מאירי על חולין קי״ג ב

« מאירי על חולין קי״ג ע״א מאירי על חולין קי״ד ע״א »

1 כָּאן גְּדִי עִזִּים, הָא כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר גְּדִי סְתָם – אֲפִילּוּ פָּרָה וְרָחֵל בַּמַּשְׁמָע.

2 וְלֵילַף מִינֵּיהּ? כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: ״וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים״ – כָּאן ״גְּדָיֵי הָעִזִּים״, הָא כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״גְּדִי״ סְתָם – אֲפִילּוּ פָּרָה וְרָחֵל בַּמַּשְׁמָע.

3 וְלֵילַף מִינֵּיהּ? הָווּ לְהוּ שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וְכׇל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד – אֵין מְלַמְּדִין.

4 הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֵין מְלַמְּדִין, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִין, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? תְּרֵי מִיעוּטֵי כְּתִיבִי: ״עִזִּים״, ״הָעִזִּים״.

5 אָמַר שְׁמוּאֵל: ״גְּדִי״ – לְרַבּוֹת אֶת הַחֵלֶב, ״גְּדִי״ – לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּתָה, ״גְּדִי״ – לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁלִיל.

6 ״גְּדִי״ – לְהוֹצִיא אֶת הַדָּם, ״גְּדִי״ – לְהוֹצִיא אֶת הַשִּׁלְיָא, ״גְּדִי״ – לְהוֹצִיא אֶת הַטְּמֵאָה.

7 ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – וְלֹא בַּחֲלֵב זָכָר, ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – וְלֹא בַּחֲלֵב שְׁחוּטָה, ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – וְלֹא בַּחֲלֵב טְמֵאָה.

8 הָא תְּלָתָא ״גְּדִי״ כְּתִיבִי, וַאֲנַן שִׁיתָּא דָּרְשִׁינַן! קָסָבַר שְׁמוּאֵל אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, וְאִיסּוּר חֵלֶב וּמֵתָה מֵחַד קְרָא נָפְקִי. דָּם נָמֵי לָאו ״גְּדִי״ הוּא, וְשִׁלְיָא נָמֵי פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא. פָּשׁוּ לְהוּ תְּרֵי: חַד לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁלִיל, וְחַד לְמַעוֹטֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה.

9 וְסָבַר שְׁמוּאֵל אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִן לְכֹהֵן טָמֵא שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁאֵינוֹ בְּמִיתָה? שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ״ – פְּרַט לָזוֹ שֶׁמְּחוּלֶּלֶת וְעוֹמֶדֶת.

10 אִיבָּעֵית אֵימָא: בְּעָלְמָא אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, וְשָׁאנֵי הָתָם דְּמִיעֵט רַחֲמָנָא ״וּמֵתוּ בוֹ״. אִיבָּעֵית אֵימָא: בְּעָלְמָא קָסָבַר שְׁמוּאֵל אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, וְשָׁאנֵי הָכָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא ״גְּדִי״.

11 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא דִידֵיהּ, הָא דְרַבֵּיהּ.

12 בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי מֵרַב: הַמְבַשֵּׁל בַּחֲלֵב גְּדִי שֶׁלֹּא הֵנִיקָה, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מִדְּאִיצְטְרִיכָא לִשְׁמוּאֵל לְמֵימַר ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – וְלֹא בַּחֲלֵב זָכָר, זָכָר הוּא דְּלָא אָתֵי לִכְלַל אֵם, אֲבָל הַאי, כֵּיוָן דְּבָא לִכְלַל אֵם – אָסוּר.

13 אִתְּמַר: הַמְבַשֵּׁל חֵלֶב בְּחָלָב, רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי – חַד אָמַר: לוֹקֶה, וְחַד אָמַר: אֵינוֹ לוֹקֶה. לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמַאן דְּאָמַר לוֹקֶה קָסָבַר: אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, וּמַאן דְּאָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה קָסָבַר: אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר.

14 לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, אַאֲכִילָה דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא לָקֵי, כִּי פְּלִיגִי אַבִּשּׁוּל. מַאן דְּאָמַר לוֹקֶה – חַד אִיסּוּרָא הוּא, וּמַאן דְּאָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה – לְהָכִי אַפְּקַהּ רַחֲמָנָא לַאֲכִילָה בִּלְשׁוֹן בִּישּׁוּל,

פירוש מאירי על חולין קי״ג ב

1 זהו ביאור המשנה וכבר התבאר מתוכה פסק שבה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן זה שביארנו במלת גדי שאף פרה ורחל במשמע ולא ביארנו על גדי זה שהוא גדי עזים לבד טעם הדבר הואיל ומצינו במקום אחר כשרצה לפרוט גדי ממש שאמר וישלח יהודה את גדי העזים וכן ואת עורות גדיי העזים למדנו על כל מקום שנאמר בו גדי לבד שכל בהמה במשמע:

2 המבשל חלב בהמה בחלב או בשר נבלת בהמה טהורה בחלב לוקה על בשולו שהרי לא היה בחלב ונבלה איסור בישול אלא מצד בשר בחלב ועל שני אלו אמרו גדי להרבות את החלב גדי להרבות את המתה ואסור לבשלה אף לצורך גוים שהנבלה ממין הטהורה היא והולכין אחר מינה שאף לענין ספר תורה ותפלין מצינו שאין כותבין אותן על בשר בהמה טמאה וכותבין אותן על עור הטהורה אף על הנבלות וטרפות שבהן ומ"מ אינו לוקה על אכילתו משום בשר בחלב שהרי אסורים היו באכילה מצד עצמם ואין כאן לא כולל ולא מוסיף ולא באו בבת אחת:

3 שליל איסור בשר בחלב נוהג בו בין בבשולו בין באכילתו:

4 דם שבשלו בחלב אינו לוקה אף על בשולו ואין צריך לומר שאינו לוקה על אכילתו כדין מה שביארנו בחלב ונבלה:

5 שילייא שבשלה בחלב פטור בין על הבשול בין על האכילה:

6 יש מקצת זכרים שמשתנים עליהם מעט סדרי בראשית ונעשין דדיהם גסים וחולבין מעט וכבר ראינו מהם בעינינו בשל בשר באותו חלב פטור ולא עוד אלא שמותר אף מדברי סופרים בשל בשר בחלב היוצא מן הבהמה אחר שנשחטה פטור ומ"מ זו אסורה מדברי סופרים:

7 כהן טמא אסור לאכול תרומה טהורה ואם אכלה הרי הוא במיתה בידי שמים ולוקה עליה היה הכהן טמא והתרומה טמאה עובר בלאו ומ"מ אין בו מלקות ולא מיתה בידי שמים היה הכהן טהור והתרומה טמאה אין בו מלקות ומ"מ איסור עשה יש בו שנאמר ואחר יאכל מן הקדשים ר"ל ממה שהוא בקדושתו הא ממה שנטמא לא יאכל ולאו הבא מכלל עשה עשה:

8 בהמה שלא ילדה עדין ומ"מ סמוך ללידתה מתהוה חלב בדדיה נטף מאותו חלב אפי' קודם לידתה ובשל בה בשר הרי זה בשר בחלב גמור ואע"פ שלא נקראת אם עדין לא נאמר בחלב אמו אלא שתהא ראויה להיות אם ולמעט חלב הזכרים כמו שהתבאר:

« מאירי על חולין קי״ג ע״א מאירי על חולין קי״ד ע״א »