מאירי על חולין כ״ו

1 תמד זה שאמרנו עליו שאינו נקח בכסף מעשר אם לקחו לא נתחללו המעות והרי הן קדושים ביד המוכר ואם החמיץ אחר כן קנה מעשר ונתחללו המעות ומוציאן המוכר בכל דבר ואם רצה לשתותם מיד ישייר מהם בכוס ואם החמיצו נתחללו לא החמיצו לא נתחללו אף לענין חיוב מעשר יראה לי שכך הדין שאם הוציא ארבעה משלשה חייב במעשר אף בלא החמיץ ואם לא יצא אלא כדי מדתו או פחות והחמיץ אף זה חייב במעשר ואם לא החמיץ פטור ממעשר וכשהחמיץ או שהוציא ארבעה משלשה שחייב במעשר מעשר עליו הן מתוך אותו התמד בעצמו הן מתוך תמד אחר שכיוצא בו שהרי הכל חייב ואין בו חשש חיוב על הפטור ופטור על החיוב לא הוציא ארבעה משלשה ולא החמיץ פטור מן המעשר לגמרי ואם רצה לעשר על מחשבה שמא יחמיץ יעשר מתוכו ולא ממקום אחר אף כיוצא בו שמא זה יחמיץ ויש כאן חשש חיוב על הפטור ופטור על החיוב:

2 יש פוסקים לענין מעשר שאם לא הוציא ארבעה משלשה אף אם החמיץ פטור ואף בהוציא ארבעה אינו חייב אלא על היתר ומגדולי המחברים נראה שהסכימו לכך ואין הדברים נראין:

3 שלשה לוגין מים שנפל לתוכן קרטוב יין והרי נתפשט מראה יין בכלם ונפלו למקוה החסר לא פסלוהו אא"כ שנו מראה המקוה:

4 שלשה לוגין מים חסר קרטוב ונפל לתוכן קרטוב חלב והשלימו לשלשה לוגין אע"פ שהכל מראה מים אינו פוסל שאין כאן שיעור ואין פוסלין אלא בשיעור שלשת לוגין ובמראה מים הא כל שאין שם שיעור או שאין שם מראה מים לא משלים ולא פוסל יש מי שחולק לומר ששלשת לוגין מים שלימין שנפל לתוכן קרטוב יין וקבלו כלם מראה יין שפוסל אין הולכין אחר המראה כלל ופרשו משנתנו שהתמד שלא החמיץ ולא הוציא ארבעה משלשה פוסל אפי' היה לו מראה אפי' היה לו מראה יין ומה שכתבנו בשלשת לוגין שהיה בהם מראה יין שלא פסלוהו הם גורסים שלשת לוגין חסר קרטוב ומצד חסרון השיעור הם באים עליה ולא יראה כן שאם כן מה הוצרכנו למראה יין אף במראה מים לא פסלוהו וכבר ביארנו ענין זה בראשון של מכות:

5 כל מה שביארנו עליו שהוא יין כגון הוציא ארבעה משלשה או פחות מכאן והחמיץ יש אומרים שמברכין עליו בורא פרי הגפן ויש חולקים אא"כ הוציא ארבעה משלשה אבל פחות מכן והחמיץ אע"פ שלענין מעשר ומקוה הוא נדון כיין אין מברכין עליו שדין חומץ יש לו ואף יין עצמו שהחמיץ אין מברכין עליו אלא שהכל כל שכן באלו:

6 תמדים שלנו המוטלות על הזגים והחרצנים בשעת הגתות הורו הגאונים שאע"פ שלא הוציא כדי מדתו מברכין עליהן שהיין כנוס לתוכן ובולעין ופולטין ועוד חמר מדינה הוא וכן מעשים בכל יום ולא ראינו מי שמפקפק בכך:

7 כבר ביארנו במסכת יום טוב על אוכלין ומשקין שנטמאו שאין להם טהרה במקוה חוץ מן המים שיש להן טהרה בהשקת מים שבהם למים שבמקוה מעתה התמד עד שלא החמיץ בין לתמדו במים טמאים בין שנטמאו אחר שתמד הרי הן כמים וטהרה עולה להם ואע"פ שיש כאן מעט יין על כל פנים ושמא הוא צף למעלה ואין השקה ביין אין אנו אומרים כן אלא שהיין והמים מבולבלים הואיל ואין כאן יין גמור והרי יש כאן השקה אף במים ואם החמיץ הרי הכל יין גמור כיין מזוג ואין טהרה עולה לו:

8 המשנה האחת עשרה והכונה בה להשלים החלק שהתחיל בשלפניה לבאר והוא שאמר האחים והשותפים שחייבים בקלבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבים במעשר בהמה פטורין מן הקלבון אמר הר"מ פי' קלבון הוא חצי מעה כסף שנותנין בו השקל ואז מקבלין אותו על שני בני אדם לפי שכל אחד חייב במחצית השקל ואלו החצאין הם נמכרים במהרה יותר מהשקלים עצמם מפני הענין הזה ולפיכך שני אחים קודם שיחלקו נכסי אביהם והשותפים בשעת השותפות אם נתנו שקל בשקל שניהם יחד מקבלים מהם ואינם חייבים בקלבון וחייבים במעשר בהמה וכשחולקים הנכסים יהיו כלקוחות זה מזה והלוקח אינו חייב במעשר בהמה כמו שיתבאר בסוף בכורות והם חייבים בקלבון הואיל שאין חייבים במעשר וכבר זכרנו פי' ההלכה הזאת בתחלת שקלים:

9 אמר המאירי האחים והשותפים בזמן שחייבים במעשר בהמה והוא כל זמן שנשתתפו כאחד או ירשו כאחד ונולדו אחר כן הטלאים ברשותם פטורים מן הקלבון בדרך זה אם נשתתפו במעות ונשאו ונתנו בהם ולא חלקו ובזמן שפטורין ממעשר בהמה והוא כשחלקו אחר לידת הטלאים וחזרו ונשתתפו חייבין בקלבון אם חלקו אחר שנשאו ונתנו במעות וחזרו ונשתתפו וענין קלבון הוא מעה קטנה שהצריכו חכמים להוסיף בזמן שהולך אצל חנוני להחליף שני חצאי שקלים בשקל שלם כדי שיתן לו חנוני חצאי השקלים שלמים עם גירומיהם ודבר זה עקרו במסכת בכורות והוא צריך ביאור יותר מרווח אלא שקצרנו בו בכאן מפני שכבר הרחבנו בו הביאור בחיבור זה בכדי הצורך במסכת יום טוב פרק אחרון:

10 וזהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר ומה שנתחדש עליו במסכת בכורות כבר ביארנוהו במסכת יום טוב:

11 המשנה השתים עשרה והכונה בה ככונת שלפניה ואמר כל מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר כל מקום שיש מיאון אין חליצה וכל מקום שיש חליצה אין מיאון אמר הר"מ פי' ביארנו פעמים רבות שהנקבה ודאית קטנה עד שתביא שתי שערות על מנת שתהא בת שתים עשרה שנה ויום אחד וכשמביאה שתי שערות והגיעה לשנים האלו נקראת נערה עד עשרה חדשים ואחר כך בוגרת ור' יהודה אומר שהבא על הקטנה אינו חייב קנס אבל הבא על הנערה חייב קנס וחכמים אומרים אחד נערה ואחד קטנה יש להם קנס והכל מודים שהקטנה יש לה מכר והנערה אין לה מכר ואין אשה יכול למוכרה ולפיכך מה שאמר כל מקום שיש מכר אין קנס וכו' הוא דעת ר' מאיר כמו שביארנו ואין הלכה כמותו כמו שביארנו בשלישי מכתובות וכבר שמעת ממני פעמים שפסק ההלכה הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות והנה נתבאר ההפרש שיש בין שני הענינים:

12 אמר המאירי כל מקום שיש מכר אין קנס וכו' כבר ידעת שהאב רשאי למכור את בתו עד שתכנס לימי נערות וכן ידעת שהאונס נערה או המפתה אותה יש עליו קנס חמשים כסף ליתן לאביה של נערה ודבר זה לא נזכר בתורה אלא לנערה לא לקטנה ולא לבוגרת ונמצא שהקטנה יש בה מכר ואין בה קנס והנערה יש בה קנס ואין בה מכר ומ"מ ענין זה אינו שנוי כהלכה אלא אף הקטנה מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה יש בה קנס כמו שיתבאר במסכת כתובות לא נאמר נערה אלא למעט את הבוגרת כל מקום שיש מיאון וכו' כבר ידעת על קטנה שאין לה אב והשיאוה אמה ואחיה לדעתה שיכולה למאן עד שתביא שתי שערות ומשם ואילך אינה יכולה למאן אע"פ שלא הגיעה לשיעור שירבה שחור על הלבן האמור במקום אחר ואם היתה בת שתים עשרה ויום אחד ונבעלה לו אין אנו צריכים עוד בענינה לבדיקת סימנים לענין זה כמו שיתבאר במקומו וכן ידעת שאע"פ שקטן וקטנה מיבמין ואין חוששין לקטן שמא ימצא סריס ולקטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה מ"מ אין חליצה אלא בגדולים בן שלש עשרה ויום אחד ובת שתים עשרה ויום אחד נמצא שבזמן המיאון אין חליצה וכשהגיעה לזמן חליצה אין מיאון וכן הלכה:

13 זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

14 המשנה השלש עשרה כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה וכו' כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה כל מקום שיש הבדלה אין תקיעה כיצד יום טוב שחל להיות בערב שבת תוקעין ולא מבדילין במוצאי שבת מבדילין ולא תוקעין וכיצד מבדילין המבדיל בין קדש לקדש ר' דוסא אומר בין קדש חמור לקדש הקל אמר הר"מ פי' נתבאר בסוף סוטה שבכל ערב שבת היו תוקעין במקדש שלש תקיעות להבדיל בין קדש לחול ואין עושין כן במוצאי שבת שאין שם צד לעשות זה והבדלה על הכוס אינה חיוב מיום טוב לשבת לפי שלא יצאנו מקדש לחול וביאור הענין שהתקיעות הם הערה על הכנסת הקדש וההבדלה היא הערה על יציאת מקדש לחול ואין הלכה כר' יוסי:

15 אמר המאירי אף זו בגוף אחד הוא נאמר ומעין מה שלפניה שעקר הענין הוא להשמיענו ביום טוב שפעמים שיש בו תקיעה ולא הבדלה ופעמים שיש בו הבדלה ולא תקיעה וביאור המשנה הוא שידוע בכל עיירות של ישראל שהיו תוקעים בה בערב שבת שש תקיעות ראשונה לבטל מחרישה ושאר מלאכות שבשדה והיא נעשית במנחה שניה לסלק התריסין ולנעול החנויות שלישית והוא לרוב לשקיעת החמה לסלק קדרות מעל גבי הכירה ולהטמין ולהדליק ושוהא אחריה כדי לצלות דג קטן או להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת ובא להשמיענו שאף ביום טוב שחל להיות ערב שבת תוקעין תקיעה האחרונה כדי להבדיל את העם ממלאכת אוכל נפש ויש אומרים שאין מריעין בה כלל וכסתם בריתא שאמרה תוקעין ולא מריעין ומפני שצריך לשנות בה אחר שאף היום היוצא יש בו קדושה ומ"מ יש פוסקים בה תקיעה ותרועה וכרב יהודה ורב אסי ששניהם מודים בתקיעה ותרועה אלא שחלקו בענינם שלדעת רב יהודה מריע מתוך התקיעה שקודם שיסיים התקיעה בשיעורה הוא מתחיל בתרועה ועושה כחצי תקיעה וכחצי תרועה בשיעור תקיעה וכל שכן שדינה בנשימה אחת שהרי בהרוחה יכול לעשות כן ולדעת רב אסי אינה צריכה שנוי כל כך אלא תוקע ומריע בנשימה אחת כלומר שאינו מקצר בתקיעה אלא שתוכף לה התרועה ביתר מן הרגיל כדי שירגישו שאינה כבשאר הימים וזהו שאמר בנשימה אחת ואף זו פרשוה גדולי הרבנים שלא נשימה אחת דוקא אלא בלא הפסק שהייה ואין צריך בכך דודאי תקיעה ותרועה יכול הוא לעשותם בנשימה אחת בריוח ולהשלמת מנין התקיעות אין אנו צריכים עד שנצטרך להפסק נשימה ביניהם כתקיעות של ראש השנה לדעתנו שאנו מצריכים בה הפסק נשימה להשלמת מנין התקיעות כמו שביארנו במקומו שהרי בכאן לא למנין אנו צריכים אלא להשמעת קול בעלמא ומ"מ אין מבדילין בערבית שבו לא על הכוס ולא בתפלה מפני שקדושה הבאה חמורה יותר מן היוצאת וכשהוא חל במוצאי שבת אין תוקעין שהרי אין מלאכה בשבת כדי לבטלם ממנה אבל מבדילין מפני שקדושה היוצאת חמורה מן הנכנסת וכיצד מבדילין בה בין קדש לקדש ופי' בגמ' בחתימתה אבל בפתיחתה אומר המבדיל בין קדש לחול וכן התבאר בגמרא בהבדלה שמבדילין במוצאי יום טוב לחול בלא נר ובלא שמים שאומרים בה בין יום השביעי לששת ימי המעשה מפני שסדר הבדלות הוא מונה:

16 זהו ביאור המשנה והלכה פסוקה היא ואין הלכה כר' דוסא שהיה חותם בין קדש חמור לקדש הקל שאין מזלזלין ביום טוב כל כך שנקרא את קדושתו קדושה קלה אלא אומרים בין קדש לקדש ושמא תאמר היכן מצינו לשון הבדלה בין קדש לקדש בתורה והרי אין הבדלה נזכרת אא"כ מצינו בה לשון מן התורה הרי נאמר והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים:

17 ונשלם הפרק תהלה לאל: