רש"י על פסחים קי״ט

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 זה המכיר מקום חבירו בישיבה - שיודע לומר זה מקום מיושב לפלוני וזה של פלוני דהואיל ומכיר הוא מקום כולם רגיל הוא לישב שם תמיד:
2 סתרי תורה - מעשה מרכבה ומעשה בראשית:
3 למנצח - מדלא כתיב לנצח משמע שנותן כח לבריות לנצחו:
4 לולי משה בחירו - אלמא משתבח ביה קרא במשה וקרי ליה בחירו משום דהשיב חמתו מהשחית אלמא שמח הוא בכך:
5 מפני מדת הדין - שמקטרגת ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם בסתר:
6 כמצודה זו - שפורסים לעופות לצוד ואין בה דגן ואין עוף נפנה אליה:
7 מלחמתו של זרח במצרים גמרא אבל מלחמת זרח באסא קראי:
8 ושיגרו להדרימון - מלך ארם לעזור לו על בעשא מלך ישראל וקראי נינהו ומלחמת יהושפט בעמונים קראי ודרך הראשונים להביא גנזיהם עמהם במלחמתם כדי שימשך לבם אחר ממונם ולא יברחו:
9 שמעמידו על רגליו - שמשמח לבו:
10 אקלידי - מפתחות:
11 וקולפי - פותחות שקורין בלעז שרדור"א שירידור"א: מנעול :
12 דגלדי - של מרצופים של עור שנושאים על סוסים וחמורים וגמלים:
13 אבן מאסו הבונים - כלומר דוד שמימיו רועה צאן היה ונעשה ראש ונפלאת בעינינו לשון רבים אמרו אחיו:
14 זה היום עשה ה' - שמואל היה מתנבא עליהם שסופן לגיל ולשמוח שיושיעם מיד אויביהם:
15 הושיעה נא אמרו אחיו - כלומר על ידי דוד ודוד אמר הצליחה נא שיצליח במלכותו:
16 אסרו חג בעבותים - הביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח:
17 ברכנוכם אמר שמואל - שיברך כולם כלומר מברכין אנו אתכם:
18 לנו - לשון רבים:
19 אסרו חג בעבותים - הביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח:
20 לכפול - כל ההלל:
21 מתני' מפטירין - לשון הנפטר מחבירו כשנפטרין מן הסעודה מביאין מיני המתיקה: גמ' ארדילאי לי כגון אני שרגיל לאכול כמהין ופטריות לאחר סעודתי:
22 כופל דברים - מעט היה כופל כגון מברוך הבא ולמטה:
23 נון בנו וגו' - ממשפחת אפרים בן יוסף חשיב ואזיל עד יהושע ולא משכח ברא ליהושע:
24 מתני' מפטירין - לשון הנפטר מחבירו כשנפטרין מן הסעודה מביאין מיני המתיקה:
25 גמ' ארדילאי לי כגון אני שרגיל לאכול כמהין ופטריות לאחר סעודתי:
26 וגוזליא לאבא - לרב שהיה רגיל לאכול גוזלים לאחר סעודתו ולשון אפיקומן הוציאו והביאו מיני מתיקה:
27 אין מפטירין אחר מצה אפיקומן - שצריך לאכול מצה בגמר הסעודה זכר למצה הנאכלת עם הפסח וזו היא מצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובת מצה אותה שלאחר אכילה ועל כרחינו אנו מברכין על אכילת מצה בראשונה הואיל ו אע"פ שאינה באה לשם חובה כדאמר רב חסדא לעיל פסחים דף קטו. גבי מרור דלאחר שמילא כריסו הימנו היאך חוזר ומברך עליו הכי נמי גבי מצה הלכך תרוייהו מברך ברישא והדר אכיל מצה באחרונה בלא ברכה אבל לא מרור דלאו חובה הוא: