חידושי רמב"ן על שבועות ל״ח

מהדורה: חידושי הרמב"ן, ירושלים תרפ"ח-תרפ"ט

מפרשים:
1 כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כאו"א. והא דאיפליגו רבי מאיר ורבי יהודה בכללי ופרטי דרבי מאיר סבר ולא לך בוא"ו כללא ורבי יהודה סבר פרטא ובלא וא"ו סבר רבי מאיר פרטא ורבי יהודה כללא איכא דתמיה ליה והא בכל התורה וא"ו מוסיף על ענין ראשון ותו דהתם בזבחים בפרק שני משמע דוכזית בוא"ו כללא ובלא וא"ו פרטא. ונ"ל דהכא בהא קמיפלגי דר' מאיר סבר בלא וא"ו פרטא וקיימא שבועה אכל חדא וחדא ורבי יהודה סבר כללא דאי פרטא הוא לא אישתבע אלא אקמא דהא לא אמר שבועה אלא אקמא וכיון שהוא פרט צריך להזכיר שבועה לכל אחד ואחד והיכא דאמר ולא לך בוא"ו סבר רבי יהודה וא"ו מוסיף על ענין ראשון שהזכיר בתחלה וזו הוא"ו מושך שבועה לכל אחד ואחד ורבי מאיר סבר וא"ו דבלא לך שני מוסיף על לך ראשון וכוללן כולל בכלל אחד הילכך אינו חייב אלא אחת.
2 הא דדאיק שמואל מדקאמר רבי יהודה ולא לך פרטא מכלל דשמעיה לרבי מאיר דאמר כללא הוי מינה שמיע ליה דכללו של רבי מאיר זהו פרטו של רבי יהודה ומיהו מצי למימר דפרטו של רבי מאיר בלא וא"ו הוי פרט נמי לרבי יהודה ובמאי דפליג עליה אמר ליה אבל במאי דמודה ליה שתיק מיניה והאי דלא אמר הכי משום דמסתבר ליה לשמואל דבוא"ו הוי פרטא טפי כדמשמע ליה לרבי יוחנן נמי דאע"ג דלא מצי למימר הכי אליבא דכולי עלמא מדיוקא דברייתא מוקי לה מיהא לרבי יהודה ונמצאו הכל שוין לדעת רבי יהודה דבוא"ו פרטא ובלא וא"ו כללא. ורש"י ז"ל כתב דאי חילא לא לך לרבי יהודה נמי פרטא הוי ולא חשיב כללא אלא שאין לכם בידי מאי שנא ולא לך דנקט וזו אינה טענה דמאי דפליגי בה קאמר ושמא מפני שרבי מאיר לא בירר כללו ופרטו ניחא להו למימר דבתרתי פליגי והכי קאמר ליה בוא"ו פרט ולא באחרת מכלל דשמעי' דקאמ' בוא"ו כלל ולא בלא וא"ו. מדקאמר רבי יהודה ולא לך פרטא מכלל דשמעיה לרבי מאיר דאמר כללא הוי מינה שמיע ליה דכללו של רבי מאיר זהו פרטו של רבי יהודה ומיהו מצי למימר דפרטו של רבי מאיר בלא וא"ו הוי פרט נמי לרבי יהודה ובמאי דפליג עליה אמר ליה אבל במאי דמודה ליה שתיק מיניה והאי דלא אמר הכי משום דמסתבר ליה לשמואל דבוא"ו הוי פרטא טפי כדמשמע ליה לרבי יוחנן נמי דאע"ג דלא מצי למימר הכי אליבא דכולי עלמא מדיוקא דברייתא מוקי לה מיהא לרבי יהודה ונמצאו הכל שוין לדעת רבי יהודה דבוא"ו פרטא ובלא וא"ו כללא. ורש"י ז"ל כתב דאי חילא לא לך לרבי יהודה נמי פרטא הוי ולא חשיב כללא אלא שאין לכם בידי מאי שנא ולא לך דנקט וזו אינה טענה דמאי דפליגי בה קאמר ושמא מפני שרבי מאיר לא בירר כללו ופרטו ניחא להו למימר דבתרתי פליגי והכי קאמר ליה בוא"ו פרט ולא באחרת מכלל דשמעי' דקאמ' בוא"ו כלל ולא בלא וא"ו.
3 ה"ג: תנן לא לך ולא לך ולא לך תני לא לך לא לך פקדון תשומת יד גזל ואבידה. וקשיא לשמואל דאמר כללו של רבי מאיר בוא"ו וכללו של רבי יהודה בלא וא"ו דהא מתניתין קתני תרוייהו פרטי נינהו דתנן פקדון תשומת יד גזל בלא וא"ו ואבדה בוא"ו ואי רבי מאיר ליחייב אפקדון ואתשומת יד ואגזל דליכא וא"ו ולא ליחייב אאבידה דאיכא וא"ו ואי רבי יהודה לחייב אאבידה דאיכא וא"ו ולא אפקדון וגזל ותשומת יד ולרבי יוחנן מתניתין מני ר"מ היא וכולהו פרטי הוו ומשום הכי תנינהו לתרוייהו.
4 והא דאמר רב איקא אפי' חטה בכלל חטים. פירשה הרב הלוי ז"ל יפה ושלא כדברי רש"י ז"ל והכי קאמר שאפי' אמר שבועה שאין לך בידי אלא חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת שלא תאמר הואיל ותבעו חטים ושעורים אם אמר לו שבועה שאין לך בידי אין במשמע אלא חטים אבל חטה אחת יש לו ומש"ה פריט להו ולא לאיחיובי אכל אחת ואחת קמ"ל חטה בכלל חטים ובין דאמר חטה בין דאמר חטים כל ששוה פרוטה משמע בין חטה אחת בין הרבה ובשביל כך לא היה צריך לפרש הילכך כי פריט להו לאיחיובי אכל חדא וחדא פריט להו.
5 קנס הוא תובע ולא בשת ופגם. תמיהא לי, והא מ"מ הוא אומר לא אנסתי והוא כופר בבשת ופגם ובשבועת הפקדון אע"ג דלא טעין ליה מחייב כדאמרנא לעיל בפ' שבועת העדות משום דכתיב וכחש בעמיתו כל דהו ול"ק דאע"ג דאם כפר מעצמו חייב אם טענו הלה קנס והוא אומר לא אנסתי כדי לכפור הקנס הוא נשבע ואלו טענו בשת ופגם שמא היה מודה דכי טעין ליה וכפר אמאי דטעין ליה כפר.
6 מתני' שבועת הדיינין. פי' רש"י ז"ל שבועה שהדיינין משביעין אותה על ידי כפירה והודאה שלמדוה מאשר יאמר כי הוא זה וכתיב עלה ונקרב בעל הבית אל האלהים וגו' דהיינו שבועה. ויש לדקדק בלשון משנתנו למה לא פירש איזו שבועה שהרי אף שבועת השומרין שבוע' הדיינין מיקריא דהיינו טענת נאנסו וי"ל אע"פ שהדיינים משביעין אותה לא מיקריא שבועת הדיינין מפני ששם אחד אחר יש לה ושבועת עד אחד כיון דלא כתיב בה בהדיא ליתא בכלל שבועת הדיינין וי"ל דהכי קתני שבועת הדיינין צריך שתהא הטענה שתי כסף כדתנן בפ' הזהב ההודאה האונאה ארבעה כסף והטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה והאונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות המקח והיינו מעין ודכות' הטענה שתי כסף שתי מעין ולאו כל שבועת הדיינים קתני והיינו דמפיק מינה עד אחד בגמ'. ופי' שתי כסף שתי מעין משש מעה כסף שבדינר צורי והכי איתא בירושלמי תני הטענה בית שמאי אומרים מעה כסף ובית הלל אומ' שתי מעה כסף ומפרש התם טעמא דבית הלל כתיב כי יתן איש אל רעהו אם ללמד שאין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה כבר כתיב לאשמה בה פרט לפחות משוה פרוטה מכאן שיש כאן יותר מכסף וכמה הוא שתי מעין או כסף בפרוטה יתר מכסף ב' פרוטות כסף מטבע כסף מעה פי' שאין מטבע כסף פחות ממעה והוא מוזכר בתורה גרה ואין בתורה פחות ממנו ותהא מעה או כלים מה כלים שנים אף כסף שנים. והפרוטה, כתבו רבינו חננאל ורבינו יצחק אלפסי ז"ל שהיא חצי חבה ותניא במס' קידושין דקצ"ב פרוטות יש בדינר נמצאו בשתי מעין ס"ד פרוטות שהן ל"ב חבות שהן משקל ל"ב שערות של כסף נקי נמצא שאינו חייב שבועת מודה מקצת הטענה עד שיכפור בל"ב שערות של כסף ויודה בחצי שעורה דהיינו פרוטה ויש בדבר זה טעות בדברי הרב הלוי ז"ל ר' יוסף ז"ל.
7 גמרא: היכי משבעינן ליה. משביעין אותו בשבועה האמורה. אסיקנ' דהיינו חפץ ביד והטעם כדי להחמיר עליו שלא ישבע שהרי בשבועת העדות ושבועת הפקדון וביטוי בלא חפץ הם נשבעין וכאן נמי לא בתורה הוא נשבע אלא ב"ד משביעין אותו בשם המיוחד או בכינוי והוא אוחז ספר תורה בזרועו כדי לאיים עליו. והא דאמרינן האי דיינא דאשבע בה' אלהי ישראל נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר לאו דוקא אלא בלא נקיטת חפץ קאמר והכי קאמר אע"פ שהשביע בשם המיוחד כיון שלא התפיס חפץ טועה הוא וחוזר. וכת' רבינו הגדול ז"ל בתשובה דאע"ג דבההיא שעתא לא הוה מיחייב שבועה דאורייתא כגון שכפר בכל והשביע אותו היסת ואח"כ יצא עליו עד א' חוזר ונשבע חפץ ביד.