רש"י על פסחים ע״ב

1 אי נימא בטועה - כסבור שהוא זבח אחר:

2 שמעת מינה - מדקתני חייב אלמא פסול הוא:

3 עקירה בטעות - שלא נתכוון לעקור שם פסח ממנו הויא עקירה כעוקר מדעת:

4 מה לי שאינן ראויין - עוקר לאו טועה בדבר מצוה הוא ואמאי פטר ליה ר' יהושע בראויין והלא לא טעה בו שיודע שאינו פסח:

5 רישא - הפסח ששחטו:

6 סיפא - ושאר כל הזבחים:

7 אוכלוסא - חבורה גדולה מאד:

8 הא לא דמי - רישא לסיפא דרישא בעוקר ולאו טועה הוא:

9 לר"א - דדאין האי ק"ו לא שאני ליה בין עוקר לטועה:

10 ומקשי' ר' יהושע דשני ליה - לימא ליה דלא דמי טועה לעוקר אמאי אהדר ליה טעמא משום ששינה בדבר האסור כו':

11 בפסח שאין לו קצבה - אין חשבון לפסחים וזה שמצא טלה זה עומד בעזרה כסבור שהוא אבוד מבעליו ושחטו לשם מי שהוא:

12 תינוקות דיש להן קצבה - מי שיש לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת יודע הוא שאין לו למול בשבת אלא אחד:

13 ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב - דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא דעדיין לא הגיע זמנו ומודה רבי יהושע דחייב:

14 את של ערב שבת בשבת - קסבור שהוא של שבת וזה של ערב שבת היה אתמול חולה או שנאנס ומילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת דהואיל ועבר זמנה ימתין עד למחר:

15 ר' אליעזר מחייב חטאת - דלית ליה טועה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור:

16 ר' יהושע פוטר - דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור ואע"ג דחילל שבת ועשה שלא כדת מכל מקום מצות מילה קיים והכא נמי אע"ג דאית להו קצבה ליפטר דמכל מקום עשה מצוה דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין וזה שמצא זבח אחד בעזרה ושחטו לשם תמידי ציבור כשר לזבחו הראשון:

17 הכא במאי עסקינן כגון שקדם ומל את של ערב שבת בשבת - בשעה שמל את זה עדיין שניהן עומדים דמשום הכי פטור דטרוד היה באחד מהן דיודע הוא שהיום חובת האחד עליו ומתני' כגון דקדים ושחטינהו לאימורי צבור דהשתא לא הוה טרוד ועסוק בשחיטתן:

18 ואע"ג כו' - בתמיה:

19 מאבל ערב - שם מקום:

20 ושכח ומל את של ערב שבת בשבת דחייב - ואע"ג דעשה מצוה:

21 על מה נחלקו כו' - וקס"ד השתא ברישא מחייב ר' מאיר כשמל את שניהם ע"י שסבור ששניהן כבר הגיע זמנן ומל של שבת תחלה שזמנו היום ואחר כך מל את של אתמול ואף על גב דעשה מצוה כיון דלא רמיא טירדא עליה בתר דמהליה לשל שבת לאו טועה בדבר מצוה הוא וסיפא פטור משום דטריד בשל שבת והוחלף לו של מחר דהא ודאי לא קאמר שמל את שניהם דהא לא טעי בהכי אלמא היכא דלא טריד האידנא לר"מ חייב:

22 ותסברא - דטעמא משום הכי הוא השתא סיפא דלא עבד מצוה דעדיין לא הגיע זמנו פטור רישא דעבד מצוה מחייב:

23 אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון - שנתחלף לו אתמול של שבת בערב שבת ומלו בערב שבת ועדיין לא נודע טעותו וסבור שזה העומד של שבת הוא ואע"ג דטריד ביה דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו וגם עשה מצוה אפילו הכי חייב משום דלא ניתנה שבת לידחות אצלו וסיפא ניתנה שבת לידחות אצל של שבת וטעה בדבר מצוה פטור ואפילו לא עשה מצוה לרבי מאיר פטור והשוחט לשם אימורי צבור ניתנה שבת לידחות אצל קרבן צבור ואע"ג דקדים שחטינהו לאימורי צבור הרי שכח וע"י שטרוד בזבח זה בימים שעברו ויודע שזבח זה עומד ליקרב נבהל ושכח שכבר נשחטו אימורי צבור ושחטן לשמן:

24 ואחד זבחים שאינן ראויין - לפסח:

25 פטור - הואיל וטרוד במחשבת לבו מאז הופרשו ויודע שעליו להקריבם טועה ושוחטן לשם פסח:

26 על שאינן ראויין שחייב - דלאו טועה הוא:

27 אפילו עגל - דסד"א ליכא דטעי בה:

28 מודה היה ר' מאיר בבעלי מומין - הואיל ולאו בני קרבן נינהו לא יכול לומר טועה הוא וחייב הכא נמי חולין לשם פסח יהא חייב הואיל ולאו בני קרבן נינהו:

29 לא טריד בהו - אין מחשבת הקרבתן בלבו עד הנה:

30 האי טריד ביה - כל ימי הפרשתן בלבו ועסוק ואומר מתי אפנה ואקריבנו:

31 חולין לשם פסח מה לי א"ר מאיר - כלומר מה ר' מאיר אמר לנו בו:

32 מודה היה ר' מאיר בבעלי מומין - הואיל ולאו בני קרבן נינהו לא יכול לומר טועה הוא וחייב הכא נמי חולין לשם פסח יהא חייב הואיל ולאו בני קרבן נינהו:

33 הני מיחלפי - חולין בקדשים מיחלפי ויכול לומר טעיתי סבור הייתי קדשים הן משום הכי פטור:

34 הני לא מיחלפי - בעלי מומין בקדשים לא יכול לומר טעיתי כסבור קדשים הן משום הכי חייב:

35 אלמא טעמא משום טירדא - ולאו משום איחלופי וחולין לא טריד בהקרבתן:

36 אקילעא - לפני הבית כעין בית שער וקורין פוריי"א:

37 בשפוד של צלי - של קודש הראוי ואכילת קדשים מצוה דכתיב שמות כ״ט:ל״ג ואכלו אותם אשר כופר וגו':

38 חייב - דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ונותר חייבים על זדונו כרת ושגגתו חטאת דכתיב ויקרא י״ט:ח׳ ואוכליו עונו ישא:

39 אשתו נדה בעל חייב - כדמוקי לה לקמיה בסמוך לווסתה ובמעוברת דלאו מצוה היא ולקמיה מפרש ואזיל אם חלוק הוא על ריש לקיש או מוסיף על דבריו:

40 כל שכן בההוא - נותר:

41 דמחייב - דאין שם לחלוחית מצוה אבל הכא אע"ג דמעוברת מיהו מצות שמחת אשתו איכא:

42 בשפוד - ליכא למאן נישייליה:

43 ור' יוחנן מאי שנא יבמתו - דפטור ואע"ג דהוה ליה לשיולי:

44 דקא עביד - מצות יבום בביאה ראשונה קאמר:

45 אשתו - מצות פריה ורביה:

46 עונה - לפי מה שהוא חמר או גמל או טייל או תלמיד כדמפרש בכתובות דף סא::

47 לשמח את אשתו - אפילו שלא בשעת עונתה אם רואה שמתאוית לו:

48 ומשני בסמוך לווסתה - דמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לזמן ווסת נדותיהן כדאמרינן בשבועות דף יח: והזהרתם את בני ישראל והדוה בנדתה מכאן אזהרה לבני ישראל שיהו פורשין מנשותיהן כו':

49 אי הכי יבמתו נמי - סמוך לווסתה לא רמיא מצוה עליה:

50 בזיז מינה - בוש ממנה לשואלה אם סמוך לווסתה הוא:

51 ור' יוחנן - דאמר פטור כמאן:

52 ברשות - של מצוה שהיה טרוד בה:

53 דזמנה בהול - שקבוע לה היום וטרוד באם לא עכשיו אימתי הולך אצל בקי ללמדו:

54 דזבחים - דפטור במתני' בשוחט לשם פסח משום דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה:

55 זמנו - של פסח בהול הוא היום למהר פן יעבור זמנו:

56 בן גרושה - כהן חלל זר גמור הוא דכתיב בכהן הנושא גרושה ויקרא כא לא יחלל זרעו שמחללו מדין כהונה:

57 קרן וחומש - שהרי אכלה שוגג:

58 ור' יהושע פוטר - שטעה בדבר מצוה:

59 דאיקרי עבודה - אכילתה כדלקמן:

60 ועבודה - של חלל בשוגג רחמנא אכשרה דתנן כו':

61 ברך ה' חילו - בכהנים כתיב ישימו קטורה באפך וגו' וסמיך ליה ברך ה' חילו חללים שבו:

62 אמש - בערב: