1א משנה שבועות ביטוי "כי תשבע לבטא בשפתים", ויקרא ה, ד שחייבים עליהן קרבן עולה ויורד לפי מצבו הכלכלי של הנשבע אם נעשו בשוגג — הריהן שתים המוזכרות בכתוב "להרע או להיטיב". ויקרא ה, ד, כשנשבע לעשות דבר־מה או להימנע מלעשותו ועבר על שבועתו, שהן ארבע שיש עוד שתים שאינן כתובות, כשנשבע שבועת שקר על העבר, שעשה דבר־מה והוא לא עשאו, או שנשבע שלא עשה והוא עשאו. מתוך שהוזכרה הלכה שהיא "שתים שהן ארבע", מובאות עוד הלכות שונות שיש בהן מבנה דומה.2ידיעות הטומאה אופנים שנעלם מידיעת אדם שהוא נכנס למקדש או אכל קדשים כשהוא טמא, ואז כאשר נודע לו הוא מתחייב בקרבן עולה ויורד על שגגתו ויקרא ה ג, שתים שהן ארבע, שתים כתובות — כשלא ידע שהוא טמא, ושתים שאינן כתובות — כשלא ידע שנכנס למקדש או שאכל בשר קדשים.3יציאות הוצאות השבת אופנים של הוצאה מרשות לרשות בשבת, שחייב עליהם, שתים שהן ארבע, שתים כתובות — שהוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, בין כשהוא עומד ברשות היחיד ומוציא, ובין שעומד ברשות הרבים ולוקח חפץ מרשות היחיד ומוציאו אליו לרשות הרבים. ושתים שאינן כתובות — כשהכניס מרשות הרבים לרשות היחיד.4מראות נגעים סוג כתמים לבנים המהווים סימני הצרעת, שנים שהן ארבעה, שנים כתובים — השאת והבהרת, ושנים שאינם כתובים — הדומים להם, אבל אינם בהירים כמותם. מכאן באה המשנה לדון בהרחבה בידיעות הטומאה, כיצד מתכפר עוון זה.5את שיש בה בעבירה זו ידיעה בתחלה שידע שהוא טמא קודם שנכנס למקדש או שאכל את הקודש, וידיעה בסוף לאחר מעשה, שנודע לו שעבר עבירה זו, והיה העלם ידיעה בינתים ששכח שהוא טמא, או שלא שם לב שהוא נכנס למקדש או אוכל קודש — הרי זה מתכפר בקרבן עולה ויורד לפי מצבו הכלכלי, כמבואר בתורה ויקרא ה, ו—יג שאם הוא עשיר מביא חטאת בהמה כשבה או שעירה, ואם הוא עני מביא חטאת העוף ועולת העוף, ואם אין ידו משגת אף לזה — מביא מנחה לחטאת עשירית האיפה סולת.6אם יש בה בעבירה זו ידיעה בתחלה שידע מתחילה שהוא טמא, ואין בה ידיעה בסוף ששכח ולא נודע לו לאחר מכן שנכנס למקדש או שאכל את הקודש בטומאה — שעיר הנעשה בפנים שהכהן הגדול מזה מדמו בקדש הקדשים ביום הכיפורים, ויום הכפורים עצמו, תולה את כפרתו, להגן עליו לפי שעה מן העונש, עד שיודע לו חטאו, ואז יביא חטאתו, ויתכפר לו בקרבן עולה ויורד.7אם אין בה ידיעה בתחלה שלא ידע מתחילה שהוא טמא או שהוא נכנס למקדש או אוכל קודש, אבל יש בה ידיעה בסוף שלאחר מעשה נודע לו הדבר — שעיר הנעשה ביום הכיפורים בחוץ שדמו נזרק על מזבח העולה מזבח החיצון, כחלק ממוספי היום, ויום הכפורים עצמו מכפר. ומנין שעל כך מכפר השעיר הנעשה בחוץ? שנאמר במוספי יום הכיפורים: "שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים" במדבר כט, יא, ומהשוואה זו יש ללמוד: על מה שזה חטאת הכיפורים, השעיר הנעשה בפנים מכפר — זה השעיר הנעשה בחוץ מכפר, מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה בתחילה — אף החיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה בסוף.8ועל טומאה שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שכלל אינו יודע שעבר עבירה — שעירי חטאת הבאים כחלק ממוספי הרגלים וכן שעירי חטאת של מוספי ראשי חדשים מכפרין, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר: שעירי הרגלים מכפרין על הטמא שנכנס למקדש או אכל בשר קודש, ולא היתה לו ידיעה כלל, אבל לא שעירי ראשי חדשים. ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין —9על האיש הטהור שאכל את בשר הקודש הטמא.10ר' מאיר אומר: אין להבחין ביניהם, אלא כל השעירין הבאים במוספים בראש חודש, בחגים וביום הכיפורים כפרתן שוה — על טומאת מקדש וקדשיו.11ובענין זה נמסר, היה ר' שמעון אומר כפי שהובא קודם בשמו: שעירי ראשי חדשים מכפרים על הטהור שאכל את הטמא, ושעירים של רגלים מכפרין על טומאה שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ושעיר החיצון של יום הכפורים מכפר על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.12אמרו לו חכמים: מהו שיקרבו זה בזה, האם אפשר, למשל, להקריב שעיר שהופרש מתחילה למוספי רגלים, כמוסף יום הכיפורים? שהרי כפרתם אינה שווה. אמר להן ר' שמעון: יקרבו. אמרו לו: הואיל ואין כפרתן שוה, היאך קרבין זה בזה? אמר להם: אף שיש הבדל ביניהם בפרטי הכפרה, מכל מקום כולן דומים זה לזה בעיקרם, שהרי הם באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.13ר' שמעון בן יהודה אומר משמו של ר' שמעון בר יוחאי בנוסח שונה קצת: שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא. מוסיף יתר עליהן שעירי מוספים של רגלים, שמכפרין גם על טהור שאכל את הטמא, וגם על טומאה שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף.14מוסיף עליהן שעיר הנעשה בחוץ של יום הכפורים, שהן מכפרין גם על הטהור שאכל את הטמא, וגם על טומאה שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, כמו שעירי הרגלים, ובנוסף לכך גם על טומאה שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.15אמרו לו לר' שמעון: מהו שיקרבו זה בזה? אמר להם: הן. אמרו לו: אם כן יהיו של יום הכפורים קרבין בראשי חדשים, שהרי בכלל כפרתם גם הטהור שאכל את הטמא, שמכפרים עליו שעירי ראשי חדשים, אבל היאך של ראשי חדשים קרבין ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלה? אמר להם: כולן, כל שעירי המוספים, באין בעיקר לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, ולכן אין זו כפרה שאינה שלהם.16א עד כאן עסקנו בכפרה של טומאת מקדש וקדשיו שנעשתה בשגגה. וממשיכים: ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו — שעיר הנעשה בפנים שמזים מדמו בקודש הקדשים ביום הכיפורים ויום הכפורים עצמו מכפרין.17על שאר עבירות שבתורה: הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע שיש בהן ידיעה של האיסור, ושאין בהן ידיעה, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ואף עבירות שחייבים עליהן כריתות ומיתות בית דין — שעיר המשתלח מכפר.18אחד ישראלים ואחד כהנים ואחד כהן משוח כהן גדול, שנמשח בשמן המשחה, כולם שווים בכפרה זו של שעיר המשתלח. אם כן, מה בין ישראלים לכהנים ולכהן משוח? אלא שהפר שמקריב הכהן הגדול ביום הכיפורים מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, מה שמכפרים השעירים הפנימי והחיצון על הישראלים.19ר' שמעון אומר: אין השעיר המשתלח מכפר כלל על הכהנים, אלא כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו — כך דם הפר, שגם הוא נעשה בפנים, מכפר על הכהנים. כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות — כך וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות.20ב גמרא ותחילה שואלים לעצם מיקומה של מסכת זו: מכדי הואיל והתנא ממסכת מכות סליק עולה, מסיים ובא, מאי שנא דתני מה שונה, מהו הטעם שהוא שונה אחריה מסכת שבועות? מה הקשר ביניהן? ומשיבים: משום דתני שהוא שונה בסוף מסכת מכות: חייב על הקפת גילוח פאת הראש, בצדעיים, שתים, אחת מיכן מכאן בצד זה של ראשו, ואחת מיכן מן הצד השני של הראש,
