רש"י על פסחים מ״ד

1 אפילו חמץ נמי - דהא אמרינן על עירובו בלאו והיינו נמי היתר מצטרף לאיסור:

2 ומשני אין הכי נמי - דחמץ בפסח היתר מצטרף לאיסור והאי דנקיט שאור לאפוקי מדאביי דאמר במנחות בפ' כל המנחות באות יש הקטרה בפחות מכזית וחייב בהקטרת שאור כל דהו ולא בעי צירוף ומתרץ לברייתא דלעיל הכי אין לי אלא כזית חצי זית מנין ת"ל כל ויליף מינה דיש הקטרה לפחות מכזית קא משמע לן דאין הקטרה ואי איכא צירוף אין ואי לא לא:

3 להא שמעתא - דר' יוחנן:

4 המקפה - תבשיל קפוי ועב של תרומה כגון דייסא והשום והשמן הנתונין בו לתבלין היו של חולין:

5 פסל - את כל הקדירה דמקפה עיקר וטבול יום פוסל את התרומה:

6 מקום מגעו אמאי פסל הא בטלו להו תבלין ברובא - דקא ס"ד דימוע מדרבנן הוא דאסור:

7 ואמר רבה בר בר חנה - דימוע מדאורייתא הוא וזר לוקה עליו בכזית משום דיש שם תרומה עלה הלכך לגבי טומאה נמי שם תרומה עלה ומיהו לא חמירא כתרומה עצמה ליפסול את כולן ומ"ט זר לוקה עליו בכזית משום זרות הא לא אכל כזית תרומה לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור:

8 ומשני מאי לוקה בכזית דקאמר כזית בכדי אכילת פרס שאם אכל פרס ממנו שיעור ארבעה ביצים יש בו כזית תרומה וקי"ל דכל שיעורי אכילת איסור בין כזית של חלב ודם ובין כותבת דיום הכפורים מצטרפין אכילת השיעור בכדי שהייה זו שאם אכל כחרדל חלב וחזר ואכל כחרדל עד שהשלים לכזית אם אין מתחילת האכילה ועד סופה יותר משהיית כדי אכילת פרס באכילה בינונית מצטרף והוי כמו שאכלו בבת אחת וחייב והכא נמי יש כאן תרומה כדי להצטרף כזית באכילת פרס ממנו:

9 וכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא - בתמיה הא דאמור רבנן כזית מצטרף כשיעור שהיית אכילת פרס מי הוי מדאורייתא הלכה למשה מסיני כשאר שיעורין דקא אמרת לוקה ומתרצת משום דאכיל כזית מאיסור בר מהיתר:

10 אמאי פליגי רבנן עליה דר' אליעזר בכותח - נהי נמי דלא דרשי כל לרבות עירובו הא אכיל מיהא מאיסור כזית בכדי אכילת פרס:

11 ואלא מאי - סבירא לך האי לוקה דרבה משום דהיתר מצטרף לאיסור ובחד כזית קאמר דלקי:

12 סוף סוף אמאי פליגי רבנן עליה - יצטרף היתר לאיסור וליחייב:

13 אלא - גרס:

14 הנח לכותח הבבלי - דלא אכיל כזית מן החמץ כשיעור שהיית אכילת פרס דהא כותח אינו עשוי לאכול אלא לטבל ואי מתרמי ואכיל ליה ממש דהשתא איכא כזית ממהר להצטרף כשיעור אכילת פרס ממנו:

15 בטלה דעתו - ולאו אכילה היא לחיובי עלה:

16 ואי מישטר קא שטר - מטבל בתוכו כדרכו ליכא כזית מן החמץ בכדי שהיית אכילת פרס שכשאכל כדי אכילת פרס ממה שטיבל בתוכו לא אכל מן הכותח אלא מעט או שני זיתים או ארבעה ובההוא פורתא ליכא מן החמץ כזית ושכר המדי נמי אף על גב דשתי ליה בעיניה מיהו אין לך שותה ב' וג' כוסות שלא יפסיק וישהה בינתיים הלכך בכדי שהיית אכילת פרס לא שתי כזית מן החמץ לבד מן המים ושאר התערובת שסתם שכר עיקרו מן התמרים או מתאנים אלא שבמדי מערב עמהם מי שעורין קצת:

17 פרס - הוא חצי ככר ששיערו בו עירובי תחומים שהוא מזון שתי סעודות וחציו לבית המנוגע לטמא בגדים אם ישהה בו כדי אכילתו שנתנה תורה שיעור שהייתו כדי סעודה דכתיב ויקרא י״ד:מ״ז והאוכל בבית יכבס את בגדיו והלכה למשה מסיני דחצי ככר של שמונה ביצים הוא סעודה:

18 שתי מדוכות - שהתבלין נידוכין בתוכן פלפלין וזנגביל:

19 אלו לתוך אלו - ממדוכות לתוך הקדירות:

20 מותרין - קדירות חולין לזר:

21 היכי אמרינן שאני אומר - ותלינן לקולא בעון מיתה ודילמא תרומה לתוך חולין נפל וכי אכיל לה איכא כזית תרומה באכילת פרס אלא שמע מינה אי נמי ודאי נפל לא מיחייב משום כזית בכדי אכילת פרס אלא מדרבנן וכי מספקא לן תלינן לקולא:

22 במסכת נזיר גרסינן ואלא מאי היתר מצטרף לאיסור היכי אמר שאני אומר אלא הנח לתרומת תבלין דמדרבנן - דראשית דגנך תירושך ויצהרך כתיב:

23 קופות - גדולות ובתוכן דגן דהויא תרומה דאורייתא:

24 ליתן טעם כעיקר - לעשות טעמו של איסור כעיקרו וממשו:

25 ויש בהן - במים טעם יין:

26 חייב - בכזית מהן והא לאו משום היתר מצטרף לאיסור הוא אלא משום דאיתעביד ליה כוליה איסור אבל היתר מצטרף לאיסור לא ילפינן מינה:

27 לכל התורה כולה - שיהא טעמו של איסורין כממשו:

28 שאין איסורן איסור עולם - אלא כמה שפירש ואם סתם שלשים יום וענבים ויין מותרין לו בהנאה:

29 ויש לו היתר לאיסורו - אף תוך זמן על ידי הפרת חכם:

30 כלאים - כלאי הכרם:

31 איסור עולם - זרע חטה וחרצן הכל אסור לעולם:

32 והוא הדין לערלה בשתים - ק"ו זה אתה דן לערלה בשתי דרכים דאיסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו בתוך שלש מה שאין כן בנזיר ואיסור עולם ליכא למימר בה דלאחר שלש מותרות:

33 הא מני - דאפיקתיה להאי קרא לטעם כעיקר רבנן דפליגי אדר"ע בהיתר מצטרף לאיסור ולקמיה מפרש מאי היא:

34 הי ר"ע - מהי מילתא דר"ע שמעינן דהיתר מצטרף לאיסור:

35 דילמא מיין לחודיה - וצירוף שייך למיתני בה משום דנבלע בתוך הפת והיאך משערין כזית יין ממלא כלי מפה לפה ומביא זית ונותן לתוכו והיין היוצא הוא כזית יין וכן הוא בתוספתא דנזיר:

36 תערובת - שאינו בעין שנבלע בפת:

37 מפת ומיין חייב - ופליגי רבנן עליה דלית להו היתר מצטרף לאיסור ואילו פשט היין בכל הפת לא הוו פליגי רבנן עליה דהא אית להו טעם כעיקר ואיתעביד ליה פת גופיה איסור ובהא מיהא פליגי עליה דטעמא דר"ע משום צירוף הוא וא"נ לא נשרית כל הפת ביין מצטרף נמי היתר לאיסור לחיובא:

38 ור"ע - כיון דמפיק ליה להאי משרת להיתר מצטרף לאיסור:

39 טעם כעיקר - היכא דליכא מידי עיקר אלא טעם כגון ששרה ענבים במים מנא ליה:

40 בשר בחלב - בשר שנתבשל בחלב והבשר בעיניה אלא שטעם החלב נבלע בו:

41 חידוש הוא - כל איסורו תימה הוא ודבר חידוש שאינו מצוי בינינו בשאר איסורין לא גמרינן חומרא דידיה אשאר איסורין דכי היכי דשאר חידושין דידיה לא הוו בשאר איסורין האי דטעם כעיקר נמי לא תיגמר מיניה:

42 ומאי חידושיה - משאר מילי:

43 אילימא היינו חידושיה - דשני דברים המותרים הם וכשנתערבו נאסרין מה שאין כן בשאר דברים:

44 הא כלאים נמי - דוגמתן:

45 תרי ליה - שורהו בחלב כל היום שרי כלומר מותר לשרותו בתוכו ואינו עובר עליו אפילו על אכילתו דלא אסרה תורה אלא דרך בישול ואפילו יהיב ביה טעמא ומיהו מדרבנן אסור:

46 בשיל ליה בשולי אסור - עובר על בישולו ועובר על אכילתו:

47 גיעולי נכרים - קדירה שבישל בה הנכרי וכשחוזר ישראל ומבשל בה היא מגעלת בליעתה לתוך של ישראל גיעול לשון מקיא ופולט והתורה אסרתו במעשה מדין כל דבר אשר יבא באש במדבר ל״א:כ״ג דהיינו יורות וקומקמוסין וכיוצא בהן שמרתיחין אותן על האור:

48 דגמרינן מנבילה - דכתיב לא תאכלו כל נבילה לגר וגו' דברים י״ד:כ״א הראויה לגר קרויה נבילה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה:

49 והכא אסור - דהאי נמי לפגם הוא דאותה בליעה מששהתה בדופנו של כלי לילה אחת הופג טעמו ונתקלקל ותו לא משבחת לאוכל שהיא נפלטת לתוכו:

50 בת יומא - שבישל בה הנכרי בו ביום:

51 דלא פגמה פורתא - מטעם הכלי נפגמה הבליעה:

52 מדרבנן נשמע לר"ע - לרבי יוחנן פריך דאמר לעיל כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר ואוקימנא כר"ע מכדי לר"ע שמעינן ליה דאמר באיסורי נזיר היתר מצטרף לאיסור ובשאר איסורי לא איירי מידי ור' יוחנן אמאי לא אמר דכי היכי דאית ליה באיסורי נזיר אית ליה נמי בשאר איסורי הא ממאי דשמעינן להו לרבנן בטעם כעיקר מצינן למשמע מינה נמי דעתיה דר"ע בהיתר מצטרף לאיסור:

53 לאו אמרי רבנן כו' - וקא אמרי נמי הכא בשאר איסורי לר"ע נמי דמפיק לה להיתר מצטרף לאיסור איכא למימר נמי דאית ליה מכאן אתה דן לכל התורה כולה:

54 אמר ליה - כיון דמוקי ליה ר"ע להיתר מצטרף לאיסור לא מצינן למימר מכאן אתה דן: