רש"י על פסחים פ״ח

1 תמרים - יש בבבל הרבה:

2 טירינא - סל:

3 כמה כי הני בזוזא - כמה מאלו בזוז אחד:

4 הר המוריה ושדה דיצחק ובית אל דיעקב כולם בהר הבית התפללו:

5 שקראו בית - מקום מיושב:

6 יום יזרעאל - יום כנישיהון מתרגמינן וקרי ליה יום כיצירת בראשית:

7 יש ברירה - שהוברר שבזה נתרצה בשעת שחיטה אילו הודיעוהו:

8 שה לבית - איש בעל הבית יקחנו לכל בני ביתו ואין צריך דעתן:

9 על ידי - בשביל שבנו ובתו הקטנים עליו לחנכן הלכך בין מדעתן דהיינו בסתמא כדמוקי לקמן בין שלא מדעתן דאמרי לא אין יכולין למחות וכן עבדו ושפחתו הכנענים על כרחם ימשכו אחריו דסמוכין עליו אבל שפחתו העברית אף על גב דלא משכחת לה אלא בקטנה דהא יוצאה בסימנין כיון דאין עליו לחנכה יכולה למחות:

10 ה"ג תניא אידך לא ישחוט אדם לא על ידי בנו ובתו הגדולים ולא על ידי עבדו ושפחתו העברים ולא על יד אשתו אלא מדעתן אבל שוחט הוא כו' חוץ מן האשה שיוצאת בשל עצמה מפני שמחאתה מחאה דקיי"ל גיטין דף עז: יכולה אשה שתאמר לבעלה איני נזונית משלך ואיני עושה לצורכך:

11 ה"ג מאי שנא אשה - כלומר מאי שנא איהי מעבדו ושפחתו העברים ובנו ובתו הגדולים:

12 ומשני אמר רבא אשה וכל דדמי לה - דהיינו כל הני:

13 שיכולים למחות - משמע שמחאה שלהם מחאה אלמא טעמא דמחאי הא סתמא יוצאה בשל בעלה:

14 ה"ג לאפוקי היכא דאמור לא - אין אנו רוצין דהיינו מחאה:

15 בדקפדי אהדדי - שני הבעלים ואין רוצין ליהנות זה מזה הלכך אפילו נתרצה האחד שיאכל העבד משלו אין חבירו רוצה שיהנה חלקו משל חבירו:

16 כמשנה ראשונה - קודם שחזרו ב"ה לא יאכל משל עצמו מפני שאין חלק עבדו' נמשך אחר דעתו:

17 כמשנה אחרונה - הואיל ובידינו לשחררו הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו:

18 תקנתם את רבו - שאינו מפסיד כלום מן הראוי לו:

19 ואת עצמו לא תקנתם - מה תהא עליו:

20 לישא שפחה אינו יכול - דצד חירות אסור בה דכתיב דברים כ״ג:י״ח לא יהיה קדש לא יסב איתתא אמה:

21 מתני' שחט גדי יאכל - רבו ממנו ואע"ג דרגיל בטלה דכיון דלא פריש ליה עליה סמך:

22 יאכל מן הראשון - והשני ישרף:

23 שכח מה אמר לו רבו - שפירש לו גדי או טלה וזה שכח:

24 וטלה שלי - ובגמרא פריך מה שקנה עבד קנה רבו ומנא ליה לדידיה:

25 שכח רבו מה אמר לו - וזה כבר שחט השנים:

26 שניהם יצאו לבית השריפה - דלא ידיע הי דהאי והי דהאי ואין פסח נאכל אלא למנויו:

27 ופטורין מפסח שני - דשחיטה וזריקה מעלייתא היא חדא אהאי וחדא אדהאי וקמי שמיא גליא:

28 גמ' והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד - לאכול בשעת אכילה מא' מהם שירצה דאין ברירה וכי בעי למיכל דילמא בשעת שחיטה לא הוה דעתיה עליה הלכך לא אכיל וזה שהמנה את רבו על שני פסחים ורבו סמך עליו היאך יאכל מן הראשון:

29 במלך ומלכה - שתלויין על עבדיהן ואין מקפידין על סעודתן אם גדיים אם טלאים הלכך אין כאן דין ברירה דתרווייהו ניחא ליה לפיכך יאכל מן הראשון דכיון דליכא קפידא יצא בראשון ידי חובתו ואידך בכדי נשחט:

30 ה"ג והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד ומעשה במלך ומלכה כו':

31 שני פסחים - גדי וטלה:

32 לכו ושאלו את המלכה - בקיאה וחכמה היתה:

33 שדעתן קלה - כדאמרן שאין מקפידין אם גדי אם טלה:

34 אנו לא נאכל - אם היה אחד ממנו שנשחטו עליו גדי וטלה לא יאכל לא מן הראשון ולא מן השני דכיון דקפיד לא ידיע בהי ניחא ליה:

35 הלטאה - אחד משמנה שרצים המטמאין במגען וביקשו לטמא שהיו סבורים שמתה:

36 בית המטבחים רותח או צונן - כלומר נמצאת ברותחין או בצונן:

37 וריחשה - ופירכסה וגבי טומאה במותם כתיב:

38 בתקנתא דרביה - שאין לו תקנה אחרת דהא לא מצי למימר גדי שלי וטלה שלמים ואם טלה אמר לי רבי טלה שלי וגדי שלמים כדמפרש לקמן שממעט באכילתו דקא אכיל לתרווייהו באותו הלילה משום ספק פסח וחד מינייהו שלמים הוא:

39 לא שנו - דנפטרו מפסח שני אלא ששכח רבו לאחר זריקת שני הדמים מה אמר לו אבל בשעת זריקה עדיין הוא זכור והיה אפשר לברר איזה של רב ואיזה של עבד דכי איזדריק דם לשם אכילה איזדריק דהא ידיעי מנוייו דידיה:

40 חייבין - דכי איזדריק לא לאכילת בשר איזדריק דהא לא ידיעי מנוייו דידיה:

41 יבלת - מום לפסול:

42 באחד מהם - באחד העורות ואין ידוע מאיזה פסח היה עור זה ואותו הפסח פסול הוא:

43 ופטורין מפסח שני - ולקמן פריך והא איכא חד דלא נפק:

44 אמר אביי לא שנו - דפטורין:

45 הוי חזי - ארבעה הכשירין לאכילה הלכך הארבעה יצאו והחמישי פטור משום דלא ידיע מנו דלייתי ולא אפשר לאיתויי חולין לעזרה כדלקמיה:

46 ה"ג אמר מר פטורין מלעשות פסח שני כו' - ואברייתא קאי:

47 קא מייתי חולין לעזרה - הארבעה שכבר יצאו:

48 שלא למנויו - שאלו שכבר יצאו אין מנינם כלום: