רש"י על פסחים ל״ט

1 מתני' אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בחזרת ובתמכא ובעולשי' ובחרחבינא ובמרור - כולהו מפרש בגמ':

2 כבושין - בחומץ:

3 שלוקין - מבושלין הרבה מאד עד שנימוחין:

4 מבושלין - כדרך בישול:

5 ומצטרפין לכזית - אם אין לו מאחד מהן כזית אבל יש לו מזה חצי זית ומזה חצי זית מצטרפין זה עם זה כדי לצאת ידי חובתו:

6 ובדמאי ובמעשר ראשון כו' - אבל בטבל לא ואף על גב דמעשר ירק דרבנן הויא לה מצוה הבאה בעבירה דומיא דעציץ שאינו נקוב דאמרן בפירקין:

7 גמ' חסא - ליטוג"א לייטוג"א: חסה:

8 הינדיבי - עשב שקורין קרישפל"א:

9 תמכתא - מרוביי"א:

10 אצוותא דדיקלא - סיב הגדל ונכרך סביב לדקל שקורין ווידיל"א:

11 מררייתא - אמירפויי"ל והיא פופר"ץ:

12 חרחלין - לא איתפריש שמו:

13 ובחזרין - חזרת:

14 עולשי שדה - אע"ג דיש להן שם לווי הרי הן כעולשי גינה:

15 עסווס וטורא ומר ירואה - מיני ירקות:

16 הירדופנין - יש מפרשין אלוישנ"א לענה :

17 חזרת גלים - שם לווי הוא:

18 ערקבלין - מפרש בסוף פ' שני דעירובין אצוותא חרזייתא הוא סיב גדול ועב ומין לעצמו הוא:

19 וחזרתי על כל תלמידיו - של ר' אליעזר ובקשתי לי חבר לסייעני ששמע דבר זה מפיו ולא מצאתי:

20 כל ירק מר - תרווייהו אית ליה יש לו שרף ופניו מכסיפין והן הן סימני מרור:

21 שרף - כשסוחטין אותו במקום חיתוכו יוצא ממנו שרף לבן כחלב וקורין לייטו"ן:

22 מכסיפין - אינו ירק מאד ככרתי אלא פלד"ש:

23 מדברי כולן - כל המפרשין שמות הירקות כגון מתני' ותנא דבר קפרא ורבי יהודה ור' מאיר ותנא דבי שמואל מכולן למדנו שהמרור יש לו שרף ופניו מכסיפין שבכל הירקות הללו רואין אנו בהן הסימנין האלו:

24 אמררייתא - פופר"ץ:

25 והא - אנן רישא דכולהו חזרת תנן:

26 ותנא דבי שמואל - נמי חזרת תנא ברישא אלמא היא קדמי לכולהו:

27 מצוה בחזרת - כדמפרש טעמא כדרבא ור' יונתן:

28 מאי חסא - מאי טעמא קרינן ליה חסא משום דזכר הוא דחס רחמנא עלן אלמא להכי קיימא:

29 למה נמשלו כמרור - דכתיב שמות א׳:י״ד וימררו את חייהם:

30 תחילה רכה - בתחילה נשתעבדו להן ע"י שכר שהיו שוכרין אותן:

31 מרור סופו קשה - הקלח שלו מתקשה כעץ:

32 הדרי בי - לא אוסיף עוד:

33 מרירתא דכופיא - מרה של דג ששמו כן:

34 כי מצה - שהרי הוקשו:

35 הירדוף - עץ שהמתיק בו משה את מי מרה ואמרינן בסוטה מכילתא פרשת בשלח נס בתוך נס שהוא היה מר והוא הירדוף:

36 הרזיפו - מין זרע וסם המות לבהמה הוא: הרזיפו אינו ניקח בכסף מעשר דאינו פרי מאכל ואנן אוכלא בעינן דומיא דיין ושכר ובקר וצאן כדכתיב דברים י״ד:כ״ו ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו':

37 ואימא מרור חד - מינא הוא מהנך ירקות ולאו כל הני אלא מר שבכולן:

38 כרישין - כרתי כרישין של גינה:

39 כרשי שדה - שלוויי"ש:

40 והרמוצה - מין דלעת הוא ובמסכת נדרים דף נא. מפ' קרא קרקוזאי:

41 וכי תימא כולהו בהדי הדדי קתני - דבכל הני קאמר דאינן כלאים זה בזה חזרת עולשין וכרישין:

42 זוגות זוגות - חזרת וחזרת גלין או עולשין ועולשי שדה וכן כולן שנינו דאין כלאים זה בזה אבל חזרת בעולשין לא:

43 מאי - כולן נזרעין בערוגה אחת דאמר רב לעיל נזרעין כהלכתן קא אמר כדי שלא יינקו זה מזה כגון חמשה זרעונין בערוגה של ששה על ששה טפחים כדתנן במסכת שבת דף פד::

44 אבל בירקות לא - דירקות ינקי טפי:

45 למימרא דירקות אלימא - לינק טפי מזרעים דאיצטריך ליה למימר דאף ירקות נזרעין חמשה מינין בערוגה של ששה:

46 כל מיני זרעים אין נזרעים בערוגה אחת - אפילו בשיעור הזה משום דינקי טפי והא דתנן זורעין בתוכה חמשה זרעונין בירקות קאמר דנזרעים כהלכתן:

47 מהו דתימא הני דמרור מין זרעים נינהו - ולא יזרעו בערוגה אחת קמשמע לן רב דמין ירקות נינהו ונזרעים:

48 זרעים סלקא דעתך - היכי תיסק אדעתין דזרעים נינהו והא כולהו תנאי ירקות קרי להו:

49 חזרת איצטריכא ליה - לאשמועינן דנזרעת כשאר ירקות בערוגה עם ארבעה זרעונין:

50 להקשות - קלח שלה נעשה עב:

51 מרחיבין לו - מקום עד בית רובע שלא יזרעו אצלו מין אחר:

52 בית רובע - מקום זריעת רובע הקב חצר המשכן היה שיעור לבית סאתים וכל בית כור ובית סאה ובית רובע שבגמרא לפי אותו חשבון:

53 לא שנו - דיבש יש לו טעם מרור אלא קלח דמתוך שהוא עב אינו מתייבש שיפסיד טעמו אבל עלין יבשין הרי הן כעפר בעלמא:

54 מכלל דרישא בעלין - קא פסיק ותנא בהו בין לחים בין יבשים:

55 כמושין - פלצדא"ו:

56 כללו של דבר כו' - קתני מיה' בדר' מאיר יוצאין בהן ובקלחין שלהן בין לחין בין יבשין ומתני' נמי מדמכשר ביבשים רבי מאיר היא ושמע מינה בעלין נמי אכשר:

57 תרגומא - להא דקתני בדר' מאיר יבשין אקלח קאמר:

58 השתא מצה - דמעשר דידה דאורייתא ואיכא למיפסלה משום דאין לה היתר במושבות קאמר ר"ע דנפיק הואיל ואי מטמיא פריק לה ואית לה היתר:

59 מרור - דמעשר ירק מדרבנן הוא ומדאורייתא אית ליה היתר במושבות מיבעיא:

60 כעין דאורייתא תקון - ואין לו היתר במושבות ומרור איתקש למצה מה מצה בעינן נאכלת בכל מושבות אף מרור נמי בעינן יש לו היתר. לישנא אחרינא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור מדרבנן בפרק בתרא דף קטו. וזה שמעתי וקשיא לי בזמן הזה מי מסקי מעשר שני לירושלים ואי למאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא בהדיא איבעי ליה לפרושי בזמן הזה:

61 מצה ומרור - הוקשו יחד וכי היכי דמצה יש עליה שם מעשר שני ולא נפיק ביה אף מרור נמי שיש עליה שם מעשר שני לא נפיק ביה:

62 מתני' חולטין - ברותחין שאין מניחין אותו להחמיץ:

63 לא תשרה המורסן - לשוף בה בשרה מפני שמחמיץ בשרייתו:

64 אבל שפה היא - מורסן יבש בבשרה ואע"פ שמים טופחין על בשרה:

65 לא ילעוס - לא יכוס:

66 גמ' האפוי - לחם משנאפה כל מה ששוריהו במים אינו מחמיץ:

67 אדמבשל ליה מחמע - בעוד שהמים פושרים קודם שירתיחו הוא מחמיץ ובדשדי ליה לתוך רותחין ליכא לאוקומה דהא בהדיא תני לה וחלוט שחלטו ברותחין:

68 אפוי שבשלו - כלומר אפוי אפילו הוא מבשלו לאחר אפייה אינו מחמיץ:

69 דלף - מן הגג:

70 אינו בא לידי חימוץ - שטירוד הדלף הנופל תמיד אינו מניחו להחמיץ:

71 טיף להדי טיף - שנופלין טיפה אחר טיפה סמוך ותכף ואין שהות בינתים:

72 ותיקא - מאכל קמח:

73 מישחא ומילחא - בקימחא שרי דמי פירות אין מחמיצין:

74 לא לימחי איניש קדרא - שמעבין תבשיל הקדירה על ידי שממחין קמח לתוכו ואפילו בקמחא דאבישונא שנתייבשה וניקלית בתנור כשהיא לחה עושין אותה קלי בתנור והרי היא כאפויה אפילו הכי לא ליעביד:

75 דילמא לא בשיל שפיר - לא נעשית קלי כל צורכה בתנור ומחמצת בתבשיל וכשהוא טורפה בקערה היא מחמצת ועוד שאין דרך נתינתה לתוך תבשיל רותח:

76 לא ליחלוט - ברותחין: