מאירי על חולין נ״ה

1 היה הכלי מסאתים ולמעלה עד חמש סאין או עד כמה שיעור שבריו לקבל טומאה בלוג:

2 מגדולי המחברים פירשו סיכת קטן כדי סיכת אדם קטן כלו והוא שיעור מרובה ופסקו בענין זה שאם היה הכלי כשהיה שלם מחזיק מכדי סיכת קטן עד סאה שיעור שבריו כרביעית מסאה עד סאתים בחצי לוג מסאתים ולמעלה בלוג נראה שהם מפרשים שיעורם כדי סיכת קטן עד לוג כלומר שיהא הכלי מתחלתו לפחות שבשיעורין מחזיק כדי סיכת קטן ושיעור השבר לגדול שבשיעורין עד לוג ואין גורסין מלוג עד סאה ברביעית אלא עד סאה ברביעית כלומר כשמחזיק מכדי סיכת קטן עד סאה ברביעית על הדרכים שביארנו:

3 אע"פ שהאשה מיטמאה בכתם הנמצא בחלוקה עד כגריס כמו שיתבאר במקומו לא אמרו בשיעור זה להחמיר אלא להקל וגריס מצומצם כפחות מכגריס בענין זה ותולין הכתם במאכולת או באיזה דבר כמו שיתבאר במקומו:

4 ניטל הטחול מכל וכל כשרה ניקב אם ניקב בראש הדק שבו והוא מחציו ולמטה בחציו שמצד הזנב כשרה ואם ניקב בראש העבה והוא מחציו ולמעלה בחציו שמצד ראש הבהמה טרפה אף ראשו העבה אם לא עבר הנקב מעבר לעבר אפי' לא נשתייר אלא כעובי דינר זהב כשרה והוא שאמרו בסמוך ולית הלכתא כרב עוירא ולא אמרן אלא בקולשיה אבל בסומכיה טרפה ואי אישתייר כעובי דינר זהב דלא איבזע כשרה ודינר זהב זה קבלנו מרבותינו שיעור עוביו כעובי דינר זהב שבידינו שהוא עובי מועט ויש בזה חולקים ומצריכים שישאר שם כעובי מחציתו של טחול ואין דבריהם נראין:

5 נחתך הטחול דינו כניקב ואם בצד הדק כשרה ובצד העבה טרפה ויש מי שמדמה נחתך לניטל ואף מצד העבה כשרה וממה שאמרו כאן בלישנא בתרא ניקב לחוד ונחתך לחוד כלומר דניקב הוא מכאיבה יותר ואינה חיה אבל נחתך דינו כניטל וכשרה וכן כתבוה גדולי פורווינצא בחבוריהם אלא שראוי להחמיר באיסורי תורה וכל שכן בטעמא דמיסתבר וכל שכן שלשון ואיבעית אימא אינו קרוי לישנא בתרא:

6 שני טחולים שנמצאו אם לא היה היתר סמוך לעקר כשרה שהרי אף אם תפרש שכל היתר הרי הוא כמי שניטל אף העקר הרי ניטל הטחול כשר ואם תפרש כניטל היתר הרי נשאר הראשון:

7 היה היתר סמוך לעקר אף זו כשרה שאף אם תפרש כל יתר כנטול כביטל היתר ונשאר העקרי נקוב אע"פ שהיה סמוך לו מצד עביו שאתה דן עובי הטחול בנקוב הרי נשאר בו כעובי דינר זהב ומ"מ יש מי שאוסר בזה והוא שמפרש כל יתר כנטול כניטל העקר עם מקומו והרי הוא כמי שניטל עם כל העובי ונחתך העובי הרי פרשנו לדעתנו שטרפה:

8 טחול של עוף עגול הוא כמו ענב ואין בו לא עובי ולא קלישות ומתוך כך כתבו מגדולי המחברים שאין נקב פוסל בו כלל ולא נאמר כל טרפות שבבהמה כנגדן בעוף אלא באיברים הדומים משל זה לזה ויש מי שמחמיר ליאסר בנקב בכל מקום שבה:

9 מי שחתך חתיכה מעובר שבבהמה והניחה בתוכה ושחט אחר כן את האם הרי אותה חתיכה ניתרת בשחיטת האם כעובר עצמו ומותרת חתך מן הבהמה עצמה מן הדברים שלא נפסלה הבהמה בחתוכו כגון מן הטחול מצד הדק כמו שביארנו ומן הכליות אע"פ שהניח החתיכה בתוכה לא הותר בשחיטת עצמה ואסור כמו שיתבאר בפרק רביעי:

10 הכליות שניטלו או שניקבו לחוץ או שנחתכו כשרה הן בשתיהן הן באחת מהן ואע"פ שבחתך מיהא אמרו למעלה בסמוך הוא הדין דבהמה נמי אסירא ההיא אטחול קיימא אבל בכליות ודאי כשרה וכל שכן ללישנא בתרא שאמר ניקב לחוד ונחתך לחוד כמו שכתבנו היה לקות אף באחת מהן טרפה ודוקא בשהגיע הלקות למקום חריץ שבו והוא לובן היוצא מתחת המתנים הנכנס בתוך הכוליא:

11 לקות זה חכמי הצרפתים פירשו בו מוגלא ואע"פ שלענין פסק כך הוא אין הדברים נראין לענין פי' שהרי אמרו על לקות זה שכיוצא בו אף בריאה טרפה והדבר ידוע שמוגלא בריאה כשרה אלא לקות זה הוא בשר המתמסמס ונופל חתיכות חתיכות והוא שנאמר על כיוצא בה שכל שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי ודבר זה אף בריאה פסול כמו שהתבאר ויש מפרשים לקות זה בשנוי מראים ואין הדברים נראין לקתה בדרך זה והגיע למקום חריץ טרפה וכן אם נתמלאת מוגלא או מים עכורים אע"פ שלא הסריחו או מים סרוחים אע"פ שאינם עכורים והגיע למקום חריץ טרפה אבל אם נתמלאת מים זכים ולא הסריחו וכן לקתה ולא הגיע למקום חריץ כשרה:

12 הקטינה הכוליא והדברים מוכיחין בה שמחמת חולי היה כגון שראו קרום שלה כווץ שהוא הוראה שכבר היה גדול ומתמלא מן הכוליא שהיא גדולה אם הקטינה עד כפול בדקה ועד ענבה בינונית בגסה טרפה הא אם היא כן מעקר תולדתה יראה שכשרה דדוקא הקטינה וכן כתבו גדולי המפרשים:

13 מקצת הגאונים כללו בענין זה שכל אבר שהחסרון פוסל בו פיסולו בין שנברא כך בין ניטל אחר כן וכל שאם ניטל טרפה פיסולו דוקא בניטל אבל אם נבראת כן כשר וכל אבר שאם ניטל כשר כל שכן אם היה כך מעקר תולדתה ואף לגדולי המחברים כתבוה כן ויש חולקים בה כמו שיתבאר למטה:

14 מכאן אתה למד שניטלו הכליות שאנו מכשירים אין לומר על ידי חולי שהלכו ונימוקו מעט מעט שאם כן כשהגיעה לכפול או לענבה נטרפו ואין חוזרין להכשרן אלא שניטלו מתחלת ברייתן:

15 ויש מפרשים על ידי אדם ואין נראה להקל בכך ולדעתנו שכל מקום כל שאנו רואין אותה בלא כליות רואין את הכיס ואם הוא מלא חלבים כשרה ואם ראינוה ריקה עד שנראה שנתרוקנית אחר הבריאה טרפה:

16 כוליא של עוף מגדולי המחברים פירשו בה שאין פוסלין אותה בשיעור וגדולי האחרונים מוסיפים על דבריהם שאין פוסלין אותה במוגלא ובלקות הואיל ואף בבהמה אין הטרפות אא"כ מגיע למקום חריץ והוא לובן שבכוליא וכוליא של עוף אין לובן בתוכו ולא יראה לי כן בלקות ואם נמצאו לבהמה שלשה כוליות כשרה לאיזה צד שתפרש יתר כנטול ולקרבן פסולה כמו שהתבאר בתורת כהנים והוא שאמרו שם ואת שתי הכליות ולא בעלת ככוליא אחת ולא בעלת שלש:

17 כבר ביארנו במשנה שאם צמקה ריאה שלה בידי שמים כשרה בידי אדם טרפה צמקה בידי שאר בריות כגון מפחד חיות רעות ושאגתן ונהימתן הרי זה כבידי אדם וטרפה באה לידינו בהמה שצמקה ריאה שלה על הדרך שביארנו במשנה ולא נודע לנו אם בידי שמים אם בידי אדם יש בדבר זה בדיקה מושיבין את הריאה כלה במים ומניחין אותה בהם מעת לעת אם חזרה ללחותה הדבר ידוע שבידי שמים היה וכשרה ואם לא בידוע שבידי אדם או שאר בריות היה וטרפה:

18 מים אלו צריך שיהו פושרין מעט וכיצד עושין אם היה בחורף מביאין כלי חרס שאין שועין באבר ובקוניא וממלאין אותם מים חמין מעט ומושיבין את הריאה בתוכה ובקיץ מביאין כלי חרס שועים באבר ובקוניא שהוא מקרר וממלאין מים קרים ומושיבין אותה בתוכן:

19 כבר ביארנו במשנה שהגלודה והוא שניטל עור כל הבהמה טרפה נשאר שם מקצת העור כשרה אלא שדבר זה מבולבל ביד מפרשים יש אומרים שאם נשתייר מן העור כרוחב סלע על פני כל השדרה כשרה פחות מכאן טרפה וזהו דעת שמואל ואף גדולי הפוסקים כתבוה כן ואע"פ שרב ור' יוחנן נחלקו לומר שאין מצריכין במקצת עור זה שיהא במקום מיוחד אלא לרב כל מקום מציל חוץ מעור בית הפרסות ר"ל שמן הארכובה ולמטה שמתוך רכותו אין שם עור עליו ולר' יוחנן אף עור בית הפרסות מציל ולא נתמעט אלא עור שתחת האליה מ"מ הא איכא ר' ינאי ורבה בר בר חנה שמצריכים מקום מיוחד ר' ינאי במקום טבורו ורבה בר בר חנה בראשי פרקים ר"ל פרקי השדרה ולמעט שאין צרך לרוחב כל השדרה ונמצאו המצריכים למקום מיוחד רבים ושביניהם ר' ינאי שהיה רבו של ר' יוחנן ומתוך כך פוסקים כשמואל שהוא המחמיר שבכולם ואם ניטל ממנה רוחב סלע על פני כל השדרה ושאר כל העור קיים שאלוה בגמרא ונשארה בתיקו והרי זו ספק טרפה ויש אומרים שאין מכשירין אותה אא"כ נשתייר רוחב סלע על פני כל השדרה וכרוחב סלע על מקום טבורה וכרוחב סלע על כל פרק ופרק ממנה מפני שהם חוששין לכל אותם המצריכים למקום מיוחד ומפרשים בראשי פרקים כל פרק ופרק שבה ואין גורסים בסוגיא זו ר' ינאי אלא ר' אלעזר בר' ינאי ולשיטה זו אם ניטל רוחב סלע מאחד מאלו אע"פ שכל העור קיים הרי זו ספק טרפה וזו של כל פרק ופרק מיהא אינו נראה שלא נאמרו בגמרא ראשי פרקים אלא על פרקי השדרה ולמעט שאין אנו צריכים לרוחב כל פני השדרה ויש מקילים לומר שכל שנשתייר רוחב סלע על מקום טבורה כשרה מפני שלדעתם ר' ינאי אמרה שהיה רבו של ר' יוחנן ויש מי שמיקל עוד בנשתייר רוחב סלע באיזה מקום שבה חוץ מעור שתחת האליה ומעור שבין הפרסות ר"ל מן הארכובה ולמטה כדעת רב וכך קבלנוה מרבותינו נ"ע ואפי' ניטל שעל גבי השדרה ושעל הטבור אבל שני אלו נידונין כבשר ואין מצילין בה ובעוף מיהא ניטלה הנוצה כשרה אע"פ שלא נשאר ממנה כלום כמו שיתבאר:

20 כבר ביארנו שהמחשב בקרבן בשעת שחיטה לאכול כזית מבשר הקרבן חוץ למקומו שהוא פסול אבל אין בו כרת ואם חוץ לזמנו הרי זה פגול וחייבין עליו כרת ודבר זה אינו אלא בדברים הראויים לאכילה אבל דברים שאין ראויים אלא להקטרה אין מחשבת אכילה פוסלת בהם אבל אם חישב בה להקטיר כזית חוץ לזמנו הרי זה פגול וחייבין עליה כרת חוץ למקומו פסול ואין בו כרת:

21 עולה כבר ידעת שכל בשרה עולה כליל ואין נאכל ממנה כלום ונמצא שמחשבת הקטרה פוסלתה ולא מחשבת אכילה:

22 עור שתחת האליה הרי הוא כבשר והוא בכלל הקטרה ואם חישב בשעת שחיטת העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה פוסל אבל שאר עורות אפי' עור פרסות של בהמה דקה ועור הראש של עגל הרך ועור בית הרחם אין מפגלין ואף לענין טומאה אין נחשבין כבשר חוץ מעור בית הרחם כמו שיתבאר במסכתא זו בע"ה:

23 כבר ביארנו שכל אבר הנפסל בנקב אם ניטל פסול חוץ מן הטחול:

24 כבר כתבנו למעלה שמקצת גאונים כתבו שכל אבר שאמרו שאם חסר אותו אבר ממנה טרפה כך אם ניטל ביד טרפה אבל אבר שאמרו בו שאם ניטל טרפה אם חסר מדרך התולדת כשרה וגדולי המחברים פרשו הטעם שאם לא כן נמצאת נטולה וחסרה אחת ואין צריך לומר באבר שאם ניטל מותרת שכל שכן שאם חסרה מדרך התולדת שהיא מותרת ואין הדברים נראין לחכמי האחרונים אלא כל שניטלה טרפה חסרה טרפה כל שחסרה טרפה ניטלה טרפה לא מנאום בשתים אלא שמא לא היינו למדים זו מזו וכן הדברים נראין:

25 כל אבר שהנקב פוסל בו לקות פוסל בו וכן הדין באבר שאם ניטל או חסר מדרך התולדות פסול שהוא פסול בלקות ורמז לדבר כוליא שאין נקב וחסרון ונטילה פוסלין בו ולקות פוסל בו וכן הדין שהלקות מתפשט ובאיזה לקות אנו אומרים כן כל שהרופא גוררו כדי להעמידו על בשר חי: