מאירי על חולין ל׳ ב

1 שחט הסימנין באלכסון כדרך עשיית הקולמוס עד שתחלת שחיטת הושט בסוף שחיטת הקנה הואיל והכל במקום שחיטה שחיטתו כשרה ואם יצא לו ממקום שחיטה כבר ביארנו הדין בפרק ראשון שחיטה העשויה כמסרק כבר ביארנו בפרק ראשון שהיא כשרה וענינה הוא שהתחיל לשחוט וצדד את הסכין ושחט דרך מעלה וחזר וצדדו ושחט דרך מטה וכן הרבה כצורה עד שיש כאן הרבה חתכים וביניהם קיים כדרך המסרק הואיל ויש רוב חלל והיקף בין כלם והרי החתך כלו דבק כשרה:

2 כבר ידעת בענין חלדה שהיא אחת מן הדברים הפוסלים את השחיטה כמו שיתבאר במשנה החמשית וענינה הוא שישחוט בסכין והסכין מכוסה תחת איזה דבר ולא סוף דבר בפסול זה אם תחב את הסכין תחת הסימנין ושחטן בהפך הראוי ממטה למעלה אלא אפי' תחב הסכין בין סימן לסימן ושחט סימן התחתון כתקונו מלמעלה למטה שחיטתו פסולה ונבלה שכל שנפסלה בשחיטתה נבלה:

3 תחב את הסכין תחת העור איני יודע ובי רב היינו רב הונא כמו שהתבאר בראשון של סנהדרין ויש שואלין בה היאך הנחנו דברי רב יהודה שאמרה בשם רב בהדיא שכשרה מפני ספק רב הונא שהיה תלמידו של רב ואינה קושיא שרב הונא לא מספק עצמו אמרה אלא בדברי רב נחלק עמו לומר לא אמר שכשרה אלא שנסתפק בו ואמר איני יודע:

4 שחט סימן אחד ברובו כראוי ותחב אחר כן הסכין תחת אותו מיעוט הנשאר ממנו ושחט הסימן השני בחלדת הסכין תחת מיעוטו של סימן ראשון אין אומרין הואיל ונשחט רובו הרי הוא כמו שנחתך כולו והרי מיעוט זה נידון כחתוך אלא הרי הוא כהחליד תחת העור ופסולה מספק וזה ענין החליד סכין במיעוט סימן ואף כשאתה גורס סימנין פירושו באחד מהם והוא מיעוט אחרון של סימן ראשון ובבהמה ולא עוד אלא אפי' לא היתה חלדה זו בדבר שבגוף בהמה כלל אלא שהיה מטלית דבוק ומקושר על צואר הבהמה כדרך שכורכין צוארן לפעמים לאיזו סיבה והחליד את הסכין תחת אותו מטלית ושחט או שהיה שם צמר הבהמה מסובך ותלוש מעקרו אלא שהוא נשאר שם מסובך והחליד את הסכין תחתיו כל אלו ספק בידינו ופסולה:

5 היה שם בגד במקרה לא דבק ולא מקושר כגון שנפל טליתו עליו ושחט תחתיו וכן כיוצא בזה שחיטתו כשרה ואין כאן פקפוק ואע"פ שמדברי קצת מפרשים נראה לך שמחמירין בה אין לחוש בה ובהלכות גדולות אתה מוצאה בהדיא כדברינו וודאי אלו היה דבר זה בספק לא היה תחת העור וצמר מסובך בספק:

6 שחט רוב הסימנין כתקנן וגמר מיעוטן בחלדה גדולי הרבנים פסלוה ומפני שהם גורסים החליד במיעוט סימנין ומפרשים אותה שנשחט רוב שניהם ואף כשאתה בא לגרוס במיעוט סימן פירושו בעוף או בבהמה במיעוט אחרון של סימן אחרון גם כן שאע"פ שנשחט הרוב והוכשרה השחיטה הואיל ומ"מ בתורת שחיטה הוא שהרי לכתחלה צריך שישחוט את כלם אסור לעשות את המיעוט בפסול שחיטה הן בחלדה הן בשאר וכמו שאף הם פרשוה בשהא במיעוט סימנין בדרך זה גם כן ר"ל במיעוט בתרא דסימן בתרא ואע"פ שסתירת דבריהם מבוארת ממה שאמרו למעלה בסוגיית מחצה על מחצה שחט חצי קנה ושהה כדי שחיטה אחרת וגמרה כשרה שהקשה ממנה לרב שאמר הרי הוא כרוב ואם כן היאך היא כשרה שהרי יש שהייה בין שחיטת רוב קנה לשחיטת הושט והעמידה בעוף דממה נפשך כשרה דאי כרוב הא שחיט רובא ואי אינו כרוב אין שהייה ברוב קנה דאלמא שאף בלא כרוב אינה נפסלת בשהיית המיעוט הם אומרין שנויה הוא ולא סמכינן עליה דהא למאן דאמר אינו כרוב דהלכתא כוותיה אין אנו צריכין לכך וחוץ מכבודם אין זה כלום דמ"מ מדחד מינייהו נשמע לחבריה וכל שלרב אלו היה מחצה כרוב לא נטרפה בשהיית המיעוט כך לרב כהנא בשחט רוב לגמרי ועוד שלא הרגישו הרבנים בבריתא שנאמרה כן בהדיא שחט רוב אחד בעוף אע"פ ששהא לזמן מרובה וגמרו שחיטתו כשרה ועוד בהגרמה מיהא שחט שני שליש והגרים שליש היאך נחוש והרי רב ושמואל פסקו בהדיא כר' יוסי בר' יהודה אלא שזו מיהא יש לפרש בה הואיל ומיעוט אינו במקום שחיטה אינה אלא שהלכו הרבנים לשטתם להחמיר ברוב מקומות ללא צורך וודאי עיקר הדברים כדעת ראשון שכל שנגמרה השחיטה הרי השאר כחתוך בשר בעלמא וכשרה ראיה לדבר לדעתי שהרי נגמרה ביד גוי כשרה הואיל ונשחטה כתקנה ואפי' התחיל גוי לשחוט בקנה כל זמן שלא עשה בה מעשה טרפה ולא יהא סוף שחיטה חמור מתחלתו בשום פנים אפי' שחט רובו של ראשון והחליד במיעוטו ושחטו ממטה למעלה וחזר ושחט השני כתקנו אע"פ שהחליד קודם גמר שחיטה הואיל ולא שהה בשחיטת אותו המיעוט שיעור שהייה כשרה שאין אותו מעשה נקרא שחיטה כלל אלא שזו מיהא לאו הכל מודים בה ואם תחב הסכין תחלה תחת הסימנין ושחט בהם מיעוט ממטה למעלה ואחר כך הוציא הספק הסכין ושחט כהלכתו אם נגע בושט פסול בקנה כשר ומתוך כך שוחט כהלכתו ואחר כך בודק במקום שהחליד אם נקב הושט או נפסק הגרגרת ברובו פסול ואם לאו כשר והושט אם נכר בו שום שרטוט מחמת סכין בודקו בפנים כמו שהתבאר:

7 המשנה השלישית והכונה להשלים מה שהתחיל לבאר בשלפניה בביאור ענין דרסה והוא שאמר התיז את הראש בבת אחת פסולה היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת אם יש בסכין מלא צואר כשרה היה שוחט והתיז שני ראשין בבת אחת אם יש בסכין מלא צואר אחד כשרה במה דברים אמורים בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל אם הוליך והביא אפי' כל שהו ואפי' באזמל כשרה אמר הר"מ פי' מה שאמר מלא צואר אמרו מלא צואר חוץ לצואר וכל זמן שלא הוליך ולא הביא אלא ששחט כחותך קשואים זו היא הנקראת דרסה:

8 אמר המאירי התיז את הראש בבת אחת שלא בהולכה והבאה כמכת סייף וחתיכת צנון שחיטתו פסולה שאין זה שחיטה אלא נחירה שאין שחיטה אלא לשון חתוך דרך משיכה וכן הדין בהתיז את הסימנין לבד ולא עוד אלא שעקר ענין המשנה כך הוא ר"ל שחתך הסימנין בלא הולכה והבאה שכל שנחתכו הסימנין התזת הראש היא והרי כל הראש אחר חתיכתם כמונח בסל והוא שאמרו בענין עולה מנין לרבות את הראש שכבר הותז כלומר שכבר נשחט:

9 היה שוחט בהולכה לבד או בהבאה לבד והתיז את הראש ר"ל הסימנין בבת אחת בהולכה זו שלא בהבאה או בהבאה זו שלא בהולכה אם יש בסכין מלא צואר ופרשו בגמרא מלא צואר חוץ לצואר כשרה הואיל והסכין ארוך חוץ מן הצואר כמלא צואר אפשר לשחוט יפה בהולכה לבד בלא שום דריסה אבל אם לא היה בו כשיעור זה אי אפשר לשחוט יפה במשיכה זו לבד בלא קצת דרסה ופסולה ואף אם יאמר בריא לי שלא דרסתי אין סומכין עליו ואפי' היה בקי והוא הענין בשוחט שני ראשים שאם יש בסכין מלא צואר חוץ לשני הצוארים ששחיטתו כשרה וכן הדין בכמה בהמות במה דברים אמורים בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך ועל הדרך שפירשנו אבל הוליך והביא אפי' בשיעור מועט הואיל ויש לו שטח החותך ר"ל שלא יהא עשוי בדרך חדוד כעין מחט כשר ואפי' באזמל ופרשו בגמרא אע"פ שיש במינו שהוא בעל קרניים ושחיטה שבו פסולה מפני שהקרן נכנס ונוקב ואעפ"כ אנו מתירין באיזמל שאין לו קרניים ואין גוזרין על זה מפני זה:

10 זהו ביאור המשנה והלכה פסוקה היא ומה שבא עליה בגמרא כך הוא יראה לקצת מפרשים שאם שחט שתי בהמות או יותר ואין בסכין מלא צואר חוץ לכלם אין פוסלין אלא הראשונה הרחוקה ממנו שהרי האחרות שמצד השוחט יש מלא צואר חוצה להם ולא יראה לי כן מפני שמ"מ אחר שהוא מכוין לשחיטת כלן מכיר הוא שאי אפשר לשחוט כלן בהולכה לבד ודורס מעט:

11 מי שהשליך סכינו או דבר הראוי לשחוט בכח מרחוק על צואר הבהמה ושחט דרך הולכה אפי' זרקו בבליסטרא ושחט עוף פורח דרך הולכה שלא בדרך תחיבה וכגון שמצא הנוצה מפורמת והחתך מעיד בה שהוא בא לה מבחוץ ולא דרך תחיבה ואין כאן חלדה כשרה והשוחט בדרך זה צריך שיהא שוחט חורש כברת ארץ לעשותה עפר תיחוח שכל מקום שיהא הדם שותת בו יהא אותו עפר מוכן לכסות שהשוחט צריך שיהא עפר למעלה ועפר למטה כמו שיתבאר וזהו שאמר דמזמני לכלה פקתא כלומר שאם היה נידוש היו חורשים אותה הא כל שמצאוהו חרוש אינו צריך הזמנה לכך לא בדבור ולא במחשבה כמו שפרשו רבים:

12 מה שביארנו שאם הוליך והביא שחיטתו כשרה אף בשיעור מועט גדולי הפוסקים כתבו שלא נאמר כן אלא בעוף אבל בבהמה לא ואין הדברים נראין שכל שהוא מוליך ומביא אין כאן דרסה כלל ואף גדולי המפרשים כתבו שלא הותר שיעור כל שהו במוליך ומביא אלא בחוץ לצואר אבל למלא צואר מיהא אנו צריכים על כל פנים ואף זו אינה שכל שהוא מוליך ומביא אף למלא צואר אין אנו צריכים ומ"מ רבותי מפרשים שהשוחט כמה ראשים לא די לו בשיעור כל שהוא וצריך מיהא למלא צוארים לשוחט שני ראשים שיספיק לו באיזמל כל שהוא ואף גדולי המפרשים מביאים ראיה מזו לדבריהם דכלהו בחדא מחתא נינהו ואף לאחת אתה צריך למלא צואר על כל פנים ואם כן כל שהו דקאמר חוץ לצואר או לצוארים: