ביאור שטיינזלץ על שבועות מ״ד

1 אם כן, מאי טעמיה מה טעמו של ר' אליעזר שישלם הלווה? הרי איבד המלוה את המשכון! אלא לאו בדלא שוי שיעור זוזי האם לא מדובר כשאינו שווה את שיעור המעות, ובדברי שמואל קא מיפלגי הם חלוקים, שלדעת ר' אליעזר אין הלכה כשמואל, ואין המלוה מאבד את כל חובו בגלל איבוד המשכון, ור' עקיבא סבור כשמואל?

2 ודוחים: לא, בדלא שוי במקרה שהמשכון אינו שווה שיעור ההלוואה — כולי עלמא לית להו הכל אין להם, אינם מקבלים את דברי שמואל, והכא בדשוי שיעור זוזי וכאן מדובר כשהיה המשכון שווה שיעור המעות, ובדברי ר' יצחק קא מיפלגי הם חלוקים, שאמר ר' יצחק: מנין לבעל חוב שקונה משכון כלומר, שיש לו בעלות ממשית על המשכון? שנאמר בדינו של המלוה המחזיר ללווה את המשכון כדי להשתמש בו: "ולך תהיה צדקה" דברים כד, יג, ו

3 אם אינו קונה משכון, שאם אין הוא נחשב כשלו — צדקה מנין לו? מכאן לבעל חוב שקונה משכון. ולפי זה המחלוקת בין ר' אליעזר ור' עקיבא היא מה אחריותו של המלוה למשכון, שלדעת ר' אליעזר אינו קונה משכון ואינו עליו אלא כשומר חינם הפטור מגניבה ואבידה. ולדעת ר' עקיבא הריהו כמי שהמשכון בבעלותו, וחייב באחריותו, ולכן אין המלוה מקבל את כל מעותיו אלא בניכוי שווי המשכון.

4 ותמהים: אם כן, לימא נאמר שהלכה זו שאמר ר' יצחק תנאי מחלוקת תנאים היא, שנחלקו בזה ר' אליעזר ור' עקיבא? ותיסברא וכי יכול אתה לסבור כן? אימור אמור שאמר ר' יצחק הלכה זו שמלוה קונה משכון, במקרה שמשכנו לקח ממנו את המשכון הזה שלא בשעת הלואה, אלא לאחר מכן, כדי לזרזו להחזיר, וכמו שמפורש באותה פרשה, אבל משכנו בשעת הלואה מי האם אמר שהוא קונה את המשכון?

5 אלא כך צריך לומר: משכנו שלא בשעת הלואתו — כולי עלמא לא פליגי דאית להו הכל אינם חולקים שיש להם, מקבלים את דברי ר' יצחק, והכא וכאן מדובר במשכנו בשעת הלואתו, ובדין של

6 שומר אבדה קמיפלגי חלוקים הם, שמשווים דינו של המחזיק במשכון לדין זה. דאיתמר שנאמר שחלקו אמוראים בשאלה: מה דינו של שומר אבדה כשאבדה לו אותה אבידה שמצא? רבה אמר: דינו כשומר חנם, שאינו חייב לא על אבידה ולא על גניבה.

7 ורב יוסף אמר: כשומר שכר דמי נחשב, משום שבשעה שעוסק במצוה זו נפטר ממצוות אחרות שיש בהן הוצאה כספית.

8 אם כן, לימא האם לומר שדברי רב יוסף תנאי מחלוקת תנאים היא? שלדעת ר' אליעזר דינו כשומר חינם, ולכן אם אבד המשכון זכותו לקבל מעותיו, ולדעת ר' עקיבא דינו כשומר שכר, שחייב באבידה, ולכן איבד את מעותיו, וכרב יוסף? ודוחים: לא, בשומר אבידה — דכולי עלמא אית להו לדעת הכל יש להם, מקבלים את דברי רב יוסף, והכא וכאן במלוה צריך למשכון קא מיפלגי חלוקים הם, במקרה שהמלוה רוצה להשתמש במשכון על מנת לנכות את דמי השימוש מן החוב, מר סבר חכם זה, ר' עקיבא, סבור שאף על פי כן מצוה קא עביד הוא עושה, ונפטר ממצוות אחרות, ולכן עדיין שומר שכר הוא. ומר סבר וחכם זה, ר' אליעזר, סבור: לאו לא מצוה קא עביד הוא עושה, משום שלצורכו הוא שומרה, ולכן איננו כשומר שכר. ושבים לדון בדברי שמואל, שאמר שהמאבד את המשכון, גם אם היה פחות ערך, איבד את חובו.

9 ומציעים: לימא כתנאי האם לומר שמחלוקת תנאים היא, ששנינו: המלוה את חבירו על המשכון ונכנסה שנת שמיטה שנשמטים בה החובות, אבל חוב שיש עליו משכון אינו נשמט, הרי אף על פי שהמשכון אינו שוה אלא פלגא חצי מן החוב — אינו משמט, דברי רבן שמעון בן גמליאל. ר' יהודה הנשיא אומר: אם היה משכונו שוה כנגד חובו — אינו משמט, ואם לאו לא — משמט.

10 ומבררים: מאי מה פירוש "אינו משמט" דקאמר תנא קמא שאומר התנא הראשון רבן שמעון בן גמליאל? אילימא אם תאמר שאינו משמט את סכום הכסף שהוא כנגדו, בשוויו של המשכון, מכלל שר' יהודה הנשיא סבר סבור: כנגדו נמי גם כן משמט? אלא הואיל וחובו ממילא נשמט בשמיטה אמאי תפיס מדוע הוא תופס את המשכון כלל?

11 אלא לאו האם לא נאמר בהכרח שתנאים אלה חלוקים אם המשכון משמט כנגד כולו, כנגד כל החוב, אף שאינו שווה כל כך, ובדברי שמואל קא מיפלגי הם חלוקים האם משכון נחשב כשקול לחיוב כולו?

12 ודוחים: לא, לעולם יש להבין שנחלקו אם משמט כנגדו, ובהא קמיפלגי ובזה הם חלוקים, תנא קמא סבר התנא הראשון, רבן שמעון בן גמליאל, סבור: כנגדו כנגד ערך המשכון אינו משמט, ור' יהודה הנשיא סבר סבור: כנגדו נמי גם כן משמט; ודקא אמרת ומה שאתה אומר: אם כן, לדעת ר' יהודה הנשיא למאי תפיס ליה למה הוא תופס את המשכון? לזכרון דברים בעלמא בלבד שיהיה זכרון לחוב.

14 א משנה כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין שחובת שבועה מן התורה היא רק כדי להיפטר מתביעת תשלום. ואלו שתיקנו חכמים שיהיו נשבעין ונוטלין: השכיר שטוען שלא קיבל את שכרו. והנגזל שטען שגזלוהו ולא התברר הדבר. והנחבל שלא הוכח כיצד ועד כמה נחבל. ומי שכנגדו צריך להישבע ולהיפטר, אבל הוא חשוד על השבועה, והופכים את חובת השבועה. וחנוני על פנקסו.

15 ומפרטים: השכיר, כיצד? אמר לו השכיר: "תן לי שכרי שיש לי בידך", הוא בעל הבית אומר: "נתתי", והלה השכיר אומר: "לא נטלתי" — הוא השכיר נשבע ונוטל. ר' יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה, כיצד? אמר לו: "תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך", והוא אומר: "התקבלת דינר זהב", שהוא עשרים וחמישה דינרי כסף — במקרה זה נשבע ונוטל.

16 נגזל, כיצד? היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו לקחת ממנו דברים שלא ברשות, הוא הנגזל אומר: "כליי נטלת", והוא אומר: "לא נטלתי" — הוא הנגזל נשבע ונוטל. ר' יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה, כיצד? אמר לו: "שני כלים נטלת", והוא אומר: "לא נטלתי אלא אחד".

17 נחבל כיצד? היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו רשותו שלם ויצא חבול, ואמר לו: "חבלת בי", והוא אומר: "לא חבלתי" — הרי זה נשבע ונוטל. ר' יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה, כיצד? אמר לו "חבלת בי שתים", והלה אומר "לא חבלתי בך אלא אחת".

18 שכנגדו חשוד על השבועה, כיצד?