רש"י על שבועות י״ג ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות י״ג ע״ב:ז׳ רש"י על שבועות י״ג ע״ב:ט׳ »

1 שבועות פתח ↗

וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא וַדַּאי הוּשְׁווּ! מַאי הוּשְׁווּ – דִּבְנֵי כַּפָּרָה נִינְהוּ; מִיהוּ כֹּל חַד וְחַד מְכַפַּר בִּדְנַפְשֵׁיהּ.

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

אך מ"מ תוספת אין לה ומ"ד דאף תוספת יש לה י"ל דתליא בהך בעיא דכתובות דף נ"ד ע"א ובירוש' שם פ"ד הי"ד גבי בא עליה עודה בבית אביה אם יש בה תנאי כתובה או רק דרך נשואין ובאמת בקטנה כה"ג היכא דהקדושין היו ע"י אביה ומת אבי' וכנסה כשהיא קטנה נ' דלשיטת רבינו בהל' תרומות פ"ו ה"ג ר"ל כך דהך דגיטין דף נ"ה ע"א וביבמות דף פ"ט ע"ב מיירי כה"ג שהקדושין היו ברשות האב ומת והנשואין היו כשהיא יתומה קטנה ור"י בן בתירה בעדיות פ"ח מוסיף דאף בלא ביאה רק בחופה ג"כ סגי אם האירוסין היו ע"י האב וע' בירוש' גיטין פ"ה שם דהוי מחלוקת אי די בחופה בקטנה ואח"כ מסיק שם דאף דאנן קי"ל ביבמות דף ק"ט ע"ב דלא אמרינן קדושי קטנה מתלי תליי וצריך לבעול אותה לשם קדושין לכשתגדיל זה רק בקדושין אבל נשואין וחופה די בשל קטנות אם הקדושין היו ע"י האב וגדלי בהדה כן מבואר בירוש' שם דתאכל ע"י חופתה הראשונה וע' תוס' יבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה לכשתגדיל ותוס' קדושין דף מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש בשם ה"ג בסה"ד:וכן נ"ל דהך דפליגי ר"א ור"י ביבמות דף ק"ח דר"י ס"ל דבעלה זכאי בכל ר"ל ג"כ דהאירוסין היו ברשות האב והנשואין לאחר מיתתו ור"א ס"ל דלא מהני נשואי קטנות והמיאון דנקט שם ר"י הם על הנשואין ואף דמבואר בירוש' דר"א ס"ל כב"ש דאין ממאנים נשואות זה רק כשהמיאון יהי' גם על האירוסין ויפקע לגמרי משא"כ כשתשאר ארוסה שפיר מהני המיאון על הנשואין ואף דבמשנה שם דף ק"ז ע"ב ע"כ ר"ל דגם האירוסין היו בקטנות שלא ע"י האב דאל"כ איך נקט בת כהן וישראל תאכל בתרומה הברייתא לא מיירי כן וע' בתוס' עדיות פ"ב וביבמות דף פ"ט ע"ב הנ"ל. ובאמת קשה הך דיבמות ס"א ע"ב דר"א ס"ל דכהן לא ישא את הקטנה ומוקי שם ראב"א הך ברייתא בכ"ג והקשה רבא עליו מכלי לב כו' אמאי לא מוקי כך שהקדושין היו ע"י האב ונתיתמה ומת וע' בתוס' שם דף נ"ט ע"א ד"ה הא אי זה מקרי שינוי ושם בירוש' כה"ג שקידוש כו' ולכך רא"ד ס"ל דאין על נשואי קטנה שם נשואין כלל אסור לכה"ג לישא קטנה יתומה שקידשה לו אביה ולרבנן דס"ל דהוי נשואין גמורים מדרבנן ולכי גדלי גדלי בהדה ס"ל דמותר משום דאנוסת עצמו רק מדרבנן כמש"כ התוס' שם. עכ"פ כן ס"ל להירוש' פי' המשנה דכתובות שם ולגמ' שלנו י"ל דמיירי בקטן יבם ואף דא"כ בל"ז יש לה כתובה מחמת בעלה הראשון י"ל דמיירי בארוסה וקטן לא עדיף מביאת שוגג או מזיד דלא הוי דין נשואין עכ"פ גירושין לא מהני וכה"ג מחלק הירוש' בגיטין שם. ונ"מ ג"כ להך דקדושין דף י"ט ביבם קטן שבא עליה אי מהני בה קדושי אחר וע' יבמות דף צ"ו ע"ב ובתוס' שם דף נ"א ע"ב אי נאסרה לבעלה אם זינתה ובתוספתא סוטה פ"ה גבי קינוי כה"ג ובפרט לשי' רש"י ורבינו ורמב"ן ז"ל דהוי קנין מה"ת רק בלא גמר רק דמ"מ אין בה אישות גמורה מחמת הך מיעוט דא"א פרט לאשת קטן משא"כ גבי קטנה שנתיבמה אף דמוכח מדברי רש"י ביבמות דף ס"א ע"ב דייבום בקטנה ג"כ לא הוי גמר מ"מ ה"ה א"א כמבואר בכ"מ ונ"ל דרש"י ר"ל בקטנה שנתארמל' מן הנשואין אבל מן האירוסין ועדיין יש לה אב שפיר מהני לגמר וע' קדושין דף מ"ד ע"א גבי מאמר דבקטנה אין עושין אלא מדעת אביה לא ר"ל כמש"כ התוס' שם ד"ה במאמר דלרבי דמהני מאמר בע"כ צריך להודיע לאב רק דר"ל כך דבקטנה לא מהני מאמר רק היכא דשייך בה דעת אביה דהיינו מן האירוסין אבל מן הנשואין לא מהני בה מאמר ואף דהא רבי יליף מאמר מביאה דמהני בקטנה משום דרבי אזיל בשיטתיה בזבחים דף צ"א ע"ב וכ"מ דדון מינה ואוקי באתרא מ"מ לענין זה א"א לילף מאמר מביאה דיבמה דגם ביאה רק לפטור בקטנה והמאמר רק קנין ולק' אבאר זה ומ"מ הוי א"א גמורה כמבואר במשנה. וכן נ"מ לגבי שפחה חרופה ע' גיטין דף מ"ג ע"א בזינתה אי נאסרה לבעלה עבד:וא"כ כך דהנותן פרוטה לאשתו שתהיה מקודשת לו לאחר שיגרשה השתא מיהא לא הוי כלל בגדר קדושין, והגרושין אין תלוי בדעתה כלל והוי לע"ז כמו שפחה וזה ר"ל בידו לקדשה ר"ל עכשיו וכן הוא כוונת הירוש' לכשתתגרש נתלית בדעת אחרת ר"ל ג"כ כזה דלענין קדושין הוי בגדר בהמה כיון דלענין גירושין לא בעינן דעתה כלל ולכך ג"כ מבואר בירוש' פ"ו דגיטין הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר חזרה בה ואף דבכ"מ מבואר דכל היכא דחזינן גילוי דעת שהוא רוצה מהני ע' קדושין דף מ"ה ע"ב ארצוי ארצי קמיה ונדרים דף ל"ו ע"ב כל הרוצה לתרום כו' ע"ש בר"ן וכ"מ וע' תמורה דף ט' ע"א גבי כל הרוצה להמיר וכ"כ בזה במק"א דזה לא הוי בגדר שליחות כמש"כ התוס' דף ב' ע"ב רק בגדר סילוק הזכות וע' ירוש' רפ"ב דקדושין דגבי תמורה לא מהני שליח רק דעל בהמת הקדש שלו דבאמת אינה שלו רק דגזה"כ דאינו עובר רק בבהמתו ולא משום דאינו שלו רק דהיא של חבירו ולכך כ' רבינו בר' הל' תמורה דאם המיר בק"צ לוקה הואיל ויש לו בהם שותפות ואף דבכ"מ מבואר דיחיד לא הוי בעלים בשל ציבור ע' ירוש' פ"א דשקלים גבי הך דבן בוכרי ומנחות דף כ"א ע"ב ופ"ס תוס' בערכין דף ד' דאין להיחיד זכות בשל ציבור וכ"כ בזה וע' תוס' זבחים דף ד' ורש"י במה דאמר שם דגמ' דק"צ לית ביה שינוי בעלים, אך י"ל דיחיד אינו כלל בגדר ק"צ ולא מטעם התוס' דאל"כ לבן בוכרי יפסל לשם כהן כיון דאינו שוקל וע' תוס' שבועות דף י"ד ע"א דאם חסר לא גבינן מכהנים לכ"ע וכן יפסול אם חשבה לשם אשה או לשם מומר וע' כריתות דף ז' ע"א אי מקרי בר כפרה וע' פסחים דף ס"ב גבי ערלים שלא מנויו אי פסול בפסח ומש"כ התוס' מנחות דף ע"ח ע"ב לר"י דגם בתמיד עובר על לא תשחט לא עברי אי יש חמץ לאחד מישראל ולא מקרי כמו אחד מבני חבורה וע"כ צ"ל לשיטת רבינו דהחיסרון בבהמת הקדש לענין תמורה אם הוא של אחרים הוא רק משום דהוא של אחר ולזה מהני הך דכל הרוצה להמיר אבל בבהמת חולין שלו אם יאמר כל הרוצה להמיר כו' לא מהני וע' בתוספתא תמורה פ"א דלכ"א לא משמע כן רק דגבי בהמת חולין של חבירו מהני כה"ג אך מלשון הגמ' לא משמע כן יעו"ש דף ח' ע"ב גבי בכור בבית כהן אם הבעלים יכולים להמיר דהוי מחלוקת דהוי שם ג' תנאי. עכ"פ היכא דהדבר תליא רק משום קפידא אז מהני גילוי דעת וסילוק אך זה רק בזמן שהוא עצמו הוי בגדר זה וע' תוס' עירובין דף י"ג דגבי כתיבת הגט א"צ שליחות רק משום לשמה ומשום קפידא והך דיבמות דף נ"ב ולאשה בעלמא אינו גט התם ר"ל שהוא אמר לסופר לכתוב לאחר שישא אותה והסופר כתב לאחר שנשא ומ"מ לא מהני דאף דהטעם הוא רק מחמת קפידא לשי' התוס' ביטול הקפידה לא מהני רק בזמן שהוא בגדר זה ולכך מבעי ליה שם ביבמה מאי אף דזה הגט לא מהני ע"ש בתוס' רק כיון דכעת הוא בגדר דגירושין מהני גילוי דעת שלו וע' מש"כ הרא"ש רפ"א דב"ב גבי מחילה דהיזק ראיה דכ"ז שלא נתחייב לו כלום לא מהני מחילה וזהו ג"כ הטעם דהך דנדרים דף ס"ב דשרי לאמר צורבא מרבנן אנא שרי לי תיגראי ע"ש ברש"י דיליף מוקדשתו דנוטל חלק יפה בלחה"פ ור"ל דס"ל דקאי אכה"ג וכמבואר בתו"כ פ' אמור וע' בתוספתא פ"א דסנהדרין דרבי יליף מזה דכה"ג שמחל על כבודו אין כבודו מחול וע' בזה בר"ן פ"ד דמגילה ור"ל דאף דמבואר ביומא דף ל"ט וכ"מ דצנועין מושכין ידיהם מלה"פ כ"ג לא וע"ש דף י"ז ע"ב אך רבינו לא פסק כן בהל' כהמ"ק והוא הדין לגבי צורבא מרבנן דאף שכבודו מחול זה רק כשהן יודעין שהוא צורבא מרבנן ונותנין לו כבוד והוא מוחל והוי כאומר הריני כאילו התקבלתי ע' גיטין דף ע"ד ע"ב משא"כ כשאינם יודעים דלא נתחייבו כלל לא שייך גדר מחילה. וכ"ז באיש המגרש אבל באשה המתגרשת כבר הקשו בירוש' שם דאיך יכולה לעשות שליח לקבלה על דבר שאינו שלה ואמר שם דהתורה זיכה אותה וכ"כ במק"א דר"ל דהוי כמו שהשליח הוא ידה וכמו דמצינו גבי אב דאמרינן ידא יתירא זכה לה רחמנא ה"נ עושה שליח אבל בגדר זכות לא שייך בזה כיון דא"צ דעתה כלל וע' תוס' גיטין דף י"א ע"ב בשם הירוש' המגרש אשתו שלא מדעתה אינו כלום ר"ל באין לה יד לקבל גיטה כמו שוטה כמבואר יבמות דף קי"ג או י"ל כמש"כ התוס' גיטין דף ע"ח ע"א דצריך שיודיעו לה שהיא מגורשת. עכ"פ בגירושין לא שייך גילוי דעתה וע' יבמות דף קי"ח ע"ב גבי מזכה גט לאשתו ומש"כ שם. ולכך כ' רבינו בהל' גירושין פ"ו ה"ט דלכך אין קטנה עושה שליח לקבלה משום דבעי עדים ר"ל דכל היכא דהפעולה והקנין מחמת דין לא מחמת שהוא ברשותו לא מהני בקטן וכמש"כ בפ' כ"ט מהל' מכירה ה"ט וי' גבי קנין וחצר ע"ש בהשגות וזה כוונת רבינו שאין מוציאין מיד הקטן בדין וכן להיפך וע' בהך מחלוקת דב"ב דף קנ"ו ע"ב ומש"כ התוס' גיטין דף ס"ה ע"א גבי חליפין וע"ש פ"ה ה"ט אי קנין צריך עדים ובהשגות שם ובתוס' בכ"מ ובאמת כוונת הגמ' בקדושין דף ס"ה ע"ב לא איברי סהדי אלא לשקרא ר"ל כך דאז אף אם אינם מכחישים ג"כ לא מהני דאז לא סמכי דעתייהו וע' ב"ב דף פ"ח גבי הך דרב ספרא ושם דף נ"ד ע"ב ברשב"ם גבי עכו"ם לא קני אלא בשטר ובע"ז דף ע"א ע"ב גבי פסק ועירובין דף ס"ב ע"א וכ"מ ובמק"א אבאר זה:אך באמת ל"ד זה לשפחה דגבי אשה שהיא כבר מקודשת מי גרם שאינה בת קדושין כעת היא גרמה ע"י שקיבלה קדושין הראשונים וכע' דמבואר בשבועות דף כ"ח ע"א מי גרם כו' אך נ"מ אי נימא דהטעם דלא תפסי קדושין בא"א הוא משום ערוה וזה רק גרם לא בעצם דהרי יש כמה עריות שנשארו לאחר הגירושין והמיתה אף דכבר פקעה השאירות וכע' מש"כ הר"ן ז"ל בנדרים דף י"א וי"ב מה דנשאר בקדשים האיסור לזרים ולטמאים הוא לא מחמת הנדר וע' תוס' נזיר דף כ"ב ע"א גבי מר זוטרא ע"ש וזה ר"ל הגמ' בגיטין דף פ"ג ע"ב איתקש קודמי הויה שניה כו' ע"ש בתוס' ד"ה מה דהא אסורה לקרובי הבעל שגירשה אך זה רק בגדר דין ולא מחמתו וכ"כ בזה בח"ב בהל' ערכין בדברי הירוש' רפ"ג דקדושין מה דמחלק בין הקדיש סתם ונעשה בע"מ ופדאו דנשאר איסור בגיזה ועבודה ובין נתקדשה ואח"כ מת אף דאסורה לקרובים וזה הוי כמו חטאות המתות דלא רכיב עליהו שם הקדש רק גזירת התורה כך וע' תוס' נזיר דף כ"ד ע"ב ורש"י מעילה בכ"מ גבי הך דלא נהנין דזה רק מדרבנן והוא תמוה דהא מבואר בכ"מ בש"ס דגם הנאה מה"ת ע' ב"ק דף נ"ג ע"ב ובכורות דף ט"ז וכ"מ אך שם ר"ל בגדר הקדש וע' תו"י יומא דף נ"ה דלא מהני לזה פדיון והפקעה וזהו כוונת הגמ' ב"ק דף ק"י ע"ב הלכתא גמירא לה ולא שייך לאמר אדעתא דהכי לא אקדשה אך מ"מ הא י"ל לב ב"ד מתנה וכמבואר שבועות דף י"א ומנחות דף ע"ט ובירוש' שקלים פ"ז תנאי ב"ד על האובדות יקרבו עולות אך לב ב"ד לא מהני רק בשל ציבור כמש"כ התוס' מנחות דף ט"ו ע"ב ודף פ"ח ומעילה דף י"ד ולכך מבואר בירוש' שבת פ"א דאם רצו ב"ד לבטל דין חטאות המתות מבטלין רק באופן שירעו ולא ליקרב והטעם דכיון דאמרי' ירעו יפלו לנדבה ושייך לציבור ושוב שייך עלייהו הך דלב ב"ד מתנה משא"כ ליקרב דנשאר דבעלים והוי של יחיד ולא מהני לב ב"ד ונשאר בהם איסור דחטאות המתות. אך כ"ז אם נימא דהטעם הוא משום ערוה אבל אי נימא דהטעם הוא משום שהיא של אחר שפיר י"ל כה"ג כמש"כ דל"ד לבהמה אך הירוש' מבעי ליה כך אם נתן לה פרוטה שתתקדש לו לאחר שישא אותה אחר ויגרשנה דאז היא פועלת להגירושין דאם לא תקבל הקדושין כעת לא שייך דין גירושין. עכ"פ המיתה לגבי השאירות והגירושין לגבי השאירות שיש לו בה הוי הפקעה ולענין האיסור שאסרה על אחר הוי בגדר קנין לה אם אין לה יבם וכשיש לה יבם נזקקה עי"ז ליבום ואף דמבואר בכ"מ דהזיקה היא ע"י הבעל ר"ל ג"כ מה שאסורה ע"י וע' קדושין דף ט' ע"ב ודף ה' ע"ב זקוקה ועומדת ודף י"ד ע"א הוי בזה שקלא וטריא אם ע"י היבם היא זקוקה או ע"י הבעל וכן בגיטין דף פ"ג ע"ב וזה ר"ל ג"כ הגמ' ביבמות דף ק"ד ע"א אם החליצה הוא גמ"ד או תחלת דין ר"ל אי החליצה היא גמר להשלים מה שלא התירתה המיתה או מיתה מכנסת להיבם והחליצה מפקעת מהיבם וע' קדושין דף ס' ע"א מה ששייר גט גמרתו מיתה ע"ש וזהו ג"כ הגדר אי יש זיקה או לא ר"ל אם הוא מחמת היבם או שנשאר עליה שם המת וזה תליא ג"כ בהך דיבמות דף נ"ו ע"א אי ביאת שוגג כמזיד מאכלת בתרומה דזה בא מחמת זיקת האח ובזה הדבר נגמר או די בזה או צריך לעשות ג"כ קנין גמור מצדו וזהו ר"ל הגמ' שם דף ס"ז ע"ב דאין היבם מאכיל דקנין דאחיו הוא ע"ש בתוס' אך ר"ל דהיכא דעשה ביאת שוגג דכיון דזה מהני מחמת אחיו אינו מספיק לענין תרומה וע' רש"י כתובות דף נ"ח ע"א ד"ה והאי שכ' שם דכי היכא דקדושי ביאה מאכילין בארוסה אף דלא הוי קנין כספו רק מחמת דאיתקש הוויות להדדי ר"ל אף אם נימא דביאה אירוסין עושה דהיכא דנשאה כ"כ בזה בכ"מ דאז אוכלת מחמת דהיא גופא נעשית כהנת ע' בירוש' יבמות פ"ט דחד קרא דובת כהן קאי אבת ישראל שנישאת לכהן וזה תליא בהך בעיא דגיטין דף פ"ה חוץ מתרומתה מהו ע"ש ברש"י ותוס' וזהו אם הוא בגדר אישות או בגדר קנין דאם הוא בגדר אישות הוי שיור בגט ואם הוא בגדר קנין לא הוי שיור בגט ונ"מ לפצ"ד כהן שנשא גיורת אי אוכלת בתרומה ע' יבמות דף נ"ז ושם דף ע"ד ע"ב גיורת ושפחה בני מיכל בתרומה נינהו וכן למ"ד יפ"ת מותרת לכהן ע' קדושין דף כ"א ע"ב וא"כ נמצא דביאת יבם בקטנה מאכילה רק בגדר אישות ולא בגדר קנין וכן אם היתה היא אנוסה ושוגגת דאוכלת בגדר אישות ונ"מ גבי העראה ע' תוס' יבמות דף נ"ו ע"א ד"ה לדברים מחלוקת בזה ובאמת גדר אישות לא הוי בהעראה היכא דליכא קדושין ע' תוס' קדושין דף י' וביבמות דף נ"ד ע"ב ושם דף נ"ט ע"א ולפ"ז העראה בקטנה ביבמה לא אכלה בתרומה וזה ר"ל הירוש' פ"ו דיבמות שם משא"כ אם היה מדעתה אז העראה הוי בגדר קנין ואם היה גמר ביאה מדעתה הוי בגדר שניהם ואז אף אם אח"כ נתאלמנה בלא זרע ואכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש כיון דחל עליה שם כהנת ואף דבירוש' פ"ז דיבמות משמע לכאו' דגם בארוסה אם אכלה אחר שנתאלמנה אינה משלמת את החומש יש לדחות זה וכיון דלא הוי רק גדר קנין פקע וגבי מעוברת מכהן אמר שם בירוש' דאינה משלמת חומש אך באמת זה תליא במה דפליגי רש"י ותוס' ורבינו גבי בת כהן שהיתה ארוסה לישראל ומת אי חוזרת לחזה ושוק דמדברי רש"י ורבינו משמע דחוזרת אף לחזה ושוק ע"ש ביבמות דף פ"ז כמו שחוזרת להפרת נדרים אך התוס' שם דף ס"ח ע"א לא ס"ל כן בד"ה אי וכן גבי מעוברת מישראל בלא נשואין ואח"כ נחתך העובר אי חוזרת לחזה ושוק אם זה הוי כמו שינוי הגוף בה או רק מחמת שאינה כנעוריה וזה ר"ל הגמ' ביבמות דף ס"ז ע"ב שהעובר פוסל ור"ל שפוסלה מלאכול לא בגדר עכוב וזה תליא בהך בעיא דשם גבי עובר של כהן במעי כהנת אי אוכלת ע' בירוש' דיבמות פ"ז דאמר ר' שמעון בזו מידת הדין לוקה ואמר שם דעובר עשו אותו כממש לפסול ור"ל דשוב אינה חוזרת לחזה ושוק אף אם נחתך העובר וכן גבי אירוסין כ"כ מזה בח"א מה ר"ל אי נתמעט עי"ז כח האב או נתוסף בה עוד כח אחר ולכך מת הבעל נתרוקנה רשות לאב דפקע וכן נ"מ להך דנדרים דף ס"ט ודף ע"א אם האב יכול להפר מה שהפיר הארוס וגם אי צריך שיהי' עוד ארוס בנדרים שנראו לארוס וע"ש בראשונים ובדברי רבינו ובדברי הר"ן שם דף ע"ה גבי יבם וכן לשיטת רבינו דאב יכול להפיר כל נדרים משא"כ הבעל איך הדין בארוסה אי יכול האב להפר שאר נדרים כיון דאין לארוס זכות בזה וכ"כ בזה בהל' נדרים וע' כתובות דף ל"ט ע"ב גבי בא עליה עד שלא נתארסה וכן באמת נ"מ גבי בת כהן המאורסת לכהן בשביל מי היא אוכלת ואף דאין נ"מ דהא מה"ת ארוסה אוכלת בתרומה אך יהי' נ"מ גבי בת כהן הזקוקה לכהן יבם אם אכלה דאי נימא דזיקה הוי כספק כנוסה אז אכלה ממ"נ ואי משום דאגידה ביה אז לא אכלה וכן אם יבמה כהן חרש וע"ש דף נ"ו ע"ב גבי בת כהן גרושה המאורסת לכהן ומלשון הגמ' נ"ו ביבמות ומלשון התוספתא שם מוכח דאף למ"ד ביאת שוגג ביבם לא אכלה בתרומה אם היא בת כהן אוכלת ול"ד לעובר אליבא דר' יוסי וע"כ דזה לא בגדר קנין גרוע רק משום דלא נגמר עדיין ולכך היכא דא"צ זה לא איכפת לן וע' ביבמות דף נ"א גבי מאמר אחר מאמר ובירוש' שם ולק' אבאר זה:וכן הך דאין קדושין תופסין ביבמה ויבמה שזינתה למ"ד דאסורה דיבמה תליא בזה אי משום הבעל המת או משום היבם החי והוא להיפך מדברי התוס' סוטה דף י"ח ע"ב דאדרבה למ"ד אין קדושין תופסין ביבמה ע"כ משום דנשאר בה כח המת וא"כ י"ל דאף אם זינתה לא נאסרה כיון דזה רק מחמת אחיו המת ולא מחמתו וע' יבמות דף צ"ו ע"א ס"ל לרב אף דס"ל דאין קדושין תופסין ביבמה דאסורה אך לר"ע דס"ל יבמות דף מ"ד דאחות חלוצתו אסורה לו מה"ת משום דהוי ביתו חזינן דזה מחמת יבם וזהו כוונת הגמ' בסוטה שם וכ"כ בזה בח"א ובח"ג דלמ"ד כך י"ל דחלוצה פסולה לכהן מה"ת ובזה א"ש הך דקדושין דף י"ג ע"ב דאמאי לא מוקי הך קרא דאלמנה לכ"ג דקאי אחלוצה דחלץ לה יבם ע"ש בירוש' דמוקי כן אך אי נימא דלכ"ע אין מיתה מתרת אך משום החליצה דגזיה"כ הוא דמתרת א"כ ע"כ הוי חליצה קנין ואסורה לכהן מה"ת מטעם גרושה וא"ש. אך באמת נ"ל דאפי' למ"ד אין קדושין תופסין ביבמה זה רק היכא דזקוקה ליבום אבל אם היא חייבי עשה או חייבי לאוין ועשה דמה"ת אינו מיבמה רק חולצה תופסין בה קדושין אם קידשה אחר קודם החליצה וע' יבמות דף מ"ד ע"א בתוס' דגם חייבי לאוין יש עליה שם דאבראי קיימא ולכך מבואר בירוש' רפ"ג דקדושין דהיכא דנתקדשה לאחר ומת בלא בנים והניח יבם לא חלה עליה קדושי ראשון דדמיא להקדישה ונעשית בע"מ דלא חל עליה הקדש ראשון וכן יהי' נ"מ לר' שמעון דס"ל דייבם ואח"כ נולד לה שרי איך הדין אם חלץ לה ואח"כ נולד לה אח מה חייב עליה וע"ש דף י"א ע"א אך שם משום דחזר וקידשה א"כ נפלה לו מאחיו השני ובטל ממנה שם אשת אח הראשון אבל בלא קדושין י"ל דאסורה עליו משום אשת אחיו וכן משמע שם ברש"י ותוס' ד"ה הילודים וד"ה כמאן דרק אם נולד לאחר שקידשה החלוץ ולא לאחר שחלצה לבד אך זה תליא במה דפליגי רש"י ותוס' שם דף כ' ע"א גבי איסור אחותי ל"ל היתר כו' דאי משום שנושא אשת אחיו השני או משום שכבר פקע של הראשון כ"ז לענין מיתה אך גט מה הוא הקנין שלו ומה ההפקעה שלו זה תליא בהך דקדושין דף ס' ע"א במה דאמר שם רבא גט להוציא ומיתה להוציא ואביי פליג שם ואמר מי דמי ור"ל כך דזה הגט דמהיום ולאחר מיתה דיש בו שיור וכמו דלענין קדושין הוי השיור לענין שתהא יכולה לקבל קדושין מאחר ולא בקנינו ע"ש בתוס' דאל"כ הוי כמקדש חצי אשה וע' בהך דיבמות דף נ"ב ע"ב גבי הך בעיא דרב חנניה אם כתב גט לזיקתו ולא למאמרו כו' ור"ל כך דהנה שם דף נ"ב ע"א במה דאמר נתן לה גט ואמר הרי את מגורשת כו' גט דמהניא בא"א כו' ור"ל כך דכיון דאם בעלה המת היה מגרשה בגט כזה ואח"כ מת הבעל היתה מותרת להתייבם כמש"כ התוס' גיטין דף פ"ב ע"א:וא"כ איך אפשר דהיבם אם יתן לה גט כזה יהא אסור לייבמה דס"ל דגט של היבם אינו פעולה מחמת זיקת היבם רק מחמת המת וא"כ לא עדיף מיניה וזה ר"ל ג"כ הגמ' בסוטה דף ה' ע"ב אילו איתא לבעל מי נפקא בלא גט ע"ש ברש"י ותוס' אך באמת ר"ל כך דכ"ז שהבעל ישנו יכול להשקותה אם לא שנתן לה גט ע' ביבמות דף צ"ה ע"א בתוס' אי יכול לחזור וא"כ לא נאסרה לבעל מחמת הסתירה דהא יכול להשקותה ולכך גם מן היבם צריכה חליצה או דמ"מ י"ל דמהני גט כזה משום דאתי לחלופי בגיטא ור"ל דגט שנתן לה היבם יפעול מחמת זיקתו וא"כ גם גט כזה מהני ומסיק שם דא"י לייבם והנה ע"ש בתוס' דף נ"א ע"ב דיש שיטה דגט יבמה הוי מה"ת ובירוש' שם פ"ה ג"כ מבואר דפוסל מה"ת ומ"מ אינו מתיר לגמרי מחמת הך לאו דלא תהיה לאיש זר וע"ש דף צ"ה ע"א דמשמע ג"כ דגט פוסל מה"ת ביבמה:והנה בגמ' דילן יליף דגט פוסל מהך לאו דמחזיר גרושתו משנישאת ור"ל כך דהגט לזיקה הוא רק מחמתו ולא מחמת קנינו רק מחמת שהמיתה הביאתה לרשות היבם וכ"כ בזה דמה שהביאה אותה לרשות היבם מה שנשארה עדיין אסורה לאחרים וכ"כ דבמיתה בלא יבם הוי זה בגדר קנין מה שמותרת לאחרים. ובגט י"ל להיפך דכ"כ בח"ג בהל' מת"ע דגט ארוסה לכ"ע לא הוי רק גדר הפקעה ופטור ע"ש בפ"י הי"ט והנה כ"כ במק"א די"ל דהא דגיטין דף פ"א וקדושין דף ס"ה דלא אמרינן בנתגרשה מן האירוסין הן הן עדי יחוד כו' ר"ל כך דע' מש"כ רבינו בפה"מ עדיות פ"ד מ"ז וענין אין אדם עושה בעילתו בעילות זנות והוא יכול שתהיה שלא לשם זנות ור"ל כך דהיכא דבעי שיהא מפורש לשם קדושין לא מהני החזקה משום דכל אומדנא וסברא לא שייך רק על דבר שצריך שלא יהי' להפך משא"כ בדבר שצריך שתהא מפורשת הפעולה לא שייך אומד דמ"מ לא פירש וע' מש"כ הבעה"מ ז"ל בהך דביצה דף כ' ע"א גבי תנאי כפול וזהו הך מחלוקת דאביי ורבא בב"מ דף כ"א ע"ב גבי יאוש שלא מדעת אי צריך שיתיאש או די שלא יקפיד והנה שיטת רבינו בהל' אבידה פי"א הי"א דאף דחזינן דאינו מקפיד מ"מ לא הוי הפקר רק היכא שעי"ז יאבד וע' ב"מ דף כ"ב ע"א גבי שטף ודף כ"ג ע"ב ודף כ"ה ע"ב אבידה מדעת ודף ל' ע"ב ודף ל"א וב"ק דף קט"ז ע"ב גבי גייס ודף פ' ע"ב גבי חתול וא"כ צריך להתיאש ולכך לא אמרינן אגלאי מילתא למפרע כיון דצריך לעשות פעולה משא"כ היכא דשטפה נהר דאז ממילא פקעה רשותו והוי הפקר אף אם עומד וצווח כמבואר בב"מ דף כ"ד ע"ב נעשה כצווח כו' וב"ק דף קט"ו ע"ב דהוי הפקר ובירוש' ב"ק הוי זה מחלוקת דר"י ור"ל אם אמר לא נתייאשתי וכ"כ בזה לעיל במש"כ רבינו בפ"ו מהל' גזילה ה"א וב' דס"ל לחלק בין אבידה ששטפה נהר דהיינו בשעה שמצאה לא ידע של מי היא אף שיש בה סימנים שייך לו דעיקר טעם דאבידה הוא משום מצות השבה כדי שיבוא ליד הבעלים ע' תוס' ב"מ דף כ"ג ע"א ודף כ"ה דמשמע להיפך דאף היכא דא"צ להכריז מ"מ אסור ליטול אך רבינו ז"ל ס"ל בהל' אבידה פט"ו ה"ו גבי ספק הנוח דאם נטלן הרי אלו שלו וע' מש"כ רבינו בפט"ז ה"ח ובפי"א ה"י דכל שאין בה גדר חזרה שוב הוי שלו דבאמת לא הטעם דמשום דהוא של חבירו לכך צריך להשיב דאדרבה כיון שאין אנו יודעים של מי הוי כמי שאין לה בעלים וע' ב"ב דף ל"ה ע"ב גבי גזלן של רבים רק התורה אמרה דכיון דיש בה סימנים הוי כמי שיש לה בעלים וזה ר"ל הך דב"מ דף כ"ז יש לה תובעים ור"ל דבגד נעשה בכוונת מכוון לא מאליו וזה ר"ל ג"כ בהך דב"ק דף ס"ג למעט דבר שאינו מסוים ע"ש ברש"י ותוס' ושם דף ס"ו בד"ה מוצא אבידה ולכך התורה שחייבה אותו להשיב למי שיתברר שהיא שלו אם ע"י סימנין או ע"י ידיעתם או ע"י עדים שזהו טלית שלו לא ע"י הסימנים שוב מקרי שיש לה בעלים וזהו באמת כוונת הגמ' בבא מציעא דף כ"ז ע"ב מאי לאו בסימנים לא בעדים רצה לומר דשם הוא בעיא אי ידיעת הסימנים הוי בירור או לא דילמא שמע אבל סימנים בעצמם הוי בירור גמור וזהו דקאמר בהך דדרשהו אם רמאי הוא ר"ל דאז לא די בידיעת הסימנים ואמר לא דאף אם יש עדים דע"י סימנים היא שלו ג"כ לא מהני וע' ב"ב דף מ"ו גבי רמאי דפומבדיתא ובתוס' שם ושם דף קכ"ח גבי מידת ארכו וחולין דף צ"ו ע"א ובתוס' שם ובמק"א אבאר זה. אבל היכא שאין צריך להכריז אין עליה שם בעלים משא"כ היכא דהדבר ידוע שהיא של פלוני אז אף אם שטפה נהר אם לא נתיאש אינה כלום וע' שבת דף ק"כ ע"א ובר"ן שם אי גבי דליקה הוי הפקר:עכ"פ היכא דצריך שיאמר בפירוש לא מהני אומדנא וזה מחלוקת דירוש' פ"ג דקדושין גבי אונס ר"ל אי צריכין שיקיים התנאי או שלא יבטל וכן הך דנדרים דף כ"ז במד"א אונס רחמנא פטריה ור"ל דכל היכא דרחמנא פטריה הוי כמו שעשה לא שא"צ לעשות וזהו הגדר הך דע"ז דף כ"ז נשיי כמאן דמהילי דמיין וע' תוס' יבמות דף ע' ודף ע"א ע"ב גבי מילה אם הוא אנוס דהוי בגדר פטור וזהו הנ"מ בהך דסנהדרין דף ע"ב ע"א במד"א רב בדמים קנינהו ולא הוי כמו קלבד"מ דהוי רק גדר פטור כ"א גדר קנין וכע' הך דב"ק דף ק"ו דס"ל לרב שבועה קונה וע' מכות דף ט"ז גבי משכנו של גר ומת הגר וכבר הארכתי בזה במק"א. ובמש"כ התוס' גיטין דף ל"ב גבי גט וב"ק דף ק"ד ע"א דנתינת הפונדיון הוי כאמירה בפניו וכבר הארכתי בזה בח"א ובזה א"ש ג"כ דברי הגמ' ב"מ דף כ"ב דגבי יפות היכא דמשוי שליח סתם מהני גילוי דעת אח"כ וגבי הפרשת תרומה דבעי שליחות לא מהני גילוי דעת אח"כ וע' נדרים דף ל"ו ע"ב אבל לגבי יפות די רק אם אינו מקפיד. וס"ל לרבינו דגבי גרושה א"צ שיהא מפורש לשם נשואין רק שלא יהא לשם זנות משא"כ היכא דבעי מפורש לא מהני וע' בהל' איסו"ב פ"א הכ"ב ובהשגות שם גבי המקנא לאשתו ע"ש ולכא' דברי הר"א ז"ל תמוהים דמה ענין אונס לזה אך כוונתו כך דכ"כ בח"א דלכך ס"ל לרבינו שם דלא לקי רק כהן ולא זר משום דס"ל דע"א לאחר קינוי וסתירה אינו נאמן על המעשה רק על הדין ונ"מ לענין שהיא זקוקה לחליצה ולכך גבי ישראל דבעי טומאה ממש בפועל לא מהני ע"א לזה וכה"ג כ' דלכך מבואר בירוש' פ"ה דמעש' וכן ס"ל לרבינו דאף דגבי חלה פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים מה"ת אם נתגלגלה העיסה שם גבי מעש' אינו כן משום דהדין מהני גם בזה שיהא שם א"י עליהם אבל היכא דבעי פעולה על ידו דהיינו מקרקע שהיו בה ירושה וישיבה זה א"א שע"י הדין יתהוה זה דמ"מ לא היו בה וכה"ג כ' במק"א. אך לגבי כהן ס"ל דשם זונה הוא גדר דין ולכך לקי והשיג עליו הר"א ז"ל דכיון דחזינן דיש חילוק גם גבי זונה בין אונס לרצון חזינן דגם שם בעינן פעולה ממש וא"כ היכי לקי וזה מבואר בירוש' דע"ז לקי. ע' נזיר פ"ח וסוטה פ"ה ומש"כ רבינו בהל' סנהדרין פט"ז ה"ו ובהל' שגגות פ"ה ואזלי לשיטתיהו בהל' איסו"ב פי"ח ה"ג אי שייך שם זונה גבי גיורת פחותה מבת ג' שנים כיון דא"א שתהא שם סיבה בפועל וע' תוס' סנהדרין דף פ"ב ע"א וכ"כ בזה בהל' איסו"ב. ובמה דס"ל לרבינו בהל' גירושין פ"י הי"ח דהך הן הן עדי יחוד גבי גרושה לא מהני רק להיות ספק מקודשת ובירוש' פ"ז דגיטין הובא בדברי ה"ה בהל' נחלות פ"א ה"ט מבואר להיפך דהוי א"א גמורה וגבי קדוש' ביאה ס"ל לרבינו בהיפך בפ"ג מהל' אישות ה"ה דדי ביחוד דלא כשיטת בה"ג דס"ל דבעי ביאה ממש בפ"ע וע' יבמות דף י"ד ע"ב ברש"י. וס"ל דגרושה מן הנשואין דהוי דרך קנין גם הקידושין די בסתם אח"כ משא"כ מן האירוסין דהוי רק גדר סילוק שם בעי קידושין בפירוש דנשואין דהוי דבר נמשך גם הכריתות שלו נמשכ' משא"כ באירוסין דהוי דבר נפסק גם הגירושין הוא נפסק. עכ"פ בגירושין מה שמתירה לעלמא הוי גדר קנין וא"כ הגט דיבמה הוא לדבר שהמיתה לא פעלה במה שהיא מפקעת וכמש"כ לעיל והזיקה שלו חלה עליה והגט הוא לפעולה של המת וא"כ כשמיבמה לאחר שנתן לה גט הוי כאילו מחזיר גרושתו משנישאת דזיקתו חלה עליה אף לאחר גט יבמה משא"כ מאמר דזה רק מחמת זיקתו דלזיקת המת לא שייך כלל מאמר אף לב"ש ולר"ש ולכך מבואר ביבמות דף כ"ט ע"ב דלגבי מאמר צריך מסירה לחופה וע' רש"י דף נ"ב ע"א ולכך מוכח בקדושין דף מ"ד דקטנה מן הנשואין אין בה מאמר כלל ואף לרבי דס"ל דמאמר מהני בע"כ ובאמת זה תליא מה דלא מהני קדושי קטנה אי משום גזיה"כ דאשה ואף דאביה יכול לקדשה זה רק גזה"כ וע' גיטין דף פ"ה ע"א במה דמייתי ראיה דקטנה מתגרשת בקדושי אביה הא בעינן ויצאה והיתה וע"ש בתוס' דף ס"ד ע"ב ד"ה וכל שאינה כו' דכ' שם דאם נימא דגם אביה לא תקשי מקידושין אך ר"ל כך אם הקדושין שמקדשה אביה הוא במקום הבת רק שהיא אינה יכולה להתקדש מחמת שאין לה יד ואביה יש לו יד או משום דאינה בגדר תפיסת קדושין ואם יש לה אב הוא גזיה"כ ונ"מ לר"ל דס"ל דנערה בין היא בין אביה יכולין לקבל קדושין ר"ל שהיא יש לה זכות ויד בפ"ע לקבל קדושין ובירוש' מבואר דלדידיה גם קטנה כן וע"כ ס"ל דלא דקטנה אין לה יד לקבל קדושין רק משום גזה"כ וכיון דיש לה אב שוב הוי בגדר תפיסת קדושין ושוב יכולה לקדש עצמה אבל אם נימא דאין לה יד בקטנה גם ר"ל מודה וכן גבי הא דקי"ל דנערה אינה עושה שליח לקבל גט זה רק משום דס"ל דכ"ז שיש לה אב הוי כחלק מן האב רק בלא רצון האב ולכך היכא דלא בעי דעת ורצון מהני והיכא דבעי דעת לא מהני כמו גבי קידושין אבל לר"ל דס"ל דהוא דבר בפ"ע עושה ג"כ שליח לקבל גט וכמבואר בירוש' וא"ש מה דהקשו בגמ' שם על ר"ל מהך דנקט האב מקדש את בתו בו דדוקא הוא ודילמא זה נקט רק משום דנקט גם שליח רק לר"ל באמת גם שליח יכול לעשות וזה ר"ל ג"כ הך דגיטין דף פ"ה דבל"ז י"ל דמה שהיא מתגרשת לא בגדר קבלתה רק בגדר אב ונ"מ היכא שנתייבמה מן הנשואין אם יכולה לקבל את גיטה דאז אביה לא קידשה וכן גבי יעוד לשיטת רבינו דס"ל דיעוד בעי דעתה ורצונה אבל לא דעתו היך הדין בקבלת גיטה ומביא ראיה מדקתני קטנה מתגרשת בקדושי אביה דלשון מתגרשת משמע דמכחה הוא וא"ש מה שהק' בתוס' אמאי לא הביאו ראיה משם דף ס"ד אך שם לא נקט מתגרשת וגם י"ל דאדרבה בייבום שפיר יכולה להתגרש דבת הויה היא דתוכל עוד הפעם להתייבם וי"ל דבהכי איירי הא דדף ס"ד משא"כ הך ברייתא דנקט בקדושי אביה וע"כ משום דלכשתגדיל אתי לכלל הויה. וכן הך דקטנה שאין לה דעת לשמור דאין אביה יכול לקבל את גיטה זה ג"כ משום דלא הוי בגדר גירושין ולא משום דעת ושמירה וגבי קדושין הוא משום דאביה מקבל משא"כ בגירושין כיון דא"צ דעת אביה שוב אינו מועיל והא דמבואר דקטנה אין לה יד לקבל קדושין ר"ל גדר דעת להתקדש ולא קבלת הדבר שמתקדשת בו דאל"כ בקדושי ביאה לר"ל דס"ל דרשות האב לא מהני להפקיעה מרשותה לגמרי מאי נ"מ בין קטנה לדעת אביה בקדושי ביאה ללא לדעת אביה אך באמת ק' לר"ל מהך דשם דף מ"ו ע"א גבי אם מאן ימאן דס"ד שם בפיתה לשם אישות ושם איירי בנערה וכמבו' שם ובפרט לר"מ דס"ל דקטנה א"ל קנס וצ"ל דס"ל לר"ל דביאה נשואין עושה ומבואר בירוש' פ"ב דקדושין דנשואין גם ר"ל מודה דא"י בלא אביה וא"ש. וע' תוס' קדושין דף ג' ע"ב ד"ה וכ"ת דקטנה לאו בת קדושין היא מחמת יד וע' כתובות דף מ"ו ע"ב ברש"י כ' ג"כ דבקדושין מבואר דקטנה אין לה יד לקדש את עצמה. עכ"פ המאמר הוא רק משום קנין היבם בעצמו לא לגמור מה שעשתה המיתה. ולכך קי"ל דמהני גט לזיקתו בלבד ולא הוי כמו חצי אשה וזה הגט אין עליו שם גירושין רק נתינת הגט ובזה א"ש מה דרש"י ז"ל פי' שם ביבמות שנכתב מפורש בגט דרק לזיקתו ולא למאמרו ולא כשאר גירושין דעלמא דהתנאי לא נכתב בגט ולשי' רש"י בגיטין דף פ"ד ע"ב ורבינו בהל' גירושין ובירוש' פ"ג דגיטין מבואר דתנאי שכתבו בתוך הגט פסול אע"פ שנתקיים וע' גיטין דף ע"ב ע"ב דבגט הוי התנאי בע"פ אך לפמש"כ א"ש דזה הוי דבר בפ"ע:והנה ע' בדברי רבינו בהל' גירושין פ"ט ה"כ במש"כ שם דאינו רוצה לגרשה עכשיו מחמת טירוף ואמאי לא קאמר דנ"מ לכהן אך באמת ר"ל דאף בתנאי לא ר"ל מעכשיו רק כיון דתקנו הוי כמו הך דב"מ דף ק"ד גבי דרשינן לשון הדיוט דאף אם לא התנו כמו שהתנו דמי ע"ש בתוס' וכן הך דגיטין דף פ"ו גבי הך דאתקין רבי יהודה בשטרי זבינא דעבדי ושם דף ל"ו ע"ב גבי פרוזבול אי איישר חיליה אקימינהו וכן בהך דב"ב דף מ' ע"ב ע"ש בתוס' גבי מתנתא טמירתא דסתם כמו שאמר כיון דתקנו כן וע' מש"כ בהל' גירושין בפ"א שם. והנה בירוש' קדושין פ"ג גבי סמפון מוכח דגם לקיום התנאי בעי עדים וכ"כ בזה אך באמת כך דהנה בירוש' גיטין פ"ב ופ"ג ופ"ז גבי הך דכתב תורפו בטופס נראה כך דבגט יש בו ג' ענינים א' עצם הגט וב' מה שמגרש בו ומי מגרש וזה נ"מ בין הך דגיטין דף פ"ה ע"ב גבי הך דאתקין רבא בגיטי קאמר שם ואילו ודן לא אמר ובנדרים דף ו' א"ש מנאי וזה נ"מ דזה לגירושין וזה לגט וע' רשב"ם ב"ב דף ק"ס דמשמע שם דהיו כתובים בפ"ע והנה כך דשם האיש הוא לעצם הגט ושם האשה הוא לגירושין ובתנאי ג"כ יש נ"מ אם התנאי הוא על הגט שלא יהא גט או על הגירושין שלא תהא מגורשת:וכן בקדושין בשטר אם ר"ל שלא תהא שטר קדושין או שלא תהא מקודשת וסמפון הוא ביטול השטר ולזה צריך עדים על הקנין ועל התנאי ואם התנאי הוא רק על הגירושין ועל הקדושין א"צ עדים על הקיום דזהו דבר אחר לא בעצם אך נ"ל דהא דמבואר בגיטין דף פ"א דגט על תנאי לא פסיל בכהונה זה רק אם הגט עצמו על תנאי ולא הגירושין דאז י"ל דיש בו ריח הגט ע' השגות בפ"י ה"א וביבמות דף ל"ה ע"ב גבי חליצה וזהו ג"כ כוונת התוס' בגיטין דף כ' ע"א דהביאו ראיה דרק לר"מ שינה שמו ושמה כו' ור"ל כך דמאי ניחוש לה ר"ל לפוסלה לכהונה וזהו דאמר הא בעינן שינה שמו ושמה פי' דאז פוסל לכהונה וע"ש דף כ"ד ע"ב ובהך דשם דף פ' אם ר"ל שאינו גט כלל או הוי ריח הגט וכ"כ מזה בח"א ובעצם זהו נ"מ אם התנו התנאי קודם התורף כמבואר גיטין דף פ"ד ע"ב וע"ש דף פ"ח ע"א בתוס' דכל היכא דהגט לא נגמר לכ"ע יכול לבטלו ושם דף ל"ב ע"ב ודף י"ח ע"ב גבי פייס והנה רבינו ס"ל בהל' גירושין פ"ט ה"ה דתנאי אף דלא הוי מעכשיו זה לא שייך לעצם הגירושין ולכך אם נישאת קודם קיום התנאי לא תצא ויש ששייך לעצם הגירושין אבל לעצם הגט לא מהני אך תנאי אך אם תולה הגט בזמן אז לא מקרי כריתות וע"ש ה"ו. וע' רש"י קדושין דף ס' ע"א דלר' יהודה דאמר לכשיתן לא הוי בגדר תנאי ורק דבלא מעכשיו אלא דזה גופא הוי קדושין ונ"מ דאז צריך ליתן לה בפני עדים וכן אף למ"ד בגיטין דף ע"ד ע"ב דמהני בע"כ בנתינה כאן לא מהני לפעל רק דאז לא יהא צריך להזכיר שם קדושין וכע' הך דנזיר דף ט"ז לר"ל וע' קדושין שם דף ח' גבי התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ובירוש' שם פ"ב דמדמי לה להך דב"מ דף מ"ח ע"ב גבי עירבון ושם משמע דלא דהקנין הוא בפרוטה והשאר לתשלום אלא דהקנין הוא במנה וכמו בהך דגיטין דף י"ח ע"ב דכולם משום עדים ומבואר שם דאם נמצא אחד מהם פסול דבטל וע"ש בתוס' וי"ל דאף אם נימא דבגיטין לא פסול בנמצא פסול ע' תוס' מכות דף ו' וכ"כ בזה אבל כאן כיון שהוא רוצה בכולם וא' אינו כשר ממילא לא נתקיימו דבריו ונתבטל הכל וע"ש בדף ח' ע"ב ובירוש' שם וכן ר"ל התוס' שבועות דף ל"ה ע"א או שהיה אחד מהם ולא ר"ל מחמת הך דמכות הנ"ל רק דכיון דבטלה מקצת השבועה בטלה כולה וע"ש בירוש' רפ"ד דדוקא בהשביע ב' כתי עדים אז די בשניה אבל אם היו כת אחת נתבטל לגמרי וכן ר"ל שם בדף ל"ה ע"א ובערכין דף י"ח גבי כל העומדים ע"ש ברש"י וע' ירוש' כתובות פי"א גבי הך דמכרה במנה ודינר דמכרן קיים זה רק אם היה ב' שטרות אבל אם היה בשטר א' בטל הכל ובקדושין דף מ"ג ע"א גבי אמר לשלשה כו' אם ר"ל שיהיו כלם שלוחים או רק אחד ובגיטין דף ס"ז וע' ב"מ דף ע"ז ע"ב גבי עייל ונפיק אזוזי ושם דף ס"ה ע"ב דנ"מ אי מותר לאכול הפירות שלא יהי' בזה צד רבית ובדברי רבינו פ"ח מהל' מכירה. עכ"פ היכא דהתנאי הוא בעצם הגט ולשי' רבינו דס"ל דיכול לבטל אז הקיום ודאי בעי עדים וע' יומא דף י"ג ע"ב ובתוס' שם:וכן ס"ל להתוס' בגיטין דף ל"ג דביטול הגט דצריך עדים הוא עדי עצם ולא עדי בירור דאין דבר שבערוה כו' והנה הרא"ש ז"ל שם ספ"ד כתב דשליח להולכה לא מצטרף להיות עד למסירה והוא תמוה דהירוש' ר"ל רק היכא דצ"ל בפ"נ דאז צריך ג' וע' ירוש' רפ"ו דגיטין ה"ב דשליח לקבלה מצטרף לעד לענין מסירה וצ"ל דכוונת הרא"ש ז"ל היא כך דל"ד להך דקדושין דף מ"ג גבי קדושי כסף דכ"ז דלא נעשה הפעולה אין על הכסף שום שם עד שיבא ליד האשה וכן על השליח נמצא דגם השליח אינו כלום וכן גבי שליח לקבלה כן דכ"ז שלא קיבל אין עליו שום שם ומשקיבל תיכף נתגרשה משא"כ בשליח להולכה דתיכף כשהשליח קיבל הגט נעשה גדר עצם ובע"ד והוא רק י"ל בפ"נ ואחר לא מהני ע' גיטין דף ג' וע' רש"י שם דף ט"ז ע"א ד"ה שאין וד"ה כשר ולכך א"א לצרפו לעדי מסירה ויהי' נ"מ ג"כ לשטר קדושין אם השליח נעשה עד וגם נ"מ אי מיירי שהיו עליו עדי חתימה וכשי' ר"ת בתוס' גיטין דף ד' ודף י"ח דצריך עדי מסירה לכ"ע וע' רש"י גיטין דף ה' ע"ב דלא ס"ל כן רק מחמת בפ"נ ובפ"נ ובירוש' שם דאמר דצריך להחזיקה בפני שנים שהיא גרושה וא"כ יהיה נ"מ ג"כ להך דגיטין דף ס"ז ע"ב גבי אמר לעשרה הוליכו דאחד מוליך במעמד כולם אם ר"ל משום תנאי או דכולם שלוחים הם ויהי' צריך עדים אחרים למסירה לשי' הרא"ש וע"ש דף ל"ג ע"ב גבי הך דאמר לשנים תנו גט כו' וכן נ"מ להך דשם דף כ"ט ע"ב דמשוי ב"ד שליח אחר אם לזה מצטרף השליח הראשון כיון דלזה צריך ב"ד לעשות שליח י"ל דהשליח הראשון הוי כבע"ד ולא כמו גבי בפ"נ וע' מש"כ בח"א פ"ג מהלכות אישות הלכה ט"ו:והנה בירוש' רפ"ד דגיטין מבואר דאם עשה שליח לבטל הגט מצטרף לשנים ובאמת כוונת המשנה שם במה דנקט שלח שליח ואמר גט שנתתי לך בטל אם ר"ל שהשליח יבטל ועושה שליח על הביטול או ר"ל שהוא מודיע לה ע"י שליח שביטל הגט ומדברי הירוש' שם משמע דעשה שליח לבטל דבעי שם אם השליח יכול לעשות שליח אחר ע"כ דס"ל דזה בגדר שליחות ופעולה דאל"כ מה שייך עליו שם שליח דזה ודאי כל היכא דאינו פועל במה שעשה אותו שליח אין עליו שם שליח כלל ונ"מ למה דמבואר בחולין דף י"ב ע"א בהך דאומר לשלוחו צא ושחוט דמסיק שם דבשחיטה כשר לא מטעם חזקה שליח כו' ובאמת לא שייך כלל דין שליח כלל כיון דפעולת השחיטה א"צ שליח ונ"מ דאף דלחומרא קי"ל בגיטין דף ס"ד וכ"מ דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו כאן לא שייך זה ואף אם אח"כ נודע לנו בברור שהשליח אינו יודע לשחוט מ"מ השחיטה כשירה דאמרינן ודאי שחט אחר ובאמת בירוש' פ"ב דקדושין דחה שם הראיה דשליחות משחיטת פסח ואמר שם דשחיטת קדשים א"צ דעת:וא"כ לא שייך גדר שליח עליו רק גבי פר כ"ג למ"ד ביומא דף מ"ב דכשר בזר שם השחיטה בעי בעלים ושליחות ולא כשיטת התוס' יומא דף מ"ב ומנחות דף י"ט ודף ה' רק דאדרבה למ"ד דפסול בכהן הדיוט זה מטעם זרות וכמבואר יבמות דף ל"ג ובתו"י יומא שם רק למ"ד דכשר שם בעי שליחות דהשחיטה בגדר בעלים ע' בתוס' קדושין דף מ"א ע"ב שם ותוס' מנחות דף צ"ג וערכין דף ב' משכ"ש גבי יורש לענין שחיטה ור"ל גבי פר כ"ג ע' תוס' מגילה דף ט' ע"ב ותו"י יומא בכ"מ דאם נטמא כ"ג הוי השני במקום הראשון והוי גדר יורש אם לענין שחיטה לא יהא צריך דעת ראשון אך הגמ' דילן בקדושין דמביא ראיה לשליחות משחיטת הפסח צ"ל דכיון דאנן קי"ל בפסחים דף פ"ט וכ"מ דלאחר שחיטה א"י לימשך וא"כ נמצא דהשחיטה קובעת הפסח לשם פסח וזהו באמת טעמו של רבינו דס"ל בהל' פסוה"מ פט"ו הי"א דפסח שנשחט לשם חולין פסול וזהו משום דהוי כמו משכו הבעלים ידיהם וכע' מש"כ רבינו בפה"מ פ"א דפסחים גבי ק"צ משום דסכין מושכתו וכ"כ בזה בח"ג פ"ב מהל' מת"ע ולכך השחיטה בעי דעת ושליחות ולכך פירש"י בפסחים דף ז' ע"ב דבעי בעלים וקאי על פסח ע"ש וע' בירוש' יומא פ"ד בשם ר"ש דגם שחיטת שעיר בעי כהן ור"ש ס"ל דשעיר מכפר רק על ישראל ולא על הכהנים אך לדברי רבינו בהל' שגגות פי"א ה"ט משמע דלתלות שעיר מכפר גם על הכהנים ובפרט לשי' רש"י בשבועות דף י"ג ובמנחות דף צ"ב דזה קאי על מי שעבד בטומאה וע"כ דזה תולה גם על הכהנים וע' ירוש' ספ"א דשבועות הק' למ"ד דכהן משוח ליכא בו טומאת מקדש וקדשיו היך מביא פר על דבר דעליו ליכא כלל כפרה ובזה מדויק לשון המשנה שבועות דמתחלה מזכיר שם כהן משוח ואח"כ כתב סתם כהנים וע"ש בירוש' ובפרה פי"ב מ"ו אך מהך דספ"ק דשבועות לא משמע כשי' רבינו מה דמקשה שם גבי ווידוים. עכ"פ בשחיטת חולין ודאי דלא שייך שם שליח ובאמת י"ל דהא דקי"ל דאין שליח לדבר עבירה זה רק אם אין עליו שם שליח רק במה שעי"ז יעבור המשלח משא"כ היכא דפעולתו א"א לעשות רק ע"י שליחות לא שייך לאמר זה ובזה יש לבאר כוונת הגמ' ב"ק דף ע"א מה מכירה ע"י אחר ע"ש בתוס' דף ע"ט ע"א אך כך דר"ל למ"ד שם דחיובא רק לאחר יאוש דצריך דאהני מעשיו במכירה כמבואר שם דף ס"ח:והנה זה ודאי דהיאוש אינו קונה רק להגנב עצמו ע' תוס' ב"ק דף ס"ט וא"כ שוב א"א המכירה רק ע"י בשליחות ושוב מהני אף לדבר עבירה אף לטביחה כן אף דשם לא בעי מעשה של הגנב עצמו ולא גרע משינוי מאליו וע' תוס' ב"ק דף ס"ח ע"א מ"מ חייב ע"י אחר ויהי' נ"מ אם טבח ע"י קטן דאי נימא דהחיוב הוא מחמת שליחות אז לא שייך זה כמו גבי בעירה ע' תוס' ב"מ דף י' ע"ב ואי נימא דהחיוב הוא משום שנעשית הפעולה על ידו חייב כמו במעילה דף כ"א גבי זיעת המעטן ולק' אבאר זה. והך דב"מ דף י' ע"ב גבי כהן שאמר לישראל קדש לי אשה גרושה ואף דבלא שליחות ליכא קדושין כלל באמת כך לפי שי' רבינו דס"ל דכל חייבי לאוין בלא קדושין ליכא מלקות ע' פי"ז מהל' איסו"ב ופט"ו שם אך באמת המעיין שם יראה דיש חילוק בין חייבי לאוין סתם לח"ל דכהונה דבח"ל דכהונה החיוב הוא על ביאה של אישות ולא על האישות והביאה ובשאר ח"ל החיוב הוא על האישות יחד עם הביאה וא"כ חזינן דהקדושין גבי כהנים הוא רק משום הפעולה וגבי ח"ל הם מצד הפועל ובזה מדויק לשון הגמ' דב"מ שם דלמה לא אמר ישראל שאמר לממזר קדש לי ממזרת לשי' רבינו אך כיון דהחיוב הוא רק על פועל בזה לא שייך שליחות רק אם החיוב הוא על הפעולה כמו בח"ל דכהנים וכה"ג מה דמבואר במכות דף כ' ע"ב גבי מסייע שם ג"כ אינו חייב רק על חיוב דניקף דהחיוב הוא על הפעולה משא"כ במקיף דהחיוב על הפועל אינו חייב במסייע דמ"מ לא הקיף וע' תוס' יומא דף מ"ג ע"א גבי הזאה דקטן ע"ש ומנחות דף ל"ו בתוס' גבי קשירת תפילין וסנהדרין דף ס"ה וכ"מ בזה ובאמת כמו דאמרינן בקדושין דף כ"א ע"ב דגבי רציעה לא מהני סם ע"ש ברש"י אף דהוא מניח הסם על האוזן וא"כ חזינן דצריך שיהא הוא מנקף ולא שיעשה פעולה שיהא נקוב ולכך מבואר בירוש' רפ"ב דקדושין דגבי רציעה לא מהני שליחות דמ"מ הוא לא רצע ובזה נ"ל ג"כ דלא כהתוס' שבועות דף ג' ונזיר דף נ"ז ע"ב מה דהביאו ראיה דלראב"א לא אמרינן דהיכא דמקיף לאו בר חיובא גם הניקף פטור מכאן דלא אמר אקיף לי גדול דזה אינו דמכל מקום א"א לחייב את הניקף דמ"מ לאו בר חיובא הקיף אותו ומה לו אם אחר ציוה וממילא שוב המשלח פטור אף אי נימא דיש שליחות לד"ע לכ"ע. עכ"פ חזינן דאם העבירה הוא הפועל נתבטלה בזה כל השליחות אף דבזה בלא העבירה מוכרח לשליח וצריך לחלק בין שלא עשה שליח רק לקדושי עבירה דאז בטל ובין עשה שליח סתם והוא קידשה בעבירה דאז שפיר חלין הקדושין. עכ"פ כל היכא דלא בעי דעתה לא שייך גדר שליח כלל אך התוס' בגיטין דף ס"ו ע"ב לא ס"ל כן דכ' שם דאף לר"מ דאמר מצאו באשפה כשר מ"מ היכא דקפיד הוי שליח ומילי לא מימסרי לשליח וע"ש דף ע"ב ע"א בתוס' ד"ה קולו מש"כ שם דהיכא דיש גילוי דעת מהני כמו גבי אשה ובאמת ל"ד כלל כמש"כ דכאן לא חל הגט כלל וכן גבי אשה ליכא בה דין זכות כלל. נמצא דהתנאי בגט הוא בגירושין ולכך הוא בע"פ אך ביבמה דגירושין לא שייך בה כלל רק קבלת הגט אז הוי התנאי כגט עצמו ולכך ס"ל לרש"י דצריך לכתוב הדבר בגט ולא מהני כאן בע"פ. עכ"פ הגט והמאמר הם ב' דברים והא דאמר בקדושין דף ס' מה ששייר גט גרמתו מיתה והק' דל"ד דפעולת המיתה היא הפקעת האיסור על האחרים ופעולת הגט הוא קנין בזה ולכך היא נפקעת מיבם ע"י גט וע' יבמות דף נ"ד ע"ב דצריך קרא דגרושת אחיו בלא בנים אסורה וקיימא עליו באיסור אשת אח דלא נימא שיהי' כמו מיתה וא"כ נמצא דכיון דהגט והגירושין הם ב' ענינים וע' גיטין דף ס"ה ע"ב בתוס' ד"ה וגיטא לא הוי עד דמטית וכן הקנין הגט לא הוי בב"א רק דנ"מ דגבי קדושין תחלת הפעולה הוי מה שהיא קונה הדבר ואח"כ נעשין הקדושין וע' ברש"י גיטין דף ל"ב ע"ב במה דאמר שם דגבי קידושין לא בטל הכסף ויכול לחזור ולקדשה ומה ר"ל בזה דלענין מה יתבטל הכסף ודוחק לאמר דר"ל לענין דא"צ ליטלו ממנו וכ"כ בזה רק י"ל דנ"מ להא דמבואר בגיטין דף ע"ח דגם בקדושין די בקרוב לה וא"כ נ"מ דאם זרק לה הקדושין קרוב לה וחזרה בה ואח"כ נתרצית ואז לא היה קרוב לה ודי בזה דהקבלה כבר קיבלה משעת הקדושין וגם הקדושין גרמו להקבלה דבשאר דברים לא מקרי זה קבלה לכך מועיל מה שנתרצי' אח"כ וע' תוס' קדושין דף מ"ו ע"ב ד"ה וש"מ דאם נימא דמעות מתנה שוב הוי קדושין חזינן דהקנין גורם להקדושין וזה ר"ל ג"כ הך דקדושין דף ג' ואשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשא ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל כך דגבי שאר דברים הקנין והדבר הוא דבר אחד וא"כ ממילא חל ואף בע"ע הוי ס"ד דמהני חליפין משא"כ באשה דזה אינו גדר קנין רק איסור רק דמתחילה צריך לקנות הדבר וא"כ בפחות מש"פ לא הוי קנין ולא הוי קדושין וע' תוספתא קדושין פ"ב התקדשי לי בסלע כו' כיון שלקחה כו' ומשכה כו' והחזיקה כו' חזינן דהקנינים הם דברים בפ"ע לא מחמת הקדושין ולכך די בהחזיקה וע' מש"כ בזה בהל' אישות מה ר"ל הך החזיקה אם שמוש או קנין ובירוש' גיטין פ"א ופ"ב גבי קנין של פרה במוסרה אם עי"ז מתגרשת וצ"ל דכאן היא קנתה מה שנותן לה בגדר קנין ועי"ז היא מקודשת לו וע' קדושין דף נ"ב ע"ב גבי המקדש בחלקו ובתוס' שם שהק' הא מ"מ נהנית אך כיון דצריך שתקנה הדבר וזה א"א שתקנה אבל גבי גט הקנין בא אח"כ וממילא ולכך מהני אם כתב גט על איסור הנאה וכן גבי שטר קדושין ג"כ מועיל וכמבואר בירוש' פ"א דקדושין אך מ"מ הא בעי כריתות ונתינה צ"ל דמרשות הבעל יצא מיד והאשה לא קנתה רק אחר הגירושין וזה לא שייך רק במטלטלין אבל בקרקע כ"ז שלא קנה השני לא יצא מרשות הראשון וכמבואר ב"מ דף ז' מי סברת כו' דגבי קרקע כ"ז שהיא אינה של השני הוי של ראשון וע' מש"כ רבינו הל' שבועות פ"ז ה"ד דלכך גבי קרקע ליכא קרבן גבי שבועת הפקדון משום דברשותו קאי והוי כמי שלא כפר וזהו באמת הגדר דהך דשבועות דף ל"ז גבי הך דאין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות והוי כמו כפירת דברים ולכך א"א לגרש במחובר משא"כ קדושי כסף מהני במחובר כמבואר בתוספתא פ"ג דקדושין עכ"פ גמ' דילן ס"ל דפסול מחובר בגט לא הוי פסול בעצם הגט רק מחמת נתינה אך התוספתא והירוש' לא ס"ל כן רק דהוי פסול בעצם או מחמת ספר או מחמת ונתן ר"ל דחזינן דהתורה לא הכשירה בגט רק דבר דשייך בו גדר נתינה וכע' דמבואר בגיטין דף כ' ע"ב במה דמקשה שם ות"ל דספר אחד אמר רחמנא והרי כאן הא באמת מחובר וחד ספר הוא רק דהנייר אינו שייך לה ע"כ חזינן דהיכא דצריך זה הוי זה בגדר עצם ולא מחמת טעם וכע"ז מבואר בירוש' יומא פ"ה גבי החליף ונטל את המחתה בשמאל ואת הכף בימין פסול דזה הוי גזיה"כ כיון דכן הוא מסתמא הוי כמו כתוב בתורה כן וע' מנחות דף ל"ז מה כתיבה בימין כו' ודף ל"ח ע"ב דסתם מין כנף הוא לבן ושם דף י"ט ע"ב ודף כ' וכי תעלה על דעתך דזר קרב אצל מזבח והוי כמו שכתוב בתורה שצריך כהן וכן ר"ל בהך דסנהדרין דף ס"ט ובד"נ מי אזלינן בתר רובא ר"ל שהתורה הולכת אחרי הרוב וכמש"כ בפירוש שימים של בן סו"מ הוא ג' חדשים היכא דלא הקף זקן התחתון וכן בשנים בחודש וג' בחודש לא שייך זה לגדר חקירות כיון דרובא טעי בהכי וע"ז לא כוונה התורה והא דמבואר בירוש' פ"ה דסנהדרין דאם הם חכמים ויודעים את החודש וזה אומר בב' וזה בג' בטל י"ל דזה הוי בגדר בדיקות וכ"כ בזה לעיל גבי אתרוג דשיעורו כביצה וכן בהך דכתותי מיכתת וע' במה דס"ל לרבינו בהל' תפלה פי"ד הי"ב דאף דקי"ל דצריך שיאמר ב"כ בקול רם מ"מ לענין בל תוסף עובר אף אם אומרה בלחש ולא אמרינן דשוב לא הוי כלל בגדר ברכה כיון דאינה ראויה לשמיעה וכ"כ בזה בח"א ובאמת בגמ' ר"ה דף כ"ח מבואר דרק אם הוסיף ברכה הכתובה בתורה וע' מש"כ בהל' לולב פ"ז ה"ז די"ל דגבי הדס למ"ד דבעי ג' יש בו ב' דברים המין והמנין משא"כ בד' פרשיות של תפילין אף דשם ג"כ יש מנין מ"מ י"ל דאין המצוה בהמנין רק משום דבעי הני פרשיות וכן גבי ב"כ אף דמבואר בתוס"א דמנחות פ"י דמעכבי' זא"ז הוא רק משום הדבר ולא משום המנין וא"כ ב"ת לא הוי רק על הדבר ולא על המנין משא"כ בהדס וציצית דאף דקי"ל דתכלת אינו מעכב את הלבן זה רק לצבע אבל המנין מעכב רק דיש עוד מצוה לצבוע ב' חוטין או חצי חוט שיהי' צבע תכלת ובזה א"ש מה שהק' רבינו ז"ל בסה"מ דאמאי תפילין הוי ב' מצות ותכלת ולבן הוי מצוה אחת וזהו משום דהמנין הוא אחד ומעכב וחוטי התכלת משלימין ללבן וע' תוס' מנחות דף ל"ח ע"א ובאמת כוונת הגמ' דשם דף ל"ז ע"ב גבי הך דר' ישמעאל דאמר ד' מצות ואמר שם סדין בציצית כו' ע"ש ברש"י נ"ל דה"פ דהנה בציצית יש דברים א' דטלית בת ד' כנפות אסור ללובשו בלא ציצית ואם לבשה מקיים מ"ע והנה נ' דכסות יום בלילה אסור ללובשו בלא ציצית אבל מצוה אינו מקיים ובזה א"ש ד' התוס' מנחות דף מ' ע"ב וכ"כ בזה בח"א וכן להיפך כסות לילה ביום אז אין בזה איסור לקיים מצוה וא"כ א"ש כך דזה ודאי גם לר' ישמעאל טלית בת ד' כנפות אסור לילך בה אם אין ציצית רק בג' כנפות אך מ"מ מצוה יש וא"כ לפ"ז כסות לילה ביום שפיר לר"י די אם הולך בג' ציצית וזה ר"ל הך סדין וכן ר"ל שם גבי טלית שאינה מצויצת לענין שבת דנהי דאסור לצאת בה מ"מ זה לא מחמת הציצית רק מחמת הטלית ושחסר בה וא"כ לא הוי כמשוי ובמק"א אבאר זה. וע' מכות דף ח' ע"א אי חטבת עצים הוי בגדר מצוה או מחמת שצריך זה וכ"כ בזה במק"א. וא"כ הירוש' דס"ל דמחובר בגט הוי פסול בעצם ולכך מבעי ליה שם בפ"ב דגיטין בכתבו וחתמו בתלוש ואח"כ חיברו ואח"כ תלשו נפסל אך גמ' דילן ס"ל דאינו פסול בעצם רק מחמת תלישה ולכך עציץ נקוב דתלוש ועומד לא איכפת לן וע' גיטין דף ל"ז וב"ק דף י"ב גבי פרוזבול דלא פליג רבנן אף דגבי עציץ לא שייך הטעם מה דעדיף קרקע ממטלטלין. עכ"פ י"ל דספינה בזמן שהיא גוששת אז בטילה לקרקע והוי עלה שם קרקע אף שאינה נקובה והוי כמו גדל בגג המבואר במנחות דף פ"ד ע"ב ואף דכ"כ דשם הטעם משום דיש עליהם שם ארץ אבל לא שם שדה ובמעש' צריך שם שדה ובעיא דלא איפשטא בירוש' דערלה פ"א לענין שביעית. צ"ל דכיון דהוא על הנהר ושם בל"ז אינו בר זריעה ומ"מ שם א"י עליו לכן אין נ"מ וכ"כ בזה לעיל כמו הך דשבת דף קט"ז ע"א גבי גליונים דס"ת וע' בהוריות דף י"ב ע"ב רש"י שם גבי משוח שנצטרע וכ"כ מזה בהל' איסו"ב פי"ז ה"א דאף דהיכא דהורידוהו ב"ד הוי כהדיוט כאן כיון שנעשה בע"מ ואינו ראוי מצד הדין אינו שייך בו דין הורדה וכמו דאמרינן בזבחים דף פ"ט ע"ב דאף דבכ"מ רק מתנה אחת מכפרת בחטאת הלויים כיון דלא שייך בה כפרה אין נ"מ בין מתנה ראשונה לשאר מתנות וכן ס"ל לרבינו בהל' פסוה"מ פי"א ה"כ דגבי מנחה אף אם נשרפה או אבדו כל השיריים מ"מ בדיעבד אם הקטיר הורצה ולא הוי כמו דם ואימורין והטעם דכיון דאם חסר מקצת שיריים של מנחה אסורה באכילה כולה כמבואר במנחות דף ט' ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה אותן ושם דף י"ב ע"א ד"ה ה"מ ובתוספתא שם פ"ד מבואר להדיא דגם במנחה כן וא"כ שוב אין נ"מ אם אח"כ נאבד הכל אך י"ל דשם ה"ט דמנחה הוי ב' דברים מכפר ולחם ולא כמו דם דהוי מכפר לבדו כמבואר בתוס' זבחים דף מ"ג וכ"כ בזה בח"א ובח"ג וע' מנחות דף כ"ו ע"ב דלקלוט תיכף משעת הנחה קלטא וזה בגדר דם ומכפר ולהתיר משישלה בו האור וע' מנחות דף נ"ז ע"א דתיכף משהעלה ע"ג מזבח יש עליה שם הקרבה ובזה א"ש מש"כ התוס' זבחים דף פ"ז ע"ב דאף הני פסולין דאם עלו ירדו מ"מ גבי דם אם זרק א"צ לקנח ע"ש והטעם משום דדם תיכף לאחר זריקה שוב אינו פועל שום דבר ולכך אין מקנחין משא"כ באימורים דפועלים עד שישלה בהם האור ולכך שוב אסור להניחם דהוי מקריב פסולים עד שישלה כמבואר שם דף מ"ג וכ"מ ולק' בהל' פסוה"ק אבאר זה. וע' כתובות דף נ"ב ע"א בהך מחלוקת דאביי ורבא גבי שבויה היכא דבל"ז אסורה ונ"מ ג"כ דהא דמבואר בסוטה דף כ"ד ודף כ"ה דגם אלמנה לכ"ג אם זינתה הפסידה כתובתה אף דבל"ז אסורה עליו ויהי' נ"מ אם הטעם דזנתה הפסידה כתובתה אי משום דגרמה ליאסר על בעלה וע' רשב"ם ב"ב דף קמ"ה ע"א הטעם דאשת כהן אם נאנסה יש לה כתובה משום דלא פשעה ונדרים דף צ' ע"ב או משום קנס ע' תוס' סנהדרין דף ח' ע"א ד"ה מוציא דבאמת שייך לומר בזה יצרה אנסה כמבואר כתובות דף נ"ג ע"א ודף נ"ד ע"א רק מחמת קנס וע' רש"י כתובות דף ק' ע"ב דלכך ממאנת א"ל כתובה משום דמעצמה יוצאת ר"ל דעיקר הכתובה מחמת שגירשה ויכולה להנשא לאחר וכאן הוא לא גירשה וכן ג"כ גבי זנות כיון דהיא גורמת להגירושין לענין כתובה הוי כמי שלא גירשה וע' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' אישות פט"ו הי"ג היכא דהיא טוענת טענה שעי"ז הוא חייב לגרשה וא"כ צריך ליתן לה כתובה אי הוי זה בגדר תביעת ממון ויש בזה גדר שבועה ע"ש וזה תליא במש"כ אם הגירושין והכתובה הם דבר אחד או ב' דברים וכן נ"מ במה דמבואר בדברי רבינו פכ"ד מהל' אישות הי"ז ע"ש בדברי ה"ה אם יש עד אחד שזינתה אם נותנים לה שבועה דזה רק גרם ליפטר מהכתובה ובאמת זה תליא היכא דהפטור הוא בגדר קנס אי זה הוי כמו שנתן לה הכתובה או כמו שאין לה כתובה וע' במה דמב' בתוס"א פ"ב דיבמות דאלמנה לכ"ג מעשה ידיה לבעל אף דהא מבואר ביבמות דף פ"ה דמחיים כ"ז שהיא עמו א"ל מזונות וע"ש דף צ' ע"ב אך כיון דזה רק קנס הוי כמו שנתן לה וע' במה דפליגי רש"י ותוס' גיטין דף ל"ה ע"ב דהיכא דא"י ליבם היבמה אי צריך ליתן לה כתובה כ"ז שלא חלצה כיון דא"י לייבמה וע' תוס' יבמות דף ל"ח וזהו ג"כ הטעם המבואר בכתובות דף פ"ט ע"ב דהמגרש את אשתו והחזירה כו' משום דזה לא מקרי כשתנשא לאחר ובמה דפלוגו רבינו והר"א ז"ל אם נטבע במים שאל"ס אי נוטלת כתובתה אף דהיורשים יורדים לנחלה דמ"מ היא אסורה להנשא ובזה מדויק לשון המשנה ביבמות דף קי"ז דנקט שם וחזרו ב"ה כו' כדברי ב"ש ולא נקט כב"ש כמו במשנה שלפניה והוא משום דהתוס' כ' בכתובות דף נ"ג ע"א דלגרוע כחה לא ס"ל לב"ה מדרש כתובה וגבי מים שאל"ס הוי מדרש כתובה לגרוע כחה וע' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בספ"ד מהל' זכיה ומתנה דהיכא דרק גרם לטענות ממון אי שייך גדר שבועה וע' בפ"י מהל' שלוחין דס"ל לרבינו דעל טענה דחויב שבועה א"י להשביע אף שבועת היסת וכן ס"ל בהל' טוען פ"ז ה"ה ע"ש בה"ה ואף דבהל' מלוה פסק בפי"ג ה"ו דאם יש נ"מ ביניהם בזמן צריך לישבע היסת זה רק כשאומר שכבר נשלם הזמן וא"כ תובע מעות מיד וכמבואר שם ס' הל' ו' אף דגבי ע"ז מבואר במכות דף ג' ובד' רבינו בהל' עדות פכ"א ה"ב שם ס"ל דמשלמין תיכף דשם ס"ל דגם גורם לממון חייב ולכך ס"ל שם בה"ד דגם היכא דאין נ"מ בעדותן רק לענין תפיסה ג"כ חייבין וע' תוס' ב"ק דף כ"ד ע"א דמשמע שם ג"כ דבגרם שייך דין עדים זוממים ואף דבירוש' פ"א דסוטה גבי עדי קנוי ובספ"ב דכתובות אמר שם דאין למידין דבר מדבר בע"ז ר"ל כיון דלא הוי עדותן עדות ממון לא שייך בהם תשלומין ע"י הזמה כאן שאני דמ"מ עיקר העדות היא על ממון אבל בשבועה לא אמרינן כן וכ"כ בזה לע' לשי' רבינו בהל' שמיטה פ"ט ה"ח בהך דשביעית משמטת את השבועה אי משום דהטענה בטלה או משום דעצם השבועה נשמט וע' תוס' ב"ק דף ל"ה ע"ב די"ל דאף דהודאה אינה פועלת מ"מ חייב שבועה ושם דף מ"א ע"ב ודף מ"ו ע"א אי שייך דין שבועה גבי קנס וע' בירוש' שבועות פ"ו במה דהקשו שם והרי קנס דאין ע"א מחייבו שבועה ואף דבאמת כ"ז דליכא עדים אינו חייב קנס כלל ע' תוס' ב"ק דף ל"ג ע"ב וכ"מ בזה י"ל דר"ל דע"א אומר דכבר נגמור דינו וכמו הך דכתובות דף מ"ב וע' מכות דף ג' ותוס' זבחים דף ע"א ומ"מ ס"ל להירוש' דגם כה"ג לא מחייב ע"א שבועה. עכ"פ ס"ל לרבינו דהגירושין הוא גרם לכתובה וע' מש"כ רבינו בהל' אישות פכ"ד ה"ו דהטעם דגבי זנות אין לה כתובה משום דמעשיה גרמו לה שתיאסר על בעלה ואף דבאלמנה לכה"ג לא שייך זה י"ל דשם הטעם דהוי עוברת על דת וע' רש"י סוטה דף כ"ד ע"א ד"ה ולא ודף כ"ה ע"א דנראה שם דהטעם דלא עדיפא מכשירה וא"כ יהיה זה תליא בהך דאביי ורבא דכתובות דף נ"ב וע' מש"כ בזה בהל' אישות פי"ד הי"ח ובמש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ג דכתובות גבי חרשית ושוטה דהיכא דכתב לה כתובה אף היכא דעפ"י דין אם היתה פיקחת הפסידה כתובתה לא אמרינן זה רק הוי בגדר מתנה ונ"מ ג"כ להך דסנהדרין דף כ"ד גבי נאמן עלי אבא מה ר"ל אם מסלק ממנו הפסול ויהי' כמו כשר או כמו דאמרינן בירוש' שם עילה היה רוצה להודות לו ונ"מ אם הזימו אותו אח"כ או אם היה דיין ופסק שלא כדין וכה"ג אם נתבטל או לאו ובאמת נ"ל דהא דאמרינן בגמ' שם כגון דקבליה עליה בחד ר"ל בהיפך דאז חזינן דמקבל עליו בגדר עדות וכן אם קיבל אחד כשר לשנים הוי ג"כ בגדר עדות ואז אמרינן דלר"מ יכול לחזור בו אבל אם קיבל פסול לשנים חזינן דזה רק הודאה בעלמא וגם ר"מ מודה דא"י לחזור בו וע' מש"כ רשב"ם ב"ב דף קכ"ח דרק היכא דהוי בגדר עדות אז מועיל קבלה משא"כ בפסול וע' גיטין דף פ"א ע"ב בגט קרח דקרוב הוי עכ"פ בגדר עדות וכ"כ בזה בהשמטה לח"ב ובהל' שבועות פ"י וע' בגיטין דף ע"ד דמוכח שם דהיכא דהוי הנתינה רק בגדר תנאי אז לא אמרינן דאב קודם לאח וכן יהי' נ"מ ליתומה בחיי האב אם לקדושי מיאן דרבנן גם שם יש כח לאב ולפמש"כ הר"א ז"ל בהשגות בהל' אישות פ"ד ה"ז לחלק בין קידשה אמה ואחיה לקידשה עצמה אם יש לה אב מאי ע' מש"כ בזה בפ"ד מהל' אישות דמוכח מד' רש"י ביבמות דף פ"ט ע"ב ודף ק"ז ע"א דהיכא דיש אב דאמה ואחיה אינם יכולים לקדשה מפני שהאב קרוב יותר והאב א"י שלא יאמרו קדושין גמורין הם אך הך דדף פ"ט יש לדחות די"ל דרש"י ס"ל כשיטת התוס' יומא דף י"ג ע"ב בשם הירוש' דאלמנה מן הנשואין אין לה דין חופה ושם נקט בגמ' גם חופה ולכך לא מוקי כה"ג וע' מש"כ רש"י יבמות דף ק"ט ע"א וע' בדברי הראשונים ז"ל בפ"ח דב"ב אם אמר יטול הבן כבכור אי נוטל מן הראוי ותוס' כתובות דף נ"ד ע"ב ד"ה עוברת דתוספת דאינו נותן מחמת תנאי ב"ד הוי כמתנה ובירוש' ספ"י דשביעית גבי לוה מן הגר ומת ורוצה להחזיר לבניו אם גם שם שייך הך דין דבן קודם לבת וכ"כ בזה במק"א ובירוש' פ"א דמגילה גבי סמוך לכרך וחרב הכרך דבכרך אין קורין בט"ו ובסמוך לו אין נ"מ כיון דלא נשתנה ואף דאנן קי"ל דאף דחרב הכרך מ"מ קורין בט"ו מ"מ באמת הך דין דמוקף גבי מגילה מה ר"ל אם ר"ל שיהא לה דין מוקף או מחמת שנקרא אז בזמן התקנה מוקף או דבעי שלא יהא פרוז וזה תליא בהך דמגילה דף י"ט ע"א ובירוש' שם אי צריך שיהי' מוקף או שלא יהא פרוז ונ"מ ג"כ לעיר חדשה שלא היתה כלל אז ונבנתה אח"כ וגם הוקפה אי צריך לקרות כיון דבימי יהושע לא היתה כלל ואין עליה שם פרוז וכן לשי' רבינו בהל' שמיטה פי"ב הט"ו דבעי תרתי שיהא מוקף בשעת יהושע ומוקף בשעת עזרא איך הדין גבי מגילה וזה תליא אם תקנה ר"ל על דבר שהיה אז בשעת התקנה או על דבר שיהיה אח"כ וע' נדרים דף פ"ד ובר"ן שם גבי הנודר מבני העיר וכ"כ בזה בח"ב וע' חולין דף ס"ב גבי שם לויי ותליא איך היה השם בשעת מ"ת ובכ"מ וע' בכורות דף נ' דבעי קרא גבי ה' שקלים שלא יפחת משיעור התורה ובתוס' מנחות דף ע"ו ע"ב וכתובות דף י' ע"א וכ"כ בזה וכן נ"מ למה דקי"ל גבי בתי ערי חומה דאף שחרבה החומה מ"מ יש עליהן השם בתי ע"ח אם הבתים שנבנו אח"כ אי יש עליהם השם וע' בתוס"א ס' ערכין דמבואר שם דאם בנה בית חוץ לחומה לא אם לאחר שחרב מאי עכ"פ י"ל דהיכא דלא נשתנה הדבר עדיף טפי וע' בירוש' ע"ז פ"ג סה"ב דמשמע שם דשמואל ס"ל דלא מהני ביטול לשברי ע"ז דהרי כבר נשתברו ומה יוכל לעשות בהם וה"נ גבי ספינה כיון דבנהר בל"ז אין דרך לזרוע שם לכך גם על הספינה שייך שם שדה אם יש בה עפר והוא שתהא גוששת שהיא בטילה לארץ:השמטה במ"ש בהך דין דפסול הגט אם כתבו במחובר לקרקע מדברי התוספ' מחמת ונתן:והנה בתוספ' מוכח דהפסול שכתבו על קרן של פרה דפסול אם יקצצנו ג"כ משום זה דהוה כמו כתבו במחובר ועי' בירוש' שם ובעירובין. אך כך דבאמת אם נותן לה כל הפרה או כל העבד הוה כמו יד להגט ויש על כולו שם גט עי' בר"ן כאן ובחולין דף קכ"ח גבי בהמה מהו שתעשה יד לאבר ותוס' גיטין דף כ"א ע"ב ד"ה יצא משא"כ היכא דלא מבטל כל הדבר להדבר שכתב עליו הגט נמצא הגט נכתב על דבר מחובר ומחובר פסול לא מטעם מחוסר קציצה וכן גבי קרקע דהרי אינו נותן לה כל הקרקע שבעולם:וזהו כונת הגמ' בקדושין דף כ"ז ע"ב גבי מכר לו עשר שדות בעשר מדינות ואמר שם איכא דאמרי אילו כו' זו קנה מי קנה ור"ל דאף זו לא קנה דעיקר הקנין המסירה או המשיכה וכיון שמסר לו גם בהמות אחרות דלא אקני' לו לא קנה גם זו וא"כ ה"ה גבי קרקע כיון שיש הפסק בין זו לזו אינה מועלת החזקה ודחה דסדנא דארעא חד הוא ולא מיקרי הפסק כלל ועי' בנזיר דף ז' וב"ב דף נ"ג ע"ב גבי מצר אפסרא דארעא הוא ובשיטת רש"י ע"ז דף ע"א ע"א דהיכא דמשך מקצת הוה כמו משיכה בהכל ועי' ב"ק דף נ"ב ע"א גבי משכוכית קנה ובפיהמ"ש לרבינו פ"א דקדושין על הך דבהמה גסה נקנית כו' וב"מ דף מ"ד ע"א גבי הגביה ליטול רביעית ובירוש' פ"ו דדמאי מ"ב. עכ"פ היכא דא"א שיהי' הדבר נפרד ויהי' בידו זה הוה פסול בגט מחמת דלא מיקרי נתינה: ע”כ השמטה.

3 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה מיהו. ואלו בשעירים. כ"נ דצ"ל:

1 הא ודאי הושוו - בכפרה אחת ואי בשאר עבירות לא הושוו במאי הושוו:

2 ומשני הושוו דבני כפרה נינהו - לכך הושוו ללמדך שיש לכולם כפרה בין בטומאת מקדש בין בשאר עבירות:

3 מיהו כל חד בדנפשיה - אלו בפר ואלו בשעיר:

« רש"י על שבועות י״ג ע״ב:ז׳ רש"י על שבועות י״ג ע״ב:ט׳ »