רש"י על שבועות ל״ב

1 עד שישמעו מפי התובע - בואו והעידוני ולקמן יליף לה מקראי:

2 אמר לאו דוקא - אלא אורחא דמילתא נקט ואי לא שמואל לא שמעינן לה ממתניתין:

3 הכא נמי - הוה אמינא לאו דוקא אי לא דאשמועינן שמואל:

4 תנא התם - בפקדון אמר אטו דתנייה הכא:

5 פטורין - דיליף לה לקמן שבועות דף לה. מאם לוא יגיד שכתוב מלא למדרש אם לו לא יגיד ונשא עונו שמשמע שהוא תובעם:

6 לא אמרתי כו' - דכיון דאהגדה קפיד קרא על כרחך במקום הראוי להגדה קאי:

7 והא אי אפשר לצמצם - וקס"ד דכאחת דקתני מתניתין מצומצמין אמר:

8 רבי יוסי הגלילי - במסכת בכורות דף יז. רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן דאפשר לצמצם שיוציאו שניהם ביחד ראשם וחכ"א אי אפשר שלא יצא ראשו של אחד מהם תחלה והאחד אינו בכור ושניהם ספק וירעו עד שיסתאבו והאחד לו והאחד לכהן:

9 תלמיד לרב - שלום עליך רבי:

10 רב לתלמיד - שלום עליך:

11 טובא הוי - אין שניהם יכולין לומר שש תיבות הללו בשיעור זה:

12 כל אחד בתוך כדי דיבור של חבירו - כשגמר זה כפירתו התחיל זה לדבר בתוך כדי שאילת שלום:

13 דלא כי האי תנא - דלא כר' אלעזר ברבי שמעון:

14 המשביע עד אחד - וכפר פטור העד מקרבן שבועת העדות:

15 מר סבר - תנא קמא:

16 עד אחד כי אתי לשבועה אתי - אם מעיד עליו שהוא חייב מנה אינו מחייב ממון אלא שבועה לפיכך אין הגדתו חשובה:

17 ומ"ס לממונא אתא - ודריש קרא הכי לכל עון ולכל חטאת דהיינו למכות ועונשין הוא דאינו קם אבל קם הוא לממון:

18 ותיסברא - דמחייב ר' אלעזר בר' שמעון ממון על פי עד אחד וטעמא משום הכי הוא:

19 והאמר אביי הכל מודים בעד סוטה והכל מודים בעדי סוטה כו' - ומפרש לה לקמן הכי יש עדות בסוטה שהכל מודים בה שהמשביע עד אחד חייב ויש עדות בסוטה שאף אם השביע שניהן וכפרו פטורין ומחלוקת בעדי סוטה יש עדות בסוטה שנחלקו בה חכמים ורבי אלעזר ברבי שמעון במשביע את שניהן וכפרו במחלוקתן שנחלקו במשביע עד אחד דממון ומפירושא דמילתא דאביי לקמן שמעינן דטעמא דרבי אלעזר משום דקסבר דבר הגורם לממון כממון דמי ועד אחד גורם לממון הוא שאילו הוא העיד היה מחייבו שבועה ורוב בני אדם אין נשבעין לשקר והיה משלם:

20 בעד טומאה - אם הביא שני עדי קינוי שהתרה בה אל תסתרי עם פלוני ושני עדי סתירה שנסתרה עמו אחרי כן ויש עד אחד שנטמאת בסתירה זו והשביע הבעל את העד להעיד ויפטר מכתובתה וכפר עדותו חייב דהא מפסידו ממון ממש:

21 דרחמנא הימניה - כדאמר במסכת סוטה דף לא. ואם העיד היה פוטרו מכתובתה והואיל וכפר עדותו חייב:

22 ועד אין בה - ודרשינן במסכת סוטה שם: כל מקום שנאמר עד שנים קאמר עד שיפרוט לך הכתוב אחד וקאמר רחמנא ועד אין בה תרי אלא חד והיא לא נתפשה אסורה דעל כרחך היא לא נתפשה להחמיר עליה בא ולאוסרה:

23 והכל מודים בעדי סוטה - שאפילו השביע שניהם וכפרו פטורין:

24 בעדי קינוי דגורם דגורם הוא - אף אם העדנוך עדיין אתה צריך לעדי סתירה וכשיבואו עדי סתירה אף הן אין מחייבין אותה להפסידה אלא גורמים הם שמביאין אותה לידי שתיית מים המאררים ושמא מיראת המים תודה שנטמאת ותפסיד כתובתה:

25 ומחלוקת בעדי סוטה - אותו מחלוקת שנחלקו חכמים ורבי אלעזר ברבי שמעון במשביע עד אחד של ממון באותו מחלוקת עצמו חלוקים הם במשביע שני עדי סתירת סוטה וכפרו דלרבי אלעזר דמחייב במשביע עד אחד דממון משום דבר הגורם לממון מחייב נמי בהני שאילו העידו שמא היו גורמין לה שתהא מודה מיראת בדיקת מים:

26 הכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה - מי שבעל דינו חשוד על השבועה וכופר לו ממון ועד אחד יודע בו והשביעו זה שיעיד וכפר שהוא חייב שזה אחד מן הנשבעין ונוטלין כדאמרינן בפ' כל הנשבעין לקמן שבועות דף מד: הלכך אילו העיד וחייב את החשוד שבועה היו ב"ד מגלגלין את השבועה על זה לישבע וליטול:

27 והכל מודים בעד דר' אבא - במשביע עד אחד כעין מעשה דר' אבא דאמר לקמן שהוא חייב כדמפרש ואזיל:

28 מי יימר דמשתבעת - ואכתי גורם לממון הוא דהוי ולרבנן פטור:

29 דאמר מר - לקמן בפרק כל הנשבעין היכא דשניהן חשודין חזרה שבועה על המחויב אותה ומתוך שאינו יכול לישבע שהוא חשוד הוא משלם שהרי או שבועה או תשלומין מוטלין עליו הלכך המשביע עד אחד היודע בדבר וכפר חייב העד קרבן שבועה שאם העיד נתחייב הלוה שבועה ואין כאן שבועה מאחר ששניהן חשודין אלא תשלומין:

30 נסכא - חתיכת כסף מותך לשון ישעיהו מ הפסל נסך חרש:

31 חטפי ודידי חטפי - שלי חטפתי שאתה גזלתו ממני:

32 לישלם - שאין כל החוטפין נאמנים לומר שלי גזלתי דא"כ אין לך גזלן שמשלם ואפילו יש עדים:

33 ליכא תרי סהדי - דחטפה ואיכא למימר מיגו:

34 ליפטריה - מלהחזירו שהרי אין כאן שני עדים ומיגו דאי בעי אמר לא חטפתי כי אמר נמי דידי חטפתי נאמן:

35 איכא חד סהדא - דחטפה מיניה ואי הוה אמר לא חטפתי היה צריך לישבע להכחיש העד:

36 לשתבע - שבועה שהעד מחייבו:

37 כיון דאמר אין חטפי - הוה ליה כגזלן והמתחייב שבועה על פי עד אחד צריך לישבע על מה שהעד מעיד ולהכחיש את העד וזה אינו יכול לישבע על כך שהרי מודה הוא לדברי העד שחטפה והוה האי גברא אצל שבועה זו כגזלן אצל כל שבועות שאינו יכול לישבע עליהן אף זה בשבועה זו אינו יכול לישבע שהרי מודה בה:

38 הוה ליה מחויב שבועה - על כרחו אם בא להחזיק בה הויא עליו לישבע שלא חטף שאין החוטף נאמן לומר שלי חטפתי וזו היא השבועה שהעד מחייבו לישבע על מה שהעד מעיד ואינו יכול לישבע שהרי מודה לדבריו:

39 בעד מיתה - בעד אחד היודע באשה שמת בעלה והשביעתו שיעיד בה כדי שתטול כתובתה מן היורשים:

40 שהוא פטור - ואע"ג שעד אחד נאמן בעדות זו והפסידה ממון בכפירתו:

41 כגון דאמר לה לדידה - חוץ לב"ד מת בעליך ולא אמר עדותו בב"ד כשהשביעתו לפי שהיא יכולה לילך לב"ד ולומר מת בעלי ולא תהא צריכה לשום עד דתנן האשה שאמרה כו' והיא עצמה נאמנת:

42 ש"מ משביע עדי קרקע חייב - לשון שאילה היא מהכא נשמע דסבירא ליה לרב פפא שהמשביע עדים על עדות קרקע וכפרו שחייבים ולקמן שבועות דף לז: פליגי תנאי ואמוראי ועד אמיתה עד קרקע הוא שהכתובה אינה נגבת אלא מן הקרקע ומשני דלמא הא דרב פפא דהוי תפסה מטלטלי דבעל מחיים ואם העיד זה עדותו היתה תופסתן בכתובתה:

43 השתא בזה אחר זה דתרוייהו כפרי - דמצי למימר ראשון מה מועיל לך אם העדתיך הלא כפר השני אפי' הכי אמרת הראשון חייב הואיל ועדיין לא כפר השני:

44 כפר האחד והודה אחד מיבעיא - דהכופר חייב:

45 הא קמ"ל דתוך כדי דיבור כדיבור דמי - ויכול לחזור וכי איצטריך מתני' לאו לאשמועינן חיובא דכופר אלא לאשמועינן שהשני פטור:

46 בשלמא לרב חסדא דמוקי לההיא - דכפרו שניהן כאחת במצומצמין וכר' יוסי הגלילי אכתי לא אשמעינן דתוך כדי דיבור כדיבור דמי איצטריך לאשמועינן הכא פטורא דשני לאגמורי לן דכדיבור דמי:

47 כפירה וכפירה - כפר השני בתוך כדי דיבורו של הראשון אשמועינן רישא דהוי חשיב כאחת לחיוביה לשני ובסיפא אשמועינן כפר וחזר והודה בתוך כדי דיבור דיכול לחזור בו ועדות האחרונה עדות:

48 דכפרה לה ראשונה - ואין לו עדים אלא אלו ונמצא שהפסידוהו בכפירתן: