מאירי על חולין ס״ו

מאירי על חולין ס״ה ע״ב » « מאירי על חולין ס״ז ע״א

6 חולין פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, וּמִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״. וְלָמָּה שְׁנָאָן? לַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה.

7 עבודה זרה פתח ↗

תַּרְגְּמַהּ רַב פָּפָּא: כְּשֶׁחֲתִיכוֹת שָׁווֹת. אִי הָכִי, מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ דִּלְמָא אִתְרְמִי, קָא מַשְׁמַע לַן.

8 עבודה זרה פתח ↗

אִיתְּמַר: רַב הוּנָא אָמַר: עַד שֶׁתְּהֵא שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ וְשִׁדְרָה נִיכָּר, רַב נַחְמָן אָמַר: אוֹ רֹאשׁ אוֹ שִׁדְרָה. מֵתִיב רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: וּבַדָּגִים כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּאָרָא וּפַלְמוּדָא, דְּדָמוּ רֵישַׁיְיהוּ לִטְמֵאִים.

9 חולין פתח ↗

״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁיָּכוֹל הוֹאִיל וְהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ וְהִתִּיר בִּסְתָם, מָה כְּשֶׁהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים, אַף כְּשֶׁהִתִּיר בִּסְתָם לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁשּׁוֹחֶה וְשׁוֹתֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנָע? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״.

1 המשנה התשיעית והכונה בה ככונת מה שלפניה ולבאר בפרט סימני דגים ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ר' יהודה אומר שני קשקשים וסנפיר אחד ואלו הן קשקשים הקבועים בו וסנפרין הפורח בהן אמר הר"מ פי' הלכה כר' יוסי גם כן כמו שאמר שני קשקשים ודע שאם נמצאו לאותו המין קשקשים אבל אינם רואים בו אלא לאחר שיגדיל או נושרין ממנו כשצדין אותו וצאתו בצאתו מן המים ויש הרבה כזה באותו המין מותר ואפי' באותו הזמן שאין לו קשקשים:

2 אמר המאירי בדגים סימן טהרתם נזכר בתורה והוא סנפיר וקשקשת ור' יהודה אומר שני קשקשים פי' מתוך שאמרה תורה קשקשת אל תטעה להתיר באחת שאין קשקשת אלא לשון כלל ואין מתירין אלא בשנים אבל בסנפיר אחד מותר ואיזהו קשקשת אלו הן הקבועים בו וסנפירים הוא הפורח בהן:

3 ולענין פסק צריכין אנו לגלגל בה מה שנאמר בתוספתא כמה קשקשים יהיו לו ויהא מותר אחת תחת זנבו ואחת תחת לחיו ואחת תחת סנפירו ור' יהודה אומר שנים מעתה יש מי שפירש בכאן שדעת תנא קמא של משנה זו כדעת תנא קמא של תוספתא וצריך שלשה קשקשים אחת תחת לחיו ואחת תחת זנבו ואחת תחת סנפירו ואחת דקאמר פירושו אחת בכל מקומות אלו וכן כתבוה גדולי הגאונים ור' יהודה מצריך שנים בכל אחד מן המקומות והלכה כחכמים ויש מפרשים לדעת תנא קמא שדי לנו באחת ובלבד באיזה מאלו השלשה מקומות ולר' יהודה שנים באיזה מקום מאלו גם כן והלכה כחכמים ודי לו באחת ובלבד במקומות אלו הא במקום אחר חוששין שמא אחר שניצוד נתערב עם האחרים ונדבק בו ומ"מ רוב פוסקים הביאו המשנה כצורתה לומר שאף בקשקשת אחת בכל מקום שהיא טהור:

4 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן הרבה מיני דגים יש שאין להם קשקשת עכשיו ועתידים להביא לאחר זמן וכן שהיתה להם והשירוה בשעה שעלו מן הים כל שנודע כן במסורת מותרים ואין להרהר בהיתרן כלל:

5 קשקשת הוא הסימן המובהק שכל שיש לו קשקשת בידוע שיש לו סנפיר אבל סנפיר אינו סימן מובהק שיש הרבה מינין שיש להם סנפיר ואין להם קשקשת וכן התבאר במסכת נדה ואחר שכן הכל תלוי בקשקשת לא נכתב סנפיר אלא לצות בעלמא להודיע שאין קשקשת בלא סנפיר אחר שכן מצא חתיכת דג ומכיר בה שיש לה קשקשים מותרת אע"פ שאין כאן סנפיר מצא בה סנפיר ולא קשקשת אסורה:

6 ממה שנאמר בתורה בבהמה כל בהמה מפרסת פרסה וגו' אותה תאכלו ונאמר בגמל וחבריו את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וגו' כלומר וכל שכן מאותם שאין להם שום סימן וכן בבשר עוף את אלה תשקצו לא יאכלו ונאמר בהם כל צפור טהורה תאכלו וכן בדג טמא מבשרם לא תאכלו ונאמר בהם את זה תאכלו וממה שנאמר אכול אתה שומע הא מן האחרים לא תאכל למדת שהאוכל מבהמה טמאה וחיה בכללה או מעוף טמא או דגים טמאים עבר על עשה ולוקה על מצות לא תעשה:

7 במסכת ע"ז התבאר שאם היו שם הרבה חתיכות וראה קשקשת באחת מהן לבד רואה אם החתיכות מתאימות אם לאו ואם מתאימות כלן כשרות ואם לאו יאסרו שאין מתאימות מספק ואפי' באו כלן בחבית אחת הרבה מיני דגים יש שקשקשת שלהם דקה עד מאד ואינה ניכרת התבאר במסכת ע"ז שאם קנחה בסמרטוט ומצא בה קשקשים או שהניחה בכלי חדש ומצא בו קשקשים סומך עליהן ומתירין:

8 יראה מסוגית מסכת ע"ז בסוגית טרית שאינה טרופה לפי מה שפירשו בה גדולי הרבנים שהדגים הטמאים ראשן חד ושאין להם חוט השדרה וההפך בטהורים ואין הטמא דומה לטהור מעולם אבל יש מן הטהורים שדומין לטמאים לא הוצרך לדעת זה סי' קשקשת אלא להכיר טהורים הדומים לטמאים הא כל שבא ראשו ושדרו בסימן טהרה אע"פ שלא מצאנו שם קשקשת מותר ואע"פ שהסוגיא מוכחת כן לפי פירושם הדברים זרים ואין לנו בה לצד הוראה אלא מה שכתבו גדולי המפרשים שלא נאמר שם ראשו ושדרו אלא להכיר באותו טרית שאינה טרופה בראש ושדרה שהוא דג פלוני וטהור ואע"פ שביאור הסוגיא נופל יותר יפה לפי' גדולי הרבנים כבר הארכנו בה ליישב דברים אלו אף לענין ביאור בשני דרכים וללמד שאין ראש ושדרה סימן טהרה לכלל הדגים כלל כמו שביארנו שם בפרק שני בסוגית המשנה השמינית:

9 כל מה שכתבנו לא כתבנו אלא להתיר דגים עצמן אבל לענין היתר צירן הדברים מתבארים במסכת ע"ז וכן ענין דגים מלוחים הנמצאים ביד גוי אם חוששין שמא נמלח עם הטמא אם לאו:

10 תולעים הנמצאים במים ושרצים הדקים הדומים לדגים ואין להם סנפיר וקשקשת אם בימים ובנחלים הם טמאים ואם במים שבתוך הכלים טהורים שלא הוצרכו סנפיר וקשקשת אלא לנמצאים במים הנובעים ואם נמצאו בבורות שיחין ומערות וכל מקום שהמים עומדות שם מכונסים הרי הם לענין זה כמים שבכלים:

11 חריצים ונעיצים שהם ארוכים ואין המים עומדין שם מכונסין מכל וכל אלא שנמשכין בה ומ"מ אינם נובעים יש מי שדן אותם כמים שבכלים אחר שאינם נובעים ויש מי שדן אותם כנחלים אחר שהם נמשכים וכן שטת הסוגיא מוכחת לדברי הכל ומ"מ מה שקראם בסוגיא נובעים לא נובעים ממש אלא מתוך שהם נמשכים הוא קורא אותן נובעים:

9 עבודה זרה פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: מַחְלוֹקֶת לְטַבֵּל בְּצִירָן, אֲבָל בְּגוּפָן — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ וְשִׁדְרָה נִיכָּר. אָמַר רַבִּי זֵירָא: מֵרֵישׁ הֲוָה מְטַבֵּילְנָא בְּצִירָן, כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: מַחְלוֹקֶת לְטַבֵּל בְּצִירָן, אֲבָל בְּגוּפָן — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ וְשִׁדְרָה נִיכָּר, בְּצִירָן נָמֵי לָא מְטַבֵּילְנָא.

מאירי על חולין ס״ה ע״ב » « מאירי על חולין ס״ז ע״א