1בטומאת מקדש וקדשיו; במה הם מתכפרין? מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו בכתוב אצל ביתו, שאין כפרתו מיוחדת רק לאהרן, ואל יתכפרו בשעיר הנעשה בפנים, שהרי לא הותר מכללו.2ואם נפשך לומר כלומר, אם רצונך להקשות על כך יכול אתה לומר תירוץ אחר — הרי הוא אומר: "בית אהרן ברכו את ה' "תהלים קלה, יט.3וממשיכים בביאור הברייתא, ושואלים: ומאי ומה ענינו של "אם נפשך לומר"? מה היה הקושי שבשלו הוצרך להוכחה נוספת? ומסבירים: זהו הקושי, וכי תימא ואם תאמר "ביתו" כתיב נאמר, "וכפר בעדו ובעד ביתו", ולא אחרים! לכן אמר כי הכהנים כולן קרויין "ביתו", שנאמר: "בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה' ".4ועל מה ששנינו בברייתא "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם" — שאין הכהנים מתכפרים בו שואלים: והאי והכתוב הזה "אשר לעם" להכי לכך לדבר זה הוא דאתא שבא ללמד? האי מיבעי ליה זה נצרך לו דקאמר רחמנא שאומרת התורה: משל העם ליהוי שיהיה, ולא משל אהרן עצמו! ודוחים: ההוא אותו דין מ"ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים וחטאת ואיל אחד לעולה" ויקרא טז, ה נפקא יוצא.5ועוד שואלים על פרט אחר בברייתא: והאי וזה "אשר לו" להכי לכך לדבר זה הוא דאתא שבא, לומר שאין הכהנים מתכפרים בפרו של אהרן? האי מיבעי ליה לכדתניא זה נחוץ לו לכמו ששנינו בברייתא: משלו הוא מביא ואינו מביא משל צבור.6יכול לא יביא משל צבור, מפני שאין הצבור מתכפרין בו ולכן אין להם קשר אליו, אבל יביא את הפר משל אחיו הכהנים, שהרי אחיו הכהנים על כל פנים מתכפרין בו? תלמוד לומר: "אשר לו", לדייק: משלו ולא משל אחרים. יכול לא יביא משל אחרים, ואם הביא כשר? תלמוד לומר שוב "אשר לו", לומר שהכתוב שנה עליו ואמר את הדבר הזה פעמיים לעכב, שאם אינו עושה כן הרי זה מעכב ומבטל את המעשה!7ומסבירים כי הברייתא אכן מתבססת על לימוד זה עצמו, ויש להסביר כך: תנא הכי קא קשיא ליה התנא כך היה קשה לו: מאי שנא בדעם דלא מכפר מדוע שונה הדבר בשעיר של העם שאינו מכפר לכהנים? דלא קא חסרי ביה ממונא משום שאין חסרים בו ממון, דכתיב שנאמר: "אשר לעם" ולא משל הכהנים, אולם בשל אהרן נמי לא קא חסרי ביה ממונא גם כן אין הם חסרים ממון, שהרי נאמר בו "אשר לו", ולכן אפשר היה לומר שלא יתכפרו משלו! וקאמר ועל כן הוא אמר: כולן קרויין "ביתו" ולכן יתכפרו בשל אהרן, למרות שאינם משלמים עבורו.8א ושבים לדון בעיקר המחלוקת שבין ר' יהודה ור' שמעון, ושואלים: בשלמא נניח לדעת ר' שמעון, הסבור שהכהנים מתכפרים בפרו של אהרן, היינו דכתיב זהו שנאמר בפר תרי שני וידוין וכן זריקת דם הפר, לומר שוידוי חד אחד כנגד מה שמכפר על כל ישראל שעיר הנעשה בפנים, וחד ואחד כנגד מה שמכפר על ישראל שעיר הנעשה בחוץ, וחד ואחד כנגד מה שמכפר על ישראל שעיר המשתלח.9אלא לר' יהודה שסבור שהכהנים מתכפרים בשאר עבירות בשעיר המשתלח חוץ מטומאת מקדש וקדשיו, תרי שני וידוין בפר ודם הפר למה לי? בחד וידוי ודמו סגיא בוידוי אחד ובדם ההזייה די לו, אחד כנגד השעיר הנעשה בפנים, ואחד כנגד השעיר הנעשה בחוץ!10ומשיבים: וידוי אחד לו לאהרן, ווידוי אחד לביתו כלומר, לכהנים. כדתנא דבי כמו ששנה החכם מבית מדרשו של ר' ישמעאל: כך היא מדת הדין נוהגת כלומר, כך ראוי להיות, שמוטב יבוא זכאי שכבר נתכפר לו העוון על ידי וידויו ויכפר על החייב, ואל יבוא חייב שעדיין לא נתכפר לו ויכפר על החייב.12א משנה את האמור בקיצור במשנה בפרק הראשון בידיעות הטומאה שבים ומבארים כאן. ידיעות הטומאה הן שתים שהן ארבע, כיצד? אם נטמא וידע שנטמא, ונעלמה ונשכחה ממנו הטומאה שהוא טמא, והוא זכור את הקדש שיודע שהוא אוכל בשר קודש, הרי זה אופן אחד מארבע ידיעות הטומאה.13וכן אם נעלם ממנו ששכח שהוא אוכל בשר הקדש ואולם זכור עדיין את הטומאה שנטמא, והרי זה אופן שני מארבע ידיעות הטומאה. או נעלמו ממנו זה וזה, ששכח גם את זה וגם את זה, ובכל המקרים הללו אכל את הקדש ולא ידע, ומשאכל לאחר שאכל ידע — הרי זה חייב בקרבן עולה ויורד שהקרבן עולה ויורד, בבהמה או עוף, לפי מצבו הכלכלי של החוטא.14וכן לענין טומאת מקדש: אם נטמא וידע שנטמא, ונעלמה ממנו טומאה, ששכח שנטמא, והוא זכור את המקדש; או נעלם ממנו שהוא מצוי במקדש והוא זכור את הטומאה; וכן אם נעלם ממנו זה וזה, הטומאה והמקדש, ונכנס למקדש ולא ידע, ומשיצא ידע — הרי זה בעולה ויורד.15ב ובענין תחומי המקדש לדין זה של טומאת המקדש, אחד הנכנס לעזרה הראשונה שנתקדשה, ואחד הנכנס לתוספת העזרה, לשטח שהוסיפו לה לאחר זמן. משום שגם תוספת העזרה מתקדשת בקדושת העזרה, לפי שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בהרכב מיוחד של מלך ונביא, ואורים ותומים, וסנהדרין של שבעים ואחד, ובשתי תודות שני קורבנות תודה ובשיר שהיו שרים שם. ומכיון שהדברים נעשים בהרכב השלם ביותר, יש בתוספת זו קדושה כקדושת העזרה עצמה.16ובפרטי הדברים, בית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן, וכל ישראל אחריהם כאשר עוד יבוארו פרטי הדברים בגמרא.17התודה הפנימית נאכלת והתודה החיצונה נשרפת וכאשר יבוארו הדברים לפרטיהם בגמרא. וכל תוספת למקדש שלא נעשית בכל אלו, הנכנס לשם כשהוא טמא אין חייב עליה קרבן בשוגג או כרת במזיד.18א בתחילה עסקה המשנה במי שנטמא קודם שנכנס למקדש. ומביאים מקרה אחר, במי שקודם כניסתו לעזרה היה טהור ונטמא בהיותו בעזרה, ואחר כך נעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש כלומר, זכר שהוא נמצא במקדש, או נעלם הימנו שהוא במקדש וזכור הטומאה, וכן אם נעלם ממנו זה וזה, ובכל אחד ממקרים אלה, אם בזמן שנעלם ממנו השתחוה כלפי פנים המקדש או ששהה בעזרה זמן בכדי השתחואה אף שלא השתחווה בפועל, או בא לו בארוכה כלומר, יצא מן המקדש בדרך ארוכה כשאפשר היה לו לקצר את הדרך — הרי זה חייב להביא קרבן עולה ויורד. אבל אם יצא מהמקדש בדרך קצרה ביותר — פטור.19ומצוה זו שצריך לשלח את הטמא מן המקדש היא מצות עשה שבמקדש ששנינו בה במסכת הוריות שאין חייבין עליה הסנהדרין קרבן פר העלם דבר, אם שגגו והורו לו בטעות לצאת בארוכה.20ואיזו היא מצות עשה שבנדה ששנינו בה שם שחייבין עליה בהוראה? אם היה משמש עם אשתו הטהורה, ואמרה לו תוך כדי ביאה "נטמאתי", ופירש ממנה מיד כשאמרה לו כן, ולא המתין עד שלא יהא בקישוי — חייב, מפני שבמקרה כזה יציאתו הנאה לו כביאתו.21ב ר' אליעזר אומר: נאמר בדיני קרבן עולה ויורד: "או נפש אשר תגע בכל דבר טמא... או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו" ויקרא ה, ב, ויש לדייק: על העלם ידיעה שנגע ונטמא בשרץ חייב קרבן עולה ויורד בטומאת מקדש וקדשיו, ואינו חייב קרבן על העלם מקדש.22ובדומה לכך ר' עקיבא אומר: נאמר "ונעלם ממנו והוא טמא" ויקרא ה, ב — להדגיש: על העלם טומאה חייב קרבן כשנודע לו, ואינו חייב על העלם מקדש.23ר' ישמעאל אמר: "ונעלם" "ונעלם" שנאמר שתי פעמים באותו כתוב בענין ידיעות הטומאה — הרי זה בא לרבות ולחייב גם על העלם טומאה וגם על העלם מקדש.24ג גמרא שנינו במשנה "ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע", אמר רב פפא לאביי: וכי שתים שהן ארבע הן? הלוא כפי שפירטה המשנה לאחר מכן שתים שהן שש הויין הן, כיצד? ידיעות הטומאה תחלה וסוף, ידיעות הקודש תחלה וסוף, ידיעות מקדש תחלה וסוף!25והשיב לו אביי: ולטעמיך ולשיטתך שאתה מונה את המקרים השונים שפירטה המשנה, תמני הויין שמונה הן, דהא איכא שהרי יש ידיעה של טומאה של קודש בתחילה וסוף, וידיעה של טומאה של מקדש תחלה וסוף, שהרי המשנה הזכירה ידיעות טומאה הן בדין הראשון העוסק בקודש, והן בדין השני העוסק במקדש!26ודחה רב פפא: הא לא קשיא זה אינו קשה, שם טומאה אחת היא, שמכל מקום טמא הוא, ונעלם ממנו, ואין לחלק בין טומאת קודש וטומאת מקדש. וחוזרת איפוא השאלה: מכל מקום שית הויין שש הן!27אמר רב פפא עצמו, שנתן תשובה לשאלתו שלו ואמר: לעולם תמני הויין שמונה הן, שתי ידיעות תחילה וסוף של טומאה לענין קודש, שתי ידיעות של טומאה לענין מקדש, שתי ידיעות קודש ושתי ידיעות מקדש. אלא ארבעי קמייתא דלא מייתן ליה ארבע ידיעות ראשונות שאין מביאות אותו כשלעצמן לידי קרבן לא קא חשיב אינו מונה אותן, שהרי אם לא נודע לו בסוף — אינו מביא קרבן, שהרי אינו יודע שחטא. ארבעה בתרייתא דמייתן ליה ארבע ידיעות אחרונות שמביאות אותו לידי קרבן קא חשיב מונה אותן.28ואיכא דאמרי ויש שאומרים שאמר רב פפא כך: לעולם תמני הויין שמונה הן, וארבעי קמייתא דליתנהו וארבע ידיעות ראשונות שאינן בכל התורה כולה קא חשיב מונה אותן, שבכל מקום שמביא קרבן על שגגה אינו צריך שתהא לו ידיעה בדבר מתחילה, וכיון שחידוש הן מונה אותן. ארבעי בתרייתא דאיתנהו ארבע אחרונות שישנן בכל התורה כולה כאשר נודע לו לאחר מעשה שחטא — לא קא חשיב אינו מונה אותן.29ד ומעתה דנים בהגדרה של ידיעת הטומאה שבמשנה. בעי שאל רב פפא: אם נעלמו ממנו הלכות טומאה, מהו? האם גם על כך מתחייב קרבן עולה ויורד? ושואלים: היכי דמי כיצד בדיוק היה הדבר? אילימא אם תאמר דלא ידע שאינו יודע אי אם שרץ טמא אי אם צפרדע טמא — זו אינה נקראת העלמה, זיל קרי בי רב הוא לך קרא מקרא בבית הרב הוא שהדברים האלו כתובים וידועים לכל, ואין זו העלמה!30אלא לעולם יש לומר שידע בעיקר טומאת שרץ, וכגון שנגע בחתיכת שרץ שגודלו רק כעדשה, ולא ידע את ההלכה, האם כעדשה אי אם הוא מטמא אי אם לא מטמא, אם כן מאי מה דינו? וצדדי השאלה: כיון דידע שהוא יודע שמטמא שרץ בעולם בכלל — ידיעה היא, או דלמא שמא כיון שכעדשה לא ידע אי אינו יודע אם מטמא אי אם לא מטמא — העלמה היא? שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו תעמוד.31ושאלה אחרת הנוגעת להגדרה של ידיעת המקדש בעי שאל ר' ירמיה: בן בבל או מקום אחר שעלה לארץ ישראל, ונעלם ממנו מקום מקדש, שלא ידע שזהו המקדש ונכנס לתוכו בטומאה, מהו? האם חייב בקרבן?32ושואלים: אליבא דמאן לפי שיטת מי הוא שואל? אי אליבא אם לפי שיטתו של ר' עקיבא דבעי שמצריך שתהיה ידיעה בתחלה כדי לחייבו בקרבן — הא לא מחייב הרי הוא אינו מחייב כלל על העלם מקדש! אי אליבא אם לפי שיטתו של ר' ישמעאל שמחייב על העלם מקדש — הא לא בעי הרי אינו מצריך ידיעה בתחלה, ואם כן אין פה שאלה לא לשיטה זו ולא לשיטה זו!33ומשיבים: לא צריכא נצרכה שאלה זו אלא אליבא לפי שיטתו של רבי, דבעי שמצריך ידיעה בתחלה וגם מחייב על העלם מקדש, ואמר והוא גם אומר כי ידיעת בית רבו שמה נקראת ידיעה, ואם כן אינו צריך לדעת מתחילה שהמקום המסויים אליו הוא נכנס הוא המקדש, אם כן מאי מה הדין במקרה זה? האם נאמר: כיון שידע דאיכא שיש מקדש בעולם — ידיעה היא, או דלמא שמא כיון שמקומו של המקדש לא ידע ליה אינו יודע אותו — העלמה היא ואין היא נחשבת לידיעה? אף שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו תעמוד השאלה במקומה.34ה שנינו במשנה: אחד הנכנס לעזרה ואחר הנכנס לתוספת העזרה, שאין מוסיפים על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא וכו'. ושואלים: מנא הני מילי מנין הדברים הללו? אמר רב שימי בר חייא שאמר קרא הכתוב: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו
