1קרבן עולה ויורד ניתי יביא על עוון כזה, מידי דהוה כמו שהוא מביא קרבן כזה על שמיעת קול שאדם נשבע לשקר בשגגה שאין הוא יודע עדות לחבירו "ושמע קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד" ויקרא ה, א, ועל ביטוי שפתים שבועת שקר סתם "נפש כי תשבע לבטא בשפתיים להרע או להיטיב", ויקרא ה, ד, האמורים באותה פרשה, למרות שאין בהם עונש כרת במזיד!2ומשיבים: אמר קרא הכתוב בענין זה: "או כי יגע בטומאת אדם לכל טומאתו אשר יטמא בה" ויקרא ה, ג, שבאה המלה "בה" למעוטי למעט תרומה, ללמדנו שרק בעבירה זו טומאת מקדש וקדשיו מתחייב בקרבן זה, ולא על אכילת תרומה בטומאה, שאינו צריך להביא על טומאתה בשוגג קרבן עולה ויורד.3ושואלים: אימא אמור כי "בה" בא למעוטי למעט דווקא טומאת מקדש, ולצד ההפוך, לומר דלא סגי ליה שאין די לו לחוטא בקרבן עולה ויורד כדי לכפר עליה, מפני חומרתה, עד דמייתי שהוא מביא קרבן חטאת קבוע, ואף העני חייב להביא כבשה ולא פחות מכך!4בענין זה קרי קרא רבא עליה על רבי את הכינוי "דולה מים מבורות עמוקים", משום שמצא הסבר לדבר מתוך עיון מעמיק בכתובים.5דתניא ששנויה ברייתא על הפסוק "או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה" ויקרא ה, ב, רבי אומר: אקרא אני בפסוק זה "חיה" בלבד, "בהמה" למה נאמרה? והרי בהמה היא בכלל חיה! אלא ביטוי יתר זה בא ללמדנו, נאמר כאן "בהמה טמאה" ונאמר להלן במי שאוכל במזיד מבשר קדשים כשהוא טמא "בהמה טמאה", "ונפש כי תגע בכל טמא... או בבהמה טמאה... ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' ונכרתה הנפש ההיא מעמיה", ויקרא ז, כא, מה להלן מפורש שהכתוב מדבר בטומאת בשר קודש — אף כאן הכוונה היא לטומאת בשר קודש, למרות שאין הדבר מפורש בכתוב.6ושואלים: אשכחן מצאנו מקור לחיוב קרבן עולה ויורד שבפרשה ככזו לטומאת קודש, טומאת מקדש שאדם נכנס למקדש כשהוא טמא, מנלן מניין לנו שגם היא בכלל חיוב זה? ומשיבים: אמר קרא הכתוב בענין אשה הטמאה לאחר לידתה: "בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא" ויקרא יב, ד ובפסוק זה איתקש הוקש מקדש לקודש לדיני טומאה.7ומקשים: אי הכי אם כן שעל אותו פסוק האמור ביולדת אנו מסתמכים, תרומה נמי גם כן נחייב עליה קרבן עולה ויורד, שהרי אמר מר החכם במדרש ההלכה על אותו פסוק: "בכל קדש לא תגע" — לרבות את התרומה!8ומשיבים: הא מיעט רחמנא הרי מיעטה כאן התורה תרומה מקרבן עולה ויורד, במלה "בה". ומקשים: ואימא ואמור ש"בה" בא למעוטי למעט טומאת מקדש ולא תרומה! ומשיבים: מסתברא מסתבר כי טומאת מקדש לא ממעטינן אין אנו ממעטים שכן היא בעונש כרת כמותה כמו טומאת קודש, ואילו אכילת תרומה טמאה היא בעונש מיתה.9ודוחים: אדרבה להיפך, טומאת תרומה לא ממעטינן אין אנו ממעטים, שהיא דומה יותר לטומאת קודש, שכן מתחייבים בה מיתה על ידי אכילה, כמותה, ואילו טומאת מקדש חיובה היא בכניסה למקדש! ואם כן עדיין לא מצאנו מקור לחיוב קרבן עולה ויורד על טומאת מקדש.10אלא אמר רבא, מכאן יש ללמוד: שלש כריתות שנאמרו בתורה לענין טומאה בקרבן שלמים, למה נאמרו? אחת לכלל ואחת לפרט, כלומר, במקום אחד נאמר הדבר בדרך כלל לגבי כל הקדשים "...כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא מלפני...", ויקרא כב, ג, ובמקום אחר נאמר הדבר בצורה מפורשת לגבי שלמים "והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה...", ויקרא ז, כ, ולפי כללי מדרש ההלכה, שדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא רק על עצמו לימד אלא על הכלל כולו, יש ללמוד שכרת זה חל לא רק על קרבן שלמים, אלא על כלל הקרבנות הנאכלים. וכרת אחת נוספת שנאמרה לגבי טומאת שלמים "ונפש כי תגע בכל טמא... ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' ונכרתה...", ויקרא ז, כא ואין בה צורך לעניינה, באה ללמדנו על טומאה הכתובה במקום אחר בתורה בסתם, בענין חיוב קרבן עולה ויורד, ואיני יודע מה היא —11הוי אומר: זו טומאת בשר קודש, כגון בשר שלמים. ואם אינו ענין לטומאת קודש, דנפקא ליה שהרי יצאה לו נלמדה כבר מדבריו של רבי, כמובא בברייתא לעיל, תנהו ענין לטומאת מקדש, לומר שגם היא בכלל קרבן עולה ויורד.12ומקשים: והאי מיבעי ליה ואולם כתוב נוסף זה נצרך לו לכ דרשת ר' אבהו, שאמר ר' אבהו: שלש כריתות שנאמרו בשלמים למה? אחת לכלל ואחת לפרט כפי שאמר רבא לעיל, ואחת לדברים שאינן נאכלין, כגון לבונה וקטורת, שאף על אכילתן בטומאה חייבים כרת.13ולדעת ר' שמעון שאמר: דברים שאינן נאכלין אין חייבין עליהן כרת משום טומאה — לאיתויי להביא, לרבות חטאת הפנימית כגון פר ושעיר של יום הכיפורים, שדמם נזרק בפנים, בהיכל, לומר שאף על אכילתה בטומאה חייבים כרת, דסלקא דעתך אמינא שכן יעלה על דעתך לומר, הואיל ואמר ר' שמעון: כל שאינו קרב על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו כרת משום פיגול אם עשה אחת מעבודותיו על מנת לאוכלו או להקריבו לאחר זמנו — משום טומאה נמי גם כן לא יהיו חייבים עליו, קא משמע לן דמיחייב הריהו משמיע לנו שהוא מתחייב! ואם כן, יש לדחות ראיה זו.14אלא אמרי נהרדעי משמיה אומרים חכמי נהרדעא משמו של רבא: אין מדובר בשלוש כריתות האמורות בשלמים, שהן נצרכות לכמו שדרש ר' אבהו. אלא כך יש לומר: שלש טומאות האמורות בשלמים, באותם פסוקים שנזכר בהם עונש הכרת, למה? אחת לכלל ואחת לפרט, ואחת לטומאה הכתובה בתורה סתם בפרשת קרבן עולה ויורד ואיני יודע מה היא —15הוי אומר טומאת קודש. ואם אינו ענין לטומאת קודש, דנפקא ליה שהרי היא יוצאת לו, נלמדת מדברי רבי — תנהו ענין לטומאת מקדש.16ומקשים: והאי נמי מיבעי ליה והרי זה גם כן נצרך לו, איידי דבעי למכתב מתוך שהוא צריך לכתוב כרת לכ דרשת ר' אבהו — כתב בענין זה נמי גם כן טמאות, דלא סגי לה בלאו הכי שהרי אין די לה בלא כך, להודיענו על מה הוא חייב כרת!17אלא אמר רבא: ההלכה שקרבן עולה ויורד בא על טומאת מקדש אתיא באה, נלמדת בגזירה שווה "טומאתו" "טומאתו", כתיב הכא נאמר כאן בפרשת קרבן עולה ויורד "לכל טומאתו" "או כי יגע בטומאת אדם לכל טומאתו", ויקרא ה, ג,18וכתיב התם ונאמר שם בפרשת פרה אדומה: "כל הנוגע במת... ולא יתחטא את משכן ה' טימא... טמא יהיה עוד טמאתו בו" במדבר יט, יג, מה להלן מדובר בטומאת מקדש "את משכן ה' טימא", אף כאן מדובר בטומאת מקדש.19ושואלים: ואלא מאחר שהוכחנו שמדובר בפרשה זו על דברים שחייבים על טומאתם עונש כרת, אם כן המלה "בה" ויקרא ה, ג שמיעטנו ממנה טומאה של תרומה, למה לי? שכיון שאין חייבים עליה כרת, הרי מתחילה אינה נכנסת בכלל זה!20ומשיבים: מלה זו באה לרבות נבלת עוף טהור, לומר שאף שטומאתה שונה, שאינה מטמאת במגעה אלא באכילתה — חייב קרבן עולה ויורד, אם נכנס למקדש לאחר שנטמא בה.21ומקשים: הא הרי אמרת: כי "בה" לשון מיעוטא מיעוט הוא, ולא לשון ריבוי! ומשיבים: דווקא משום דמיעוטא שמיעוט הוא אייתר נעשה ייתור, כיצד? כתיב נאמר תחילה בפסוק זה: "או כי יגע בטומאת אדם לכל טומאתו אשר יטמא בה", ויש לדייק: מה שהוא בר בן נגיעה, שמטמא במגעו — אין כן, חייבים על שגגגתו קרבן עולה ויורד, אבל מה דלאו שאינו בר נגיעה — לא, וכתיב ונאמר לאחר מכן "בה" "לכל טומאתו אשר יטמא בה", והוא גם כן לשון מיעוטא מיעוט, הוה הריהו מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט בא אחר מיעוט אלא לרבות, ללמד שאף על נבלת עוף טהור, שאינה מטמאת במגע — חייבים קרבן עולה ויורד.22א שנינו במשנה: טומאה שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף — שעיר הנעשה בפנים ביום הכיפורים ויום הכפורים עצמו תולה, עד שייוודע לו שחטא ויביא כפרתו בקרבן עולה ויורד. ובענין זה מביאים, תנו רבנן שנו חכמים על האמור בעבודת השעיר הנעשה בפנים: "וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם" ויקרא טז, טז, ויש לברר מה הן טומאות אלה הנזכרות בכתוב, כי לכאורה23יש לי בענין זה להביא שלש טומאות: טומאת עבודה זרה, וטומאת גילוי עריות, וטומאת שפיכות דמים.24ומפרטים: בעבודה זרה הוא אומר: "מזרעו נתן למולך למען טמא את מקדשי" ויקרא כ, ג, בגילוי עריות הוא אומר: "ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם" ויקרא יח, ל, בשפיכות דמים הוא אומר: "...ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו, ולא תטמא את הארץ" במדבר לה, לד. יכול על שלש טומאות הללו יהא שעיר מכפר? תלמוד לומר: "מטמאת בני ישראל" כלומר, חלק מהן, ולא כל טומאות,25מה איזו טומאה מצינו מצאנו שחלק שהבדיל אותה הכתוב במקום אחר מכלל כל טומאות — הוי אומר טומאת מקדש וקדשיו, שמביאים עליה קרבן עולה ויורד, אף כאן מדובר בטומאת מקדש וקדשיו, דברי ר' יהודה.26ר' שמעון אומר: אין צורך ללמוד ממקום אחר, אלא ממקומו מפסוק זה עצמו הוא מוכרע, שהרי הוא אומר: "וכפר על הקדש מטמאת", ומשמע: מטומאות של קודש.27וממשיכים לדון: יכול על כל טומאה שבקודש, יהא שעיר זה מכפר? תלמוד לומר: "ומפשעיהם לכל חטאתם", ומלשון זו עולה שמדובר בחטאים דומיא בדומה לפשעים עבירות של זדון, מה פשעים שאינם בני קרבן, שהרי אין מביאים קרבן חטאת על זדון, אף חטאים שמדובר עליהם כאן, שהשעיר הפנימי מכפר עליהם, הם חטאים שאינם בני קרבן, שאין בהם התנאים לחייב קרבן חטאת. והם אלו שמתחילה לא היתה בהם ידיעה על הטומאה, לפי שאין מביאים קרבן חטאת אלא על טומאה שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתיים.28וממשיכים לדון: ומנין לטומאה שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, ששעיר זה תולה, למרות שאינו בר קרבן? תלמוד לומר "לכל חטאתם" — חייבי חטאות במשמע כלומר, אלו שיכולים לבוא לידי קרבן חטאת. ומי שהיתה לו ידיעה בתחילה ונעלמה ממנו, הרי ייתכן שיחזור וייוודע לו — ואז יתחייב חטאת. ועל כך נאמר שעד שייוודע לו — השעיר הפנימי תולה ומכפר עליו. ומעתה באים לבאר דברי ברייתא זו.29אמר מר החכם: יש לי בענין זה של כפרת שעיר הפנימי ביום הכיפורים, להביא שלש טומאות: טומאת עבודה זרה, וטומאת גילוי עריות, וטומאת שפיכות דמים.30ושואלים: האי אותה טומאת עבודה זרה שיש להביא בענין זה, היכי דמי כיצד היא בדיוק? אי אם במזיד עבר — הרי בר קטלא בן עונש מיתה הוא, ואין לו כפרה בקרבן, אי אם בשוגג — הלוא בר בן קרבן חטאת הוא, ואין מתכפר לו עד שיביא את חטאתו!31ומשיבים: מדובר במזיד ובמקרה שלא אתרו ביה התרו בו, ואז אין עונשים אותו במיתה, וכן בשוגג ובמקרה שלא אתיידע ליה נודע לו על חטאו עד יום הכיפורים, והיה מקום לומר שיתכפר בשעיר הפנימי.
