חידושי רמב"ן על שבועות י״ד א

1 ההוא מומאת עדת בני ישראל נפקא. תמיהא לי ונימא אי מומאת עדת בני ישראל אמינא לכתחלה לא ואם הביא כשר כדאמרינן בסמוך גבי אשר לו וי"ל דאשר לו לא משמע משמע עכובא אבל מומאת עדת יקח ודאי משמע עכובא דכיון דכתיב יקח בצווי ודאי עכובא הוא דכולה פרשתא לעכובא דחקה כתיב בה אי נמי כי אמרינן יכול לא יביא ואם הביא כשר משל אחיו הכהנים קאמר משום דכולן קרויין ביתו והוה אמינא הואיל וכלן מתכפרין בו וקרויין ביתו אם הביא כשר ושלא ושלו קרינא ביה בדיעבד להכי אצטריך קרא אחרינא אבל בשעיר של עם ואמר מדעם להוי תו לא אצטריך קרא אחרינא דודאי אם הביא משל כהנים פסול דהא לאו דעם הוא.

2 הא דאמרינן כולן קרויין ביתו. לאו דאינון ביתו ממש אלא תרי ביתו כתיבי חד ביתו ממש דהיינו אשתו כדתנן אף אשה אחרת מתקינין לו ואידך לרבויי כל דאינון בכלל ביתו דהיינו אחיו הכהנים דאיקרו ביתו ומיהו אף ע"ג דמיקרו הכי כיון דאינו בא משלהם אינו במשמע אלא מריבוי ביתו תניין ומיניה מרבינן להו והיינו דתנן בוידוי ראשון אני וביתי ובוידוי שני אני וביתי ובני אהרן וכדתנא דר' ישמעאל מוטב שיבא זכאי ואליבא דרבי יהודה תנן והלכתא כוותיה, כן נ"ל.

3 מתני': נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה מתני' רבי הוא דמחיי' על העלם טומאה ועל טומאת העלם מקדש דאי רבי ישמעאל לא בעי ידיעה בתחילה קדאמרינן הכא בגמרא ואי רבי עקיבא לא מחייב על העלם מקדש אלא על כרחין רבי היא והכי קתני נטמא וידע כלומר ידע ששרץ מטמא ושאסור ליכנס למקדש אלא שהיתה עלומה ממנו נגיעת טומאה כלומר שלא ידע מתחלה שנגע לטומאה וזכור לקדש נעלמ' ממנו קדש כלומר נעלם ממנו אכילת קדש שלא ידע בשעת אכילה שזה קדש וזכור לטומאה כלומר יודע הוא שנגע בה ואפש' דמתני' ידיעה גמורה קאמר ואע"ג דלא צריך ידיעה גמורה לר' אנן מיהא סתם תנן לרבי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו ולא אתא רבי לאשמועינן בהאי מתני' דעתיה בידיעת בית רבו וברייתא תנא לה כדאיתא בפ"ק, וזה עיקר.