מאירי על חולין ס״ט ב

1 התמורה אינה נוהגת אלא בבהמה שנאמר ואם המר ימיר בהמה בבהמה הא עופות ומנחות אין תמורה בהם כלל כמו שיתבאר במקומו אף בהמה לא כל בהמה במשמע אלא כל בהמה שהיא קדשי מזבח כגון חטאת או עולה או שלמים או מעשר בהמה תמורה נוהגת בה הא בהמה של קדשי בדק הבית אם המיר בהן אין תמורתו תמורה כלל וכן אין תמורה אלא בקרבן יחיד הא שותפין שהמיר אחד מהן או מי שהמיר בקרבן צבור אין תמורתו קדש אלא שמ"מ לוקה הואיל ויש לו בה שותפות:

2 מעשר בהמה אינו נוהג לא בעוברים ולא באיברים שהרי אין אשר יעבור תחת השבט:

3 המקדיש אבר אחד מן הבהמה לעולה אם היה אבר שהנשמה תלויה בו כגון שאמר לבה של זו או ראשה וכיוצא בזה הרי זו כלה עולה ואם היה אבר שאין הנשמה תלויה בו כגון רגלה של זו או ידה עולה אין כאן עולה אלא אותו אבר ומ"מ אינה יוצאה לחלין לעולם אף בפדיון האבר שהוקדש אלא כיצד יעשה תמכר לצרכי עולות ודמיה חלין חוץ מדמי אותו האבר ושאלו במקומה והא קא מייתי חסרת אבר כלומר שהרי זה האבר אינו שלו ונמצא שלא השלים את נדרו ופרשוהו בשנדר הרי עלי עולה בתרי זוזי וזה שוה כך אף בלא אותו אבר ומעתה הרי הוא כאומר הרי עלי עולה בשותפות על הדרך שיתבאר במקומו:

4 המשנה השניה המבכרת וכו' מבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים יצא רובו הרי זה יקבר ונפטרה מן הבכורה אמר הר"מ פי' דין הבכור שמת שיקבר ואינו מותר להאכילו לכלבים הואיל והיה קדש ועוד יתבאר במסכת בכורות וכן אם נחתך אבר אבר וחברן עד שנתחבר רובו אינו מותר להאכילן לכלבים אלא קוברין אותו גם כן לפיכך אמר חותך אבר אבר ומשליך לכלבים ופירוש מקשה שעת הלידה ונקרא קשוי לפי שהוא קשה ומכאוביו חזקים:

5 אמר המאירי כונת המשנה להתחיל בביאור החלק השני ואמר שהבהמה המבכרת ומקשה בשעת לידתה מותר לחתוך את היוצא ממנה מעט מעט ואבר אבר על הדרך שהוא יוצא ראשון ראשון ומשליך לכלבים שלא חלה עליו קדושת בכור כל זמן שלא יצא רובו ומאחר שחתך והשליך מעט מעט ולא היה רובו לפניו לא נפטרה מן הבכורה שאין יציאת אבר והשלכה לכלבים קרויה פטר רחם הא אם יצא רובו כבר חלה קדושה ואם חתכו יקבר ומכאן ואילך פטורה מן הבכורה שהרי נפקעה מתורת פטר רחם ולא סוף דבר שחתך רובו כאחד אלא אף בחתך אבר אבר והניח הואיל ורובו לפניו בעין אף במחותך כמו שיתבאר בגמרא:

6 זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

7 יצא שליש וחתכו ומכרו לגוי שהרי הוא עדין בעין וחזר ויצא שליש אחר הואיל והרוב עדין בעין הרי זה קדוש ויקבר ואין המכר מכר שיציאת רובו עשאתו קדוש למפרע משעת תחלת לידה ואם יצא שליש ומכר את העובר לגוי וקבל מעותיו אע"פ שגוי קונה בדמים אם יצא אחר כן והרי הוא חי קדוש וקרב למזבח וניתן לכהן: