מאירי על חולין מ״א א

1 המטמא טהרותיו של חברו והמדמע חולין בתרומה של חברו וגורם לו שיש לו למכרה לכהנים בזול ויש מפרשים אותה במערב לו טבל במתוקן שוגג פטור ואע"פ שאדם מועד לעולם הואיל ואין זה היזק ניכר במזיד חייב לשלם לו דמי נזקו וכן אם עירב יין נסך ביינו נסך הוא עצמו יינו של חברו לע"ז חייב אע"פ שהוא בן מיתה שהרי משהגביהו על דעת כך קנאו להתחייב בתשלומיו ונמצא שאין חיוב מיתה ותשלומין באין כאחד ועיקר דבר זה במסכת גיטין:

2 גוי שנסך יינו של ישראל אפי' שלא בפני ע"ז אסרו אף בהנאה ומ"מ יכול הוא ליטול את דמיו ממנו שהרי אין זה דמי מכירה אלא דמי היזק ואפי' היה הגוי סבור שהוא שלו שהרי מ"מ מזיק הוא אע"פ שאינו מתכוין ויש חולקים בזו האחרונה ובמסכת ע"ז יתבאר בעזר הצור:

3 המשנה האחת עשרה והכונה בה ככונת מה שלפניה אין שוחטין לא תוך הימים ולא תוך הנהרות ולא תוך הכלים אבל שוחט הוא לתוך העוגל של מים ובספינה על גבי הכלים אין שוחטין בגומא אבל עושה אדם גומא לתוך ביתו בשביל שיכנוס הדם בתוכה ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין אמר הר"מ פי' מה שחייב שלא לשחוט על המים הוא כדי שלא ידמה שהוא עובד ליסוד המים ושהוא מקריב זה לכח הגלגל המנהיג ליסוד המים לפי דעת חכמים בכך והוא מה שאמרו לשרא דימא לכחות העליונות המנהיגות אותן הדברים לפי דעתם ולפיכך הוצרכנו למה שזכרנו בהלכה שלפני זאת וזה שהתרנו לשחוט בתוך המים המכונסין במקום קטן או בכלי על מנת שהיו עכורין או צבועין שאין נראין בהן הצורות כמו שאמרו קצת כת המשנים והם שמאמינים שיש שם שתי רשויות והנותן החומר אינו נותן הצורה:

4 אמר המאירי אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות אף בהמה שאין צורך לכסוי דמה פי' שמא יאמרו שעל שם שר או כוכב הממונה עליהם הוא שוחט ואין צריך לומר שאסור בחיה ועוף שצריך לכסות את הדם ולא לתוך הכלים שמא יאמרו שהוא מקבל בהם דם לע"ז אבל שוחט הוא לתוך אגן של מים כלומר לא נאסר תוך הכלי אלא בכלי ריקן אבל כלי שיש שם מים מותר שמים שבו מוכיחין שאינו מכוין לקבל ופירשו בגמרא דוקא במים עכורים אבל צלולים שצורתו נראית לשם אסור שמא יאמרו לבבואה שלו הוא שוחט וכשם שבעכורים מותר כך אם היה שם מעט טיט או עפר מותר היה הכלי מלוכלך יראה לי שמותר צורתו מוכחת עליו ועל זו נראה לי שסמכו בבית המטבחיים לשחוט בכלי:

5 ובספינה על גבי כלים פי' היה בספינה ואין לו מקום פנוי שישחוט בו ולטנף את מקומו אינו רשאי שוחט על גבי הכלים אבל לא לתוכם ופרשו בגמרא שאם רצה מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט על דפני הספינה והדם שותת לתוך הים ואין זה נאסר משום שוחט לתוך הים הואיל ואין הדם יורד לים דרך קלוח:

6 אין שוחטין לגומא פי' שכך היה חוק המינין ויש כאן סרך קבלת דם לע"ז אבל עושה גומא וכו' פרשו בגמרא כן אין שוחטין לגומא כמו שפירשנו אפי' בביתו אבל אם רצה לנקר את חצירו שלא תטנף בדם השחיטה עושה גומא בחצרו ושוחט חוץ לגומא והדם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה אף בדרך זה שלא יתדמה אף למרחוק למעשה המינין בפרהסיא ועוד שאין השוק מסור לו לנקרו ויבא לידי חשד ואע"פ שכל שנאסר מצד מראית העין אף בחדרי חדרים אסור בחששא רחוקה כזו לא חששו ופרשו בגמרא שאם עושה כן צריך לבדוק אחריו שמא מין הוא ומ"מ אם עבר ושחט באחד מכל אלו יש אומרים ששחיטתו כשרה וראיה להם שלא הזכיר בהם כלל שחיטתו פסולה כענין שלפניו ולאחריו ומ"מ יש אומרים שמאחר שאמרו בגמרא ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו שמא מין הוא פסולה מספק ואין נראה כן לא אמרו צריך בדיקה אלא לשאר דברים שאם ימצא מין יהיו בדילים מפתו ומיינו:

7 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוה: