רש"י על פסחים נ״א

1 דסרכי מילתא - של קולא ומזלזלין יותר:

2 הנך אינשי נמי - כיון דלא גמרי:

3 סרכי מילתא - קושיא היא דאתו לאימנועי מחלה אף מדגן:

4 המפריש מן האורז על הדגן אוכל טבלים דלא חל השם על האורז ולא ניתקן הדגן והמפריש מן הדגן על האורז מאכיל טבל לכהן שאין השם חל על הדגן בשביל האורז שהרי אינו מחוייב ונמצא שאין זו חלה אלא טבל:

5 רוחצין שני אחים כאחד - ואין כאן משום פריצות דנימא מתוך שמצוין יחד ועכשיו רואין ערומים זה את זה נותנין עין איש באחיו למשכב זכור:

6 ואין רוחצין כו' - כלומר אין נוהגים שני אחים לרחוץ כאחד:

7 בכבול - מקום:

8 קורדקיסין - אשקפונ"ש אישקפינ"ש: נעליים קלות רחבים ולא חיישינן דילמא משתלפי ואתי לאייתוינהו ארבע אמות ואין דרך בני בירי לצאת בקורדקיסין שהן נוהגין בהן איסור:

9 ספסלי נכרים - שהן מוכרין בהן סחורה ולא חיישינן לחשדא:

10 ככותאי דמי - דכיון דלא גמירי ולאו מקום תורה הוא סרכי מילתא:

11 מאביו וחמיו - מתוך שרואהו ונזכר שמשם יצא נותן לבו להרהור וכן בחמיו נותן לבו שיצתה אשתו מכאן וכן בבעל אחותו נמי איכא הירהורא:

12 משום כבוד אביו - שמשמשו במרחץ:

13 ואתו אינהו - בני כבול:

14 תלמיד לא ירחץ עם רבו - שצריך להתבייש מכבודו וממוראו:

15 ואם היה רבו צריך לו - שישמשנו במרחץ:

16 אכל דאייתרא - חלב שבכפיפת הקיבה שהקיבה כפופה ועשויה כקשת ואותו חלב שבמקום היתר אוכלין בני ארץ ישראל ובני בבל נוהגין בו איסור:

17 שוינכו ככותאי - דאמרינן לעיל דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהן ואוקמה רב חסדא בכותאי:

18 הני מילי מבבל לבבל - מעיר לעיר בבבל דכיון דלא כייפי להדדי אם ישנה מנהגן לעיניהן יש כאן מפני המחלוקת וכל שכן מבבל לארץ ישראל אל ישנה את מנהג המקום מפני המחלוקת:

19 אבל מארץ ישראל לבבל - אם ישנה את המנהג בבבל אין כאן מחלוקת דאנן כייפינן לבני א"י דאינהו סמיכי ובבבל לא סמיכי:

20 עבדינן כוותייהו - כלומר אם באין משם לכאן אין להם לשנות מנהגם אלא עושין כמקומן:

21 אפילו תימא מארץ ישראל לבבל - אל ישנה:

22 לא תאכל - דאייתרא:

23 ונטל ספיחי כרוב - בשביעית לאחר זמן הביעור:

24 כדי - ראוי:

25 בפני אכול - בפני אתה יכול לסמוך עלי הואיל וראיתי את ר"ש שאכל והיינו פלוגתא דידיה אדידיה דלעיל אמר לא תאכל אפי' בפני והכא קאמר דאע"ג דלאו בר סמכא הוא ולאו מגמריה ומסבריה קא שרי ליה סמכינן עליה מיהא בפניו משום דחזיא לגברא רבה דאכיל:

26 כל הספיחין אסורין - בשביעי' מזמן הביעור ואילך:

27 חוץ מספיחי כרוב - עלין היוצאין מקלח הכרוב:

28 שאין כיוצא בהן בירק השדה - משרשין הן גדילין והרי הן כאילן שמוסיף ענפים על ענפים ולאו בכלל שאר ספיחים נינהו וכל שאר ספיחים מזרע הנחבט ונופל לארץ הוא אבל ספיחי כרוב אינו כן אלא עליו גדילין בענפים ולא אסר' תורה אלא ספיחים מעין זריעה כדכתיב הן לא נזרע וגו' כך שמעתי וקשיא לי חדא דכי האי גוונא לא קרי ספיחים אלא הגדילים מזרע הנחבט ונופל לארץ קודם לקיטה ועוד אילנות בשביעית מי לא נהגא בהן נמי קדושה ונראה בעיני דטעמא משום דכרוב אינו כלה לחיה כל ימות החורף וגימגום:

29 א"ר עקיבא - למה נאמר ולא נאסוף מאחר שאין אנו זורעין מה יאספו לימד על הספיחים שאסורין וה"ק הן לא נזרע והגדילין מאיליהן לא נאסוף:

30 גזרינן ספיחי כרוב אטו ספיחין דעלמא - דאע"ג דאין ביעור לכרוב דהא מתקיים כל ימות הגשמים ספיחין דידיה אסורין דלא לימא טעמא משום דאין בספיחי' איסור שביעית ואתו למישרי שאר ספיחים:

31 ארישא - ואל ישנה דמתני' ארישא קאי ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין:

32 רבא אמר לעולם אסיפא - והכי משמע מתני' או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ולא ליעבד דהא דקי"ל בעלמא אל ישנה אדם ממנהג העיר אינו אלא מפני המחלוקת וכאן אין מחלוקת:

33 דמאי אמרת - הרואה אותו בטל יאמר זה אומר שהמלאכה אסורה וחלוק על כולנו לא יאמר הכי אלא יאמר מלאכה אין לו שהרי כמה בטלנין יש בשוק כל ימות השנה: