מאירי על חולין כ״ג

1 הרובע או הנרבע או המוקצה לע"ז או הנעבד פסול למזבח בעוף כמו שהוא פסול בבהמה אבל המום אינו פסול בעוף אלא אם כן היה מחוסר אבר ויבש גפו מפורש במקום אחר שהוא כמחוסר אבר וכן נתפרש במקום אחר שכל שנולד בו טרפות האוסרו באכילה פסול לקרבן וכן אין מקפידין בעוף בין זכר לנקבה לא נאמר תמים זכר אלא בבהמה בלבד ובספרים מדוייקים אין גורסין בשמועה זו רובע אלא למעוטי נרבע ונעבד מפני שאין דין רובע בעוף שאין שום עוף הראוי לקרבן רובע וגדולי המחברים הביאו את שתיהן ומ"מ במסכת זבחים שאלו בזו אם יש נרבע בעופות אם לאו:

2 כבר ביארנו במשנה שתחלת הצהוב פסול בתורים מפני שלא בא לכלל גדלות ופסול בבני יונה מפני שיצא מכלל קטנות ופרשו בגמרא שנתמעט תחלת הצהוב מן התורה כמו שאמר מן התורים ולא כל התורים מן בני היונה ולא כל בני היונה פרט לתחלת הצהוב שבזה ושבזה אם כן מתורת ודאי אנו פוסלין אותו שבתור ודאי אין זה גדול ובבן יונה ודאי אין זה קטן ואין זה כאלו נאמר בספק שמא גדול הוא ופוסלין אותו בבן יונה מספק או שמא קטן הוא ופוסלין אותו בתור מספק שהרי התורה מיעטתהו ולא הוזקקה למעט ספקות ואע"פ שאפשר לומר שהתורה לא באה למעט תחלת הציהוב אלא למעט נרבע ונעבד ותחלת הציהוב לא נתמעט מן המקרא אלא שאנו ממעטין אותו מן הספק מ"מ סתם בריתא למעוטי תחלת הציהוב אוקמיה מעתה מי שאמר הרי עלי עולת העוף מן התורים או מן בני היונה ר"ל איזה מהן שארצה והביא תחלת הציהוב שבשניהם והתנה אם תחלת הציהוב קוטן אפטר בבן יונה ואם תחילת הציהוב גודל אפטר בתור לא יצא כלל שאין לו לא גודל ולא קוטן ומגדולי המחברים כתבו שהדבר בספק אצלם אם יצא אם לאו ולדעתנו לא יצא כלל אם מצד שכתבנו אם מצד שהוא דומה לדעתי למביא טומטום שנתפרש במקום אחר שכל שהוא ספק זכר ספק נקבה הרי הוא כמין אחר ואינו יוצא בו כלל לא מזכר ולא מנקבה שאין כאן זכר ודאי ולא נקבה ודאי ואף בקרבן העוף שאין אנו קפדים בו לא לזכר ולא לנקבה טומטום פסול בו אף בזו אני אומר או קטן ודאי או גדול כל שכן במה שאפשר לומר שאינו לא גדול ולא קטן ומה שיש לפקפק בענין אצטריך קרא למעוטי ספקא כבר ביארנוהו בראשון של חגיגה:

3 כבש הוא בן שנה ואיל כל שנכנס לשנה שניה אחד ושלשים יום ואחד ושלשים יום אלו הוא נקרא פלגס ואינו לא איל ולא כבש על הדרך האמור בתחלת הציהוב ומי שאמר הרי עלי עולת בהמה מן האיל או מן הכבש והביא פלגס לא יצא כלל שאין אנו אומרין על הפלגס שהוא ספק איל ספק כבש עד שנאמר הרי מ"מ יצא בו או משום איל או משום כבש אלא שהוא בריה בפני עצמה ולא יצא בה לא משום איל ולא משום כבש ואם הקריבו אינו עולה לו מזבחו הנדור כלל ומ"מ המקריבו מביא עליו נסכי איל שהם בכפל נסכי כבש שנסכי כבש עשרון ורביעית הין ונסכי איל שני עשרונין ושלישית הין ואין בזה משום בל תוסיף אע"פ שדרך כלל אמרו בנסכים שאם הוסיף או גרע פסול שהרי ראוי הוא לנסכי איל כך דרשו חכמים או לאיל לרבות את הפלגס ואף בזו כתבו גדולי המחברים שהדבר אצלם בספק ולא יראה לי כן ומ"מ יש מפרשים לשטה זו שצריך להתנות בנסכים שאם יש שם יותר מן הראוי יהו נדבה שהרי מתנדבין נסכים בלא קרבן:

4 קרבן השלמים יש ממנו שהוא בא דרך הודאה לשם על נס שאירע לו והוא נקרא שלמי תודה והוא טעון להביא עמו ארבעים חלות שלשים של מצה ועשרה של חמץ כמו שיתבאר במקומו:

5 מי שאמר הרי עלי לחמי תודה מביא תודה ולחמה שהדבר ידוע שאין מקריבין לחם בלי תודה ולא כיון אלא להזכיר סוף הקרבן אמר הרי עלי לחמי תודה לפטור תודתו של פלוני מביא אותו פלוני את התודה וזה מביא את הלחם לפטור תודתו וכן אם אמר הרי עלי עשר לחמי תודה לפטור תודתו של פלוני מביא זה עשר של חמץ או של מצה ומביא חברו את השאר אמר הרי עלי לחמי חודה לפטור תודתו של פלוני והביא עסה שהיא ספק חמץ ספק מצה כגון הכסיפו פניה לא יצא שהרי אין חבירו פטור בכך ואפי' אמר עשר לחמי תודה לפטור תודתו של פלוני והביא עסה כזו לא יצא ידי נדרו שהרי אין חברו יודע אם היא חמץ שיביא מצה אם היא מצה שישלים השאר בחמץ ונמצא שלא נפטר חברו בלחמו של זה וכל שלא נפטר חברו בלחמו לא יצא הוא ידי נדרו אמר הרי עלי לחמי תודה מן החמץ או מן המצה והביא עסה זו לא יצא שהרי חייב הוא בתודה ואין זה הלחם כדי לפטור אמר הרי עלי עשר לחמי תודה מן החמץ או מן המצה לתודתו של פלוני ולא אמר לפטור מביא עשר לחמי תודה ויפלו דמיהן לנדבה לתודה אחרת הביא עתה ספק חמץ ספק מצה יש אומרים שיצא ידי נדרו ויפלו דמיהן לנדבה אחרת הרי מ"מ או חמץ או מצה הוא ויש אומרים אף בזו שאפשר שאינו לא חמץ ולא מצה ולא יצא ידי נדרו: