מאירי על חולין פ׳ א

« מאירי על חולין ע״ט ע״ב מאירי על חולין פ׳ ע״ב »

2 חולין פתח ↗

כֵּיצַד הַשּׁוֹחֵט וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: כּוּלַּהּ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִמַּאי? מִדְּקָא תָנֵי: קָדָשִׁים בַּחוּץ הָרִאשׁוֹן חַיָּיב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים. מִכְּדִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה – לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה,

1 עז הבר מין חיה הוא ופסולה למזבח וחלב שלה מותר אבל שור הבר הוא מין בהמה וחלבה אסור:

2 שחיטה שאינה ראויה לאכילה שמה שחיטה והילכך שחט הראשון חלין בעזרה אע"פ שהיא שחיטה שאינה מכשרת לאכילה אסור לשחוט את בנה ואם שחט לוקה אבל נחר או עקר או נבל את הראשונה מותר לשחוט את השניה וכן כל כיוצא באלו כמו שיתבאר למטה:

« מאירי על חולין ע״ט ע״ב מאירי על חולין פ׳ ע״ב »