רש"י על שבועות מ׳

1 תדע - דשאר מתניתין שוה קתני:

2 טריסית - מעה קטנה:

3 דינר כסף טריסית פונדיון ופרוטה - או או קתני:

4 דינר מטבעות - טבועה במטבע צורה ולא טענו משקל וזה הודה לו מטבע ואע"פ שזו כסף וזו נחשת ממין הטענה היא דכולהו מטבע נינהו:

5 דיקא נמי כו' - אלמא טעמא משום דכל מטבע חד הוא ודוקא קתני:

6 ורב - דבעי למימר שוה קתני הכי מפרש סיפא דקאמר שהכל מין מטבע אחד הוא כל מטבעות השנויות כאן דין אחד להם שאף הקטנה שבהן יש בה כדי הודאה לחייבו שבועה:

7 נימא כשמואל סבירא ליה - דכולה מתני' דוקא קתני ומשום הכי תנן ברישא שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור משום דמה שטענו לא הודה לו אבל אי שוה טעין ליה הוה מיחייב ואע"ג דתחלת טענה שתי כסף ותו לא:

8 ה"ג בתוספתא דינר זהב זהוב יש לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף חייב - ופי' דינר זהוב היינו טבוע וטעמא משום דהכל מין מטבע אחד והוה ליה ממין הטענה ומיהו סייעתא לרב הוא דמדאצטריך לפרושי זהב זהוב מכלל דמתני' דתנן דינר זהב סתמא שוה קאמר ושהכל דין מטבע אחד קתני ומדסיפא שוה רישא נמי שוה וקתני רישא שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור וע"כ משום דליכא כפירת שתי כסף הוא:

9 ה"ק כל האומר דינר זהב כאומר זהב זהוב דמי - וברייתא לא שהטוען מפרש זהב זהוב קאמר אלא ה"ק הטוען דינר זהב סתם דמסתמא זהב זהוב קאמר והלה אומר אין לך בידי אלא דינר כסף דהיינו נמי דינר מטבע וישנה הודאה ממין הטענה חייב:

10 חסר מעה פטור - אלמא כפירת שתי כסף בעינן:

11 לא שנו - דבעי טענת שתי כסף אלא בשבועה הבאה בטענת מלוה והודאת מקצת דלוה אבל שבועה בעדות עד אחד שהלוה כפר הכל ועד אחד מעידו שהוא חייב ונמצא מחייבו אפילו לא טענו אלא פרוטה וכפר חייב הואיל ואם היו שנים היו מחייבין אותו ממון לפרוע דהא שוה פרוטה ממונא הוא היחיד מחייבו שבועה:

12 יישר וכן א"ר יוחנן - גר' ול"ג תו יישר:

13 מכלל דפליג עליה ר"ל - בעיא הוא דקא בעי גמרא לימא מדקאמר וכן אמר ר' יוחנן מכלל דפליג עליה בר פלוגתיה:

14 א"ד מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה - כך היה דרכו של ריש לקיש כשהיה ר' יוחנן אומר דבר בבית המדרש היה שוהה מלהשיב עד שיגמר רבי יוחנן כל צרכו וכל טעם דבריו ואח"כ היה חולק עליו ובתוך כך יצא רבי יצחק זה מבהמ"ד ולא שמע אם נחלק עליו:

15 איכא דאמרי מישתי הוה שתי - ריש לקיש מיא בבי מדרשא כי אמרה ר' יוחנן להא מילתא:

16 ור"ג מחייב - דלא בעי הודאה ממין הטענה:

17 הודה במקצת קרקעות פטור - שאין נשבעין על הקרקעות כדילפינן לקמן בפירקין שבועות דף מב: ואף הודאתן אינה מביאה לידי שבועה:

18 הודה במקצת כלים חייב - שבועה אף על הקרקעות ע"י גלגול דשבועה מקצת כלים:

19 הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות - כלומר משני מינין והודה באחד וכפר באחד חייב:

20 זוקקין - הכלים זוקקין את הקרקעות לשבועה:

21 תנינא - במסכת קדושין נכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:

22 הכא עיקר - דכולה מסכת בהלכות שבועה:

23 וההיא - דקדושין:

24 אגב גררא נסבה - איידי דתנא התם נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בלא משיכה תני בהדייהו שאף הם זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לשבועה:

25 אדמון היא - דבעי הודאה ממין הטענה ומיהו היכא דטענו שנים והודה לו באחד מהם חייב והא דאדמון במתני' היא מיהו הכא במסכת שבועות לא מפרשין בגמרא במאי פליגי אבל בפרק בתרא דכתובות דף קח: מפרשינן דבהכי פליגי:

26 טענו חטין וקדם והודה בשעורין - מי שהיה לו לטעון על חבירו חטין ושעורין וטענו חטין ולא הספיק לטענו שעורין עד שקדם זה ואמר חטין אין לך בידי אבל שעורין יש לך בידי:

27 אם כמערים - אם נראה לב"ד שקפץ להודות כדי שלא יטעננו זה שעורין ויתחייב לו שבועה בהודאת שעורים חייב לו שבועה אם אמר לו זה שניהם יש לי בידך:

28 ואם במתכוין - להשיב לו על טענתו של חטין ולא כקופץ פטור:

29 לפיכך יצאו כלים - ליכתב בפירוש:

30 למה שהן - להתחייב עליהם בכל שהן דהוה ליה למכתב שמות כ״ב:ו׳ כי יתן איש אל רעהו כספים לשמור ואנא אמינא מה כספים שנים ודבר חשוב אף כל שנים ודבר חשוב אלא כתב כלים לומר דהוי דבר חשוב ולא בעינן שווייהן שתי כסף:

31 וכפר בפרוטה פטור - כדמפרש ואזיל כרב דאמר כפירה שתי כסף בעינן:

32 כפר בכלים - ואפילו כל דהו כדאמרינן לכך יצאו כלים למה שהן ואי משום הודאה ממין הכפירה בהא סבירא ליה כשמואל דאמר טענו בחטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב:

33 היסת - לשון שומא ששמו חכמים עליו שבועה כמו שמואל א כ״ו:י״ט אם ה' הסיתך בי: אין אדם מעיז פניו כו':

34 תדע - דאמרינן אשתמוטי אשתמיט:

35 הכופר במלוה - ובאו עדים והוא לא נשבע כשר לעדות ולא אמרן חשיד אממונא הוא אלא אשתמוטי קמשתמיט ליה משום דמלוה להוצאה ניתנה ואין עכשיו בידו במה לפרוע:

36 בפקדון פסול לעדות - ואפילו לא נשבע דמשעה דכפר איחשיד ליה אממונא ובב"מ בפ"ק דף ה: מוקמי' ליה בדאתו סהדי דההיא שעתא הוה בידיה דליכא למימר אירכס ליה ומשתמיט עד דבחיש ומשכח ליה:

37 מתני אסיפא - להא דרב נחמן:

38 כ"ש אסיפא - דהא אודי ליה עליו ואיכא דררא דממונא: