מאירי על חולין כ״א

1 בהמה שנשברה מפרקת שלה ורוב בשר שעליה מאחורי הצואר עמה נבלה ומטמאה במשא אע"פ שמפרכסת ואם חתך סימניה אחר כן אינו מועיל לטהרה מידי נבלה וכן קרעה מגבה בארך כדרך שקורעין הדג מכריסו וכן אם עשאה גסטרא ר"ל שחלקה לשנים לרחבה וכן אם הותז ראשה מכל וכל ובאדם מטמאים כל אלו באהל שמא תאמר מה הוצרכת ללמד על הותז ראשה מכל וכל אחר שבנשברה מפרקת ורוב בשר אתה אומר כן כתבו גדולי המפרשים שלא נכללה שבירת מפרקת ורוב בשר לטומאת נבלה ואהל אלא על ידי מכה או נפילה אבל בחתיכה על ידי חרב שאין שם שום ריסוק אינה מטמאה עד שתמות לגמרי אא"כ הותז הראש מכל וכל ר"ל מפרקת ובשרה וכל הסימנים ואף בשמנה שרצים אם הותזו ראשיהן אע"פ שמפרכסין מטמאין טומאה הידועה להם כדין אדם ובהמה וחיה אבל נשברה מפרקת בלא רוב בשר טרפה היא ואינה מטמאה במשא כל זמן שמפרכסת ואם שחט סימניה נטהרה לגמרי מתורת נבלה:

2 ניטל עצם הירך ממקום חבורו בבוקא דאטמא מכל וכל וכן בשר שעליו והוא הקרוי חללה אע"פ שנשאר העור הואיל וניטל רוב הבשר עם העצם עד שחסרון הבשר נכר בה כשהיא רבוצה נבלה היא אע"פ שמפרכסת ומטמאה במשא ובאדם נחלקו המפרשים אם מטמא באהל אם לאו ואין בידינו להכריע אבל אם ניטלה העצם עם קצת הבשר הואיל ונשאר הבשר העליון החופה את המכה טרפה היא אבל אינה נבלה:

3 התבאר במקום אחר שבהמה טמאה או חיה טמאה שנשחטה אינה נבלה עד שתמות לגמרי או שיותז ראשה מכל וכל אע"פ שהיא מפרכסת וכן טהורה שנתנבלה בשחיטה נשחטה הטהורה שחיטה ונמצאת טרפה אין לה דין נבלה כלל חבת שחיטה מגינה עליה מלק בחטאת העוף או עולת העוף מליקה שאינה ראויה כגון בסכין ושאר דברים שפסלנו בה הרי היא נבלה ונבלת עוף טהור אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ולא כשהיא בתוך הפה אלא שמטמאה בגדים שעליו כשהיא בבית הבליעה לא בגדים שהיה לובש קודם לכן ולא בגדים שלבש אחר שהיא במעיו כמו שיתבאר במקומות אחרים:

4 כל הקרבנות שאדם חייב בהם מצד שהטיל הכתוב על האדם הן לכפרה על חטא הן להביאו בזמן ידוע אינו רשאי לפרעה ממעות מעשר שני שלו או לפטור עצמו במעשר בהמה שלו או בנדרים ונדבות שכבר נדר ונדב שאי אפשר לו לפרוע חובו במה שהוא צריך להביאו מצד אחר ומ"מ שלמי שמחה שבימים טובים הואיל ועיקר מצותן אינה מפני הקרבן אלא מפני השמחה פוטר עצמו באלו וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:

5 עולת העוף דמה ניתן דרך המצאה שנאמר ונמצה וגו' וממצה אותה על קיר המזבח בימינו למעלה מן החוט שבאמצע המזבח וכן מליקתה היתה למעלה בקרן מזרחית דרומית ושל חטאת העוף דמה נתן דרך הזאה למטה ומליקתה בקרן מזרחית דרומית למטה מן הסיקרא ומ"מ כל מקום מן המזבח כשר בה למליקה ובלבד למטה מן הסיקרא:

6 כל הקרבנות אין מקרבין אותן אלא ביום שנאמר ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ואין שוחטין אלא ביום ואין זורקין דמים אלא ביום וקצת דברים נעשין בקרבנות אף בלילה אחר שקרבו מתיריו ביום כגון שנזרק דמם ביום ויתבארו במקומם בע"ה:

7 כל הקרבנות זריקת דם שלהם נעשית במזרק ובחטאות באצבע וכל הזאה שהיא באצבע אינה אלא בימין וכל העבודות על ידי כהן שהוא בכהונו ר"ל שלא נתחלל: