

13 זה שאמרנו שהמתנות ממון שאין לו תובעין הם הדברים אמורים אפי' באה הבהמה שלימה לידו של כהן אחר שנשחטה בתורת פקדון ואין אומרין משבאה לידו זכה במתנותיה ואם החזירה והזיקו הבעלים את המתנות שיהא יכול לתבעם אלא לא זכה בהן כלל הואיל ולא הורמו המתנות והוא ענין דאתו לידיה בטבליהו ולמדת מדברינו שאין הלכה כדברי האומר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ומ"מ הורמו המתנות ובאו לידו זכה בהן:

14 בעל הבית שהיה הולך מעיר לעיר וכלתה הוצאתו ואין לו צורך הוצאה אע"פ שהוא עשיר במקומו מותר לו עכשיו ליקח לקט שכחה ופאה ומעשר עני והוא הדין לצדקה ואף לכשיגיע לביתו אינו חייב לשלם שהרי עני היה באותה שעה וכדין נטל:

15 אפי' נטל דברים אלו והוא אינו צריך להם אינו חייב לשלם מן הדין ומ"מ אם רצה לצאת ידי שמים ולקיים בעצמו מדת חסידות משלם:

16 בעל הבית שאכל פירותיו טבלים או בן לוי שאכל מעשרותיו בטבלן חייבין מיתה בידי שמים ומ"מ פטורין הם מן התשלומין שאין לכהן בהם כלום אלא משעת הרמה ואילך אכלה משעת הרמה ואילך יתבאר במקום אחר שאם בשוגג משלם קרן וחומש ואם במזיד אם התרו בו לוקה ואינו משלם ואם לא התרו בו משלם את הקרן לכל אפי' הופקדו הטבלים אצל הכהן לא זכה בהם הואיל ולא הורמו וכשהחזירן ואכלן בעל הבית בטבלן פטור: