מאירי על חולין קי״ג א

1 דג טהור שמלחו עם דג טמא אם היו שניהם מלוחים או שהיה הטמא מלוח מ"מ אסור שהמליח מפליט ציר של עצמו ומבליעו לחברו אבל אם היה הטהור מליח והטמא תפל מותר מכאן סמכו קצת מפרשים להתיר ליקח דג מליח מן הגוי שהרי יש כאן שתי ספקות שמא לא נמלח עם הטמא ואם נמלח שמא הטהור מליח והטמא תפל ועוד שהדבר ידוע שאין מולחין אותם כאחד שהטמא צריך מליחה יותר מן הטהור ומ"מ מנהג פשוט לאסור חוץ מן הדגים הקטנים הנקראים שרדש והדג הגדול הנקרא טונינא שידוע בהם שאין מקבלין מליחה עם דג אחר ויש אומרים כן בדג הנקרא ואייראט:

2 בשר שחוטה שנמלחה בכלי מנוקב עם הנבלה ביחד אין השחוטה נאסרת משום דם הנבלה הואיל וכלי מנוקב הוא שאם כן אף מחמת חתיכת שחוטה תאסר ומ"מ נאסרת היא מפני שחום המלח מפליט הנבלה את צירה ואת שמנה ונסרך בשחוטה ואין כלי מנוקב מועיל לשומן ולטעם ודבר זה בדין איסור והיתר שנצלו ביחד כמו שביארנו שהמליח כרותח של צלי:

3 דבר זה אינו מוחלט אצל מפרשים אלא יש בו תנאים והוא שהדברים אמורים לדעתם בששניהם מלוחים או שהיה הטמא מליח הן שהיה הטהור מליח הן שהיה הטהור תפל על הדרך שביארנו בדגים הא אם היה נמלח הטהור והיה הטמא המחבר עמו תפל לא נאסר הטהור שהרי חום המפליט בטהור הוא ומבליע את הטמא ואין הטהור בולע מן הטמא שאין כח המליחה חזק כל כך שיהא מפליט את הנוגע בו ונמצא שאין הטמא פולט ולדעתי הכל אסור שהרי הואיל וחתיכה טהורה המלוחה נוגעת בה חום שבה מתפשט בטמאה וכשם שמבליעה שומן הפולט ממנה כך מפליטה שומן של עצמה ואי אפשר לומר שכל שטהורה טרידה לפלוט אינה בולעת שאין טרדת פליטה אלא בדם ומשום פליטת דם אינה נמנעת מלבלוע שומן וטעם האיסור ואין הדבר דומה לדגים שפליטתן מעוטה ואינה מצויה בנגיעת מלח אלא אם כן נמלח הוא עצמו:

4 חכמי האחרונים פירשו שאף בטהור תפל וטמא מליח לא נאסר הכל אלא בשהטמא למטה והטהור התפל למעלה שתחתון גובר ומחמם את עליונו אבל אם היה הטהור התפל למטה לא נאסר התחתון אלא בכדי קליפה כדין חם לתוך צונן וכן אם לא עמדו זו על גב זו אלא שנגעו זו בזו אף בטמא למטה הם אומרים שלא נאסר עליונו אלא בשהיה התחתון שמן ומפעפע ונבלע בכחוש ואוסר את כלו אבל אם היה כחוש אינו מפעפע ואינו אוסר אלא בכדי קליפה או כדי נטילת מקום שהרי המליח אינו אלא כרותח של צלי וכבר ביארנו הענין כן בצלי כמו שביארנו בפרק גיד הנשה:

5 כבר רמזנו על דברים אלו שכתבנו ששחוטה זו שנמלחה עם הנבלה בכלי מנוקב היה ואלו היה בכלי שאינו מנוקב אין מקום לצירוף נבלה שהרי אף בשל עצמה נאסרה על צדדים ידועים כמו שיתבאר ומ"מ אם נמלחו ועמדו שיעור שהייה ואחר כך הצניען במלחן בכלי שאינו מנוקב דינן כנצלו שניהם על הדרכים שכבר ביארנו הן בשמן הן בכחוש:

6 כיצד מולחין את הבשר לקדרה צריך תחלה שידיחנה כדי שתתרכך מעט לקבל את המלח ואם מלח בלא הדחה זו יש אומרין שאינה מלוחה כלל ויש מתירין בדיעבד אלא שמצריכין להשהותה יותר עם מלחה ובנות זריזות מעידות שכל שנמלחה כשלש שעות או ארבע סמוך לשחיטתה הדם נפלט ממנה בלא הדחה אבל כשנתיבשה וניגבה מלחות של עצמה אינה פולטת בלא הדחה אלא מעט ומתוך כך ראוי לאסרה כשיעור זה בלא הדחה אף בדיעבד אלא שאף בלחה אינו יוצא ידי חובת מליחה הראויה אלא אם כן תדיח תחילה וכן שאם נתיבשה ראוי להשהותה במים עד שתתרכך יפה ואחר שהדיחה יפה מולחה ואין ראוי לעכבה במים אחר שנתרככה כראוי שלא יתדבק הדם יותר מדאי בבשר מצד קרירות המים אלא שזה אינו אוסר בדיעבד וכשהוא מולחה התבאר במסכת מנחות שנותן מלח בכל החתיכה ומשני צדדיה ולא שיהא צריך לכסת כל שטח פניה במלח ולעבות את המלח עליה כבנין אלא מפזרה כאן וכאן עד שתתפזר בכלו משני צדדין ואם לא מלח אלא מצד אחד הוכשר:

7 כתבו חכמי האחרונים שאם היה דבר שאי אפשר למלחו יפה משני צדדין כגון עוף שמבשלו כלו שלם אינו צריך שימלא חללו במלח כמוליאתא אלא מולחו יפה מצדו אחד בחוץ ומצדו אחד בפנים או שידביק המלח בכל דפנותיו בחללו ואחר שנמלח משהא אותו במלחו שיעור ידוע ושיעור זה לא נתבאר בתלמוד ומפורש בדברי הגאונים שהוא כשיעור צלייה וגאוני האחרונים הוסיפו פי' בזו שהוא כדי הלוך מיל ואם הוסיף אין לנו עליו תרעומת אלא אם כן לאחר י"ב שעות לקצת מפרשים כמו שכבר התבאר ובתלמוד המערב התבאר מלוח לשעה מלוח הוא ושמא דוקא אמרוה לקרבן ועל הדרך שאמרו במנחות לענין קרבן מביא את האבר ונותן עליו מלח הופכו ונותן עליו מלח ומעלהו:

8 שהא כשיעור הראוי לו לוקח את החתיכה ומנפצה ממלחה יפה יפה ומדיח את הבשר לאלתר כדי להעביר מה שנשאר מן המלח ההוא שנתמלא דם וטיחת הדם שעל פני הבשר ולא יניח להתיבש המלח לשם ואם מלח במלח הדק ביותר צריך להפליג בהדחתה שמפני דקותה נדבקת היא בבשר ומתוך כך ראוי למלוח במלח בינונית לא גסה מן הגסה ולא דקה מן הדקה שהגסה ביותר אינה מפלטת יפה והדקה ביותר אי אפשר להעבירה יפה מעל פניה וכל שהיא עשויה קרטין קרטין ואינה כקמח והיא הנקרא מילחא גללניתא יצאה לה מכלל דקה:

9 גדולי המחברים כתבו שהדקה אינה מפלטת ואם כן מלח בדקה יראה מדבריהם שלא הועיל ואין דברים אלו מחוורים לא החזירו על הגסה מעט אלא שתתנפץ יפה הא אם מלח בדקה יפליג בהדחתה ודיו כמו שביארנו:

10 ומים אלו שהוא מדיחה בהן אחר מליחה אינו מעכבה בהן שהרי המלח האסור ניתך לתוכה וכן טיחת הדם שעל פני הכלי בתוכה והמלח מחמם את המים וחוזרת ובולעת מהם ומתוך כך אנו מזהירים להיות הדחה זו בכלי המנוקב או במקום שאין הבשר מתעכב בתוכו ואם היא בכלי שאינו מנוקב יאחוז את הבשר בידו באויר הכלי וידיח וישליך את המים וגדולי המפרשים כתבו שכל שנפצה יפה יכול להדיחה בכלי שאינו מנוקב שטיחת הדם אינה אלא משהו ובטל במים:

11 ואחר שהדיח את הבשר יפה על הדרך שביארנו עושה ממנה מה שירצה הן לחזור ולמלחה הן לבשלה הן שיהיו המים שבקדרה צוננין הן שיהיו רותחין נתנה בלא הדחה בקדרה רותחת של תבשיל רואים את המלח כאלו הוא דם ומשערין אם יש בקדרה עם צירוף חתיכת הבשר ששים כנגד כל אותו המלח וכנגד טיחת הדם שעל הבשר הכל כשר ואם לאו הכל אסור ואם אין בקדרה אלא מים רותחין ונתן שם את הבשר צריך שיהא בין חתיכת הבשר והמים ששים בכדי שיעור כל המלח וטיחת הדם ואם לאו הכל אסור שהרי פלטה וחזרה ובלעה ואם לא הניחה שם אלא שהוציאה לשעתה הרי פלטה אבל לא חזרה ובלעה והילכך אם יש ששים על הדרך שהזכרנו הכל מותר ואם אין שם ששים הבשר מותר שהרי הודח והמים והקדרה אסורין וגדולי המחברים מזהירין שלא להניח את הבשר בקדרה אף לאחר שנעשה בו כראוי אלא אם כן היו מים שבקדרה רותחין ואין דברים אלו מחוורים כלל לא הוזכרו מים רותחין אלא לבשר שלא נמלח ובדורות הראשונים שהיו בקיאים בחליטה כמו שביארנו אבל מאחר שנמלחה יעשה כמה שירצה שאין לאחר מליחה הראויה כלום:

12 בני מעין אינן בחזקת דם ליאסר בשלא נמלחו ואפי' נתבשלו בלא שום מליחה מותרין ולא אמרו כן אלא בהדורא דכנתא ר"ל דקים הסובבים את הכנתא הנקרא אינטיריל וכן הקיבה ומעיה וכן הכרכשא אבל הכרס וכל שבו והריאה וכל שבה צריכים מליחה:

13 יש חולקין בכרס לדונו כשאר הדקין ולא יראה כן שהרי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות תולין את הדבר אם נמצא בו קורט דם:

14 חכמי התוספות פרשו שאף באלו לא נאמר שאין צריכין מליחה אלא בהן עצמן הא שומן שלהן צריכין מליחה שהרי החוש מעיד לנו שיש בהן דם וכן הכנתא עצמה צריכה מליחה ולא עוד אלא שגאוני ספרד כתבו שאסורה היא בקדרה לעולם מפני חוטין אדומים שבה ואפי' חתכה חתיכות חתיכות ומלחה ועכשיו נהגו בה היתר ומ"מ דוקא אחר מליח וחתוך החוטין כמו שכבר התבאר:

15 יש מי שאומר אחר שאין המעים מחזיקין דם אין מולחין אותם עם הבשר שהרי הבשר פולט דם והדקין בולעים אחר שאין צריכים לפלוט כלום וחכמי האחרונים מסכימים להתיר מפני שמתוך חלקלקותם הדם נשרק מהם ואינו נבלע כלל ועוד שהרי מ"מ פולטין ציר וכן החוש מעיד:

16 מאחר שרבותינו הצרפתים מצריכין מליחה למעין מפני שומן שבהם ראוי להזהיר על מליחת החלוחלת ושאר הדקין שתהא מבחוץ על השומן לא כאלו שמולחין אחר שהפכום ומולחין מן הצד הפנימי שהמקום שבו הדם שם ראוי למלוח ומ"מ אם עשה כן הוכשר שהמלח שואב ואין הפרגוד ננעל בפניו:

17 דבר ידוע הוא שאין מולחין מליחה זו המכשרת לקדרה אלא בכלי מנוקב או בסל או על גבי עצים או קשין וכיוצא בהן כלל הדברים כל כששופכין עליו מים יוצאין המים לחוץ מולחין עליו או בתוכו הא כלי שאינו מנוקב אין מולחין בו שהרי הדם מתקבץ בשולי הכלי והבשר נכבש בתוכו והרי הוא כבשר המתבשל עם הדם ואין לומר שמאחר שפולט אינו בולע שאין אומרין כן בכבוש ומבושל ואין אוסרין אלא אם כן שהתה עד שכלתה פליטת דמה ויש אומרין אף פליטת צירה ואין דברים אלו נראין כלל:

18 עבר ומלח בכלי שאינו מנוקב הכלי אסור מ"מ וצריך שבירה או הגעלה הכל לפי מה שהוא אבל הבשר יש בו שהוא מותר ויש בו שהוא אסור כיצד מה שנכנס מחתיכת הבשר בתוך הדם והציר שבשולי הכלי אסור וכתבו גאוני ספרד שאין לו תקנה לא במליחה אחרת ולא בצלייה מפני שהוא כבשר שנתבשל עם הדם שהרי נכבש בתוכו והכבוש הרי הוא כמבושל הילכך נוטל כל מה שנכבש בתוך הדם וקולף את הנשאר ומותר שהרי אין הדם מפעפע עד שתאמר שהוא מתפשט בכל החתיכה ואין צריך לומר על חתיכות עליונות שכלן מותרות ומ"מ אם היפך בהן ונעשו עליונות תחתונות הכל אסור:

19 יש מי ששואל הגע עצמך שיהיה אותו צד הנכבש בתוך הדם שמן והרי השומן שנאסר מצד הדם מפעפע מכח המליחה ומתפשט בכל החתיכה ולא עוד אלא שמוליך בפעפועו את הדם למקום שהוא הולך ויש לך לאסור את כלה ובשמן תדע שיש מי שנוטה לומר כן ומ"מ חכמי האחרונים נוטים לסברת דבר זה אחר שהשומן מותר מצד עצמו מה שמפעפע ממנו אין בו שום עירוב הואיל והוא מפעפע בטבעו והדם אינו מפעפע אין הדם מתנועע בהכרח בתנועת השומן אלא השומן מתנועע לפי טבעו בפשיטותו בלא שום עירוב והדם נשאר בגבולו לפי טבעו:

20 וחכמי התוספות הכריעו בזו שאם אין אתה אומר כן אין לך הכשר לעולם על ידי קליפה שהרי קליפה זו אסורה והיא הולכת ומתפשטת בקליפה הסמוכה לה וכן מעולם וכן אין לך בשר מליח מותר שהמלח ודאי נתמלא מן הדם ונאסר מחמת בליעתו והרי המלח אף לאחר שנתמלא מן הדם כחו מתפשט בכל הבשר וטעמו נרגש בו ואם כדבריך הרי המלח מוליך דם הבלוע לתוכו למקום שהוא עצמו הולך והיה לך לאסור אלא כל שאין ממשו הולך אלא כחו או פעפועו אינו מוליך את הנבלע בו אלא למקום שטבע הבלוע לילך בו ומצד עצמו והדברים נראין:

21 קצת חכמי הראשונים כתבו שלא נאסר הבשר כשנמלח בכלי שאינו מנוקב אלא אם כן עומד שם כשיעור מליחה והוא הלוך מיל והם נוטים אחר מה שפירשו הראשונים באינו נאכל מחמת מלחו שאינו נאכל אף לכשיודח מן המלח בתורת בשר שאינו מלוח אלא בתורת בשר מליח והרי כל שלא שהה בשיעור זה נאכל הוא לאחר הדחה וכבר ביארנו שפי' זה אינו כלום אלא כל שאינו נאכל עם מלחו מפליט מיד ולא נתנו שיעור אלא שתגמר הפליטה אבל בשיעור מועט מפליט ואוסר על הדרך שהתבאר נמלח בכלי שאינו מנוקב מליחה מועטת כדרך שאדם מולח לצלי אינו אוסר שאין מליחה זו מפלטת דם וחכמי הראשונים שבגלילות אלו אוסרין בזו הבשר והכלי ואין דבריהם נראין ומ"מ גדולי המפרשים מודים להם שאם עמד במליחה זו יותר משיעור צלייה אוסר שמלח מועט עושה בשיעור גדול מה שמלח הרבה עושה בשיעור מועט ואף זו אין הדברים נראין:

22 נמלח הבשר בכלי מנוקב ושהא כשיעור אין מניחין אותו במלחו בכלי שאינו מנוקב שמ"מ פולט הוא מטיחת הדם שעל פניו ומלכלוכית שבמלח והרי הבשר פולט ציר עדין והציר אינו נאכל מחמת מלחו ודינו כדין רותח וכשמתקבץ בכלי שאינו מנוקב מבליע הדם בבשר שהוא מתכבש בתוך הציר וכבוש הרי הוא כמבושל ואע"פ שהבשר פולט ציר והיה לנו לומר איידי דטריד למיפלט לא בלע אין אומרין כן בכבוש ומבושל ומ"מ לאחר זמן י"ב שעות מותר שטיחת הדם ולכלוכית המלח יבשים אחר שאין שם פליטת ציר ואין נבלעים בבשר ויש מתירין אף בתוך זמן זה כל זמן שדמו נפלט ומ"מ הלשון מסייע לדעת ראשון שאמרו אין מניחין בשר מליח אלא על גבי כלי מנוקב ואלו לא בא ללמד כן אלא במליחה היה לו לומר אין מולחין אלא בכלי מנוקב אלא שנראה ששתיהן נכללו בה ומ"מ הם מפרשים אין מניחין בשר מליח ר"ל אחר שמלחו בין ידיו ורוצה לתתו בכלי להשהותו במלחו כשיעור הראוי לו אינו מניחו אלא בכלי מנוקב:

23 כבר ביארנו שהשובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר ונמצא גוזל את הבריות שהוא מוכר להם במשקל ומבליע דם באיברים ונמצא שנבלע בה דם הפורש ואסור לאכלה חיה אלא אם כן במליחה כמו שביארנו ויש אוסרין אותה אפי' במליחה שאין דם הבלוע יוצא על ידי מליחה ואין נראה כן וגדולי המחברים מצריכין חתיכה ומליחה ואח"כ יבשל או יצלה:

24 כבר ביארנו בפרק גיד הנשה שהמוח וקרומותיו אין נפלטין מדמן במליחת הראש שהרי עצם הגלגולת מקיף ביניהם ואין לדם שבמוח וקרומותיו מקום לצאת ואפי' היה צולה את הראש אין הדם זב אלא על הדרכים שביארנו שם והרי הדם מתקבץ ומתבשל עם המוח אם כן אין תיקון לאכילת המוח אלא על צדדין אלו שנבאר אם רצה להכשירו לקדרה חותך את הראש ומוציא את המוח וקורע קרומו ומולחו ויש אוסרין שלא לבשל מוח לעולם ואין דבריהם נראין:

25 שמא תאמר מפני מה אין מליחת הראש מועלת להפלטת דם המוח אע"פ שעצם הגולגולת מקיף והרי מוח שבעצמות נכשר על ידי מליחה ואין העצם מעכב והרי טעמה מעיד עליה שטעם המלח נרגש במוח העצמות כשהבשר מלוח תדע שהטעם הוא מפני שמוח העצמות אין בו דם אלא קלוש כדם האיברים ויוצא אף במליחה שבמחיצה אבל המוח יש בו דם הרבה וורידין שיש בהן דם והרי הענין כאלו יש שם דם כנוס ואינו יוצא במליחה שעצם מפסיק בינה ובין המלח:

26 היה אוכל את הראש כלו בצלי או על הגחלים אינו צריך להוציא את המוח אלא יעשה בו אחד מן הדרכים שביארנו בפרק גיד הנשה והם שיתן בית השחיטה כלפי האור כדי שיצא הדם דרך שם ואם הניחו דרך נחיריו ינעוץ קיסם או קוץ בנחיריו עד המוח ויש אומרים שלא הותר דבר זה לאכילת המוח אלא להשיר את השער שהוא שיעור מועט או לאכילת בשר הראש אבל המוח אינו ניתר לאכילה בדרך זה ואין דבריהם נראין כמו שכתבנו שם ועכשיו נהגו לנקוב את הראש כנגד המוח כשבאים לצלותו כדי שיזוב את הדם דרך שם:

27 צלאו על הגחלים שלא בדרך זה אלא שהושיבו על צדדיו אסור ומ"מ כתבו גאוני ספרד שלא כל הראש אסור אלא המוח וקרומותיו אבל בשר הראש מותר שאין פליטת הדם עוברת העצם המקיף שהקרום נעשה לה כקדרה ומתבשל בתוכה ואפי' תצא מהם פליטת דם מועטת אף הוא פולטה מיד וכלעמת שבא כן ילך ומ"מ לקדרה אוסר את הכל שכח הבשול מפליט את הדם ומשערין בכל המוח ואם נקב עצם המוח וקרום שלו ורצה לאכלו בצלי והושיבו מצד הנקב או שהיה מגלגל בו תמיד מותר:

28 מליחת הראש אם לא רצה לחתכו עכשיו מולחו משני צדדיו אחר שהשיר את השער בהבהוב או ברמץ על הדרך שביארנו ואם רצה למלחו קודם שישיר את השער מפני שהוא מתירא שלא יכוין יפה בדרכים שביארנו מולחו על השער שכח המלח עובר את השער ואינו חושש ואם רצה לכוין מלאכתו יפה חותכו לשנים ומולחו מצד פנים והופכו ומולח על השער ואחר כך ישיר את השער ומ"מ הבהוב מעט קודם מליחה להשיר את השער אין בו קפדא אבל בהנחה על הגחלים יזהר שלא יעשה אלא על הדרכים שביארנו מצד דם המוח וקרומותיו שפורש ממקומו על ידי האור ונבלע במקום אחר ולא יבטח על מליחה הבאה אחר כן שהבליעה הבאה על ידי האור אינה יוצאת במליחה:

29 הוציא את המוח יכול להשיר את השער שבראש על ידי הבהוב או ברמץ אפי' לקדרה קודם מליחה שהאש שואב את הדם וכן התרנגולת כלה מהבהבין אותה כמה שנרצה לנקותה משירי הנוצה שהאש שואב את הדם וכן רגלי הבהמה והעוף להשיר שער וצפרן שלא נאסר בראש אלא מצד דם קרומות של מוח אבל דם של שאר מקומות האור שואב את כלה ואף של רגלי הבהמה אלא שאם רצה לחתוך בטלפים כדי שלא יתעכב הדם לשם יפה הוא עושה וכן במליחה כמו שנבאר למטה אבל ראש העוף יזהר בו על הדרכים שביארנו ויש מתירין בראש העוף לכסותו ברמץ להשיר הנוצה מפני שאין גומות בעצמות לעכב את הדם אבל ראש הבהמה יש גומות בעצמות שבו ומעכבין את הדם:

30 מה שביארנו שמהבהבין את העוף כלו או מניחין אותו על הרמץ כך כתבו חכמי הצרפתים ומ"מ חכמי הקדמונים שבגלילות אלו אוסרין אלא אם כן בית השחיטה למטה ואף בזו בכדי שלא יוכל הלב ומה שבפנים להתחמם שאם כן יהא דם שבפנים פורש ואינו יוצא בהבהוב זה או ברמץ ויבלע במקום אחר ולא יצא במליחה שהבלוע מכח האור אינו יוצא במליחה ומ"מ לצלי מותר שהרי כל שפירש על ידי האור הוא חוזר ומפליטו ויש מי שמחמיר ומולח קודם הבהוב והשרת שער כמו שביארנו ואף בתוספות כתבוה כן בשני של עבודה זרה בשמועת האי גוי דחריך רישא כמו שכתבנו שם ואין צריך בכך:

31 חכמי האחרונים שבספרד הורו שהמהבהב את העוף להשיר שערו צריך להדיח בית השחיטה יפה שאם לא כן ישאר שם ויבלע בבשר על ידי בשול זה:

32 יש מקומות שנוהגין שאין מורטין את נוצת העוף ביד אלא מולגין וכיצד היא המליגה אחר שנשחט העוף משימין אותו ברותחין והנוצה עוברת מאליה וכן עושין בגדיים וטלאים ונשאר העור מופשט מן השער עם שאר הבשר ונאכל עמה ודבר זה נחלקו בו חכמי הדורות יש מי שאסר לעשות כן בכלי ראשון ואם עשה אסור כלו מפני שהוא מבשל ויש כאן בשול חלב ודם עם הבשר והרי הוא חם בחם אבל בשעירה מכלי ראשון לשני עושה כן בשני ומותר ודוקא בתוך כלי השני אבל לא בקלוח הערוי שמכלי ראשון לשני שכל ערוי הוא ככלי ראשון ואם עשה אוסר כדי קליפה כדין חם לתוך צונן וקולף את העור ודיו וקצת חכמי הצרפתים הורו בעירוי זה שאם היה אוחז את התרנגולת וראשה למעלה ונמצאת הנוצה שוכבת והולכת כלפי מטה ומבדלת בין עור לבשר שאין צריך אפי' קליפה אבל כשגב התרנגולת או רגליה למעלה ונמצא שבשפיכת הרותחין נכנסין המים בתוך הנוצה סמוך לבשר אוסר עד כדי קליפה ויש מתירין בעירוי זה שסוברין שאין ערוי ככלי ראשון וכמו שכתבנוה בשלישי של שבת בשם תלמוד המערב ומ"מ חכמי האחרונים אוסרים אף בכלי שני אע"פ שאין כלי שני מבשל מ"מ הרי הוא מפליט ומבליע כמו שהתבאר והרי נפלט הדם ונבלע במקום אחר ואינו יוצא עוד במליחה ומפני זה כל מליגה אסורה אא"כ נקר את הבשר מחלב וגידים ומולחה מבפנים מליחה המכשרת ומה שאמרו בפרק הזרוע שיש מקומות שמולגין את הראש דוקא בדרך זו שביארנו:

33 מלח את הרגלים של בהמה והטלפים עמהם פרשו הגאונים שיחתוך את הטלפים מעט ומולח והדם יוצא דרך אותו חתך ויזהר שיהא אותו חתך מונח דרך מטה שיהא הדם זב ויוצא לחוץ:

34 מים מלוחים או מלח שנתך ונעשה מים אין מוציאין מידי דמן לעולם מ"מ אם הניח בשר במים מלוחים או במלח שנתך ונעשה מים בכלי שאינו מנוקב גדולי המפרשים מחמירין בה מספק ומ"מ פירשו שאם צלו מעט ממנה ולא פלט בעבוע של מלח על ידי הצלייה בידוע שלא הרגיש במליחה כלל ומותר:

35 כתבו חכמי הצרפתים שצריך אדם להזהר כשנתנו הבשר בשפוד שעל האש בלא מליחה שלא יחתכנה על האש בסכין כדי להכניס חום האש לתוכה עד שישער בעצמו שיצא הדם או שיעשה כן בעודה צוננת קודם שיתננה על האש כדי שלא לאסור את הסכין ומ"מ יראה לי שהדם הפורש כבר נפלט ואותו שבבשר עדין לא פרש כמו שכתבנו למעלה:

36 המשנה החמישית והכונה בה להשלים עניני החלק הראשון ולהודיע שבבשר עוף בחלב אינו עובר אלא מדברי סופרים ואמר על זה המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן אינו עובר עליו בלא תעשה אמר הר"מ פי' מה שאינו עובר עליו בלא תעשה ר"ל אינו בא לידי לא תעשה לפי שבשר עוף בחלב עצמו דרבנן הוא כמו שיתבאר:

37 אמר המאירי המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן אינו עובר בלא תעשה פירשו בגמ' שאינו בא לידי לא תעשה שאף אם יאכלנו אין כאן לאו של תורה שבשר עוף בחלב אינו אלא מדברי סופרים הא של בהמה אפשר לבא בהעלאתה לאיסור תורה כגון שיעלה בכלי ראשון רותח עם הגבינה וכמו שהתבאר מ"מ אף העלאת בשר עוף אסורה מדברי סופרים ואין כאן משום גזרה לגזרה כמו שביארנו בראש הפרק:

38 זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו:

39 המשנה הששית והכונה בה להשלים גם כן עניני החלק הראשון לבאר באיזה דבר ובאיזה חלב נוהג איסור בשר בחלב ואמר על זה בשר בהמה טהורה אסור לבשל בחלב בהמה טהורה ואסור בהנאה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה ר' עקיבא אומר חיה ועוף אינן מן התורה שנ' לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה ר' יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב ת"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם אמר הר"מ פי' דעת ר' עקיבא שחיה ועוף אסור לאכלן בחלב מדרבנן ומותר לבשלן לפי שלא אסר הכתוב אלא בשול בהמה טהורה ודעת ר' יוסי הגלילי שבשר חיה אסור לבשלו בחלב מן התורה כמו שיתבאר מתוך דבריו ובשר עוף מותר לבשלו בחלב ואפי' מדרבנן לפי שאינו מודה בגזרה זו והלכה כר' עקיבא:

40 אמר המאירי בשר בהמה טהורה וכו' רצה בזה שעקר איסור בשר בחלב האמור בתורה הוא של בשר בהמה טהורה עם חלב בהמה טהורה אע"פ שלא נאמר בתורה אלא גדי אפי' פרה ורחל וכל בהמה טהורה במשמע וכל שהוא כזה אסור לבשלו וכשבשל בדרך זה לוקה על בשולו ואסור בהנאה מפני ששלשה פעמים נאמר בתורה לא תבשל גדי ואחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בשול אלא שמ"מ אם מכרו אינו לוקה ואינו תופס את דמיו הא בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה או בשר טהורה בחלב טמאה וכל שכן בשר טמאה בחלב טמאה מותר לבשל ומותר בהנאה ואלו אכלו אינו לוקה משום בשר בחלב אלא שלוקה משום אכילת טמאה וכן הלכה ולמדת שמותר לבשל לצורך גוים בשר חזיר בחלב לכתחלה אמר ר' עקיבא חיה ועוף אינן מן התורה כלומר אע"פ שנתרבו ממלת גדי אף מה שאינו גדי מ"מ לא נתרבה אלא מינו והוא כל שבמין בהמה הא חיה ועוף אף הטהורים אינם מדברי תורה אלא מדברי סופרים לכך נאמר גדי שלשה פעמים אחד למעט חיה ואחד למעט עוף ואחד למעט בהמה טמאה וכן הלכה ור' יוסי הגלילי וכו' פי' ר' יוסי הגלילי לפי מה שהתבאר בגמ' בא לחלוק על ר' עקיבא באחד משני דרכים אם שיחלוק עמו בחיה והוא שלדעת ר' עקיבא אין איסורה אלא מדברי סופרים ולדעת ר' יוסי אף היא איסורה מן התורה כבהמה אם שיחלוק עמו בעוף והוא שלדעת ר' עקיבא אסור מיהא מדברי סופרים ולדעת ר' יוסי אין בו איסור כלל ומ"מ בשניהם הלכה כר' עקיבא ויש פוסקים בחיה שאף היא אסורה מן התורה ואין דבריהם נראין את שאסור משום נבלה כגון בהמה טהורה שיש בה איסור אכילה משום נבלה יכול אף בעוף כן ת"ל בחלב אמו ועוף אין לו חלב אם: