רש"י על פסחים מ׳

1 תרתי חיטי - גרעיני חיטין אלא חדא חדא חיטתא:

2 דילמא אתיא חדא ויתבה בציריא דחברתה - בסדק של חברתה:

3 דיקולא דמיא - רתיחת המים:

4 ציריא - סדק כמו טייליא חריפא דמצרי זיקי דמסכת ע"ז דף ל.:

5 דילמא נפקי מיא - מחיטי דברישא חדא ובלעי חטים דאידך רישא:

6 אי הכא אפילו חדא - שבולתא נמי לא ליחרוך:

7 ה"ג והדר ביה אביי דכל אגב מדלייהו לא מחמעי - כל דרך נפילתם לא מחמעי:

8 חצבא דאבישונא - כד שמייבשין בתוכו קליות בתנור:

9 סחיפא שרי - אם פיו כפוי למטה שהיו המים הנפלטין מן הקלי על ידי חום האור זבין ויוצאין לחוץ שרי:

10 זקיפא - שיהא זוקף כדרכו אסור שהמים נפלטין וחוזרין ונבלעין ומדאמר אביי סחיפא שרי משום דדייבי אבראי שמע מינה הדר ביה ממאי דאמר לעיל לא ליחרוך איניש תרתי שיבלי דהני נמי דייבי מיא ושרקי ונפלי ולא מיבלעי באידך:

11 נתבקעו - מחמת הניפוח שמחמת המים אסורות דודאי ממהרות להחמיץ:

12 שורן בחומץ - אם רואה שנופחות שורן בחומץ:

13 וחומץ צומתן - אשטריינ"ב בלע"ז ואינו מניחן להחמיץ:

14 והן מתבקעות מאיליהן - שאינן יכולות לעמוד מפני ריח היין:

15 בדורא דבי בר חשו - בכפר של אותו האיש:

16 נתבקעו ממש - כלומר דאין אסורות אלא נתבקעו ממש ואותן לא מבוקעות ממש היו והתירן:

17 אמר רבה - גרסינן:

18 בעל נפש - חסיד:

19 הכי קאמר אפילו חיטי - שהן קשין משעורין ואין ממהרין להחמיץ בעל נפש לא ילתות אבל דלאו בעל נפש דלא מחמיר על נפשיה כולי האי:

20 דשרירן - קשים:

21 לאבא - רבה הכי קרי ליה לשון רבנות:

22 מאן דצאית ליה לאבא יאכל לחם עיפושא - כלומר לא תהא סולתן נקיה:

23 דהא בי רב הונא לתתי - כולה רב נחמן אמר לה:

24 ורבא אמר אסור ללתות - לכולי עלמא:

25 דשיען - שחלקין הן:

26 והדראה - קיבר:

27 של כפרים טהורים - לפי שאין מקפידין על סולתן לעשותן נקיה כל כך ולא לתתי לחיטי דידהו ונמצא שלא הוכשרו וקא קרי להו סולת אלמא אפשר לנקיה בלא לתיתה:

28 בתר דנפק - רבא מבי מדרשא:

29 אמר - רב פפא נצטער בעצמו מדוע לא נזכרתי להשיב לו מהא דאמר ר' ירמיה כו':

30 ואי לאו - לתיתה דעכשיו בעי שימור שלא יחמיצו שימור למה לי:

31 לאו שימור הוא - אי לא עבד ליה שימור מקמי הכי:

32 דאמר רב הונא - גרסינן:

33 בצקות של נכרים - שמכיר בהן שלא החמיצו שאין שם לא קרני חגבים ולא הכסיפו פניו דהוא הוי סימן סידוק וסימן שיאור כדלקמן:

34 שיאכל כזית מצה באחרונה - דבהא לא נפיק ידי חובת מצה משום דלא הוי לה שימור לשם מצה ואף על פי שאנו רואין שאין כאן חימוץ ומיהו למצה של מצוה שימור לשמה בעינן:

35 באחרונה - היא מצות אכילתה שעם הפסח היא חובת אכילתה דכתיב קרא שמות יב על מצות ומרורים יאכלוהו ופסח נאכל על השובע כדתנן לקמן פסחים דף קיט: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן:

36 בראשונה לא - כלומר באכילה ראשונה שאכל מבצקות של נכרים לא נפיק:

37 הכי גרסינן מאי טעמא דלא עבד לה שימור - ולא גרסינן אי נימא דהא ודאי טעמא משום הכי הוא:

38 מאפייה ואילך - משמע משמתקנה לאפייה כגון עריכתה וקיטוף שלה ונתינתה לתנור:

39 וממאי דילמא - לעולם שימור דלישה שימור הוא ואע"ג דלא איצטריך שימור מקמי הכי והכא מאי טעמא לא נפיק משום דמשעת נתינת מים לקמח שזה דבר המחמצת הויא צריכה שימור וזו לא נעשה לה שימור מההיא עידנא דנחית לתורת שימור דהיינו מנתינת מים:

40 ואפילו הכי - דלא אשכח רבא סייעתא למילתיה לא הדר ביה ממאי דאמר בעינן שימור קודם לישה:

41 מהפכי כיפי - העמרין וקושרין את העמרים בימות הקציר:

42 מנקטא לה אימיה - חיטין מתחלת קציר לצורך הפסח ועבדא להו שימור מעיקרא:

43 בארבי - מלא עריבה או עריבות הרבה ומצניעתן לבדם לצורך הפסח:

44 חישתא - שם הנהר. טבעה קודם הפסח והיו בה חיטין:

45 שאבד בו כלאים - שנארג בו חוט של כלאים ואינו ניכר:

46 הרי זה לא ימכרנו לנכרי - דהואיל ואין כלאים שבו ניכרים אתי לזבוניה האי נכרי לישראל ולביש להו ישראל ולאו אדעתיה:

47 ולא יעשנו מרדעת - דילמא הדר שקיל ליה מהתם ותופרו באחד מבגדיו:

48 אבל עושה אותו תכריכין למת - דמהתם תו לא שקיל ליה דבגדי המת אסורין בהנאה ומת אין מצות נוהגות בו דכתי' במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות שבת ל. והני חיטי כיון דלא מינכר חימוץ דידהו אתי האי נכרי והדר מזבין להו לישראל:

49 קבא קבא - קב לזה וקב לזה ולא הרבה לאיש אחד:

50 מוללן - בקמח קרי מלילה כשנותנין קמח לתבשיל:

51 ואחר כך נותן את החומץ - דאין החומץ מניחו להחמיץ לפי שמבשלו:

52 ויש אומרים אף נותן חומץ תחלה - דאף על גב דחומץ כבר מעורב בתבשיל הוא מבשל את הניתן בתוכו:

53 שהעבירן מעל האור - מרותחין ערב שבת עם חשיכה:

54 לא יתן לתוכן תבלין - דכלי ראשון מבשל ונמצא מבשל תבלין בשבת:

55 לתוך הקערה - דכלי שני אינו מבשל:

56 לכל הוא נותן - לכל מיני מאכל הוא נותן תבלין בכלי שני חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר שהחומץ מבשלן ואע"ג שקדם:

57 הני מילי בעיניה - כשהחומץ בעין אבל כשהוא מעורב בתבשיל אין כחו חזק:

58 אחד זה ואחד זה - בין חומץ תחלה בין חומץ בסוף אסור:

59 לבורדקאי - נחתומין:

60 בחסיסי - קמחא דאבשונא:

61 בדוכתא דשכיחי עבדי - כגון בי ריש גלותא שהעבדים מזלזלין בדבר איסור יותר ויותר:

62 מתני' חרוסת - אייגרו"ס ויש בו חומץ ועשוי לטבל בו בשר ורגילים לתת בו קמח וכל דבר שמקהה את טעמו וקמח לאחר זמן מחמיץ ומקהה את הטעם:

63 אין מבשלין - דכתיב שמות י״ב:ט׳ אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל וגו':

64 לא במשקין - אע"ג דכתיב במים וטעמא מפרש בגמרא:

65 סכין - בשעת צלייתו:

66 ומטבילין - בשעת אכילתו:

67 מי תשמישו של נחתום - שמצנן בו ידיו בשעה שהוא עורך ומקטף את המצה ישפכו:

68 גמ' מחלוקת - דשרי ליה תנא קמא לאוכלו מיד בנותן לתוך החרדל לפי שהוא חזק ואין מניחה מהר להחמיץ: