רש"י על פסחים כ״ו

1 ורבא אמר לן עד כאן - לא שמעת ליה לרבי יהודה דלא אזיל בתר כוונה אלא דלא פטר ליה משום אין מתכוין בדאפשר דמתכוין אסור לדברי הכל ומשוי שאין מיכוין כמתכוין לחומרא לאסור אבל דלא חשיבא ליה כוונה דמשוי מכוין כשאין מתכוין לקולא כגון דלא אפשר בשאין מתכוין שרי ונישרי נמי רבי יהודה במתכוין דלא חשיב כוונה כלל הא לא שמעת ליה:

2 ההיכל גובהו מאה אמה וצילו הולך למרחוק מאד ברחוב שלפני הר הבית ומתוך שרחוב גדול היה ומחזיק בני אדם הרבה היה דורש שם מפני החמה שאין לך בית המדרש מחזיקן:

3 דלא אפשר - מלדרוש לרבים הלכות החג:

4 דלתוכו עשוי - ואין הנאת צילו נאסרה דאין זה דרך הנאתו:

5 לול - ארובה שבעלייה היורדת לבית קרי לול:

6 האומנין - כשיש בדק בחומת בית קדשי הקדשים:

7 יזונו - לשון הנאה כמזונות שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה:

8 והא הכא דלא אפשר - שלא ירדו לתקן ואפילו הכי צריך לתת אותן בתיבות שלא יוכלו להסתכל אנה ואנה דילמא מיכווני ליהנות ואסור:

9 קול - של כלי שיר שהן הקדש:

10 וריח - הקטורת:

11 אין בהן משום מעילה - דאורייתא הואיל ואין בהם ממש וכיון דמדאורייתא שרו כי לא אפשר כגון הכא אמאי אטרחינהו רבנן אלא מעלה בעלמא הואי:

12 קול ומראה - אין בהם ממש ופטור לעולם:

13 וריח - יש בו ממש בסממנין לפיכך חייב ודקא אמר רבי יהושע פטור לאחר שתעלה תמרתו במקדש קאמר דמשום דנעשית מצותו ואין צורך גבוה עוד בה יצתה מכלל קדשי ה' וברייתא במריח בה בביתו שנותן ממנה על הגחלים:

14 העומדים בפנים - לשמש דלא אפשר מלעמוד שם ואסור להו להיות מתכוונים:

15 לאותן העומדים בחוץ - קאמר אין מעילה הא איסורא איכא אבל לעומדין בפנים אפילו איסורא ליכא:

16 המפטם את הקטורת - קטורת זרה שאינה של ציבור:

17 אם להתלמד בה או למוסרה - אחר פיטומה לציבור פטור מכרת אבל אם דעתו להצניע לצורכו להריח בה ועשאה בסממנין הכתובים חייב כרת דכתיב שמות ל איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת:

18 והמריח בה - בקטורת של ציבור פטור מכרת ומחטאת דלא חייבה תורה אלא מפטם להריח:

19 אין בהן משום מעילה - דאורייתא הואיל ואין בהם ממש וכיון דמדאורייתא שרו כי לא אפשר כגון הכא אמאי אטרחינהו רבנן אלא מעלה בעלמא הואי:

20 תמרתו - עמוד עשנו:

21 תרומת הדשן - בכל יום היה נוטל מלא מחתה ונותנה אצל המזבח והיא נבלעת במקומה כדכתיב והרים את הדשן וגו' ואסורה בהנאה ומועלין בה כדכתיב ושמו אצל המזבח אלמא טעונה גניזה:

22 ובגדי כהונה - ארבעה בגדי לבן שכהן גדול נכנס בהם לפני ולפנים ביום הכפורים דאסורין שוב להשתמש בהן כדכתיב והניחם שם:

23 הא ניחא לרבנן - פלוגתייהו במסכת יומא דף כד.:

24 כשירין הם לכהן הדיוט - כל השנה שהן הן הבגדים הראויין לשימוש הדיוט כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט:

25 עגלה ערופה - כתיב שם דמשמע שם תהא קבורתה:

26 הכא מיעוטי כתיבי - בהני למימרא דלא תיגמר מינייהו ושמו לזה ולא לאחר הערופה ולא דבר אחר:

27 הכניסה לרבקה - עגלה ערופה רבקה קופל"א צמד בלע"ז שקושרין ארבע פרות ביחד:

28 ודשה - תבואה עם חברותיה:

29 כשירה - שלא נתכוין לכך ולאו עבודה היא:

30 ואם נתכוין שתינק ותדוש פסולה - והכא לא אפשר שלא יכניסנה שתינק וכי מתכוין שתינק ותידוש פסולה:

31 אשר לא עובד בה מכל מקום - דאע"ג דבעלמא לא מיתסר הכא אסור:

32 הא לא דמיא - תירוצא הוא:

33 שכן עליה עוף - בפרה אדומה קאי שפרח ונח על גבה אע"ג דכתיב לא עלה עליה עול דמשמע עליה אפילו עליה בעלמא ואי משום דכתיב עול הא מרבינן ביה שאר עבודות במסכת סוטה דף מו. אפ"ה בהא עלייה כשרה דלא ניחא ליה והוא הדין להכניסה לרבקה ודשה:

34 עלה עליה זכר פסולה - דניחא ליה והוא הדין לתינק ותידוש:

35 עובד - משמע ממילא עבד משמע בידים ואף על גב דהאי בעגלה כתיב תרווייהו ילפינן מהדדי בגזרה שוה דעול עול במסכת סוטה דף מו.:

36 לא ישטחנה - במוצא בגד אבודה קאי:

37 מגוד - קבילי"א:

38 לצורכה - כדי שלא יאכלנו עש:

39 נזדמנו לו אורחין וכו' - אלמא אף על גב דלצורכה הוא והיינו לא אפשר הואיל ומתכוין להתכבד בשל חבירו באורחין חשיב ליה גזל ואסיר:

40 ומשני לאו משום כוונה הוא אלא משום דבשטיחה זו קלי לה כלומר מאבדה בידים אי משום עינא בישא אי משום דלמא אורחין גנבי נינהו וגנבי לה:

41 מוכרין כדרכן - מעוטפין בכסות כלאים דאין מתכוין להנאת לבישה:

42 והצנועים - פרושים שמתרחקין מן הכיעור ומן הדומה לו:

43 לישנא קמא דרבא - אפשר ולא מתכוין אסור אפילו לרבי שמעון דא"כ הא מני:

44 יש שטועין שמקשין על משנה זו אותה ששנינו בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לנכרי אלמא כלאים אסור למכור וטעות בידם דהתם אבד דוקא שמא יחזור נכרי וימכרנו לישראל ולא יכיר שיש בו כלאים וילבשנו אבל כלאים הניכר מותר בכל הנאות מכירה:

45 בקליפי ערלה - קליפי אגוזים ורמונים שאף הם בכלל פרי ואסורין משום ערלה וכן קשין של כלאי הכרם הכל אסור דבכלאים לא כתיב פרי:

46 חדש יותץ - שהרי על ידי היסק זה של ערלה נגמר ומתקיים כולו:

47 ישן - שאין היסק זה מועיל לו אלא שאופה בו פת:

48 יוצן - שלא יאפה בו פת בהיסק זה:

49 אפה בו פת - בהיסק זה לקמן מוקי לה כשאבוקה כנגדו שכל שעה שהיתה פת בתנור היה דולק האור ואופהו שהיה נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין:

50 רבי אומר הפת אסורה - דיש שבח עצי איסור בפת:

51 וחכמים אומרים הפת מותרת - דהא סברי אין שבח עצים בפת ממש והוא הדין דלית להו נמי חדש יותץ אלא יוצן והכי אמרי' בשמעתין:

52 בישלה על גבי גחלים - דברי הכל הפת מותרת ואפילו לרבי דכי איתהני פת מאיסור כבר כלה ובטל וגחלים איצטריכא ליה דלא תימא אכתי איסורא בעיניה וכל שכן בתנור גרוף ואין אבוקה כנגדו:

53 הא רבי - דקתני חדש יותץ רבי הוא דאמר הפת אסורה משום דגמרה באיסור והוא הדין לתנור חדש שנגמר נמי ע"י האיסור:

54 אימור דשמעת ליה לרבי דיש שבח עצים בפת - כי שמעת ליה דפליג רבי אדרבנן ביש שבח עצים בפת לחודא הוא דשמעת ליה דרבנן הוו מקילי טפי ושרו אפי' פת לאכול דאמרי אין שבח עצים בה אלא שבח היסק ואיסור שבה כבר כלה הוא ורבי סבר הואיל ואבוקה כנגדו יש שבח עצים ואיסור גמור בה וגבי תנור חדש נהי דיש שבח עצים בו מיהו הוא עצמו אין נאכל אלא להיסק אחר עומד ויאפו בו ונמצאת פת הנאפת בו נגמרת ע"י איסור והיתר עצי איסור שגמרו בו את התנור ועצי היתר שגמרו את הפת והא היכא שמעינן ליה דאסר רבי:

55 הא ר' אליעזר - דשמעינן ליה זה וזה גורם אסור דבר שאיסור והיתר גרמו לו שיבא אסור בהנאה:

56 לתוך עיסה - של חולין:

57 אחר אחרון אני בא - אם סילק את הראשון כדמתרץ ליה אביי: