רש"י על פסחים נ״ג

1 משיגריעו - משגדלו הענבים קצת ונקראו גירוע ולקמן מפרש שיעורו כפול הלבן:

2 משיניצו - משיגדיל הנץ עליהן והוא כעין מתחלי ודומה לו בברכות דף לו: הפטמה של רימון מצטרף והנץ שלו אינו מצטרף:

3 הוא בוסר - דאמר כל היכא דתנן או בוסר או גירוע כולהו חדא נינהו בוסר תנן בגיטין דף לא. משעת כניסת המים לבוסר:

4 פול הלבן ס"ד - הא בגפנים קיימא:

5 ומאן - תנא דשמעת ליה דאמר בוסר הוא דהוי פירי כדקתני משיגריעו דהיינו בוסר אבל סמדר לא רבנן היא וקתני דמודו בשאר אילנות הא דרב אסי הוא בוסר הוא גירוע נקט הכא משום דלא תימא גירוע היינו סמדר ורבי יוסי היא:

6 בדניסחני קץ - תמרים של דקל זכר ואינן מתבשלין בו עולמית וגודרין אותן בניסן והן מתבשלות מאליהן בכלי כפות תמרים ולעולם הן קטנות הלכך ר' אילעאי לא אפסיד מידי:

7 אוכל - מקום כרמים ואית דגרסי של אבל והוא אבל כרמים:

8 דליות - טריילי"ש:

9 תקוע - מקום זיתים כדתנן במנחות דף פה: תקועה אלפא לשמן ומתוך שהשמן מצוי שם ורגילין בו מצויין חכמים בהן כדכתיב שמואל ב י״ד:ב׳ וישלח יואב תקועה וגו':

10 גוש חלב - נמי איכא זיתים טובא והוא בחלקו של אשר דכתיב ביה וטובל בשמן רגלו במנחות שם:

11 כדי שיהא עני יוצא כו' - מותר לאכול מן הכנוסין עד שיכלו בשדה כל כך שיהא עני יוצא לבקש ואינו מוצא כו':

12 גרוגרות - תאנים יבשים:

13 פגי בית היני - תאנים של אותו מקום:

14 לא הוזכרו - בבית המדרש להחשב פירי אלא למעשר:

15 אהיני - תמרים:

16 דטובינא - מקום ואותן פגים ואותן תמרים לעולם קטנים:

17 ואמר רב ביבי - גרסינן ולא תירוצא הוא:

18 תרתי בתרייתא מחליף - בגרוגרות עד הפורים בתמרים עד חנוכה:

19 סימן להרים מילין - עפצין גלי"ש אבל שאר אילנות שבהרים אין יפין ונפקא מינה דלא מייתינן בכורים מינייהו כדלקמן:

20 דקלים - תמרים:

21 שקמה - אינה עושה פירי:

22 שפלה - ארץ מישור ולקמיה מפרש מאי נפקא מינה:

23 כשקמים אשר בשפלה - שמע מינה דרך שפלה לשקמים ומיהו לאו ראיה גמורה היא לידע דאם אין בה שקמים לא תהא קרויה שפלה בבכורים כתיב אשר תביא מארצך ודרשינן במנחות דף פד: נאמר כאן ארצך ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה וגו' מה להלן שבח ארץ דהא בשבחה הכתוב מדבר אף כאן שבח ארץ וילפינן מינה דאין מביאין אלא משבעת המינין האמורין שם ואין מביאין אלא ממקום משובח ותמרים משבעת המינין הם דכתיב ודבש דהיינו דבש תמרים:

24 ולא מדקלין שבהרים - דאינן משובחין אלא דקלים של עמקים:

25 ולא מפירות - תבואת דגן שבעמקים שהמים לנין שם ותבואתן כמושה ומרקבת:

26 לנחל איתן - לעגלה ערופה צריך שיהו קנים גדילים בו ואי לא לא מיקרי נחל:

27 למקח וממכר - שפלה אני מוכר לך צריך שיהו בה שקמים:

28 מתני' מקום שנהגו שלא למכור - דהחמירו על עצמן דילמא אתי למכור גסה:

29 ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה - דגזור ביה רבנן משום שאלה ומשום שכירות ומשום נסיוני במסכת ע"ז דף טו. וישראל מצווה על שביתת בהמתו בשבת:

30 עגלים וסייחים - קטנים ואף על גב דלאו בני מלאכה נינהו מיחלפי במכירת גדולים ושבורים מיחלפי במכירת שלמים:

31 בשבורה - דלא משהי לה ושחטו לה הלכך לא חזי ליה ישראל גבי נכרי ולא אתי למישריה מכירה אחריתי:

32 בן בתירא מתיר בסוס - לפי שמלאכתו לרכיבה ונסיוני דידיה ליכא למיגזר בהן דאין בה אלא משום שבות דאין רוכבין על גבי בהמה גבי שבות תנן לה במסכת ביצה דף לו::

33 שלא לאכול - דמיחזי כאוכל פסח בחוץ:

34 גמ' בשר זה - ואפילו שחוטה כבר:

35 אבל חיטי - לא דמו מידי לקדשים וכי קאמר חיטין אלו לפסח דמנטר לפסח קאמר אצניעו לפסח לאוכלם ולא אמרינן מיחזי כמאן דאמר למוכרן ולקנות פסח בדמיהן:

36 ה"ג אמר רבי יוסי תודוס איש רומי - ישראל חשוב שהיה ברומי:

37 מקולסין - צלויין ראשו על כרעיו ועל קרבו כצליית הפסח דתניא בכיצד צולין לקמן פסחים עד. רבי עקיבא קורהו מקולס לפי שתולה כרעיו חוצה לו בצדו כנושא כלי זיינו בצדו כובע נחושת בגלית שמואל א י״ז:ה׳ תרגומו קולסא דנחושא:

38 אלמלא תודוס אתה - אדם חשוב:

39 קרוב להאכיל - דומה לקדשים:

40 שאינו מקולס לא - וקשיא לרב דאמר בשר גרידא מיחלף בפסח:

41 ומשני מקולס אע"ג דלא אמר בשר זה לפסח ולא מזכיר עליו את השם אסור אבל שאינו מקולס אמר הרי בשר זה לפסח אסור משום דנראה כקורא שם:

42 רב אחא מתני לה להא מתני' - דתודוס:

43 כר' שמעון - אמר רבי שמעון תודוס איש רומי כו':

44 רבי שמעון פוטר - באומר הרי עלי מנחה מן השעורים דתנן במנחות מביא מן החיטין דכיון דאמר הרי עלי מנחה תפוס לשון ראשון ומנחה אינה באה מן השעורין נדבה הלכך יביא מן החיטין ורבי שמעון פוטר דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס ונדבק ודעתו לכל מה שמוציא בפיו ולמנחת שעורין נתכוין וסבור שאדם יכול להתנדב ולהביא כן ולפיכך אין בדבריו כלום והאי מאכיל גדי מקולס נמי מאי קרוב לקדשים בחוץ איכא הלא מחיים לא קרא עליו שם פסח ואפילו היה קורא לו שם בשעת צלייה שלא כדרך המקדישין הוא ואין השם חל עליו:

45 ר' שמעון - דפטר באומר מנחה מן השעורים ולא חייביה משום תפוס לשון ראשון בשטת ר' יוסי אמרה דאמר במסכת תמורה דף כה: אף בגמר דבריו אדם נדבק ונתפס כלומר תופס הוא את גמר דבריו דתנן הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה דברי ר"מ דאמר תפוס לשון ראשון רבי יוסי אומר אם לכך נתכוין תחלה הואיל ולא הוה אפשר ליה להוציא שני שמות כאחד ועל כרחו הוציא זה אחר זה דבריו קיימין ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים:

46 מאי לאו מדרבי שמעון סבר לה כרבי יוסי - בתפישת גמר דברים:

47 ר' יוסי סבר לה כר' שמעון - במתנדב שלא כדרך המתנדבים דלא אמר כלום וההיא דתודוס לא מתוקמא כר' יוסי:

48 ה"ג לא ר"ש סבר לה כר' יוסי ולא רבי יוסי סבר לה כרבי שמעון - והכי פירושא לא היא כדאמרת אלא רבי שמעון סבר לה כרבי יוסי דאף בגמר דבריו נתפש דעת האדם והוה ליה מתנדב שלא כדרך מתנדבין ורבי שמעון סבר הואיל ושלא כהוגן התנדב אין בדבריו כלום אבל רבי יוסי לא סבר כרבי שמעון במתנדב שלא כדרך המתנדבין דלא אמר כלום אלא חיובי מחייב ליה להביא מנחת חיטין ולאו משום תפוש לשון ראשון אלא משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וגבי גדי מקולס נמי אע"ג דשלא כדרך המקדישין הוא הוה ליה קרוב להאכיל קדשים בחוץ דאי הוה אמר עליה הרי זה לפסח אמרי לדמי פסח קאמר:

49 גברא רבה הוה - ומפני כבודו לא גזרו עליו נדוי:

50 או בעל אגרופין - ומפני היראה:

51 ועוד זו דרש - אלמא גברא רבה הוה:

52 מה ראו - שלא דרשו וחי בהן ולא שימות בהן:

53 מטיל מלאי - נותן סחורה לתלמידי חכמים להשתכר בה:

54 בצל החכמה - במחיצת החכמה יכנס זה שהנההו מנכסיו:

55 מתני' מקום שנהגו להדליק את הנר - בגמרא מפרש טעמא:

56 גמ' בין שאמרו להדליק - אותן שנהגו להדליק והנוהגין שלא להדליק לא נתכוונו אלא לדבר אחד להפריש עצמו ממשכבי אשה האומרים להדליק משום דאין אדם משמש מטתו לאור הנר והאומרים שלא להדליק סוברים כשהנר דולק רואה את אשתו ומתאווה לה:

57 יישר - שפיר קאמרת וכן א"ר יוחנן ולא גרסינן יישר:

58 הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנה בישות - נסתכל בו בפנים זועפות כלומר אתה אמרת בשם רבי יוחנן והוא לא אמר כן אלא אף במוצאי יוה"כ מברכין עליו הואיל ודבר חדש הוא שנאסר בו כל היום ועכשיו נהנה ממנו:

59 אנא אהא אמרי להו - משמיה דרבי יוחנן דענה אחר התנא וחכמים אוסרין להדליק את הנר אף ביום הכפורים שחל להיות בשבת עד מוצאי שבת ולא הזכרתי שמו של ר' יוחנן על אור במוצאי שבת אלא בזו והם סבורים שעל דבר ברכת האור הזכרתי שמו:

60 עדא תהא - זאת תהיה בזו אני מודה שאמרה ר' יוחנן: