רש"י על פסחים ע״ט

1 איבעית אימא רב דאמר - אם זרק הורצה:

2 כרבי יהושע - דאית ליה אכילת פסחים לא מעכבא:

3 שלמי נזיר - תחילתן לאכילה דבעי שילוח שערו תחת הדוד שהשלמים מתבשלין בו כדכתיב במדבר ו׳:י״ח ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש וגו' ועוד בעי תנופה זרוע בשלה אלמא צריך שיהא בשר טהור בשעת זריקה שיהא ראוי למצוה האמורה בו:

4 ואם זרק הורצה - דהני לא מעכבי:

5 נטמאו בעלים - במת דלא חזו למיכל לאורתא דטומאתן שבעה:

6 ואם זרק לא הורצה - דאע"ג דאכילתו לא מעכבא גברא דחזי לאכילה בעינן ורחמנא דחייה לטמא נפש לפסח שני ובנזיר נמי כתיב שם כי ימות מת עליו וגו' דסותר את נזירותו:

7 חצי זית בשר וחצי זית חלב אין זורק הדם - דאכילת אדם ואכילת מזבח לא מצטרפין:

8 אפי' כולה קיימת לא יזרוק - את הדם עליה:

9 מנחה מאי עבידתיה - בזריקת דם:

10 מנחת נסכים - הבאה עם הזבח מהו דתימא כזבח דמיא ותיהוי במקום זבח להכשיר את הדם:

11 חלב מנא לן - דהוי שיור להכשיר זריקת דם:

12 והקטיר החלב - גבי זריקת דם כתיב דכתיב וזרק הכהן את הדם וגו' עד והקטיר החלב לריח ניחוח:

13 יותרת הכבד ושתי הכליות מנא לן - מדאיצטריך ליה למיתני מנחה לא הויא שיור מכלל דסבירא ליה דהני דגופיה דזבח נינהו הוי שיור:

14 אמר קרא - בהאי קרא גופיה והקטיר החלב לריח ניחוח:

15 מתני' יעשו בטומאה - ואפי' טמאין יחידין דהא פסח דטהורין גופיה בטומאה אתי משום כהנים:

16 גמ' שאין קרבן צבור - הבא בטומאה חלוק מאחר שקרבן רובן בא בטומאה אף היחיד עושה בטומאה:

17 לא שנו - דמשמע משום טומאת כלי שרת עבדי כולהו בטומאה:

18 אלא שנטמא סכין בטמא מת - שהוא אב הטומאה דנעשה אף הסכין אב הטומאה לטמא אדם:

19 דרחמנא אמר בחלל חרב - למידרש מיניה דכלי מתכת המיטמא במת נעשה כיוצא בזה שנגע בו:

20 טומאה דחויה היא בצבור - בקושי הותרה וכל כמה דאפשר לאהדורי אטהרה או אטומאה קלה מהדרינן:

21 קרינא ביה הבשר כל טהור יאכל בשר - ולא טמא:

22 הללו עושין לעצמן - בטהרה והללו עושין לעצמן בטומאה טהורים לא עבדי בטומאה דהוי כרוב ורוב טהורין לא עבדי בטומאה וטמאין לשני לא מידחו משום דהוו נמי רובא ורובא לשני לא מידחו:

23 טהורין עושין הראשון - בטהרה דאי נמי מיעוטא נינהו אית להו למעבד הראשון בטומאה וכל שכן כי עבדי בטהרה שפיר דמי:

24 וטמאין עושין את השני - דכיון דאינן כרוב נידונין כמיעוט ונידחין לשני:

25 וטמאין אין עושין לא את הראשון - דכיון דאינו כרוב לא עבדי בטומאה ובשני נמי לא דאינו מיעוט:

26 יעשו בטומאה - אף הטהורין:

27 רובא הוא כו' - כי איטמי רובא הוא דעבדי טמאין ראשון ובטומאה:

28 אבל פלגא ופלגא לא עבדי - טמאים לראשון כלל:

29 כלהו - אפילו הטהורין אין צריכין להזהר בשמירת טהרה:

30 מסתברא - דפלגא ופלגא נמי טמאין עבדי בטומאה ולא מידחו:

31 לרב - דאמר הללו לעצמן והללו לעצמן:

32 וללישנא בתרא דרב כהנא - דאמר טמאין אין עושין לא זה ולא זה הא דקתני טמאים נדחין לשני היכי מתרצא לה:

33 משלימות לטמאין - דבזכרים הוו טהורים רובא אבל יש מן הנשים טמאות יותר מן הטהורות עד שמשלימות החשבון למחצה על מחצה וקסבר האי תנא נשים בראשון רשות וכ"ש בשני הילכך דל נשים מהכא דאינן מן המניין וזיל בתר זכרים והוו טמאים מיעוטא ומדחו לשני אבל בפלגא ופלגא אי כמר אי כמר:

34 כגון שהיו ישראל - הזכרים מחצה טהורין ומחצה טמאין וכשאתה מונה הנשים עמהן רבין טהורים על הטמאים:

35 בראשון חובה - והרי הן במנין ונמצאו טמאים מיעוטא:

36 ובשני נשים רשות - ותנאי פליגי בהא מילתא בפ' האשה לקמן פסחים דף צא::

37 בראשון לא עבדי - טמאין דהוה להו מיעוטא:

38 ובשני לא עבדי - דלגבי שני אין הנשים מן המנין למיהוי טהורין רובא הילכך לא הוו טמאים מיעוטא אלא פלגא ולרב מחצה על מחצה כרוב ולא עבדי בשני:

39 ורב כהנא - דאמר פלגא עבדי בשני מתרץ הכי כו':

40 ונשים משלימות לטהורין - שלא היו טהורין מחצה אלא על ידי הנשים ואי אזלינן בתר זכרים הוו טמאין רובא. ועודפות עליהן לא גרסינן:

41 ופלגא בראשון לא עבדי - בטומאה ללישנא קמא דרב כהנא:

42 תנאי היא - האי תנא ותנא דלעיל דקאי כוותיה האי תנא סבר מחצה על מחצה הוי כרוב ותנא דלעיל סבר אינו כרוב:

43 עושין בטומאה - אפילו הטהורין: