מאירי על חולין נ״א

1 מחט שנמצאה בעובי הכוסות ומשני צדדין והוגלד פי המכה בידוע ששלשה ימים לפני שחיטה ננעצה שם ואם קנאה הטבח תוך שלשה מחזיר לו המוכר מעותיו ומיטפל בנבלה שמקח טעות הוא לא הוגלד פי המכה הרי הדבר ספק שמא תכף לשחיטה היה ועל הטבח להביא ראיה שהוא רוצה להוציא המעות מיד המוכר שמן הסתם אין מוסרין לו הבהמה עד שיפרע ואפי' לא פרעו כך אנו דנין כמו שהתבאר במסכת כתובות:

2 מקצת גאונים כתבו שלא נאמר דבר זה אלא במחט שאינו דבר המצוי וכן בכל טרפות שאינו מצוי כגון ניטלה המרה וכיוצא באלו אבל טרפות המצוי כגון סירכא והדומים לה הרי זה כיודע בדבר ומקבלו על דעת כך ומ"מ אם שהה הרבה אחר לקיחתה אף אנו אומרים שאחר כן נולד הטרפות יש למדין מדין זה בלוקח מן החנות וחתכו למלבוש ואחר כך מצא בו קלקול שלא נראה בו מתחלה כגון אלו התפירות שקורין שרצידורא שחייב המוכר להחזיר את דמיו וליטול הבגד אע"פ שהוא חתוך או מתוקן למלבוש ואינו יכול לומר ללוקח החזר לי את הבגד שלם כמו שהיה בשעה שמכרתיו לך שהרי בטרפה זו כל שנתברר שקודם שחיטה היה מחזיר המוכר את הדמים ומיטפל בנבלה ואין יכול לפטור את עצמו על שאינו מחזירה חיה ואף גדולי המחברים כתבוה כן בהלכות מכירה דרך כלל לכל כיוצא בזו ומ"מ באלו התפירות שהזכרנו אני אומר שמאחר שהדבר מצוי ורגיל בכך הרי הוא כדין הבגד כענין מה שהזכרנו בבהמה בדין סירכא ואין המוכר חייב בכלום שעל דעת כן קבלה:

3 לעולם אל ישתמש אדם במדת שררה לענין תלמוד תורה אפי' במדה ההוגנת לו ואפי' ללמוד דבר אחד ואפי' היה זה שרוצה ללמוד הימנו מתעטר במה שאין ראוי לו מעשה היה בתלמיד אחד שבא ואמרו שמועה מפיו לפני גדול העיר ושלח לו גדול זה שיבא לפניו ולא רצה לבא הלך הוא לביתו והיה התלמיד בעלייה ושלח לו שירד ולא רצה לירד עלה הוא לפניו ושאלו על אותו דבר והלך לו:

4 כבר ביארנו במשנה שהבהמה שנפלה מן הגג ושחטה לאלתר טרפה חוששין שמא נתרסקו איבריה נפילה זו לפי מה שהתבאר בתלמוד בבא קמא יראה שאין חוששין לה אא"כ היא ממקום גבוה עשרה טפחים מכריסה ועד הקרקע שאין חבט בפחות מעשרה כמו שהתבאר שם וכן הדין והטעם אם נפלה בחריץ שאם יש מכריסה ועד קרקע החריץ עשרה טפחים שטרפה פחות מכן כשרה וכן כתבוה בהלכות גדולות והרבה גאונים ומ"מ גדולי הפוסקים פירשוה אף בפחות מכן לא נאמר שאין חבט בפחות מעשרה לענין נזקין אלא למיתה וראשון עקר שאף הטרפויות מחשש מיתה הם ומ"מ דוקא בנפלה היא עצמה מאליה אבל אם הפילוה אחרים אפי' בהמה אחרת כלם מודים שאין צריך שיעור כלל ליאסר וכן הדבר מבואר בתלמוד המערב שבמסכת סנהדרין פרק נגמר הדין בענין סקילה ולשונם בזה אינו דומה נופל לדעת ר"ל לדעת המפילו לנופל שלא לדעת:

5 חשש נפילה זו אינו אלא בנתגלגלה ונפלה שלא מדעתה אבל אמדה עצמה ודקרה אפי' מגבוה כמה אין חוששין לה ואפי' לא הלכה ולא עמדה שוחטין אותה מיד אפי' מארובה לבית שאין שם כותל שתסתרך בו כשרה מיד כל שאומדת עצמה אין כאן ריסוק לפי כחה היא מרבה באומדות:

6 הניח בהמה על הגג ובא ומצאה לבית ואין ידוע אם נזדקרה אם נפלה אפי' מארובה שאין שם במה תסתרך כשרה ואפי' ראינוה כואבת מן הסתם אמדה עצמה ונזדקרה וזהו שאמרו ההוא גדיא וכו' חזא חושלא באיפומא דאיגרא ר"ל בקרקע כנגד שפת הארובה נפל לארעא ושאלו הא דאמרינן הניחה למעלה ומצאה למטה אין חוששין לריסוק משום דאית לה למיסרך כלומר ונסרכה דרך הכותל והכא ליכא למיסרך או דילמא משום דאמדה נפשה והאי נמי אמיד נפשיה והשיבו שאין הטעם אלא שמן הסתם ודאי אמיד נפשיה ואפי' בדיקה אינה צריכה שהרי אמרו אין חוששין לה ואפי' מצאה רבוצה כואבת וגדולי המפרשים חולקים בשמצאנוה רבוצה שאינה יכול לילך או כואבת:

7 בהמה שלא נודע לנו שנפלה אלא שאנו רואין בשעת הלוכה שאינה יכולה להרים רגליה האחרונים אלא הולכת בראשונים והאחרונים נגררים אחריהם כשרה מן הסתם אין חוששין לנפילה ומה שאנו רואין בה אנו דנין שמחמת חולי הוא שאחזתה ברגליה כעין החולי הנקרא ראמפא ובלשון תלמוד שיגרונא או שאר החליים והוא הדין לדעתי אף בהניחה למעלה ונמצאת למטה וכל שכן נזקרה הא אם נודע לנו שנפלה והולכת על דעת זה חוששין לפסיקת חוט השדרה ותבדק בו ויש מקילין אף בזו מפני שהם גורסים ההיא אימרתא דהות בי רחבוניא דנפלה מאיגרא לארעא ושדרן כרעא בתריאתא ומ"מ אין נראה כן והיאך איפשר שיאמר בזו חוט השדרה לא שכיח אלא גירסא זו אע"פ שבהלכות גדולות היא אינה ועיקר הגירסא ההיא אימרתא דהוו משדרן כרעא בתריאתא וכו' לא סוף דבר שאנו חוששין לרסוק זו בנפילה אלא הוא הדין בשנדרסה על ידי כותל או שרצצתה בהמה או על ידי הכאה ודריסת רגלי אדם או שנפלה עליה אבן מגובה עשרה הכל לפי מה שהוא אם בהמה אם עוף ואע"פ שבסוגיא זו לא הוזכרה אלא נפילה מן הגג בבהמה ורצוץ בהמה לעוף בהוה דברו ומ"מ בבריתא שנינו בבהמה נפלה מן הגג או שנדרסה לכותל או רצצתה בהמה:

8 שוורים שהיו מנגחים זה את זה ולא נפלו לארץ אין בהם חשש ריסוק ואפי' הם עומדים רבוצים וכואבים אבל אם הפיל האחד את חברו או שהפילו שניהם זה את זה יש בו משום ריסוק איברים ואין זה צריך שיעור עשרה שהרי בכח הפילו האחר כמו שביארנו ואם ראינוהו אומד את עצמו ונועץ צפרניו לארץ אין בו משום ריסוק איברים וכן אדם שהפיל את הבהמה בכח שיש בה משום ריסוק איברים ואין צריך שיעור אם כיון האדם להפילה דרך מתניה ושיפלו רגליה תחלה בארץ אין בה משום ריסוק איברים לפיכך גנבים שנכנסו לדיר וגנבו טלה אע"פ שיש בכותלי הדיר גבוה כמה כשרה הרי הם מכוונים להפילם בדרך מתניהם והוא שאמרו אמתניהו שאדו להו כי היכי דלירהטו קמיהו ויש מפרשים אמתנייהו מלשון קנה ומתנא שלה כלומר שמשלשלים הם אותם בחבלים כדי שיוכלו לילך אחריהם ולא יצטרכו להטות שכמם לסבול:

9 החזירוהו לדיר אם מחמת יראה החזירוהו יש בו משום ריסוק איברים כל שמחמת יראה אין חוששין לפסידת בעל הבית אלא שהם מכוונים למהר על היותר שהם יכולים למהר ומפילים אותם בכח על ידי גלגול וחוששין להם מן הסתם ומ"מ לגדולי הדור ראיתי דוקא בשראינום כואבים שאם לא ראינו שהפילום ואף אם אין רואים אותם כואבים אין לחוש להם מן הסתם הא מ"מ אם החזירום מחמת תשובה אין כאן חשש ריסוק מכוונים הם שלא להפסידה שאם לא כן אין כאן תשובה שלמה:

10 כבר ביארנו שאם נדרסה הבהמה על ידי הכאת מקל וכיוצא בו שיש בו חשש ריסוק כל זמן שתהא ההכאה בדרך שהיא ראויה לבא בה לידי ריסוק מעתה הכו את הבהמה במקל ארוך מצד ארכה והמקל מכה מראשה עד זנבה בכל כחו אין חוששין לה אין הכאה זו כדאי לרסק ומ"מ אם היו במקל זה קשרים אף בדרך זה חוששין לו היה המקל קצר וכלה באמצע השדרה או באיזה מקום שבבהמה חוששין לה שראש המקל הפליג בהכאה ומרסק אע"פ שאין בו קשרים הכה את הבהמה לרוחב השדרה חוששין לריסוק אותו מקום ושמא נפסק חוט השדרה הא לשאר איברים אין חוששין שכל שלא נדרסה אלא באבר ידוע אין חוששין לשאר איברים:

11 עובר שנולד אם בריא לו שכלו חדשיו כמו שיתבאר במקום אחר שומטו ביומו ואינו חושש לריסוק איבריו על שעבר במקום צר ר"ל בית הרחם ואפי' לא הפריס על גבי קרקע בשעה שנולד ואין צריך לומר אם הפריס:

12 גדולי המחברים אמרו שאף אמו אין בה משום ריסוק איברים על שסבלה בלידתה צער לידה וכאב מתניה ואיבריה ואע"פ שאי אפשר לפרש את השמועה בגמרא כדבריהם שהרי הקשו לו מעגל שנולד דאלמא אולד קאי מ"מ הדברים אמתיים מצד עצמן ואף לענין פי' יש לישבן כלומר אחר שאין בהם משום ריסוק אף הולד אין בו משום ריסוק דהא בהא תליא ואם כן זו של עגל קשיא ונמצא מ"מ שבשניהם אין בהם משום ריסוק איברים:

13 בהמות שאדם מביא בבית המטבחיים והטבחים מפילין אותן לארץ ושוחטין אפי' מגבוה כמה אין שם חשש ריסוק כל שנעשה במתון ושלא בדרך כעס אלא כמכוין אורחותיו אף הבהמה אומדת עצמה ונועצת צפרניה בקרקע ונעזרת בעצמה ואינה מתרסקת ואפי' שמענוהו גונח לנפילתו כשר:

14 בתלמוד המערב העידו על אחד שנחבט בכח והפילוהו וגנח והתירוהו וברח לו בקלות כבתחלה ולשונם בזה ביומוי דר' פנחס חבטין תורא בחילא אמר לון בחייכון שרוניה שרו ליה וערק אמר ברוך שבחר בהם ובדבריהם דאמרין אילין דחבטין תורא בחילא לית ביה משום ריסוק איברים:

15 חשש ריסוק זה יש מי שמפרש שמחמת נקב הוא ואין זה כלום שאם כן אין בדיקה שאין בדיקה לכל האיברים שנקובתן במשהו אלא עיקר חששא זו שמא נתרסקו קצת איבריה עד שנכאבו ונשתנה מראיתן או שמא נקרעו:

16 נפולה זו ששחטה ביום נפילתה ר"ל שלא השהה אותה מעת לעת ולא הלכה ולא עמדה על רגליה טרפה ואין לה בדיקה אפי' לא נמצא בה שנוי מראה ולא קרע ולא נקב שלא נתגלה עדין שנוי שקבלה מחמת הנפילה והוא שאמרו במסכת בבא קמא ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מריה וטרפיה רב נחמן ושמא תאמר הואיל וכל שלא הלכה אע"פ ששהתה ועמדה צריכה בדיקה אף בלא שהתה ולא עמדה תבדק ואם אין שם ריסוק למה תאסר יש אומרים שאין טעם בטרפות והלכה למשה מסיני כך היא ולי יראה טעם לדבר שכל תוך מעת לעת בלא עמדה אין הריסוק ניכר עדין ומתוך כך אין בדיקה מועלת כלום אבל כל ששהתה ועמדה או עמדה כבר חזר הכובע במקומו וכל שיש שם ריסוק ניכר הוא באיזה מקום לא עמדה ולא הלכה אבל שהא אותה מעת לעת ושחטה צריכה בדיקה וכן כמה עד שתצא מספק טרפה ר"ל שנים עשר חדש או בנקבת בהמה עד שתלד ושל עוף עד שתוציא ביציה ותטעון טעינה שניה הא כל שתוך זמן זה אם שחטה צריכה בדיקה אם נמצא אחד מאיברים הפנימיים מרוסק או נקרע טרפה ואם לאו כשרה וכן צריכה בדיקה כנגד כל החלל אם נשתברה שם צלע או חוליא או נפסק חוט השדרה וכן בריאה ובני מעיין וכמו שאמרו אין ריאה לעוף ופרשו בה אין לו ריאה לא לינפל ולא ליחמר כלומר שאינה צריכה בדיקה הואיל וצלעות מגינות עליה אלמא דבריאה של בהמה צריך בדיקה אבל סימנין אין צריכין בדיקה קשים הם אצל נפילה נמצא בה אבר מרוסק אפי' הוא מאותם שאם ניטלו כשרה כגון הטחול וכליות וכבד טרפה שהריסוק ממית ביותר ויש חולקים בזו ואני מכריע בזו שאם נדרסה באבר ידוע והוא מאותם שאם ניטלו כשרה אף היא כשרה אבל אם נפלה שיש לחוש לריסוק שבכלה ומצינו אבר אחד מרוסק אפי' הוא מאותן שלא נפסלו בנטילה טרפה כך נראה לי ועקר:

17 נחבטה בראשה צריך בדיקת קרום של מוח אבל נפלה דרך גופה או נחבטה דרך גופה אע"פ שצריכה בדיקה בכל החלל אינה צריכה בדיקה בקרום ויש אומרים שצריכה וכן כתבו מגדולי המחברים:

18 עמדה על רגליה ולא שהתה מעת לעת ולא הלכה ושחטה צריכה בדיקה הלכה מהלך הרגיל כשרה לגמרי בלא בדיקה ולא כדברי האומר אחד זו ואחד זו צריכה בדיקה שאע"פ שבדברי תורה הלך אחר המחמיר מ"מ בזבחים פרק התערובות חלקו בה יחיד עם מרובים וזו היא דעת המרובים ואף בקצת גמרות נפסקה כן בהדיא בסוגיא זו ומה שהכשרנוה בלא בדיקה פירושה אפי' לא שהתה מעת לעת ואפי' לא הלכה אלא מלא קומתה ואין מדקדקים בפרכוסה כמסוכנת ויש חולקים בזו אבל מהלך שאינו רגיל כגון שהיא צולעת או פשטה רגלה לילך ולא הלכה אין זה הלוך כלל וכן בדין עמדה אם ננערה לעמוד ולא עמדה אין זה עמידה כלל ויש חולקין בזו להקל בפשטה ידה לעמוד אע"פ שלא עמדה ובעקרה רגליה לילך אע"פ שלא הלכה הואיל ונאמרה בסוגיא משמיה דרב ולא נמצא בה חולק ומ"מ בקצת גמרות נמצא והלכתא עמדה אינה צריכה לשהות הלכה אינה צריכה בדיקה אלמא דוקא עמדה והלכה ואע"פ שאינה מעקר הגמרא מ"מ כך נראה עקר שכל שלא הלכה לא יצאה מחשש פסיקת חוט השדרה או מחשש ריסוק ואף גדולי הפוסקים זו היא שיטתם וכן כתבו בתוספות:

19 עוף מתוך שהוא דבר חלוש רסוקו ממהר לבא מחמת דברים קלים לפיכך עוף שנפל דרך חבט על פני המים יש בו משום ריסוק איברים ואם שט על פני המים אף מלא קומתו הוכשר במה דברים אמורים ששט ממטה למעלה אבל מלמעלה למטה שמא המים מוליכין אותו ולא בכחו ואם הפיל לעומתו עץ או קש בתוך המים וקדם העוף בשיטתו את העץ או את הקש כשר ואינו צריך בדיקה הרי זה הלוך גמור הואיל וקדם את העץ אין כחו במים היו המים נקוים ואין שם מרוצת מים בין ששט מכאן בין ששט מכאן כשרה נפל העוף על גבי גלימא מתוחה על גבי יתדות אם כפולה היא אין שם חשש ריסוק ואם לאו חוששין לה נפל על גבי רשתות פרושות אם קשריו קרובים זה לזה עד שאין רגלו נכנסת באויר שביניהם חוששין לה ואם לאו אין חוששין לה נפל על חבילה קשורה של פשתן חוששין לה במה דברים אמורים בשנפלה על שטחה העליון אבל נפלה על צדדיה אין חוששין לה נפל על הפשתן עצמו שלא בחבילה אם הוא נידק וניפץ אין חוששין לה ואם לא ניפץ אע"פ שכבר נידק חוששין לה נעשה הפשתן אגדות קטנות ונתקבצו הרבה מהם במקום אחד ונפל העוף עליהם אפי' נידק וניפץ אם הם שזורין חוששין שזירות כקשרים הם נפל על נעורת הפשתן חוששין אבל על הדקתא הנופלת מן הנעורת אין חוששין לה מתפזרת היא בנפילת העוף ואין החבט מרובה נפל על חריות של דקל כל שלא נתקנו לעשות מהם סלים והוא הקרוי נבארא הואיל ואינן עומדות זו על זו בדבוק אין חוששין לה אבל אם נחלקו ונתקנו למלאכה והם הנקראות תמהתא הרי הן עומדות בסדור ובדבוק וחוששין לה נפל על אפר אם היא מרוקדת חוששין לה שחלקיה מתדבקין ואם אינה מרוקדת אין חלקיה מתקבצים זה עם זה ונעשה מקומה רך ומתפזר ואין חוששין לה נפל על אבק דרכים חוששין לה מפני שהאבנים מעורבים בו וכן חוששין לחול הגס אבל לא לחול הדק נפל על התבן אם עשה ממנה חבילה והוא הקרוי כאן ביזגא חוששין ואם לאו אין חוששין נפל על חטים ועל היוצא מהם או מכל תבואה שהוא ממין חטים והיוצא מהן חוששין מפני שחלקיהם מתקבצים זה עם זה ונעשה קשה אבל שעורים ומיניהם וכל מיני קטניות אין חוששין להם חוץ מרוביא וזרעונים אא"כ הם בכלי שדפני הכלי מעכבתן שלא להתפזר ונעשה מקומן קשה: