רש"י על פסחים ע״ז

1 הא לא כתיב בהו מועד - ולא לידחו טומאה דהא כל קרבנות ציבור ממועד נפקי לן כדלקמן:

2 קרא עלי מועד - תמוז דשילוח מרגלים מלויי מליוה וכלו ארבעים דידהו בט' באב בפרק בתרא דתענית והוקבעה להם בו בכיה לדורות ויום עיבור החדש קרי מועד:

3 וידבר משה וגו' - בתורת כהנים הוא גבי עומר ושתי הלחם:

4 שלא למדנו כו' שנאמר בהן מועד - לדחות שבת וטומאה:

5 במועדו - משמע לא יעבור זמנן ואפילו הן טמאין ואפילו הוא שבת:

6 אלה תעשו וגו' - בפרשת פינחס כתיב גבי מוספים:

7 מניין לרבות עומר והקרב עמו - ועשיתם ביום הניפכם וגו' ויקרא כ״ג:י״ב:

8 ושתי הלחם - והכבשים הקרבין עמהן האמור בתורת כהנים ואינם אמורים בפרשת פינחס:

9 ת"ל - בשילהי ההיא פרשתא דשור או כשב או עז וידבר משה וגו':

10 כל הני למה לי - לכתוב חד וליתי הנך מיניה:

11 שאר קרבנות ציבור - מוספין דעולה מכפרת אעשה כדתניא ביומא דף לו. אין עולה באה אלא על עשה ולא תעשה שניתק לעשה:

12 עומר ושתי הלחם אינן באין אלא להתיר - את החדש זה במדינה וזה במקדש:

13 סברוה - האמוראין בני ישיבה היו סבורין כן לפיכך הוצרך להם לישאל הא דבעי לקמיה לימא מתניתין דלא כר' יהושע:

14 דחויה - אף על גב דאכשרה רחמנא למיתי בטומאה לאו היתר גמור הוא אלא היכא דלא מישתכחי טהורין וכיון דלאו היתר גמור הוא בעי' ציץ לרצויי:

15 בין שישנו על מצחו - בשעה שאירעה טומאה בקרבנות:

16 כהן גדול ביום הכפורים יוכיח - בשעת עבודת פנים:

17 שאינו על מצחו - דהא אין נכנס שם בבגדי זהב כדאמרינן בראש השנה דף כו. דאין קטיגור נעשה סניגור:

18 ומרצה - אם באו בטומאה דהא קיימא לן כל קרבנות הציבור הקבוע להן זמן דוחין את הטומאה ורבי שמעון אית ליה טומאה דחויה היא בציבור ואי לאו משום דציץ מרצה אטומאה לא הוו מיתכשרי:

19 שטומאה הותרה בציבור - ואין קרבן ציבור צריך ריצועי הציץ אלא קרבן יחיד:

20 ודכולי עלמא - כלומר הנך רבנן דסתם מתניתין סברי אין הציץ מרצה על אכילות על טומאה שנגע בבשר ובשירי מנחה הנאכלים אלא על טומאת הדם וקמצים ואימורין:

21 לימא מתניתין - דאמר עומר ושתי הלחם באין בטומאה ואף על גב דבעינן ריצוי ציץ וציץ אאכילות לא מרצי ונמצא שאין כאן שיריים הנרצין אלא הקומץ לבדו שהציץ מועיל וכן במיני דמים לא הועיל ציץ לבשר אלא לדם וקתני דהדם נזרק:

22 דלא כר' יהושע - דאמר אם אין בשר ראוי אין דם ראוי:

23 אם אין בשר - ראוי כגון שנטמא או שנאבד אין הדם נזרק:

24 לול - אויר יש בין כבש למזבח לא היה ראש הכבש מחובר למזבח שיש אויר מעט בינתים והמסדר את האברים עומד על הכבש וזורקן על מערכת העצים לקיים מצות זריקה:

25 הא כתיב גביה והבשר תאכל - אלמא בשר קיים בעינן:

26 והני תרי קראי - לר' יהושע למה לי:

27 וחד בשלמים - זבחיך שלמים:

28 שכן כליל - הילכך חשיבא ומחמרינן בה:

29 אם כן - דכולי אתא למימר דדם מתיר בשר באכילה ולאו למימר דם אע"פ שאין בשר:

30 לכתוב ובשר זבחיך תאכל והדר והדם ישפך - והוי משמע נמי והדם ישפך תחלה קודם לאכילה דהא לא כתיב והדם תשפוך מאי שנא דאקדמיה לדם זבחיך ישפך ברישא:

31 ש"מ - למדרש ודם זבחיך ישפך מכ"מ:

32 אימורים דכי ליתנהו לא מעכבי - וכגון נטמאו או אבדו לא מעכבי אכילת בשר כדאמרן בתמיד נשחט לעיל פסחים דף נט::

33 כי איתנהו מעכבי - אכילת בשר כדאמרן התם:

34 דם דכי ליתיה מעכב - דהא תרווייהו מודו אם אין דם אין בשר דמתחלת הקדשן הן נאסרין וכפרה אינה באה אלא בדם וכהנים משולחן גבוה קא זכו וכיון דכפרה ליתיה איסורא להיכא אזל:

35 לימא דלא כר' יהושע - אמילתיה קא מהדר דאמרן לעיל מתני' דלא כר' יהושע:

36 בעינן תרתי - דם ובשר:

37 וציץ אאכילות לא מרצי - והשתא בשר ליכא אלא דם לחודיה דמרצי ציץ עלה ה"נ דלא אתו בטומאה:

38 הציץ מרצה על העולין - על טומאת הנקטרין על האשים דהיינו אימורין מודי רבי יהושע דאי איכא כזית חלב לאכילת מזבח זורק את הדם כדאמר לקמן בברייתא בפירקין פסחים ד' עט. רבי יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב זורק הדם:

39 עומר ושתי הלחם דליכא עולין - לבד הקומץ שהוא במנחה כזריקת דם בזבחים אבל בשיריים ליכא הקטרה וכיון דבעי ר' יהושע תרתי צריך להיות קומץ ושיריים קיימין והכא שיריים ליכא ושתי הלחם דכוליה אכילות אפילו חדא נמי ליכא בשלמא לר"א דאית ליה הציץ מרצה על אכילות כולהו כמאן דלא איטמו נינהו:

40 כי אמר ר' יהושע - דבעינן תרתי:

41 נטמאו שיריה - של מנחה לאחר שנקמצה ועדיין לא נקטר קומצה:

42 כמדת ר' אליעזר - שהיה אומר בזבחים ד' קד. דם אף על פי שאין בשר כשירה להקטיר קומצה ונפטרו הבעלים:

43 ומאן האי תנא כו' - היכא אשכחן תנא דאמר הכי:

44 מילתיה דר' יוסי מיפרשא לקמן בשמעתין:

45 אלא קסבר רבי יהושע הציץ מרצה על אכילות - ומיתוקמא מתני' אליביה דהא איכא תרתי וגבי שתי הלחם נמי כיון דציץ מרצה על אכילות הוה ליה כמעיקרא ומתירין במקדש:

46 אי הכי נטמאו שיריה - כיון דנטמאו לר' יהושע אמאי פסולין ומשני כי קתני פסולה אאבדו שיריה ונשרפו שיריה:

47 אלא נטמאו שיריה - כיון דרבי יהושע לא עלה פליג:

48 למאן קתני לה לר' אליעזר וכו' - להודיע לנו דברי מי שנאה להודיענו בה דברי רבי אליעזר דלמדתו כשירה בתמיה פשיטא השתא י"ל כו' אלא פשיטא על כרחיך ר' יהושע פליג עלה ולאשמעינן דרבי יהושע פסיל בה תניא ורבותא אשמעינן דאף על גב דאיתא בעינא פסול:

49 ולא על העולין - דהיינו חלב דאי מרצי אחד מינייהו אמאי פסול:

50 אלא לא קשיא - מתני' ודרבי יהושע מתני' דיעבד ודר' יהושע לכתחלה תרתי בעי ואי אייתוה מתכשר דיעבד:

51 נפסל - בטבול יום:

52 חדא דפסולה דיעבד משמע כו' - אתקפתא היא: