ביאור שטיינזלץ על שבועות י״ג

1 יש לפרש שמדובר פה בעומד במרדו ולא עשה תשובה כלל, ומכל מקום מתכפר לו בשעיר המשתלח, ושיטת רבי היא הסבור שיום הכיפורים מכפר אף על שאינם שבים. דתניא ששנויה ברייתא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה — יום הכפורים מכפר, חוץ ממי שהוא פורק עול שכופר בעיקר, וכן המגלה פנים בתורה שמדבר על התורה בחוצפה ובזלזול, וזה המפר ברית בבשר שאינו מקיים את מצות ברית מילה, שעל אלה רק אם עשה תשובה — יום הכפורים מכפר, ואם לאו לא — אין יום הכפורים מכפר.

2 ושואלים: מאי טעמא מה הטעם מה מקור דבריו של רבי? דתניא ששנויה ברייתא על הכתוב "כי דבר ה' בזה ואת מצוותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה" במדבר טו, לא: "כי דבר ה' בזה" — זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה, שהוא מבזה את דבר ה' בתורתו; "ואת מצותו הפר" — זה המפר ברית בבשר; ומה שנאמר "הכרת תכרת" בלשון כפולה יש לפרשו: "הכרת" — כוונתו לפני יום הכפורים, "תכרת" — לאחר יום הכפורים.

3 יכול יהא כרת זה חל אפילו עשה תשובה? תלמוד לומר: "עונה בה" — לא אמרתי שתיכרת אלא בזמן שעונה בה ולא חזר בתשובה. ודברים אלה אמורים דווקא בשלוש עבירות אלה, אבל בעבירות אחרות — יום הכיפורים מכפר על הנפש אפילו כשעוונה בה.

4 ומן הצד האחר, ורבנן וחכמים החולקים על רבי, כיצד הם מפרשים? "הכרת" — בעולם הזה, "תכרת" — לעולם הבא, "עונה בה" — שאם עשה תשובה ומת, מיתה ממרקת גומרת לכפר עוונותיו.

5 ושואלים: ומי מצית מוקמת לה והאם יכול אתה להעמיד אותה את משנתנו כשיטת רבי? והא מדסיפא והרי מכיון שבסופה שיטת ר' יהודה היא, רישא נמי בראשה גם כן שיטת ר' יהודה היא! ומנין לנו שסופה שיטת ר' יהודה היא — דקתני סיפא ששנה בסוף בהמשך המשנה: אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח כולם מתכפרים בשעיר המשתלח, ומאן אית ליה האי סברא ומי יש לו מחזיק בסברה זו? ר' יהודה כמבואר בברייתא להלן עמוד ב, ואם המשך המשנה הוא לשיטת ר' יהודה, מכלל הדברים יש ללמוד דרישא שגם ההתחלה כשיטת ר' יהודה!

6 אמר רב יוסף: אין זו קושיה, אפשר לומר שמשנתנו כולה כשיטת רבי היא, ואולם סבר לה סבור הוא כר' יהודה לענין כפרה בשעיר המשתלח.

7 אמר ליה לו אביי: דוקא קאמר מר האם בדקדוק אמר אדוני, שרבי סבר לה סבור הוא כר' יהודה שהשעיר המשתלח מכפר על כולם, אבל ייתכן שר' יהודה לא סבר לה סבור הוא כרבי לענין כפרה בלא תשובה. או דלמא שמא מכיון שרבי סבר לה סבור כר' יהודה, אף ר' יהודה סבר לה נמי סבור גם כן כרבי, מיהו אורחא דמילתא קתני אבל בדרך ארץ אדוני שונה, שכך דרך ארץ למימר לומר שתלמיד סבר לה כרביה סבור כרבו ואין אומרים שהרב סבור כתלמידו. וכיון שהיה רבי תלמידו של ר' יהודה שונה הוא כך?

8 אמר ליה לו רב יוסף: אין כן, דוקא קאמינא בדקדוק אני אומר שרבי סבר לה סבור כר' יהודה, אבל ר' יהודה לא סבר לה סבור כרבי.

9 דתניא ששנויה ברייתא בסיפרא מדרש ההלכה לספר ויקרא: יכול יהא יום הכפורים מכפר על שבים ועל שאינן שבים? ולכאורה דין הוא, אפשר להכריע בדבר מן הסברה: הואיל וקרבן חטאת וקרבן אשם מכפרין, וגם יום הכפורים מכפר, יש ללמוד: מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבים בתשובה מאותה עבירה עליה הביאו את הקרבן, אף יום הכפורים אין מכפר אלא על השבים! ויש לדחות את ההשוואה ולומר: מה לחטאת ואשם שאין מכפרים אלא על השבים, שהרי אין מכפרין על המזיד כשוגג, תאמר ליום הכפורים שמכפר אף על המזיד כשוגג,

10 והואיל ומכפר על המזיד כשוגג, שמא יכפר גם על שבים ועל שאינן שבים? תלמוד לומר: "אך בעשור לחדש השביעי הזה יום כפורים הוא" ויקרא כג, כז, ו"אך" שהוא לשון מיעוט באה לחלק, לומר שאף שמכפר על הזדונות אינו מכפר אלא עם התשובה.

11 שיטת סתם סיפרא כשלא נזכר בו שם חכם אחר, מני שיטת מי היא? שיטת ר' יהודה היא, וקאמר והוא אומר: שבים — אין כן מתכפרים בו, לא שבים — לא. הרי שאינו סבור כדעת רבי.

12 ואגב כך רמי ומשליכים, מראים סתירה מסתם סיפרא בברייתא זו, אסתם על סתם סיפרא שבמקום אחר, דתניא ששנויה ברייתא אחרת בספרא: יכול לא יהא יום הכפורים מכפר אלא אם כן התענה בו וקראו מקרא קדש כלומר, נהג בו מנהג קדושה, ולא עשה בו מלאכה. אבל אם לא התענה בו ביום הכיפורים, ולא קראו מקרא קדש, ועשה בו מלאכה, מנין שגם אז יום הכיפורים מכפר? תלמוד לומר: "יום כפרים הוא" ויקרא כג, כח, לומר שמכל מקום מכפר!

13 אמר אביי, לא קשיא אין זה קשה: הא זו הברייתא השניה כשיטת רבי, והא וזו הראשונה כשיטת ר' יהודה.

14 רבא אמר: הא והא זו וזו שיטת רבי היא, שיום הכיפורים מכפר גם לשאינם שבים, אבל הברייתא האומרת שמכפר רק לשבים מדברת במקרה מיוחד, בעבירות הנוגעות ליום הכיפורים עצמו, כי מודה רבי בכרת דיומא של היום, יום הכיפורים עצמו, אם אכל או עשה מלאכה ביום הכיפורים, שאין מכפר עליו יום הכיפורים אלא אם כן עשה תשובה על עבירה זו. דאי לא תימא הכי שאם לא תאמר כך, אלא שיש לעבירות אלה דין שווה לכל העבירות, ויום הכיפורים מכפר גם עליהן בכל מקרה — יש לתמוה: וכי כרת של יום הכפורים לרבי לית ליה אין לו? והרי נמצא שאין אדם נענש כרת כלל על אכילה ועשיית מלאכה ביום הכיפורים!

15 על הוכחה זו מקשים: אלמה מדוע לא? משכחת לה יכול אתה למצוא אותה שייענש על חילול היום, כגון דעבד בליליא שעשה עבירה וחילל את קדושת היום בלילה של יום הכיפורים, ומית ומת באותו לילה, דלא אתא יממא לכפורי ליה שעדיין לא בא היום כדי לכפר לו, שאין מכפר אלא היום ולא הלילה!

16 אלא יש לתקן את הלשון, ובמקום זה אימא אמור שכך אמר רבא:

17 מודה רבי בכרת של יום הכיפורים עצמו שאינו מתכפר בלא תשובה, שאם לא נאמר כן, כי וכרת דיממא של יומו של יום הכיפורים לדעת רבי לית ליה אין לו?

18 ודוחים: אלמה מדוע לא? משכחת לה מוצא אתה אותה במקרה שאכל אומצא חתיכת בשר וחנקיה ומית וחנקו הבשר ומת, שכיון שנחנק מיד לא היה זמן ביום הכיפורים לכפר לו לאחר העבירה. אי נמי או גם כן, שאכל סמוך לשקיעת החמה בסוף היום, שלא הוה היתה שהות ביום לכפורי ליה לכפר לו על אכילתו זו.

19 א שנינו במשנה ששעיר המשתלח מכפר, אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח.

20 ושואלים: הא גופא קשיא משנה זו עצמה קשה, שכן בתחילה קתני שנה בה: אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח, משמע שכולם שווים, והדר תני וחזר ושנה: מה ההבדל בין ישראל לכהנים ולכהן משוח, משמע שיש הבדל ביניהם ואינם שווים! אמר רב יהודה, הכי קאמר כך הוא אומר: אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, ואין חילוק ביניהן בענין זה. ומה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח? אלא לענין טומאת מקדש וקדשיו, שהפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו

21 ומני ושיטת מי היא משנתנו — שיטת ר' יהודה היא, דתניא ששנויה ברייתא על הכתוב "וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר" ויקרא טז, לג: "וכפר את מקדש הקדש" — זה כפרה של לפני ולפנים קדש הקדשים, "ו את אהל מועד" — זה היכל, "ואת המזבח" — כמשמעו, "יכפר" — אלו עזרות, "ועל הכהנים" שנאמר שם — כמשמעו, "ועל כל עם הקהל" — אלו ישראל, "יכפר" שמוסיף — אלו הלוים;

22 הושוו כולן כהנים, ישראל ולויים לכפרה אחת, שמתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, אבל בטומאת מקדש וקדשיו הם שונים מישראל, שעל ישראל מכפרים השעירים הפנימי והחיצון, ועל הכהנים מכפר פר החטאת, דברי ר' יהודה.

23 ואילו ר' שמעון אומר: כשם שדם שעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו, כך דם הפר שנזרק בפנים מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, וכשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות, כך וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות.

24 ושואלים: ולר' שמעון, הא הרי ודאי הושוו כולם בפסוק זה! ומשיבים: לשיטתו מאי במה הושוו? שבני כפרה נינהו הם שכולם מתכפרים ביום הכיפורים, מיהו אולם כל חד וחד מכפר בדנפשיה אחד ואחד מתכפר בשל עצמו.

25 ומבררים: מאי טעמיה מה טעמו של ר' שמעון שהכהנים אינם מתכפרים בשעיר המשתלח? דכתיב שנאמר: "ולקח את שני השעירם" ויקרא טז, ז, איתקש הוקש, הושווה בכתוב זה שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים, מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, דכתיב ביה שהרי נאמר בו: "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת" ויקרא טז, טו, אף שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות.

26 ור' יהודה אמר לך יכול לומר לך כנגד זה: להכי איתקוש לכך הוקשו השעירים, לומר שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים במחיר, לזה הוא דאתא שבא הכתוב, אבל לא לענין כפרתם.

27 ומבררים: מאן תנא להא דתנו רבנן מי שנה את הברייתא הזו ששנו חכמים: נאמר "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם" ויקרא טז, טז — ללמד שהוא לכפרת העם דווקא, שאין הכהנים מתכפרין בו; ובמה מתכפרין? בפרו של אהרן.

28 יכול לא יתכפרו בפרו של אהרן, שהרי כבר נאמר: "פר החטאת אשר לו" ויקרא טז, ו, ומשמע — אשר לו ולא לאחרים, אם כן מעתה, אם כך אתה אומר — אין להן כפרה כלל! כשהוא אומר: "יכפר על הכהנים" ראה ויקרא טז, לג — מצינו שיש להן כפרה.

29 ואם כן, במה הן מתכפרין? מוטב לומר שיתכפרו בפרו של אהרן, שהרי הותר מכללו אצל ביתו, שהרי הפר אינו מכפר רק עליו, אלא גם על ביתו, כלשון הכתוב "וכפר בעדו ובעד ביתו" ויקרא טז, ו, ואל יתכפרו בשעיר הנעשה בפנים, שלא הותר מכללו אצל ביתו.

30 ואם נפשך רצונך לומר ולהקשות על ראיה זו — הרי ראיה אחרת, הרי הוא אומר בכתובים: "בית ישראל ברכו את ה', בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה', יראי ה' ברכו את ה' "תהלים קלה, יט, הרי זה מלמד שבכלל "וכפר בעדו ובעד ביתו" כל הכהנים כולם, ולאו רק בני משפחתו של הכהן הגדול.

31 ושואלים: מאן מיהו תנא זה ששנה ברייתא זו? אמר ר' ירמיה: הרי זה שלא כדעת ר' יהודה, דאי שאם כדעת ר' יהודה, מה שנאמר שאם אינם מתכפרים בפרו של אהרן אין להם כפרה אינו מתאים לשיטתו. האמר הרי אמר: כהנים יש להן כפרה בשעיר המשתלח. ושואלים: ומני ושיטת מי היא? רבא אמר: שיטת ר' שמעון היא, שאמר: כהנים אין להם כפרה בשעיר המשתלח.

32 אביי אומר: אפילו תימא תאמר ששיטת ר' יהודה היא, הכי קאמר כך הוא אומר: אם אין הכהנים מתכפרים בפרו של אהרן, מעתה אין להם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו? כשהוא אומר: "יכפר על הכהנים" ויקרא טז, לג — מצינו שיש להן כפרה בשאר עבירות כפי שראינו לעיל, שלשיטת ר' יהודה הושוו גם הכהנים בפסוק זה לכפרה בשעיר המשתלח. וכמו שמצינו שיש להן כפרה בשאר עבירות, כך יש להן כפרה