מאירי על חולין ס״ט א

1 בהמת קדשים שהיתה בעזרה שהוא מקום שחיטתה והוציא העובר את ידו אסור על הדרכים שביארנו ואין אומרים כשם שהועילו מחיצות העזרה לאם שכל זמן שלא יצאה ממחיצותיהם לא נפסלה כך יועילו לעובר שאין מחיצות לעובר אלא דפני האם בלבד:

2 שחט סימן אחד והוציא עובר את ידו קודם ששחט סימן האחר אע"פ שסימן הראשון היה בא להתיר אבר זה באכילה וסימן שני אינו בא עוד על דבר זה מ"מ מצטרף הוא עמו ומטהרין את האבר מידי נבילה ואין צריך לומר כשהוציאה קודם שחיטה שהרי ענין הסימנין שוה בהם ששניהם באו לטהרו מידי נבלה ולא להתירו באכילה:

3 עובר זה שהוציא את ידו והחזירה כבר ביארנו שאין לאבר זה תקנה לעולם אפי' יצא חי וגדל ונשחט שאינו ניתר אף בשחיטת עצמו הואיל ונשחטה האם קודם שנולד שאם נולד קודם שנשחטה האם אפילו יצאו כמה איברים וחזרו ניתר הוא בשחיטת עצמו אבל כל שיצא וחזר ונשחטה האם ואחר כך יצא העובר כלו חי וגדל אין אותו אבר ניתר אף בשחיטת עצמו ואינו נידון כיצא רובו או ראשו וחזר שניתר בשחיטת עצמו הואיל ויצא חי ששני אלו בני שחיטה הם מפני שהם נידונים כילוד אבל אבר אחד אינו ניתר שהרי הוא עצמו יצא ממחיצתו ושבפנים אינו טעון שחיטה ואינו בר שחיטה כלל והרי זה האבר כעומד בפני עצמו ואסור לעולם:

4 עובר זה שהוציא את ידו והחזירה שיצא חי אחר שנשחטה האם וגדל ובא על בהמה אחרת והוליד ממנה בן כתבו בה רבותי שאף לדברי האומר חוששין לזרע האב אין הולד אסור ואפי' אבר שכנגד האבר האסור שבמוליד שאין אבר מוליד אבר לבד אלא זרע המוליד מתבלבל וכל אחד מן האיברים מסתייע בחברו וכמו שבבהמה בעלמא מסתייע בה כח ההולדה מן החלב והדם ומותרין כך בזו אע"פ שמסתייע מכח האבר האסור מותר וכן הדין אם בא על בהמה שיש בה איסור אבר היוצא בענין המוליד והוא הקרוי כאן בן פקועה דכותיה כלומר שלא יהא טעון שחיטה אלא מצד אבר אחד ואותו לא תהא שחיטה מועלת בו כלום ומ"מ אם היא נקבה וילדה והרי היא חולבת חלב שבדדיה אסור מספק שמא הואיל ויש בה אבר אחד אסור והרי החלב מתגדל מכל האיברים נמצא שנתערב בו כח אותו אבר האסור והוה ליה כחלבה של טריפה ואסור או שמא הואיל ואין לאבר זה איסור מחמת עצמו כטרפה אלא מחמת שיש בה אבר טעון שחיטה ואין לו סימנין להתירו בהם על ידי שחיטה אין זה כחלב טרפה ומתוך כך הדבר ספק ומחמירין בה:

5 יצא רובו וחזר ונשחטה האם והוא בן תשעה ויצא חי וגדל והוליד הרי הוא כשאר בהמה שהרי זה טעון שחיטה כמו שביארנו:

6 נשחטה ונמצא בן תשעה חי במעיה ויצא וזהו בן פקועה וגדל ובא על בהמה והוליד יש מי שפוסק כדעת האומר חוששין לזרע האב וולד זה אין לו תקנה שהרי האב כנשחט הוא ואינו טעון שחיטה מן הדין כמו שיתבאר ואם כן אין לולד זה חיוב שחיטה אלא מצד האם והרי הוא כמי שנשחטו חצי סימניו ונמצא שהוא טעון שחיטה ואינו בר שחיטה ולפיכך אין לו תקנה ויש מי שפוסק שאין חוששין לזרע האב וטעון שחיטה ונשחט ועקר מחלקתם אם חוששין או אין חוששין יתבאר בפרק אותו ואת בנו ומ"מ אם היה הדבר בהיפך ר"ל זכר שבא על בת פקועה והוליד אין לו תקנה לדברי הכל שהרי זרע האם לדברי הכל חוששין והרי זה אינו טעון שחיטה מצד האם:

7 בא בן פקועה על בת פקועה והוליד ניתר בלא שחיטה מן הדין נמצא שיש בהמה שהיא טעונה שחיטה ויש שאינה טעונה שחיטה מן הדין ויש שאינה ניתרת אפי' בשחיטה:

8 זה שיראה מדברינו שאנו אומרין שזרע המוליד מתלבל מתבלבל הוא קולא לענין פסק לבד הוא שכתבנוה ולהתיר אף האבר שכנגד אותו האבר האסור שבמוליד ומ"מ לענין ביאור בגמרא לחומרא נאמר והוא ששאלו בעובר זה שיש בו אבר אחד אסור לדברי האומר חוששין לזרע האב אם יש לאסור את זרעו ושאל בה היכי דמי אילימא דאזל אבהמה מעליתא כלומר שאין בה שום איסור והלא אף בבן פקועה גמור שאין בו שום איסור הואיל ומ"מ אינו טעון שחיטה מן הדין חוששין לזרעו כל שכן זה שרובו אינו טעון שחיטה ושיש בו אבר אחד שאף שחיטה אינה מועלת בו אלא דאזל אבן פקועה דכותיה שהוציאה אותו אבר בעצמו וחזר ואלו דכותה בבן פקועה על בת פקועה הולד מותר לגמרי ואף זו אבר מוליד אבר וחתיך ליה וכל השאר הוה ליה בן פקועה בבת פקועה או דילמא מיבלבל זרעיה והרי אבר האסור מסייע באחרים ואין לו תקנה ואחר כך אמר שזו לא נשאלה דודאי מיבלבל זרעיה אלא דהכא לא שיכא בהכי דבן פקועה גמור אין תורת שחיטה עליו מן הדין והרי הוא כנשחטו סימניו אבל זה תורת שחיטה עליו מצד האבר אלא שאינו ניתר בה והילכך לא נאסר הולד מתורת סלוק חיוב שחיטה אא"כ אתה בא באיסורו מכח שאותו אבר האסור מסייע בהולדה ואף מצד זה העלו בה שמותר אף כשנחוש לזרע האב וכמו שאמר כל מכח לא אמרינן ושארי ולא נשאלה אלא לגמע את חלבה כך צריך לישבה הואיל ובגמרא העלוה להיתר אף לדעת האומר חוששין לזרע האב אע"פ שהדבר בא בדחק ואי איפשר לפרשה לדעת האומר אין חוששין לזרע האב שאם כן היאך השיבו דרך פשיטות אפי' בן פקועה וכו' דאמר רב משרשיא וכו' ומ"מ נראה לי שהשאלה נעשית תחלה לדעת האומר חוששין לזרע האב עד שהעלה דודאי בכלהו אסור בין בבהמה מעליתא בין בדכותה וכשראה שהדברים פשוטים בה לאיסור נאמר בה הדר אמר פשיטא וכו' ואין מקום לשאלה לדעת האומר חוששין לזרע האב והכי קא מיבעיא ליה כלומר ולדעת האומר אין חוששין לזרע האב אם יש לאסרה הואיל והרבה איסורין מסייעין בהולדה והם חלב ודם ואיסור יוצא אבל גיד הנשה לא חשיב דעץ בעלמא הוא והעלה מ"מ שמותר ולא נשאר הספק אלא בחלבה הא לדעת האומר חוששין לזרע האב ודאי הולד אסור וכנגד מה שהורו רבותי וכן נראה לי ברור:

9 העובר הנמצא במעי הבהמה כשנשחטה הוא הנקרא שליל בין חי בין מת בין שהוא בן שמנה בין שהוא בן תשעה ואינו טעון שחיטה ואין בו איסור גיד הנשה וחלבו מותר כמו שיתבאר אבל דמו מיהא אסור ומה שאמר כאן איסור חלב ודם ליכא פירושו תרי איסורי ליכא דהא ליכא משום חלב ובן תשעה חי שנמצא שם ויצא והפריס על גבי קרקע וגדל הוא הנקרא בן פקועה וטעון שחיטה מפני מראית העין וכן חלבו אסור מפני מראית העין ויש בקצת דברים אלו חולקים ולמטה יתרחבו הדברים יותר בענינים אלו:

10 כבר ביארנו בראש המסכתא שאסור להמיר בהמת קדשים שלו באחרת ואם המיר לוקה ושניהם קדש ומ"מ אם המיר בהמה באיברים ועוברים או עוברים ואיברים בבהמה או עובר באבר ואבר בעובר אין תמורתו תמורה כיצד אמר עולה של זו או עוברה תחת עולה זו או בהמה זו תחת רגלה של עולה זו או תחת עוברה או עוברה של זו תחת רגלה של עולה זו אין תמורתו תמורה כלל ואע"פ שהעובר נקרא בהמה שהרי היתרו יוצא לנו מדכתיב כל בהמה מפרסת וגו' בבהמה וגו' ודרשו בו בהמה בבהמה תאכלו אע"פ כן אין בו תמורה:

11 כבר ביארנו למעלה שכל הנמצא במעי השחוטה ממינים שהם בעלי פרסה או פרסות מותר ומ"מ מצא בה דמות יונה או שאר עופות אע"פ שלא יצאו בנוצה אלא בעור אסור שהרי התורה כך אמרה. וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות בבהמה אותה תאכלו כלומר כל שהוא ממין פרסה אפי' אין לו אלא פרסה לבד ואפי' הוא בצורת גמל או חמור הואיל והוא בתוך הבהמה מותר הא דמות עופות לא התירה ובתלמוד המערב אמרו בפי' בהמה בבהמה תאכלו הא שקץ בבהמה ועוף בבהמה לא תאכלו ושאלה בה מה בינה לבין זיזים שבעדשים ויתושים שבכליסין ותולעים שבתמרים תמן בגופיה הוון ברם הכא לאו בגופיה ומ"מ פרשו הגאונים שאם היתה גופה בהמה ורגליה כרגלי העוף או שאין לה רגלים כלל הואיל והגוף ממין בעלי פרסה מותר וכן כתבו חכמי הצרפתים בפי' ולא תפש לדעתם דמות יונה אלא מפני שאף כשיצא לאויר העולם אסורה אבל זו שאם יצאה לאויר העולם מותרת כל שכן שאם נמצאת שם מותרת ומה שאמר פרסות בעינן או פרסה בעינן לאו דוקא אלא מין פרסה או פרסות קאמר ושמא תאמר אם כן היאך שאלו כשאמרו בעינן פרסות אי הכי קלוט במעי פרה ליתסר כלומר דהא ליכא פרסות עד שהביאוה מפרסה בבהמה תאכלו והא מ"מ אין פרסה הוא הם פירשוה שלא נשאלה אלא לר' שמעון שהיה אוסר קלוט בן פרה אחר שיצא לאויר העולם אבל אליבא דרבנן דשרו כשיצא לעולם לא נשאלה כלל ואע"ג דלפום הא לא הוה ליה למימר בעינא פרסות אלא בעינן דמות בהמה מין פרסות קאמר והיינו דמות בהמה ובשלישי של נדה שאלו אדם במעי בהמה מאי וכשבאו לאסרה מזו של יונה השיבו התם ליכא לא פרסה ולא פרסות הכא פרסה מיהא איכא אלמא פרסה דוקא דהתם לאו דמות בהמה הוא אין זה קושיא דההיא היינו בעייה אי מיסתיין בפרסה והוא הדין למין פרסה או דוקא מין פרסה שבבהמה ולא איפשיטא ומתוך כך הדבר ספק אצל גדולי הדור ומ"מ אנו מפרשים שלא נשאלה אלא לר' מאיר שאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא אבל לרבנן פשיטא דלאו ולד הוא וכן עקר:

12 בהמה טמאה שילדה כמין טהורה אין צריך לומר שהוא טמא שכל שנולד מן הטמא טמא: