מאירי על חולין ל׳ א

1 אע"פ שהמניח חמץ ברשותו בפסח עובר על בל יראה ובל ימצא אינו לוקה מן התורה שהרי לאו שאין בו מעשה הוא שחט את הפסח על החמץ לוקה וקרבנו כשר והוא הדין לשאר קרבנות במה דברים אמורים בשלא נפסל הזבח הא אם נפסל אין כאן מעשה המשתרש ופטור וכבר ידעת על קרבן הפסח שנאבד והפריש אחר תחתיו והקריבו ונמצא הראשון אחר זמנו הן במועד הן בשאר ימות השנה שהוא קרב שלמים ואין צריך לעקור שם פסח מעליו שכך הוא מן הסתם מעתה מי שהפריש פסחו ואבד הימנו והפריש אחר תחתיו והקריבו ומצא את הראשון בתוך המועד ר"ל בחול המועד שעבר מ"מ זמן הקרבתו ר"ל יום ארבעה עשר ושהוא עדין בתחום איסור חמץ והקריבו על החמץ אם לשם פסח הקריבו פטור שהרי נפסל הזבח שאין זה ראוי לקרבן הפסח ואם שחטו שלא לשמו או מן הסתם הרי הוא שלמים כדינו ונמצא שזבח כשר שחט על החמץ וחייב:

2 נדחה קרבן פסח זה מצד טומאת הבעלים הרי עדין הוא ראוי לפסח שני ואחר שכן אין שם פסח נעקר מעליו מן הסתם וכששחטו במועד הרי הוא כנשחט לשם פסח בפי' ונפסל הזבח והוא פטור ועקר דבר זה כבר ביארנוהו במסכת פסח שני פרק ראשון במשנה שלישית שבו:

3 בהמה של קדשים שנולד בה מום קבוע אחר שהוקדשה צריך שיעמידוה לפני הכהן ויעריכנה ונפדית כפי ערכה ואם מתה קודם שתערך ותפדה אין פודין אותה אחר שמתה אלא תיקבר שהרי אין העמדה לאחר מיתה נשחטה קודם שתערך ותפדה ועדין היא מפרכסת הרי היא בכלל העמדה וערכה ואע"פ שאינה יכולה לעמוד על רגליה כל שיש לו חיות בכלל העמדה הוא ונפדית על פי ערכו של כהן ויביא בדמיה קרבן אחר כמותה:

4 המשנה השניה והכונה בה להתחיל בביאור החלק השני והתחיל בענין דרסה ואמר על זה שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפי' אחד למעלה ואחד למטה שחיטתו כשרה אמר הר"מ פי' אחד למעלה ואחד למטה שיהא אוחז זה בקצה הסכין והשני אוחז בקצה השני:

5 אמר המאירי שנים אוחזין בסכין פרשוה בגמרא בסכין אחד ולוקחים אותו זה כנגד זה אחד מחזיק בראש הסכין ואחד בסופו ומוליכין ומביאין בשעה שזה מוליך זה מביא ובשעה שזה מביא זה מוליך אע"פ שיש לחוש שמא כשזה מוליך יעכב הלה בהבאתו וזה שמוליך כשמוצא עכוב בהולכה שלו אפשר שיבא מעט לידי דרסה כשרה מ"מ אחר שלא אירע להם כן וכשרה אפי' אחד למעלה ואחד למטה כלומר שהיו אוחזין בסכין באלכסון זה כלפי הראש וזה כלפי הגוף ומ"מ לכתחלה לא ישחוט:

6 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ופסקים שבאו עליה בגמרא אלו הן:

7 לא סוף דבר בסכין אחד אלא אף בשני סכינין שזה שוחט לעצמו במקום אחד מן הסימנין וזה במקום אחר שחיטתן כשרה ואין חוששין שמא יטרפו זה על זה ר"ל שמא יסמכו שניהם זה לזה ולא יבאו לשחוט רוב ואפי' לא שחט כל אחד מהם שחיטה גמורה הואיל ובין שניהם שחטו רוב סימנין הרי הן מצטרפין להכשיר ואפי' אחד למעלה ואחד למטה כגון ששחט זה במזרחו של סימן והשני בצפונו על צד שלא יחליד וחוט אחד נשאר קיים בין שתי השחיטות ואין בכל אחת מהן רוב הואיל ויש רוב היקפו של סימן בין של שתיהן הרי אלו מצטרפות להכשיר אע"פ שאין שחיטה זו מבוררת כל כך אחר שאין הרוב במקום אחד אין אנו מדקדקים בשחיטה שתהא מפורעת ועל דעת זה אפשר לפרש משנתנו בשני סכינין ושני בני אדם ושזה שוחט למעלה כלפי הראש והאחר למטה כלפי הגוף אלא שזה במזרח הסימן וזה בצפונו או בדרומו על צד שלא יחליד כדי שיהו שתי השחיטות בהיקף אחד עד שישחט רוב היקף הסימן בין שניהם או אם היא שחיטת בהמה שישחוט כל אחד סימן אחד וכן אחד ששחט בשנים ושלשה מקומות אע"פ שאין רוב במקום אחד הואיל ויש בין כולם רוב חללו והיקפו כשרה וכיצד הכשר דבר זה כגון ששחט מעט במזרח הסימן וחזר ושחט מעט בצפונו וכן בדרומו וכל השחיטות בקו אחד ברוחב הסימן אלא שאין דבוקות זו בזו ואין רוב באחת מהן הואיל ויש רוב חלל והיקף בין כלם כשרה לא היו כל השחיטות בקו אחד אלא שזו כלפי הראש וזו כלפי החזה הואיל ומ"מ בהיקף הסימן הם ר"ל שזו במזרח הסימן שבמקום אחד וזו בדרומו וזו בצפונו שבמקום אחר מצטרפות להכשר ויש מפקפקין בזו אלא שבשאלתות של רב אחא מפורשת כן בהדיא בפרשת בהעלותך והוא שאמרו שם אלא היכא דשחט מקצת סימנין בחדא דוכתא ואידחי ידיה בדוכתא אחריתא ושחט הנך סימנין באידך גיסא בין כנגד זה בין שלא כנגד זה כשר ואין צריך לומר בשחט את הושט למעלה ואת הקנה למטה אף ברחוק ממנו הואיל ושניהם בתחום מקום השחיטה שכשרה וראיה לדברי השאלתות שהרי לענין טרפות אמרו בגרגרת ניקבה כנפה מצטרפין לרוב חללה וטרפה וודאי כשם שמצטרפין הנקבים לטרפות כך ראוי שיצטרפו השחיטות להכשר:

8 היו כל השחיטות במזרח הסימן או בצד אחר שלו ואין רוב באחת מהן אין כאן שחיטה אע"פ שגדולי הרבנים פרשו בין בשנים ושלשה מקומות והכשירוה אנו אין לנו שהרי אין כאן לא רוב חלל ולא רוב היקף: